ים של שלמה על חולין סו

בפנינו דבר שאפשר לתלו' בו להקל אבל כשבא לפנינו ולא ידענו במ' תולין במצוי בין להקל בין להחמי' וסעד מצאתי לדברי בדברי קצת מגדולים המורים הראשונים וכת' עוד בחידושיו שכ"נ מדברי ר"ת דמספק בתר דשכיח טפי שדינן ליה והלכך דוקא בדעל לבי קניה אבל בתוס' כתבו בהיפך דהכא בשלא היה לנו להסתפק אלא או בקניא או בשוכר' וכגון שהיה בבירור חתול בתוך הקנים ולהכי אמר דעל לבי קניא אבל אתי מעלמא ואין אנו יודעין מי עשה אפי' לא על לביני קניא אין לנו לתלות ע"כ ול"נ כל היכא דליכא הוכחה כגון שנכנס חתול בלול של תרנגול' או שראינו שרדף לעולם תלינן להקל דהא ס"ס הוא שמא קני' מחייה או הדומ' לזה או שמא מהדורסין הוא ואפי' את"ל מהדורסין הוא שמא לא דרס ביד אלא ברגל או נשך בשיניו וכ"כ ריב"א בריש פ"ה דלא אמרינן ספק דרוס' הוא אלא בראינו שרדף חתול אחריה וכ' הרשב"א דכי תלינן בכלבא או בקניא נ"מ דא"צ בדיקה אלא במקום שמבצבץ הדם ולא כנגד החלל דומיא דקוץ אבל אי חיישינן לשונר' צריך בדיק' כנגד כל החלל וכ"כ הרא"ש בריש פ"ח וכבר כ' שם שדעת ריב"א שכ' שא"צ אפי' בדיקה עיקר ומ"ש לעיל בהאי עובדא ממסמס קועי' דמא ה"ה בכ"מ ומ"ה כ' הטור סתמ' בהמה או עוף שבא לפנינו כשהו' מבעבע דם ולא ידענו מה היה לו ומה אירע לו תולין להקל (בסי' כ"ג) ואמרינן בקנה הוכה או כלב הכה אותו בכ"מ שהוא מבעבע ואע"פ שי"מ שהוא הענין שכ' הטור לעיל סי' ל"ג עוף הבא לפנינו וצוארו מלוכל' בדם כולו וכן מ"ש וכן אם ניקב אפי' בפנים קאי על הקנה ול"נ חדא דא"כ דין זה לא יתכן לרש"י דס"ל דושט אין לו בדיקה אפי' בנקב ומ"ה לא הזכיר הטור לעיל אלא עוף כעובד' דתלמודא פ' א"ט אלא כדפרי' דלאו אקנה וושט קאי אלא אכ"מ שהוא מבעבע דם קאי וכן מ"ש אפי' ניקב מבפנים נמי בכ"מ קאמר ואף ע"פ שלעיל אמרינן ניקב הקוץ עד החלל אין לו בדיקה כלל היינו דאשכחן קוץ או המחט תחוב אבל כל היכא דלא אשכחן מידי נר' דאפי' בדיקה ל"צ אלא נגד הנקב ממש ותו לא מידי

עו דין דרוסה שאמרו עד שיאדי' בשר נגד בני מעיים וכן אם נתמסמס הבשר כנגדו או כנגד צומת הגידין או לענין נשבר העצם ויצא לחוץ דאם עור ובשר חופין רובו דכשר ואם נתמסמס טריפה וכן בשר החופה רוב הכרס שנתמסמס טריפ' ובארנו דאין אנו בקיאין במסמסה וראוי להחמיר אם נשתנה הבשר אבל אם אין רואין שינוי בבשר אפי' נקרע הבשר אין לחוש שמא נתמסמס

אמר ר"י דרוסה שאמרו עד שיאדים הבשר כנגד בני מעיים נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו פירש רש"י כגון דרוסה בירך שלא כנגד החלל ונרקב הבשר רואים אותו כאילו אינו ואם יש בו טרפות כגון בצומת הגידים טרפה דהא נמי כניטול דמי והרא"ש הביאו וכ' עוד וז"ל וי"מ לענין נשבר העצם ויצא לחוץ דאמרי' לקמן בפ' כ"ה דאם עור ובשר חופין את רובו כשרה ועלה קאמר ר"י שאם נסמסמס אותו בשר אין מגין והרמב"ם ז"ל פי' דעל דרוסה קאי דאם האדים הבשר כנגד בני מעיים או נתמסמס אפי' לא האדים אסור ור' אפרים ז"ל פי' לענין בשר החופה את רוב הכרס נתמסמס כאלו נטל ע"כ ומאחר שלא הכריע תופס כל הפירוש' להחמיר אף שלכאורה פי' הרמב"ם פי' רחוק להחשב המסמסה בהאדים כי לישנא דתלמודא לא משמע אלא להחשב כאינו וכאילו ניקב וניטל אבל לא שיה' סי' דריסה וזיהרא שיהא מקלי קלי אבל מה אעשה שהרשב"א והטור נמי תפסו דבריו ומסיק ה"ד נתמסמס אמר ר"ה בריה דר"י כל שהרופא גוררו ומעמידו על בשר חי א"ר אשי כי הוינא בי ר"כ אייתו ריא' לקמן כי הוה מותבינן לה יתב' שפיר כי הוה מדלינן לה מתחלה ונפלה תלחי תלחי פי' חתיכות חתיכות וטרפינן לה מדר"ה בריה דר"י ולאו דוקא אריאה אלא בכל דבר שבעולם שפוסל ניקב או ניטל פוסל ג"כ המסמסה וכ' המר' שאין אנו בקיאים בגרירה שהרופאים גוררים לכך ראוי להחמיר כשנשתנה מראית הבשר הכל לפי הענין וכך שמעתי ממורינא ממיץ שא"ל ר"ת מפה א"פ אבי"ה ע"כ ומ"מ דוקא כשנשתנה בשר ממראיתו אבל כשאין רואין שינוי בבשר אין לחוש אפי' נקרע הבשר לומר שמא נתמסמס והוי כאילו ניטל אלא אחזוקי ריעותה לא מחזקינן

עז דין קוץ שנתחב לחלל הבהמ' או מחט ועברה עד תוך החלל אסור ואין לו בדיקה אבל ניקב בקנה גדול יש לו בדיקה אם הקוץ כלו טמון בבשר הירך אפי' קופה לצד החלל כשרה ואם ניקב הקוץ לפנינו ונשחטה הבהמה ונמצא הקוץ תחוב לאחד האיברים כגון בלב שלא עבר לבית חללו כשר ואם הקוץ עדי' תחוב בדופן הבהמה ויש היכר בצלעות שבא מן החוץ כשר אפי' לא ניקב בפנינו אם נתחב לאיברים שלא נטרפו כגון בלב ולא הגיע לחללו ואם נמצא קוץ או מחט בחלל הגוף פשיטא דטריפה ואם אין רואין מחט או קוץ אלא נקב בחלל הגוף א"צ בדיקה אלא נגד נקב

אמר ר"ה בקוץ עד שתנקב לחלל פירש"י שאין לו בדיקה כלל כי הנקב הוא דק ואינו ניכר וצ"ל שספק קני' דלעיל דאית ליה בדיקה היינו משו' דקנה הוא גדול מקוץ ועוד (דלעיל) א"צ לבדוק אלא הושט אבל הכא צריך לבדוק את הכרס והדקים ונקב קטן א"א ליבדק בכולו וישב לו קוץ בושט אית ליה בדיקה מה"ט וכ"כ הרא"ש וכ' עוד מה שפירש"י דאין לו בדיקה משום דמשמע ליה דומיא דרוסה כשהאדים הבשר כנגד בני מעיים ובה"ג כת' בקוץ עד שתנקב לחלל ותטרף כלומר אם ניקב א' מן האיברי' שניקבתו במשהו והנה לכאורה משמע שסבר כה"ג שהרי הביאו באחרונה וכ"פ הרמב"ם אבל אינו כן שהרי הטור כ' להיפך שכ' מתחלה דברי ה"ג ואח"כ כ' אבל רש"י כ' כו' וכן הכריע הרשב"א בת"ה כרש"י וכ"ד הרא"ד וכ"פ הר"ן ועיקר ודוקא ניקב לחלל אבל לא ניקב לחלל אפי' כולו טמון בבש' כגון בירך שהוא עבה והקופה נמי לצד החלל של גוף אפ"ה כשרה כמ"ש לעיל (סימן מ' בשם הרא"ש) אבל נמצא הקוץ או המחט בתוך חלל הגוף פשיטא שהו' טריפה וכ' הטור בשם הרשב"א נקב הקוץ לפנינו ונשחט הבהמה ונמצא הקוץ תחוב לפנינו מדופן הבהמה לא' האברים נראים הדברים שלא ניקב במקום אח' לפיכך אם פגע וכיוצא בו ולא ניקב לבית חללו כשרה ע"כ וכבר כ' (לעיל סי' י"ב) גבי ניקב הלב כל הצורך אלא שיש לדקדק בדבריו שכת' ניקב הקוץ לפנינו משמע להדיא בדבריו כל זמן שאין הקוץ לפנינו אפי' ניקב למקום אחר חוששין שמא דרך כניסתו פגעה מקודם בא' מן האיברים ואח"כ נתחבר באבר אחר ומ"מ נראה בעיני היכא שראש השני תחוב עדיין בדופני הבהמה וכ"ש יוצא לחוץ דהוי כאילו ראינו שניקב הקוץ לפנינו גם נרא' בעיני דוקא שהקוץ או המחט תחוב בו או שראינו שניקב בקוץ או במחט אבל אם אין אנו רואין אלא נקב בחלל הבהמה פשיטא שא"צ בדיקה אלא נגד נקבותו לא ומ"ש דסגי אם תקוע עדיין בדופן כ"כ המרדכי והבאתי לעיל סימן י"ב גבי לב אלא שצריך לעיין שיהיה היכר בדופן הצלעות שבא מן החוץ ובודאי אף שהרשב"א מודה בזה ולא כמ"ש הקאר"ו שהמרדכי חולק עם רשב"א

עח דין דיש בדיקה אפי' לוודאי דרוסה וצריך לבדוק מכפא דמוחא עד אטמא אם האדים ובסימנים עד שיאדימו סימני' עצמן ואם ניכר אדום משהו אפי' בקנה טריפה ובארנו דהאידנא אין אנו בקיאין כלל בבדיקה בין בדרוסה בין בס"ד בין בנפולה

תו מסקינן בדרוסה עד שיאדי' הבשר כנגד בני מעיים ובסימנים עד שיאדימו הסימנים עצמן לפי שקשין הן אצל דריסה ומ"מ אפי' קנה דריסתו במשהו דזיהרא מיקלא קלי יתיב ר"י וכו' קמיה דר"נ ויתיב וקאמר דרוסה שאמרו צריכה בדיק' כנגד בני מעיים א"ל האלקי' מורה בה רב מכפא דמוח' עד אטמא רש"י פי' דהא דבדקינן דרוס' היינו בס"ד או שדרס' ואין מקום הדריס' ניכר משמע מדבריו דבודאי דרוסה לא מהני בדיקה וכ"פ ריב"א והר"ן ז"ל דלודאי דרוסה לא מהני בדיקה שמא פעמים יאדים הבשר ואין אנו יכולים לכוין להכיר אדמומית אבל הרא"ש כ' מדברי התו' שיש בדיקה אף לודאי דרוסה מדאמרי' בסימנים עד שיאדימו הסימנים האדים הבשר כנגד הסימנים ולא האדימו הסימנים כשרה אע"ג דודאי נדרסה כיון שהאדים הבשר ועוד מדבעי תלמודא קנה נקובתו בכאיסר דרוסתו בכמה אלמא אע"ג דמאדים משהו ונדרס ודאי בעי למימר דכשר עד שיהא בכאיסר ונר' שגם רש"י לא נקט ספק אלא משום דאז צריך לבדוק בכ"מ גבה וכריסה וצידה וכל שכנגד החלל אבל אם היה ניכר מקום הדריס' בלבד ע"כ וכ' הטור בהמה שנדרסה אין לה תקנה בבדיק' כיון שושט אין לו בדיק' מבחוץ כדפרישית לעיל בטרפות הושט וכ' עוד בשם הרשב"א בדק ולא האדי' הבשר מבחוץ אם סמוך לדריסתו בדק כשרה אם לא בדק סמוך לדרסתו נ"ל שחוששין לו שהרי חוששין לס"ד וחוששין שמא שינה מראיו מבחוץ והבריא ויורד ונוקב למטה ע"כ ולא ידעתי למה יש לנו לחוש לדבר שלא מצינו שחששו בו חכמי' עכ"ל והנה מ"ש שאין תקנה לבהמ' בדריסה נר' דמיירי בס"ד או בודאי דרוס' ואין אנו יודעין באיזה מקום דריסה ודע שלא מצינו בתלמוד האי לישנא שאין לה תקנ' אלא שאין לושט בדיקה מבחוץ ואמרינן למאי נ"מ לספק דרוסה אלא שהוא סבר שאין לה תקנה ולפי דבריו כל הבדיקות הנאמרים בתלמו' איירי בעוף אבל בהמה ס"ד אין לה תקנה אם לא שידעינן שנדרס' שלא במקום סימנים והא דקאמר הסימנים עד שיאדימו בעצמה היינו בעוף וזהו דוחק גדול ע"כנ דברי רש"י עיקר שכ' אף לבהמה יש לה בדיקה מבפנים וכדברי בעל הטור דלעיל ורוב המחברים לא חילקו בין עוף לבהמה גם מה שתמה על הרשב"א למה יש לחוש כו' ל"כ כי לפי דבריו צ"ל הא דאמרו ושט אין לו בדיקה מבחוץ ולא לס"ד היינו משום הבשר שעל הסימנים דק ועיקר