ים של שלמה על חולין סג

בודאי ס"ל לתלמודא דאין חילוק בין צלעות קטנות לגדולות היכא דאיכא עקירת חוליא לגבייהו ומסיק שאם נעקרה חוליא בלא צלע נמי טריפה כההי' דתנן כמה חיסרון בשדרא ב"שא ב' חוליות ובה"א חוליא אחת ואר"י א"ש עלה וכן לטריפה וחוליא בלא צלע משכחת לה בשלהי כפלי שיש שם חוליות הרבה שאין. שם צלעות ואפ"ה נעקרה חוליא שלימ' טריפה כ' מהרא"י בת"ה בהמה שנמצאו לה י"ב צלעות גדולות שיש בהן מוח בכל צידי הבהמה כשרה וכן אם לא נמצאו לה אלא י"ז חוליות או שנמצאו לה י"ט וכ"כ הרשב"א בתשובה שאם ימצאו לה ט"ו צלעות בצד אחד כשרה

סט דין גולגולת שנחבסה ברובא אע"פ שהקרום קיים טריפה בין ברוב גובהו בין ברוב הקיפו ובשר החופה את רוב הכרס טריפה אפילו ברוב קרוע

פיסקא וגלגולת שנחבסה ברובא פי' שנתרוצץ אע"פ שהקרו' קיים בעי ר"י ברוב גובהה או ברוב היקיפה תיקו הילכך תרווייהו טריפה ופי' הא"ז גובהו מכנגד המוח ולמעלה עד יותר מאמצע מן העורף עד יותר מאמצע גולגולת הראש ע"כ וממילא רוב הקיפה שנחבסה סביב באותה החציה שהעצם רחב ויהיה רוב הקיפו והטור פי' בע"א ומחלק עצם גלגולת לשני חלקים וכתב שר"ג הוא למעלה מהעינים ממקום שהתחיל כבר לשפע ור"הק הו' מאמצעיתו ולמעלה שהוא למטה מן העינים ולפ"ז היה ר"הק גדול מרוב גבהו ואף שרש"י נמי פי' ר"הק גדול מרוב גבהו מ"מ תימ' הוא כי משמעו' התלמו' משמע דרוב גבהו דוקא או ר"הק דוקא קאמר דומיא דרוב גובהו ור"ה דבפ' ב"ה גבי עצם שנשבר דלא ידעינן הי עדיף וגם דוחק הוא להוציא רוב גובהו מידי פשוטה אלא עיקר כדפרי' בשם א"ז תו מסיק ובשר החופה את רוב הכרס בעי ר"א ברוב קרוע סגי או דוקא ברוב ניטל ולא איפשיטא ומ"ה מטרפין אפילו ברוב קרוע

ע דין דזאב יש לו דריסה דוקא בב"ד אפי' גדולה שבדקה וכן דריסת עגלים הקטני' אבל בב"ג הגדולי' אין לו דריס' והארי דורס אפי' בשור הגדול וכן הדוב והנמר והיכא שהדוב הוא בן תרבות וקפץ על השור והשור לא צעק מותר למוכרו לגוי אבל לאוכלו לישראל אסור

פיסקא ודרוסת הזאב אמר רב יהודה אמר רב בבהמ' מן הזאב ולמעלה בעופו' מן הנץ ולמעלה למעוטי מאי אילימ' למעוט' חתול פשיטא דרוסת הזאב תנן וכ"ת הא קמ"ל דזאב אפילו בגסה נמי דריס פי' בתו' דמ"ה קתני מן הזאב לאשמועי' דכל מן הזאב ולמעלה שוין מה ארי בגסה אף זאב נמי בגסה והא קתני סיפא ר"יא דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה אבל דרוסת הזאב בגסה לא וכ"ת ר"י פליג את"ק והא א"ר בנימין בר יפת אר"א לא בא ר"י אלא לפר' א"א גברא אגברא קא רמית מ"ס פליגי וסברי רבנן בזאב בגסה נמי דריס ומ"ס ל"פ וא"א לעולם למיעוטי חתול ומאי אית לך למימ' פשיטא דהא דרוסת הזאב קתני מ"ד אורחא דמילתא קתני שרוב הדריס' הוא בזאב אבל לעולם דרוסת חתול נמי הוי דרוסה קמ"ל וכת' הרא"ש וז"ל בס"ת כיון דאיכא תרי שינויי לשינויי קמא פליגי ולשינויי בתרא ל"פ אזלינן לחומרא כל"ק והלכה כרב דאמר פליגי והלכה כחכמים דסברי דזאב דורס בגסה ורי"ף ז"ל כת' דזאב לא דריס בגסה ונ"ל כדבריו דכיון דאיכא תרי שנויי שבקינן האי שנויי דמפליג אמוראין ותנאין ונקטינן האי שינויי דמפליג אמוראין ולא תנאי ועוד אליבא דרב לא אימעוט חתול מדריסת דקה וכולה סוגיי' מוכחת דחתול באימרי רברבי לא דריס אלא דוקא באימרי זוטרא ע"כ וכ"ד הרמב"ם והרשב"א והר"ן כ' כיון דאיכא תרי לישני בגמ' ח"א פליגי וח"א ל"פ הוי ספיק' דאורייתא ואזלינן לחומרא אבל דברי הרי"ף והרמב"ם נראין עיקר ובתו' שלנו לא מצאנו ואדרבה בהג"מ כ' שר"י נמי פסק כדברי הרי"ף דאין דרוסה לזאב בגס' וכ"פ הא"ז וכן עיקר ובפרט שהרי אף לל"ק לא ברירא לן כ"כ הלכה כרב דילמא הלכתא כר"ב בר יפת ולעניין דרוסת הזאב כ' הטור וז"ל שאין לו דריס' בבהמ' גסה ואפי' קטנה שבגסה כגון בעגלי' הרכים ויש לו דריסה בבהמה דקה אפי' בגדולה שבדקות כגון הכבשים הגדולים ואצ"ל בעופות ע"כ והוא דעת הרשב"א והר"ן שכתבו כיון ששנינו דרוסת הזאב בדקה מכלל דגסה כלל וכלל לא אף ע"פ שיש מקצת רבוותא שכתבו כן ואני אומר דמילתא בלא טעמא שידרוס בכשבים הגדולים ולא ידרוס אפי' בעגלים הרכים א"ל (שנאמר) שהמין בהמה גסה קשה בטבע שלא יזיק הארס ואין זו אלא נביאות להקל מסברא בלי ראייה וכ"כ ר"י שדעת הרמב"ם שיש לזאב דריסה בעגלים קטנים והקאר"ו כתב ואני בקשתי ולא מצאתי שכ"כ ע"כ ולא ראיתי אינו ראייה כי אולי מצא במקום אחר בתשובה שכ"כ בשמו אולי ט"ס הוא והוא הרמב"ן שמצא שכ"כ בשמו וכן עיקר וסמך לסברא זו גבי דריסת הנץ שאין לו דריסה בעוף הגס כגון אווזא ותרנגולתא ואפ"ה אמרינן שיש לו דריסה בקטנים אפי' הן ממיני הגדולים כאשר כתב הרשב"א והטור אחריו כ' הרא"ש לקמן וז"ל והא דא"ר נמי בבהמה מן הזאב ולמעלה לא בא לומר דכל מן הזאב ולמעלה יש לו דריסה כגון דוב ונמר דא"כ מאי שקיל וטרי תלמודא לעיל במילתיה דרב למאי איצטריך הא טובא אתא לאשמועינן דכל מן הזאב ולמעלה דריס וממתני' לא שמעינן אלא דזאב וארי ועוד מאי קא מבעיי' ליה בעופות טמאין כי היכי דבהמה מן הזאב ולמעלה דריס ה"ה בעופות מן הנץ ולמעלה הוא דורס א"ו דאין דרוסה אלא לזאב וארי ואף ע"פ שהדוב שכול אינו דורס וגם אין לו צפרנים לדרוס וגם הנמר אע"פ שהוא עז שמא אינו דורס מידי דהוה אשועל אע"פ שנשיכתו קשה מספקא ליה אם יש לו דריסה ועוד מאן לימא לן שהוא למעלה מן הזאב (שמא) הוא למטה מזאב כי חיה קטנה היא וכן מסתברא דק"ל לתלמודא דאין דרוסה אלא בזאב וארי מדלא בעי תלמודא אי יש דרוסה בשאר חיה כי היכי דבעי בשאר עופות טמאים וא"ל דפשיט' ליה דיש דרוסה דאמאי פשיטא ליה יותר מבעופות כו' וראיותיו אינם מוכרחים כלל דשמא פשיטא ליה לתלמודא דעדיפ' מזאב וכבר הוא מושג לכל שלא גרע מן הזאב אלא למעלה ממנו הוא אבל בעופות לא ברירא ליה כ"כ אע"פ שהן גדולים מן הנץ אם דורס דמצינו נמי עופות גדולים שאין דורסין כלל כמו שמוכח לקמן בשמעתה דסימני עופות טמאים וכ"כ הרשב"א בחידושיו דדוב ונמר יש לו דריסה בבהמ' דקה אבל לא בגסה וכ"ד הרמב"ם והא"ז יש לו שיטה אחרת שכתב בהאי פירקא כל חיה שהיא למעלה מן הזאב כגון אריות ונמרים ודובים ודכוותייהו כשדורסים בהמה גסה וחיה גסה כ"ש דקה ועוף טריפות ואפילו אינו ניכר הנקב אלא האדים בשר כנגד בני מעיים טריפה ודרוסת הזאב בדקה אבל לא בגסה ע"כ ויש לתמוה על סברתו שהוא סבר' הפוכה מסברת הרא"ש לגמרי הרא"ש סבר אין להם דרוסה כלל אפי' בזאב והוא סבור שדורסים אפי' בגסה והקאר"ו בא ליישבו וז"ל ונרא' שפוסק כל"בת ומפרש דברי ר"י דמן הזאב ולמעלה דריס בגסה וה"ק דרוסת הזאב דוקא בדקה אבל כל שאר חיות שלמעלה מן הזאב דינם כארי דדורסים בגסה ותימא אמאי צ"ל לל"ב וא"א למיעוטי חתול דילמא בא להשמיע דוקא זאב דורס בדקה אבל למעלה הימנו דורס אף בגסה אלא צ"ל דזהו לא נשמע במה שאמר בבהמה מן הזאב ולמעלה שיהיה זאב גרע ממה שלמעלה שזאב ולמעל' דינו שוה בדרוסה ומ"ה צ"ל למעוטי חתול וא"כ מנ"ל שדובים ונמרים דורסים בגסה אלא צ"ל שדעתו כדעת הרמב"ם דס"ל כל שהוא למעלה מן הארי דורס וז"ל הרמב"ם הדריסה הוא שיטרוף הארי וכיוצא בו כו' עד ואין דרוסה בבהמה גסה וחיה אלא לארי בלבד ר"ל למעוטי זאב וכל מה שלמטה מן הארי וא"כ הדוב שהוא למעלה מן הארי פשיטא שדורס בגסה וכל דכוותיה ונמר ס"ל שהוא ממיני אריה ובכלל ארי הוא ורמז לדבר עז כנמר גבור כארי וקרא מסייע וכו' ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור ואף שמצינו בירמי' שמנה אותו אחר הזאב דכתיב ע"כ הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם ונמר שקד על עריהם כל היוצא מהם יטרף אין זה ראייה שהרי אדרבה מוכח לשם שהמשיל אריה לנמר בזריזתו מה שא"כ בזאב שאינו יוצא לארוב אלא לעת ערב לפי שאינו כלל לב חזק כאריה ונמר וכמ"ש רד"ק ומ"ה אין להקל מדברי א"ז ומ"מ כ' מהרא"י בת"ה דוקא (בדוב) שקפץ על השור של ישראל וראו ב"א ורמו ביה קלא וחזר וקפץ עליו ואף בשעה שרבץ עליו לא שמעו כלל שצעק לא השור ולא הדוב כלו' ואין ידוע אם דרך שחוק קפץ עליו כי ה"ל תרבות קצת עם ב"א כי היו רגילים לשחוק בו מרחוק כשהי' קשור בשלשלאות או שמא היה דעתו לדרוס ואם עשה ודרס מותר השור לשוחטו לאכילה או אם מותר לכל הפחות למוכרו לפותיי' חי או לאו והאריך בענין אם יש לו דרוס' כדברי הא"ז או אין לו דריסה כדברי הרא"ש וכ' לסוף נרא' להכשיר מטעם אחר אפי' נאמר דודאי יש דרוסה לדוב בבהמה גסה דכיון דחזינן דשתקי תרווייהו הדוב והשור ע"כ דרך שחוק קפץ עליו דהכי אמרי' בתלמוד על ושתיק ויתיב בינייהו אימור שלמא שוי ולא חיישינן לדריסה אלא היכא דאיהו שתיק ואינהו קא צווחי אכן נר' לומר דה"ט דאימור שלמא שוו לא אמרינן אלא היכא דלא חזינן דנגע בהו אלא דעל בינייהו ושתיק איהו ואינהו אמרינן דמדשתקו אינהו לא מבעתי דשלמא שוו והרגישו בו (שדרך) תרבות על לגבייהו אבל היכא דחזינן דקפץ עליה כדרך הדורסים והטורפים לא תלינן שדרך שחוק ותרבות עשה מדשתק השור ואדרבה אומר מחמת רוב בעתותה שתק השור וסברא גדולה הנכרת אמת היא זאת לכך נר' דאין להכשיר השור לשוחטו לאוכלו בכה"ג כלל אך למוכרו לנכרים נר' דשרי בכה"ג אע"פ דבפ' כ"ש בההיא ארב' דטבע'