ים של שלמה על חולין סא

מדע' הטור שכ' גבי נפולה וכן כל כיוצא כגון שטרפה בכותל או דרסה ברגליה או הכה באבן בכל גופה כו' משמע להדיא אבל באבר המבורר א"ל בדיק' בנפילתה אלא באותו אבר לחוד והיכא שהכו בהמה על ג"ה שלה מסקינן נמי לקמן דכשרה משום דאי בדרו ליה סממנים כו' וכ' מהרי"ח וז"ל אי הכו אותה בג"ה כדי שתהא נופלת מאליה והיו שוחטין אותה אע"ג דאפי' אי לא היו שוחטין אותה היתה מתה מחמת ההכאה מ"מ מאחר דאי הוו בדרו לה סומכוס היא איתסא כשרה ומ"מ דוקא מקל אבל בחץ לא דאיכא למיחש צומות הגידין ותימא הא עובדא דלקמן איירי בהכאת חץ דהא מסיק דבי יוסף רישבא פי' צייד מחו בגידא דנשי וקטלי' כו' דהיינו בחץ כדרך הציידי' וכן פירש"י להדי' וצ"ל דס"ל נהי דמכשירי אפי' בכה"ג מ"מ צריך בדיקה בצ"ה והאידנ' לא בקיאים בבדיקה אבל לפי מ"ש לקמן דבקיאין שפיר בבדיקת אבר הברור אע"פ שאין אנו בקיאין בבדיקה כנגד כל חלל הגוף א"כ כה"ג נמי כשר בבדיקת צ"ה שאם נשארו שני גידין בבהמה שלא נפסקו כשרה וכמ"ש לקמן בפ' בהמה המקשה

סג דין עובר שנולד וכלו לו חדשיו מותר לשוחטו בו ביום אפילו לא עמד ואין בו משום ריסוק איברים מכח בית הרחם אבל אי לא נודע שכלו לו חדשיו אסור עד ליל ה' וגם צריך שיפרוס ע"ג קרקע

אמר ר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים פי' העובר שנולד שרי בו ביום אפי' אית ביה ריעותה פי' התוספות שאינו יכול להלוך והרא"ש והטור כתבו שאינו יכול לעמוד אפ"ה שרי בו ביום היכא שידוע שכלו לו חדשיו אבל לא נודע שכלו לו חדשיו אסור וכ"כ הרוקח שכך הורו כל רבני שפי' הקשה הקאר"ו מ"ש הטור הכא דשרי אפי' אינו יכול לעמוד מ"מ לא חיישינן לריסוק אברים ובה' י"ט כתב גבי עגל שנולד בי"ט שמותר והא דשרי דוקא דקים לן בגויה שכלו לו חדשיו דאל"ה אסור עד ליל יום ח' וכגון שהפריס ע"ג קרקע שיצא מכלל ר"א אלמא דפסק דחיישינן לר"א אם לא עמד היפוך מ"ש כאן וכן י"ל על דברי הרא"ש שכתב נמי בפ"ק דביצה דף מ"ה ע"א והא דמותר לאוכלו ביום הלידה היינו היכא דקים ליה דכלו לו חדשיו אבל לא קי"ל דכלו לו חדשיו אסור עד ליל ח' כדאמרי' בפר"א דמילה וגם צריך שיפרוס ע"ג קרקע שיצא מספק ר"א כדאיתא בפ' א"ט והכא פסק כר"נ דלא חייש לר"א ובגמ' דהכא לא מוקי בהפריס ע"ג קרקע אלא לדיחוי בעלמא דרב' א"ל לר"נ תניא דמסייע לך עגל שנולד בי"ט כו' ושאר ברייתות עד דדחה דליכא סייעת' מיניה דאיכא לאוקמי בהפריס ע"ג קרקע ומשמע בסוגיא דר"נ גופא הוא דדחי בכך וא"כ סתרו דבריו וכ' שר' ירוחם כבר העלה דבריו וכתב שבודאי ט"ס יש בדברי הרא"ש במס' י"ט וזהו תימ' שאם יש ט"ס א"כ בנו ר"י בעל הטור למה לא השגי' בזה וכ' בשם מהרי"ן חביב לקיים הגירסאות בשינויי דחיקי דהכא גבי טריפה איירי היכא דשחטו בתוך מע"ל דשרי והתם איירי דלכתחילה לא ישחטו עד שיפרוס ע"ג קרקע או שישהא מע"ל והאריך במליצות ודקדוקים שכך היתה כוונת הרא"ש ומה אענה שלא הבינו כולם את דברי הרא"ש וקראו בדבריו ולא עיינו ושגו וטעו כי מ"ש הרא"ש וגם צריך שיפרוס ע"ג קרקע קאי אמ"ש דאי לא כלו לו חדשיו אסור עד ליל ח' וגם צריך שיפרוס ע"ג קרקע דלא אמ' ר"נ דלא חיישי' לר"א אפי' אית ביה ריעותא אלא בכלו לו חדשיו אבל בלא כלו חיישי' וכמו שפסק הרוקח בשם רבני שפיר"א ואפי' שהייה מע"ל לא מהני ליה כל זמן דאית ביה האי ריעותא שלא עמד והשת' מ"ש הרא"ש בפ"ק דביצה וגם צריך שיפרוס ע"ג קרקע כדאיתא בפא"ט (היינו לפי מה שהקשה המקשה מעגל שנולד בי"ט ותירץ הב"ע שהפרי' ע"ג קרקע ואיירי) כמו שדחה לשם אפילו שכלו לו חדשיו וממילא לפי האמת בלא כלו לו חדשיו לית ליה היתר עד שיפרוס ע"ג קרקע וכן עיקר

סד דין שוורים שמפילין לשוחטן אין חוששין משום ריסוק אברים אפי' נשמע קולם במפלם אבל אין ראוי לקשור רגליה ולהפילה

ואמר רב נחמן בית המטבחיים אין בו משום ריסוק איברים ההוא תורא דנפל ואישתמע קול גניחתיה על ר"י ב"ש בר מרתא ושקיל מיני' בשופרי דשופרי א"ל רבנן לא חייש מר לריסו' אברי' א"ל הכי אמר רב צפורניו נועץ בקרקע עד שמגיע לארץ והרא"ש הבי' את הירוש' ביומו דר' פינחס חבטין תורא בחילא פי' בכח אמר להו בחייכון שרו ניהו שרו ליה ערק ואמר ברוך שבחר בהם ובדבריה' דאמרין אילין תורי' דחבטי' בחילא לית בהן משום ר"א ע"כ וכ' הר"ן בשם רשב"א ז"ל אע"פ שגבוה י' קאמר ואע"פ שאחרים מפילין אותו בכח וכדיהיב ר"י טעמא משמיה דרב דאמודי אמיד נפשי' ונועץ צפרניו לקרקע עד שמגיע לארץ פי' מאחר שרואה ומרגיש שרוצי' להפילו מש"כ באילים המנגחי' דלעיל שכל אחד אדרבה רוצה להפיל את חבירו ולפיכך כשחבירו מפילו הוא נופל פתאו' וכת' המרדכי בשם ראבי"ה דאין לקשור רגליה של בהמה ולהפיל אותה דהא בשרגליה קשורין אינה יכולה לנעוץ צפרניה בקרקע ויש בו משום ר"א וכן נמצ' כתוב במ"ק בשם ר"א ממיץ וביש מקומות ראיתי שמדקדקים שאין קושרין כל ד' רגליה אלא ג' ואחד מן השתי רגלים שלפניה שהן הידים אין קושרין אותו ומ"מ אין יוצאין ידי חובתן דהא תרווייהו בע' ובחדא א"א לחזקו ולנעוץ וגם לישנא דנועץ ציפרניו משמע תרווייהו א"ל שנדחוק ונאמר דקאי אשתי פרסאות

סה דין אם עמדה תוך מע"ל מהני בדיקה אבל בלא בדיקה אסור ועמדה היינו שעמדה מעצמה אבל העמידוה אחרים אפילו בדיקה לא מהני והיכא דלא עמד' ולא שהתה אפי' בדיק' לא מהני ואם עקר' רגלה להלוך לא בעי' לבדוק אם יכולה להלוך אם לאו אבל אם אנו רואין לעין שאפ"ה אין יכולה להלוך לא מתכשרה בלא בדיקה והיכא שהלכה ממש ד' אמות אע"פ שאנו רואים שאינה יכולה להלוך לא בעי בדיקה ואין לה אלא דין מסוכנת וכ"ז להלכה ולא למעשה

אמר רב יהוד' אמר רב עמדה א"צ מע"ל אבל בדיקה ודאי בעי' וכ' התו' והרא"ש אחריהם אבל לא עמדה בעינן מע"ל וגם בדיקה כדאמרינן לקמן דרסה וטרפת בכותל או שרצתה בהמה צריכה מע"ל ואמרי עלה בגמרא אחד זו ואח' זו צריכה בדיקה ובתוך מע"ל אם לא עמדה אפי' בדיקה לא מהני הלכה א"צ בדיקה ר"ח בר אשי אמר אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה אמר ר"ה בר יהודא וכו' פשטה ידה לעמו' אע"פ שלא עמדה עקרה רגליה להלוך אע"פ שלא הלכה רב חסדא אמר ננערה לעמוד אע"פ שלא עמדה וכתב הרא"ש הרי"ף לא הביא אלא דברי ר"י וב"הל וב"הע פסק כר"ה ב"י דפשטה ידה ועקר' רגליה מועיל וכן משמעו שבאו לפרש דברי ר"י ולא לחלוק ומ"ש בספרים והיכא דנפלה ועמדה ולא הלכה צריכה בדיקה הלכה אפי' בדיקה לא בעי הוא מלשון הפוסקים ואינו מלשון הגמרא ומ"שפ הרי"ף ז"ל כר"י ולא פסק לחומרא כר"ח בר אשי דהא תרווייהו משמיה דרב קאמרי משום דבזבחים דף ע"ד קאמר קסבר ר"ל עמדה צריכה מע"ל הלכה צריכה בדיקה ור' ינאי ור"י כר"ל לא אמרי קסברי עמדה א"צ מע"ל הלכה א"צ בדיקה ר' ינאי ור"י רבים נינהו והלכתא כוותייהו ועוד דר' ינאי ר' של ר"י הוה ואפי' לגבי ר"י הלכתא כוותיה וכ"ש לגבי ר"ל ע"כ משמע מדבריו דאין הלכה כרב חסדא דאמר ננערה לעמוד כו' לאפוקי מדעת הסמ"ק שפסק כר"ח ול"נ דבשלמא ר"ה בר יהודא משמיה דרב אמרה כמו ר"י א"כ באו לפר' דבריו אבל רב חיסד' משמיה דנפשיה (אמרה) ואין הלכה כמותו לגבי הני דאמרי משמי' דרב והא דעמדה א"צ מע"ל פי' הר"ן דוקא עמדה מעצמה אבל העמידוה אחרי' לא ור"י כ' עמדה ושהה מע"ל אפי' בדיקה לא בעי כמו הלכה ופשרה כזו לא ידעינן מאין לו להקל בטריפות באיסורי דאורייתא ומן הסמ"ק אין ראייה שכתב שהתה מע"ל או עמדה צריכה בדיקה דמשמע הא תרווייהו לא בעי בדיקה אין זו ראייה דהא גופא קמ"ל דלכל חד' וחדא מהני בדיקה לאפוקי לא שהתה ולא עמדה אפי' בדיקה לא מהני והא דנקט לישנא דבעינן בדיקה ולא קאמר מהני בדיקה לישנא דתלמודא נקט דאיירי במה שבעי בדיקה ולענין מ"ש הרא"ש שהסכים עם ב"הע שפסק כר"ה דסגי בעקרה לעמוד או להלוך נגד דעת הרי"ף כ"נ עיקר מאחר שאמר נמי משמיה דרב ובא לפרש דבריו כדפרי' ואף שרבו המסכימים עם הרי"ף כגון הרמב"ם וס"הת והרשב"א נמי הסכי' לדעת הרמב"ן וכ' בחידושיו שהרמב"ן יהיב טעמיה למילתיה דעקרה להלוך לא מפיק לן מידי פסיקת ח"ה עד שתלך כדרכה דלא מבעיא כי לא ראינו' שהולכת כלל שיש לחוש שמא נפסק ח"ה אלא אפי' הולכ' והיא צולעת על יריכה חיישינן לה וכדאשכחן באימרתה דבי רב חביבא שהיתה גוררת רגליה האחרונים ואישתכח דהוה פסיק ח"ה ואפ"ה מהלכת קצת ועוקרת יד ורגל אלא ודאי עד דהלכה כדרכה חיישי' לה ודוקא הת' משום דלא נפלה הוא דלא חיישינן לח"ה אבל הכ' כיון שיש לחוש לה וצריכה בדיקה מחמת שנפלה אין הלוכה ראייה שהיא כשרה עד שתלך כדרכה ע"כ ואני אומר אף שיצאו הדברי' מפי הגדול עוקר הרי' לא ישרו בעיני דאין זו סתירה לסתור הלכ' מסברת עצמינו שמא נפסק ח"ה מאחר דליכא ריעותה ברורה בשלמא כשהיא צולעת דאיכא ריעותה בפנינו איכא למיחש (לריסוק) אברים ולא סגי אפילו בבדיקת ח"ה לחוד מאחר שהיא צולעת אחר הנפיל' א"כ עדיין נפולה היא אבל בפשטה לעמוד או בנעקרה להלוך ושחטה מוקמינן בחזקת שעמדה או שהלכה וכ"כ מהרי"ק בסימן ס"א שנשאל על מ"ש הסמ"ק בשם ר"י עקרה רגליה להלוך מועיל כמו הלכה ואם הלכה ד"א א"צ בדיקה וא"כ מאי איריא