ים של שלמה על חולין סה

הרא"ש דכ"ל שאין דרוסה לדוב ומה בכך שמא ניקב בצפרנים נקב. משהו לתוך חלל הגוף דטריפה שהרי אין אנו בקיאים בבדיקה אלא ודאי שאם היה ברירה לן דלית דריסה לדוב לא היינו מטרפין ליה אלא כל זמן דליכא ריעותה ולא ראינו שניקב לא

עג דין דנץ יש לו דריסה בעוף הדק דהיינו ביונים ותרנגולים הקטנים אפילו הם גדולים ממנו וכן הדין בעופות טמאים שהן מן הנץ ולמעלה עד הגם הנקרא אוסטרו"ד ומן הגס ולמעלה יש להם דריס' בכל עופות הגסים אפי' בגס שבגסים ועופות טמאים שמן הנץ ולמטה אין להם דריסה אלא בעופות דכוותייהו אבל לא בגדול מהם

בעי רב אשי ושאר עופות טמאין יש להן דריסה אמר ליה רב הילל לרבי אליעזר כי הוינן בי ר"כ אמרינן שאר עופות טמאין יש להן דרוסה והאנן דרוסת הנץ תנן נץ ברברבי מיניה שאר עופות טמאים בדכוותיהו אי נמי נץ בדכוותי' שאר עופות טמאים בדזוטרי מינייהו וכתב הרשב"א בחידושיו מאחר דאיכא תרי לישני נקיטינן לחומרא ויש (ספרים) שכתב בהן להדיא והלכתא נץ בדרברבא מיניה ושאר עופות טמאין בדכוותה וכתב הרא"ש ובעיא דר"א ליכא למיפשט ממילתא דרב דאמר בעופות מן הנץ ולמעלה דמשמע דכל עופות שמן הנץ למעלה דורסין דאגס קאי ולאו למעוטי מן הנץ ולמטה דאין להן דרוס' ולמעלה יש להן דרוסה דאגב דנקט בבהמה מן הזאב ולמעלה למעוטי חתול נקיט נמי בעופות מן הנץ ולמעלה וכתב עוד מיהו יש להסתפק לפי המסקנא דאמר נץ ברברבי מיניה ושאר עופות בדכוותייהו אם יש דרוסה מן הנץ ולמטה כי היכי דמן הזאב ולמעלה אתא למעוטי חתול באמרי רברבי אפילו הכי דריס באמרי זוטרי הכי נמי מן הנץ ולמעלה דהיינו גס דורסין אף ברברבי מינייהו ושאר עופות טמאים בדכוותייהו א"ד אי מפרשים הכי לא הוה ליה למימר מן הנץ ולמעלה כיון דלמעלה ולמטה לא שוין ול"ד למן הזאב ולמעלה דאתי למעוטי חתול מבהמה וגם למעלה מן הזאב אין דריס' כ"א לארי ומסתבר דאין דריסה מן הנץ ולמטה מטעמא דפרי' ע"כ וכ"ז לסברתו דס"ל מ"ש רב לעיל בבהמה מן הזאב ולמעלה היינו ארי אבל שאר חיות הגדולים מזאב לא וכבר כתב' דליתא לדבריו כלל גם דוחק לומר מ"ש רב בעופות מן הנץ ולמעלה קאי אגס ע"כ נראה בעיני מה שתני רב הילל לר"א שאר עופות טמאים אלמטה מנץ קאי ומשום הכי מסיק דרוסת הנץ תנן פירש ולא שלמטה המינה וכל מה שמסיק אחר כך לא אישתמיט בחד דוכתא לומר גס אלא נץ ושאר עופות ולפי' הרא"ש ה"ל להזכיר גס שהרי עיקר משא ומתן בפחות מגס קא מבעיא ליה וז"ל הרשב"א בחי' ואם גס דקתני במתניתא הוא אסטו"ר כמ"ש אין דריסה לשום עוף גס בגדול ממנו אלא אסטו"ר ואפילו פלקו"ן אלא בדכוותיה אבל בדרבה מיניה כגון גבו"ו ואווסארד"א וכיוצא בהן לא וכמ"ש ומ"מ הנשר יש לו דריסה בכל לפי שהנשר גדול מן האסרוד"א וגס וכל שלמעלה ממנו קאמר יש להן דרוסה בעוף הגס ויש מי שפירש גם במתני' עוף גס כלומר גדול מן הנץ ולפי פי' זה כל שהוא למעלה מן הנץ יש לו דריסה בכל עוף ואפי' בדרברבי מיני' ולפ"ז הא דקמבעיא ליה שאר עופות טמאין אשל מטה מן הנץ קא מבעי' לי' ובודאי שיטה של שמועתינו מראה כן שלא הזכירו כאן אלא נץ אלא דבשיטה דמשנתינו לא נראה כן לכאורה דהא משמע דכי היכא דנקט בחיות חיות ידועה בדקה וגסה וכד קתני זאב בדקה וארי בגסה הכי נמי לכאורה נקט בעופות עופות דורסות ידועות נץ בדקה וגס כלומר עוף פלוני בגס ומ"מ יש להחיר כפי הפירש הזה הזה השני ע"כ ואף שהוא נוטה להחמיר מ"מ מסתבר נמי כפירוש הראשון משום פשטה דמתניתן דמשמע עוף הגס ששמו גס ולא שפירש שהוא גדול ואומר אני שאפ"ה מ"מ לא קא קמבעיא ליה אלא בעופות שלמטה מן הנץ אבל כל מה שלמעלה מן הנץ עד כגס דינו כנץ שאין דורס אלא בדקה כגון תורים ובני יונה או תרנגולים ואוזוות הקטנים אבל לא בגסים וממילא נמי כל מה שלמעלה מן הגס שדינא כגס שדורס אפילו במין הגסים דורסין כולן אפי' ברברבי מינייהו דהא סתמא קאמר בעופות מן הנץ ולמעלה וקאי נמי אגס וכמ"ש בבהמות מן הזאב ולמעלה וקאי נמי אארי שדורס בגסה שמן ארי ולמעלה דורס בגסה ה"ה בעופות הגדולים מן הגס שדורסים נמי ברברבי מינייהו חוץ הנץ ולמטה הימנו דאיבעיא להו אם דורס בדכוותא או לא ולא איפשטא ואזלינן לחומרא דגם שאר עופות דורסין בדכוותיהו ולא כדעת הרא"ש שפסק דאין להם דריסה כלל מאחר שהן למטה מן הגס אלא לכולן יש דריסה בדכוותה חוץ מן הנץ ולמעלה במיני עוף הדק וה"ה בתרנגולין ואוזים קטנים שדורסים אפילו בדרברבי מיניה וגס שהוא אוסטוורד"א או פלקי"ו כמ"ש הטור כדמספקא לן וכל מה שלמעלה הימנו יש לו דריסה אפילו במיני הגדולים

עד דין דאין דרוסה לכלב ובארנו דעניין הדריסה לא שייך אלא ביד אבל לא ברגל ואין דריסה אלא בצפורן לאפוקי שן דלא הוי דרוסה ואין דריסה אלא מדעת לאפוקי אם נפל על הבהמה ונתקע צפרנו דלא הוי דרוס' ואין דר' אלא מחיים לאפוקי אם דרסה ומקמי דשקיל לסחופיה קטלוה או שפסקו ידו לא הוי דריס' ואפ"ה אין לסמוך ע"ז לשחוט העוף בעוד שהנץ שוכב עליו וארי שנכנ' בין השוורי' ונמצא צפורין הארי בגב של א' מהם בין לחה בין יבישה חוששין שמא ארי דרסה ואפי' היא והם שותקי' ולא לזה לבד חוששין אלא אפי' לכל שוורי' שבדיר ודוקא כשראו שנכנס הארי אבל לא ראו תלינן שמא בכותל נתחכך והיכא שראינו שארי נכנס והוא שותק והם שותקים או הוא והם צווחים וכן אם קטע רישי' דחד אין חוששין אבל אם הוא שותק והם מקרקרים חוששין וכן אם פצע א' מהם חוששין ודוקא שנכנס בדיר של בהמות אבל אם נכנס למקום שהבהמות רועו' אפי' שמענו שצווחות והוא שותק אין חוששין ובארנו דהיכא דספק הוא אם על או לא או ספק ארי או כלב או שמא בקנה אין חוששין

אמר רב יוסף נקיטינן אין דרוסה לכלב אמר אביי נקיטינן דהני דדרסי דלא דרסי אלא ביד לאפוקי רגל דלא ואין דריסה אלא בצפורן לאפוקי שן דלא עד דמינקב לחלל ואין זה פירוש כמו עד שתנקב לחלל דלעיל סימן ע"א גבי חתול ונמייה וכמ"ש כלל דיש בהם דריסה כשמגיע לחלל כי הכא כ"ע מודו שאין בו דריסה רי"ף כ"א כקו בעלמא ואינו דרוסה אלא מדעת לאפוקי שלא מדעת דלא כגון שנפל על הבהמה ונתקע בה צפרניו ואין דרוסה אלא מחיים לאפוקי לאחר מיתה כגון שדרסי ומקמי דלשקלה לסיחופיה קטלוה אי נמי דפסקיה לידיה מה"ד בהדי דדרס שדי זיהריה קמ"ל בהדי דשלף שדא זיהרים ואין לסמוך על זה ולשחוט את העוף בעוד שהנץ יושב עליו לפי שלפעמים כשהנץ רודף אחר העוף הוא מכהו בצפרניו דרך פריחתו וארי שנכנס לבין השוורים ונמצא' צפורן הארי בגבו של אחד מהן בין היא לחה בין היא יבשה חוששין שמא ארי דרסה ואפי' הוא והם שותקים וה"ה לכל הדורסים וכ' הרשב"א ולא לזה לבד חוששין אלא לכל שוורים שבדיר דלא אמרינן נח בו רוגזיה אלא כשהרג וכמ"ש לקמן (בסמוך) ודוקא ראו שנכנס ארי אבל לא ראוהו שנכנס תולין שבכותל היו צפורן זה ונתחכך בכותל ונתחב בגבו משום דהוי ס"ס ספק נכנס ספק לא נכנס ואת"ל נכנס שמא צפורן זה לא מיד ארי היה אלא בכותל נתחכך אבל צ"ע בתרי ותלת צפרנים כיון דאיכא הוכחה שאין המתחככים ב' וג' יושבת להם בגבם לעולם ובדרא דצפרנים ודאי ארי נכנס ודרס' וקרוב הדבר לאסור ע"כ ואע"פ שלכאורה חד ספיקא הוא דשמא נתחכך בכותל מ"מ מאחר שלא ראינו שנכנס אז קרוב הדבר שנתחכך בכותל אבל כשראינו שנכנס אע"ג דאיכא למימר בכותל נתחכך כיון דקיימא לן חוששין לספק דרוסה אסור דאיתמר רב אמר אין חוששין לס"ד ושמואל אמר חוששין לס"ד והלכה כשמואל דחוששין לס"ד כדפסק אמימר ומסיק לכ"ע ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא ספק על ספק לא על אימור לא על על ויתיב בינייהו הוא שתיק ואינהו שתקי אימור שלמא עבדי וכבר כ' המהרא"י בת"ה והבאתי לעיל סי' ע' דלא אמרי' שלמא עביד אלא היכא דלא חזינן דנגע בהו אבל היכא דחזינן דקפץ עליה כדרך הדורסים אע"פ שהוא בן תרבות לא תלינן דדרך שחוק ותרבות עשה מדשתק השור דאדרבא אמרינן מרוב ביעתותא שתק ע"כ קטע רישיה דחד מינייהו אימור נח רוגזיה וכתב הר"ן מיהו דוקא כשנכנס לתוכן ועמד עמהם דכיון שהוא יכול לדרוס כרצונו אמרי' דכי קטע רישיה דחד מינייהו נח רוגזיה אבל כגון אלו החתולים שעולים על כלוב מלא עוף ומכניסים ידיהם בפנים ודורסים אע"ג דקטע לרישיה דחד מינייהו לא נח רוגזיה מש"ה דמתוך שהם בורחים אף הוא כועס עליהם עכ"ל וכתב הרשב"א הא דאמרינן הרג נח רוגזיה דוקא כשהרג אבל אם פצע אחד מהם ולא הרגה חוששין לכולם דכ"ש שחמתו בערה בו כשהצילה עצמה ולא הרגה איהו צווח ואינהו קמקרקרי אימור בעותי הוא דקא בעתו אהדדי כ"פ דאיהו שתיק ואינהו קמקרקרן מ"ס אזוקי מזיק להו ומ"ס מחמת בעיתותה הוא דקא מקרקרן וכ' הרשב"א דוקא שנכנס בלול מלא עופות או בדיר של בהמות שהוא להם מקום צר שאין דרך לברוח מפניו אבל ארי שנכנס למקום שבהמות רועות שם אפי' שמענום צווחות והוא שותק אין חוששין שאנו אמרים ברחן מפניו ולא השיגם

עה דין בהמה או עוף שבא לפנינו כשהוא מבעבע דם בכ"מ שהוא א"ל ראינו שרדף חתול אחריה או ריעותא כיוצא בזה כשרה וא"צ בדיקה כלל וכן ניקבה אפי' כנגד החלל אם אין המחט או הקוץ תחוב בו א"ע בדיקה אלא כנגד הנקב

ההוא בר אווזא דהוי ביה רב אשי על לביני קניא נפק אתא כי קמסמס קועי' דמא אמר ר"א לאו מי אמרינן ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ה"נ ספק שונרא ספק קניא אימור קניא וכתב הרשב"א נ"ל דוקא כשיש לפנינו כלב וחתול או חתול וקנה שיש