ים של שלמה על חולין סד

בחישתה אסר רבא לזבוני לכותי שמא יחזור וימכרנה לישראל הכא לא גזרו דאיכא תרי שמא חד שמא לא ימכרנה לישראל ואת"ל שימכרנ' לישראל שמא ק"ל כאשיר"י דפסק דדוב אין לו דרוסה בבהמה גסה כה"ג איתא במרדכי בהדיא בשם א"ז פ' כ"ש על החטים שנשרו במים ולא נתבקעו דפליגי בהו מר עוקבא ושמואל ויש פוסקים כמ"ע וי"פ כשמואל וכתב א"ז דשרי למוכרו לכותים דשמא לא ימכרה לישראל ואת"ל שימכרם לישראל שמא הלכה כשמואל דשרי לגמרי ונר' דטעמא דא"ז דר"ל כיון דאיכא פלוגתא בדבר אי שרי לגמרי אי אסור ואיסור מכירה לכותים אפי' איסור הפשוט לכל אינו אלא גזירה דרבנן שמא ימכרם לישראל ובדרבנן הלך אחר המקיל אע"ג דעיקר הפלוגת' בשל תורה היא מ"מ לענין מכירת הכותים דהוי הפלוגת' בשל סופרים אזלינן בתר המיקל וכן דעתי נוטה לסברתו דשרי למכור מכח ספיקא אבל לא מטעמא דיליה דשמא ק"ל כאשיר"י כו' דבודאי לא ק"ל כוותיה להקל ואין ספק בדבר מטעמא דפרי' אלא איכא ספקא אחרינא דשמא כה"ג לא מיקרי ס"ד דדרך שחוק עשה בפרט מאחר שהאי דוב בר תרבות הוא והשור לא צעק שהסברא נותנ' שאם היה דורסו היה צועק מ"ה כדי לנו לאוסרו באכילה ושרי למוכרו

עא דין דרוסת חתול ונמייה ושועל בגדיים וטלאים וכ"ש בכל העופות אבל אין להם דריסה בכבשים הגדולים ואין חילוק בין שבאים להציל הנדרס ממנו בין שאין באין להציל ממנו והנץ אין לו דריסה בגו"ט בין שיש מצילין בין שאין מצילין אלא א"כ ניקב עד לחלל ובארנו דחתולין שלנו בני תרבות הן עם התרנגולי' וכל שלא ראינו שהכ' אין חוששין אפילו נכנס בלול של תרנגולים אבל אם הכה ודאי חוששין

אמר רב עמרם אמר ר"ח דרוסת חתול ונמיי' בגדיים וטלאים דרוסת חולדה בעופות מיתיבי דרוסת חולדה חתול נץ ונמייה עד שתינקב לחלל אבל דרוס' לית להו ותסברא נץ לא דריס והא תנן דרוס' הנץ הא ל"ק כאן בעופות כאן בג"וט מ"מ לר"ח קשי' הוא דאמר כי האי תנא דתני' בריבי אומר לא אמרו אין דרוסה אלא במקום שאין מצילין אבל במקום שיש מצילין יש דרוסה ור"ח במקום שיש מצילין קאמר ובמקום שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא תרנגולתה דהוי בי ר"כ דרהיט חתול בתרה ועל לאינדרונ' ואיתחד דשא באפיה ומחייה לדשא בסחופיה ואשתכח עלה ה' קורטי דמא בשלמ' אברייתא ל"ק מהאי עובדא דנהו דה"ל ארס לההוא חתול אבל אינה מזיק אבל השתא דמחלקת בין מצילין לשאינו מצילין משמע דהטעם משום דביש לו מצילין יש לו חימה וארס ובאין לו מצילין אין לו חימה ואין לו ארס והא חזינן דאפי' באין לו מצילין יש לו חימ' וארס ומשני הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמיא ומ"ה יש לו חמה וארס ורבנן זיהרא אית ליה ולא קלי זיהרא א"ד האי ברייתא דקתני אין דרוסה לחתול הא מני בריבי היא דתניא בריבי אמר לא אמרו יש דרוסה אלא במקום שיש מצילין אבל במקום שאין מצילין אין דרוסה ובמקו' שאין מצילין אין דרוסה והא ההיא תרנגולתה וכו' וכ' הרא"ש הא מני בריבי פי' הך ברייתא דחתול נץ ונמייה אין להם דריסה מיירי במקום שאין מצילין ומתני' דקתני דרוסת הנץ בעוף הדק דמשמע אף במקום שאין מצילין דומיא דארי וזאב דאפי' בריבי מודה דדרסי בכל ענין ולא מפליג אלא בחיות קטנות דאין כח בארס שלהן להמית אלא מתוך חימה מרובה והיינו בעוף הדק דבכל דהו יזיק לו הארס אבל בג"וט ועוף הגס אין לה' כח להמית אלא במקום שיש מצילין להאי שינוייה סברי רבנן דחתול דריס ור"ח סבר כרבנן ולל"ק סבר ר"ח כבריבי דחתול אין לו דרוסה אלא במקום שיש מצילין ואע"ג דל"ב לחומרא מסתבר' דהלכה כל"ק דל"ב דחוקה הוא משום דבעינן לפלוגי לבריבי בנץ בין דרוסת עוף הדק לדרוסת ג"וט ועוף הגס וזה דוחק גדול לומר דאית ליה דרוסה בכולהו ואין דרוסה שוה בהן לזה דוקא במצילין ולהאי פיסקא ניחא מה שאין העולם נזהרין כשחתול נכנס ללול של תרנגולים איהו שתק ואינהו מצפצפי וכ"כ בס"הת אבל הרי"ף ז"ל לא חלק בין מצילין לאין מצילין משמע דסבר כל"ב לחומרא ומסקינן אליבא דרב דאין דרוסה לחתול באימרי רברבי אבל באימרי זוטרי אית ליה דרוסה וכן לנמייה וחולדא אין דרוסה בג"וט אבל בעופות יש להן דריסה ושועל איתימא דיש להן דריסה ואיתימא דאין להם דריסה וספיקא דאיסור לחומרא ודוקא בג"וט דלא עדיף מחתול וגם למטה מן הזאב הוא ואין לו דרוסה בדקה עכ"ל וצריך פי' לדבריו כי נראה בעיני שבעל הטור לא ירד כלל לסוף דעת אביו כי מ"ש הרא"ש בתחלת דבריו פירש דהך ברייתא דחתול נץ ונמייה דאין להם דריסה מיירי במקו' שאין מצילין כו' סברתו מאחר דקאמר סתמא הא מני בריבי אברייתא מסתמא קאי נמי אנץ ומ"ה בע"כ צריכין אנו לחלק בין דריסת עוף הדק לדריסת גדיים וטלאים ועוף הגס כמ"ש אח"כ ולא מפליג אלא בחיות קטנות דאין כח בארס שלהן להמית אלא מתוך חימה מרובה והיינו בעוף הדק כו' לכאורה הלשון מגומגם אבל כך הוא ביאורו שחוזר לתחילת דבריו שאמר דנץ יש לו דריסה בכל ענין בין מצילין בין אין מצילין דומיא דארי וזאב היינו בעוף הדק שזהו עיקר דריסתו וכה"ג בכל ענין יש דרוס' לנץ שבכל דהו יזיק לו הארס אבל בג"וט אינו דורס אלא ביש לו מצילין ומשמע מדבריו שדעתו לפסוק כל"ק כמ"ש דלא מסתב' ליה לחלוק בדריסת נץ (בין דריסה) לדריסה שיהא דורס אף בג"וט כמו עופות ובעופות דורס בין מצילין ובין אין מצילין ולא בג"וט אלא במצילין ומה שהביא אח"כ דעת הרי"ף לא לפסוק כמותו בא שהרי כ' עליו משמע שסבר כל"ב לחומרא ר"ל שהוא סובר כך ולא שאנו כך סוברים דאל"כ היל"ל משמע שהלכה כל"ב לחומרא וא"כ מ"ל להטור שכ' שמסקנת א"א הרא"ש כדברי הרי"ף וע"ק לי על דבריו שאם דעתו נוטה שאביו פסק כל"ב כדעת הרי"ף וא"כ לא חש להא דחיקא דל"ב שיהא חולק בנץ בין דריסה לדריסה וא"כ מאחר דלבריבי הנץ דורס אף בג"וט וכ"ש בעוף הגס במצילין דומיא דחתול ור"ח ס"ל כרבנן דאמרי חתול אף באין מצילין דורס א"כ נץ כדקאי קאי לפי' הרא"ש דדורס אף בג"וט במצילי' וכי מניין לנו שרבנן חולקי' מכל וכל אבריבי וסברי שאין חילוק כלל בין מצילין לאין מצילין וא"כ ממילא הנץ אינו דורס אלא בעוף הדק כדינו כדקתני במתני' בעוף הדק וחתול שיש לו דריסה בג"וט דורס נמי אפי' באין לו מצילין מנ"ל להקל דילמא מודה לבריבי בנץ וחולק דוקא בחתול שהוא חיה ומדמ' לארי וזאב שדורסין אפי' באין מצילין ועוד ע"כ רבנן דפליגי אבריבי מסתמא חתול תפסו בדבריהם ופליגי אבריבי דאי סתמא קאמרי שאין חילוק בין מצילין לאין מצילין מנ"ל דסברי דחתול דורס אפי' באין מצילין דילמא ס"ל שלא מחלקינן בין מצילין לאין מצילין ואין דריסה לחתול כלל אפי' במצילין בג"וט וא"כ שמא בנץ מודה לבריבי שדורס אפי' בג בג"וט במצילין וא"כ הטור שכ' כדעת אביו הרא"ש ואפ"ה כ' שאין לנץ דריסה כ"א בעוף דבריו צ"ע ולענין פסק הלכה נראה דהלכה כל"ב לחומרא כדעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והר"ן אבל לא כפי' הרא"ש שפי' לל"ב דהא מני בריבי דקאמר אברייתא קאי וקאי נמי אנץ אלא כדעת התו' דס"ל מאחר דל"ג בדברי ר"ח אלא חתול ונמייה ולא נץ א"כ לא הקש' מנץ מידי א"כ אפי' לא"ד דמוקי ברייתא כבריבי ובאין מצילין דוקא אחתול קאי אבל אנץ בכל ענין לא דריס בג"וט לכ"ע ע"ש וזהו כדעת הרי"ף שפסק כמ"ד לחומרא ואפ"ה כתב דנץ אין לו דריסה כלל בג"וט כ"א עד שתנקב לחלל והא עד שתינק' כ' הרא"ש רש"י פי' כקוץ בעלמ' שפוסל בנקב אבל ארס שלו אינו מזיק כלל בג"וט והרמב"ם ז"ל כתב דארס שלו מזיק אם ניקב לחלל בג"וט וכ"כ הרי"ף ודרוסת הנץ בג"וט לבית חללו פסולה אבל אי לא ניקב לחלל כשר ומדקדקים מדקתני דרוסת חתול נץ ונמייה עד שתינקב אלמ' כשניקב לחלל מיקרי דריסה ולרש"י ה"פ דריסתן אינו אלא כנקיבת קוץ לחלל ע"כ והנה הוא לא הכריע ביניהם אבל הטור כ' כדברי הרי"ף והרמב"ם שאם ניקב לחלל אז חוששין לדריסתו שאז מטיל ארס וכתב הרשב"א בחידושיו ועד שתינק' לחלל ונ"מ דאילו בקוץ אע"ג דניקב לחלל אית ליה בדיק' אבל בנקיבת נץ כיון שניקב לחלל והאדי' הבשר אין לה בדיקה ומיהו למאן דמפרש דקוץ נמי לית ליה בדיקה אפשר לחלק דה"פ דאילו בקוץ אין לה בדיקה כלל דנקב כ"ש אינו ניכר אבל בנץ בודקין אותו אם ניקב לחלל והאדים בבשר מבפנים טריפה וא"ל כשרה ע"כ ושמעית מינה שאם מאדים בפנים ולא ניקב לחלל דכשרה ולא אמרינן אם לא ניקב האדים מנין דשמא הארס נתלחלח עד מפנים אבל אין לו כח להזיק עד שינק' החלל שאז מטיל הארס בכח ושורף דא"לכ עד שתנק' לחלל למה לי ומ"מ במה דמכשיר אם לא האדים מבפנים אפי' ניקב חללו קולא גדולה היא בעיני לומר שאם לא נמצא שהאדים הבשר מבפנים דאפי' ניקב לחלל כשרה דמנ"ל האי סברא דשמא לא מירגז רגיז ולא דריס בארס ושמ' ניקב בני מעיים בקוץ בעלמא בפרט בחתול שבלא"ה צ"ל שאין לו דריסה כל כך חזקה שהרי אין כח לארס שלו עד שיבא לחלל הגוף א"כ שמא ל"ה לו ארס כ"כ שיכול להאדי' הבשר (א"ה כאן חסר עד סוף הסימן ע"א ותיבת אפילו כו' שייך לסימ' ע"ב וחסר ריש הסימן ע"כ חבל על דאבדין):

אפילו לא ידעינן היכא דרס כ"ז שלא ראינו שניקב להדיא ע"כ נראה דלא צריך בדיקה כלל היכא דלא חזינן ריעותא ומכה והיכא דאיכא ריעותא בדקינן במקום ההוא ויש לי ראייה מדברי מהרא"י שפסק גבי דרוסת הדוב שקפץ על השור כו' והבאתי לעיל בסימן ס"ט שכת' לשם דשרי למוכרו מכח ספק ספיקא וחד מהני ספיקות שמא ק"ל כדעת