ים של שלמה על חולין סב

תלכה ד"א אפי' עקרה להלוך נמי והשיב דד' חילוקים יש בדבר הא' היכא דלא עמדה ולא שהתה מע"ל אפי' בדיקה לא מהני הב' אם עמדה או שהתה מהני בדיקה אבל בלא בדיק' אסורה הג' אם עקרה הרגלי' להלוך מהני כמו הלכה פחות מד"א ולא בעי בדיקה אם יכולה להלוך אם לאו דמסתמא כיון דעקרה רגליה אית לן למימר דראויי' היא להלוך אבל אם אנו רואין לעין אע"ג דעקר' רגלה אפ"ה אינה יכולה להלוך אז לא מתכשרא בלא בדיקה הרביעי היכא דהלכה ד"א הרי היא כאילו לא נפלה כלל ואע"פ שאנו רואין שוב שאינה יכולה להלוך אפ"ה לא בעי בדיקה ואין לה דין נפולה אלא דין מסוכנת דקי"ל דשרי ע"י פירכוס זוטא אע"ג דמעמידין אותה ואינה עומדת ע"כ וכ"ז להלכה אבל לא למעשה להקל מאח' שרוב הגדולי' קדמאי ובתראי תופסי' לאיסור וגם התו' אשר מימיהם אנו שותים תופסים גירס' הספרים והלכתא דעמד' א"צ מע"ל וצריכה בדיק' הלכה אפי' בדיקה נמי ל"צ משמע דוקא עמדה והלכה ממש שהרי סתמא דתלמודא מסיק האי והלכתה בסוף הסוגיא ע"כ אין היתר בדבר אלא בעמידה ממש או בהליכה ממש דהיינו ד"א ומ"מ כ' הרשב"א בתשובה מסתברא דכל שעמדה והלכה אפי' נמצא שינוי באברים אין חוששין לה דכל שהלכה בידוע שאין לה ריסוק גדול המביא לידי טריפו' אלא חוזר לבריאותו ולפיכך כל שאינו מוצא בה טרפות הפוסל אפי' שלא מחמת הנפילה אין חוששין לה ומ"מ המחמיר לעצמו כמו שהחמרתה אתה תע"ב פי' הבא להחמיר לעצמו תע"ב

סו דין ביארנו דהאידנא אין אנו בקיאין בבדיקה בנפולה ודרוסה אבל גבי שבורה בדקינן אפי' האידנא

אמר אמימר משמיה דר"ד מנהרדעא נפולה שאמרו צריכ' בדיקה כנגד בני מעיים א"ל מר זוטר' הכי אמרינן משמיה דר"פ צריכה בדיקה כנגד בית חלל כו' וכת' הר"ן מדברי הרשב"א וא"ת ליחוש לנקב משהו דלא מינכר בבדיקה כיון שאין מקומו ידוע דמהאי טעמא אמרי' דקוץ כל שניקב לחלל טריפה וי"ל דאם איתא שמחמת נפילתה ניקבו איבריהם מסתמא קרע גדול היה וניכר ומסיק א"ל ר"ה מר בריה דר"נ לרב אשי סימנים מהו א"ל סימנים קשין הן אצל נפילה וכ' הרא"ש אבל קרום של מוח אינו בכלל החלל וא"צ בדיקה כדמוכח לקמן בדרוסה דאמר רב מורה בה מכפא דמוחא עד אטמא משמע שבא להוסיף על כנגד החלל וכ"כ הר"ן אבל מוח דאינו בכלל חלל לא והרמב"ם כתב צריך לבדוק כנגד כל החלל כו' מקדקד הראש עד הירך וכ"נ עיקר דמה שאמרינן לקמן רב מורי מכפא דמוחי כו' (הראנו) עניין בדיקה מ"מ שצריכין בדיק' נגד כל החלל שיתחיל מקדקד הראש וילך עד היריכי' בין בדרוס' בין בנפולה דמ"ש זו מזו וכ' ראבי"ה דעכשיו אין אנו בקיאין בבדיקה וכ"פ בה"ג דכ"מ שהצריכו חכמים בדיקה כגון דרוסה ונפולה לא בקיאים האידנא אלא בדורות הראשוני' אף שבה"ג מוסי' בשבורה לא בקיאים בבדיק' בזה אנו סומכין על רש"י דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכמ"ש הרשב"א בשם מקצת גאונים מאחר שיש אבר מבורר לפניו א"כ בעיון יפה למה לא נבדוק אותו כפי ראו' עינינו אבל בבדיק' כל חלל הגוף שצריכה אומנות יתירה וזריזות ובקיאות לא סמכינן אבדיקתה וכ"כ הטור בשם העיטור גבי נפולה דהאידנא ליכא מאן דבדק ובעינן הלכה וכ"פ הסמ"ק וכן המנהג

סז דין עוף שנחבט על פני המים כיון ששט מלא קומתו ממטה למעלה דיו וא"צ בדיקה כלל אבל אם שט מלמעלה למטה חוששין ויש בו דין נפולה ממש ובמים דקיימא כאגמים לית לן בה ואין חוששין וכלל הדבר כל שנחבט על דבר קשה חיישינן אבל על דבר רך ושרוק לא חיישי'

אמר רב יהודה א"ר עוף שנחבט על פני המים כיון ששט מלא קומתו דיו וה"מ מלמטה למעלה אבל מלמעלה למטה לא מיא הוא דקא משפילו ואם קיימי מיא לית לן בה פירש רש"י לית לן בה דאפילו מלמעלה למטה שרי והקאר"ו תמה עליו מה שייך מעלה ומטה במיא דקאי וקיימי ותירץ דאיירי בכה"ג שקרק' האג' מצד א' גבוה מחביר' ובסיב' זה המים נוטין מלמעל' למטה מ"מ מאחר שאינן הולכים במרוצה מי נהר אפי' שט מלמעלה למטה לא אמרי' שהמים מוליכין אותן ולא אוכל להבין דבריו מאחר שהן נקווים ויש להן סוף א"כ חוזר המים לאחוריו ושווין למעלה ולא תמצא גובה המי' אלא במים שאי' להם סוף גם לא הבין חוץ לכבוד' דעת רש"י דה"פ אפי' מלמעלה למטה ר"ל דלא תימא דווקא בעינן מלמטה למעלה אבל לא בע"א וא"כ במיא דקיימא לא הוי בדיקה במה ששט מלא קומתו ע"כ אמר לית לן בה אפי' מלמעלה למט' כלומר בלא פלוג דאף הכי מהני וכן אמרנו בישיבה ומשכיל א' אמ' שרש"י נזהר בפרושו כדי שלא תטעה לפרש הא דאמ' בגמ' ואי מיא קיימי לית לן בה היינו לומר שאם נחבט ע"ג מיא קיימי לא חיישינן כלל ואפי' שיטה כלל לא בעינן וקצת משמעות הל' של ל"ל בה משמע כן מדלא קאמר ואי מיא קיימי ש"ד או דיו כמ"ש לעיל בתחילת דבריו דאז היה בהכרח דקאי על השיטה ולא בע"א אבל ל' לית לן בה משמ' קצת כאלו נעתק לענין אח' שמתחילה הזכיר דין הנחבט ע"ג מיא קיימי דלי' כאן בית מיחוש שאין זה חבטה ואפי' השטה לא בעי שהרי המים רפים ע"כ נזהר רש"י וכתב דהאי מילתא דל"ל בה לא קאי אלא אמאי דקאמר אבל מלמעלה למט' לא בבעיא דקיימי אפי' מלמעלה למטה שרי כלומ' בכל עניין ש"ד אבל מ"מ השטה בעי ע"כ ול' רש"י דאפי' מלמעלה למטה שרי מחויר יותר לפי מ"ש ומסיק ואי איכא ציבא וקדים לציבא איהו קמסגי ועו' שנחבט ע"ג גלימא ומתוח חיישינן לא מתוח לא חיישינן עוף ומעופף פי' טלית כפולה לא חיישינן פי' אפי' מתוח איזלא ומקום קיטרא חיישינן פי' נחב' עוף ברשת שסמוכין קוטרי' זה לזה ועוד מונה התלמוד כמה חילוקים בעל הלכות גדולות והרי"ף והר"ש לא הביאו וכן הטור אלא כת' כללא דמילתא כל דמחבט על דבר קשה חיישינן על דבר רך או שריק פירש שמחלי' כגון נפל על מיני קטניו' לא חיישי' דבק אמימר אסר ור"א שרי נדבק בחד גפא ד"ה שרי כ"פ בב' גפ' מא' דאס' במה נייח ומא' דשרי אפש' דנייח בעקבי דגפא והלכתא בחד גפא שרי בב' גפא אסור פי' דבק הוא דבק שקורין ליימ"א שטחון אותו בדף קטן והעוף שוכן עליו ומידב' בו פורח עם הדף ונופל לארץ ונחבט וכ' הר"אש ובכל הני דאמרי' חיישינ' יש בו דין נפולה דמתני' וכל הני דאמרין אין חוששין אי' כאן בית מיחש כלל כההוא דבית מטבחיים ופשוט הוא

סח דין אם נשתברו רוב הצלעות דהיינו ו' מכאן ושש מכאן או י"א מכאן וא' מכאן טריפה והוא שנשתברו מחציון כלפי השדר' ודוקא אותן הגדולים שיש בהן מוח אבל מחציין ולמטה או לא נשתברו רובן כשרה וכן אם נעקרו מן החוליא והחוליא קיימ' דינו כדין נשתברו ואם נשתברו הצלעות הקטנות שאין בהן מוח כשרה נעקר צלע וחציה חוליא בהמה טריפ' בין בגדולות בין בקטנות נעקרה חוליא אחת כולה אפי' מאותן שאין בהם צלעות אסורה ובהמה שנמצא לה שנים עשר צלעות גדולות בכל צד כשרה וכן אם נמצאו לה י"ט חוליות

פיסקא נשתברו רוב צלעותיה כו' ת"ר אילו הן רוב צלעותיה שש מכאן ושש מכאן או י"א מכאן ואחת מכאן כי הבהמה יש לה כ"ב צלעות שיש בהן מוח י"א מכאן וי"א מכאן אמ' זעירי והוא שנשתברו מחציין כלפי שדרה אמר רבב"ח אר"י ובצלעות שיש בהן מוח וכ' הר"ן בשם הרשב"א דאע"ג דאמרי' בגמ' דקוץ שניקב לחלל חוששין שמא ניקב אחד מהאברים שנקובתן במשהו בנשתברו מיעוט צלעות בין שהשבר כלפי פנים או כלפי חוץ כשרה ולא חיישינן שמא ניקבו ראשי הצלעות הדקין או הכרס או הריאה וטעמ' דדוקא גבי קוץ חיישי' להכי כיון שניקב בכח מבחוץ ונכנס מדוח' אבל בראשי הצלעו' דליכא למימר הכי לא חיישינן למידי הלכך בין שהשברי' נוטים כלפי חוץ בין שנוטים לחלל הבהמה בין שקרום ובשר שעליהם קיים בין שאינו קיים כיון שלא נשתברו אלא מיעוט צלעותיה כשרה ע"כ ומסיק אמר עולא בן זכאי אמר נעקרו ברוב צד א' נשתברו ברוב ב' צדדין ור"י אמר בין נעקרו בין נשתברו ברוב ב' צדדין וכת' הרי"ף והרא"ש אחריו וסוגיא כר' יוחנן דפריך משמי' בשמעתין לר"כ ורב אסי ואי לאו דק"ל לתלמודא דהלכתא כר"י אלא כעולא לא הוה פריך מיניה והוה מוקי להו כעולא ומסיק אמר רב אם נעקר צלע וחצי חוליא עמה טריפה שהיא בוכנא ואסיתא וכת' הטור וז"ל כתב הרשב"א דוקא מהצלעות הגדולות אבל מהקטנות שאין בהן מוח אפי' נעקר צלע וחצי חוליא כשרה וא"א לא חילק ולא ידעתי מה היה ליה להרא"ש לחלק הרי כת' בסתמא לישנא דגמ' ובגמ' לא הוצרך לחלק דמסתמא קאי על צלעות גדולות דלעיל מיניה אוקי רבה בב"ח בשם ר"י דבהך צלעות גדולות איירי וכ"פ ר"י כדעת הרשב"א אכן כי דייקת שפיר בסוגיא משכחת להדיא לאיסור ואין חילוק ביניהן כ"א בצלעות אבל היכא דאיכ' דררא דחוליא לגבייהו ל"ש בצלעות גדולות ל"ש בצלעות קטנות (טרפה דהא) כי פריך אר"כ ור"א דקבעו מיניה נעקר צלע מכאן וצלע מכאן דאיירי נמי בחצי חוליא עם כל אחת פריך היינו דרב דאמר נעקר' צלע וחצי חוליא עמה טריפה כ"ש בהא ומשני בשינוי דחיקי ואמאי לא משני דאינהו איירי בצלעות קטנות ודרב איירי בצלעות גדולו' ודוחק לומר דמ"ה לא אוקי כה"ג דלא ס"ל דכה"ג הוי גיסטרא ורב השיב להו גיסטרא קאמריתו ז"א מאחר שנעקרה ב' צלעות עם החוליא פשיטא דהוי גיסטרא דהא נעשה גיסטרא מגבה אלא