ים של שלמה על חולין ס

שלאחר רחיצת הכרס היה מעשה והשיב דודאי צריכה בדיקה וכיון שכן א"ל הספיקו לבדוק טריפה ואינו דומה לבא זאב ונטל בני מעיים דכשרה ואע"פ שהיתה צריכה בדיקה לכתחילה דריאה לאו מחמת מקרה שקרה לה אנו מצריכים אותה בדיקה היא אלא לצאת יד' ספק ממקצת בהמות שהן טריפות ע"כ ול"נ כדפרישית דעיקר בדי' לראות אם ניק' אף מעבר החיצון וצריכין אני להפך לצד החוץ וממילא הוה רואה אם יש בה ק"ד או לא והיכא דמלחו או הדיחו בחזקת כשרות הוא ולא חיישינן שמא הבריאה כ"א גבי ושט ודקין ומכה כדפרישית לעיל סי' מ"ד אבל לא גבי המסס וב"ה וכרס שעורן עב אם לא שנראה ק"ד מבחוץ ועוד אני אומר אפי' לדעת הרשב"א דוקא בכרס והמסס וב"ה הוא דאמרינ' הכי ומוקמינן בחזקת מינקב כל היכא דלא בדקינן לה אבל קורקבן שעורו עב שהרי אפי' לפירשי' שכתב שניקב המסס אפי' מצד א' טריפה מ"מ בקורקבן מודה כמ"ש מהרא"י בת"ה א"כ היא בחזקת שלא ניקב שאם נמצא עליו ק"ד הוא בהכרח שאינקב א"כ היכא דלא מיבדק פשיטא שאף הרשב"א מודה דאוקמי' בחזקת כשרות וזו היא ברור והא דאמרינן לעיל דבעינן ק"ד אפי' בנקב מפולש כתב הטור דוקא כשהמחט לפנינו אבל כשאין המחט לפנינו אסור בניקב כולו אפי' ליכא ק"ד וגדולה מזו נר' אפי' כשהמחט לפנינו ותחוב בו עדיין מ"מ בעינן דוק' שיצא המחט לחוץ ואז הוא דבעינן ק"ד אבל לא יצא המחט לחוץ אפילו בלא ק"ד טריפה מאחר שראינו שניקב מבחוץ ועוד דנראה אפי' יוצא המחט לחוץ ואין בו חלודה בראשו אם יש כעין שביל סביב לנקב שנרקב הבשר סביב המחט כעין שביל הניכר עד לחוץ א"כ מוכח שקודם שחיטה יצא לחוץ וטריפה וכ"כ הרשב"א בתשו' וז"ל כל שנמצא מחט תחובה מצד אחד הולכים לצד אחר ובודקים אם ניכר לחוץ טריפה ומיהו אם עוד המחט שם מצד החוץ אם א"ש ק"ד כשרה דאם אית' כיון דאיכא מחט למיסרך ולא סריך לאחר שחיט' הוא דהוי ע"כ והא דבעינן ק"ד כ' ר"י ה"ה בנמצאת עליה חלודה פירש המחט העלתה חלודה אז ניכר שקודם שחיט' הוא דהוו מזמן (ארוך) והקא"רו הבין שקא נמי אניקב מצד אחר שהחלוד' מוכיח שהי' שם נקב מפולש דומי' דקורט ופי' חלודה קאי על הבשר שבחוץ ול"נ כי לא שייך חלודה אלא על המחט ודוקא אניקב משני צדדים אבל מצד אחד חלודה לא מעלה ולא מוריד וכן איתא להדיא בשערים ולפ"ז לא קשה שמא כך היתה המחט מתחילה מה בכך מאחר דאיכ' נקב מפולש שהי' בחזקת טריפה אלא שבאתה להכשירו דאם איתא דקודם שחיטה הוא מיסרך הו' סריך ביה וא"כ מאחר דאיכא חלודה אמרינן שמא מיסרך הוה סריך ביה דם עד שהעלה חלודה וממנו בא החלודה אלא שמ"כ בשם הגדול מהר"ר מנחם מ"צ וז"ל נראה שיש חילוק בין העלתה חלודה בראש המחט ובין העלתה חלודה באמצע המחט דבאמצע המחט כשרה דדוקא העלתה חלודה בחודה של מחט אמרינן טריפה עכ"ל כ' הרשב"א בתשובה קטן שמצא מחט בחוץ בכרס אוסרין אותו על פיו אם הקטן הוא חריף לידע ולכוון בדברים אלו דכל שנמצ' המחט רגלים לדבר וכעין גילוי מילתא בעלמא הוא ואפילו להוציא ממון האמינוהו בגילוי מילתא כדתנן ואילו נאמנין להעיד בגודלן כו' עכ"ל וע"ל בפ' כ"ה סימן צ"ד

סב דין הניח בהמה למעלה בגג ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוק איברי' ואפ' הוא מקום גבוה יותר מי' שאנו תולין מעצמה קפצה וכל שקפצה מעצמה כשרה אפי' ראינו שאינה יכולה לילך ובהמה שגוררת רגליה האחרונים כשרה אם לא נודע שנפלה אבל נודע שנפלה חיישינן שמא נפסק ח"ה וכן אם קנה אווזים או תרנגולים ואין יכולים לעמוד על רגליהם נמי מותר ואם נפלה בהמה מדבר גבוה שלא לדעתה אם יש עד מקום שנפלה שם י' טפחים חוששין משום ר"א והיינו כשעומדת על רגליה ונפלה אבל אם נתגלגלה ונפלה צריך שיהא גובה המקום י"ט ואם הפילוה אחרים אפי' בפחות מי' חוששי' לפיכך זכרים המנגחים זא"ו ונפלו חוששין וא"ל אין חוששין ואפי' הפילו אחירים אם נפלו על מתנים אין חוששין לפיכך גנבים שגנבו בהמה אפי' השליכו מעבר לגדר אין חוששין שמכוונים שתפול על מתניה וכן אם השליכוה בשעה שמחזירין אותה אם מחמת תשובה. בהמה שהכו אותה על השדרה במקל והלך המקל על פני כל אורך השדרה כשר' וא"ל הגיע המקל ע"ש כל אורך כו' או שיש במקל קשרי' חוששין וכן אם הכה לרוחב השדרה חוששין ואפי' הלכה בכה"ג בעי בדיקה בח"ה ודינה כדין נפולה לשהיי' ולבדיקה רק שא"צ לבדוק אלא במקום ההכאה ואם הכו הבהמה ונפסק המקל בהכאה חוששין

פיסקא נפלה מן הגג א"ר הונא הניח בהמה למעלה בגג ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוק איברים ההוא גדי' דהוה ביה רבינ' חזא חושלא פי' שעורים קלופים מפימיא דאיגרא קפץ בתריה ונפל אתו לקמיה דר"ש א"ל הא דאמר ר"ה הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ר"א משום דאי' ליה מידי למיסרך והאי לא הוי לי' מידי למיסרך א"ד משום דאמדה נפשה א"ל אין טעמא דר"ה משום דאמדה נפשה והאי נמי אמד' נפשה וכ' הר"ן ואפילו אנו רואים שאינה יכולה לילך אפ"ה כל לדעת עצמה אינה מתרסקו' כ"כ שתטרף ההוא אימרתה דהוה בי רב חביבא משנ' כרעי בתריית' אמר רב יימר הא ודאי שיגרונא נקט' פי' קרמפ"א בל"א מתקיף לה רבינ' ודילמא חוט השדרה איפסיק בדוק ואישתכח כרבינ' ואפ"ה הלכתה כרב יימר מ"ט שגרונא שכיחא ח"ה לא שכיחא וכתב הטור בשם הרשב"א בד"א שלא נודע שנפלה אבל אם נודע שנפלה חוששין שמא עם נפלתה נפסק ח"ה ולכן גורר' רגליה שפסיק' חוט השדרה מצוי עם נפילתה ע"כ וכ"כ התו' דהכא לאו בנפילה איירי וכן עיקר ולא כדעת בה"ג דמוקי בנפילה וכ"כ הרשב"א וא"ל א"כ אמאי מוקי תלמודא האי עובדא בסוגיא דנפילה וריסוק איברי' מאחר דלא דמי כלל להך סוגיא וה"ל לבעל התלמוד למיקבע אמתניתין דנפס' חוט השדרה דהא קמ"ל בהאי עובד' דלא חיישינן לפסיק' החוט י"ל מאחר דכבר איירי בעובדא חדא ההוא גדיה דהו"ל לרבינא כו' כתב נמי האי עובדא ההוא אימרת' דהוה בי רב חביבא אע"פ שאינו כ"כ מעניין אחד מ"כ בהג"מר וז"ל נשאל להר"ר טובי' מווינ"א קנה אווז ותרנגולת מן הגוי ואינם יכולין לעמוד על רגלים והשיב דנ"ל היתר בדבר כיון שלא ראינו שנפלה אין לאוסרה מספק ומה שאינה יכולה לעמוד יש לתלות בשיגרונא כי ההיא דפ' א"ט גבי ההיא אימרתה וכו' והא דאמרינן התם עמדה א"צ מע"ל אלמא דבדיקה של עמידה ודאי בעי' היינו דוקא בנפלה שיש לחוש שמא נתרסקו איבריה בנפילה הא לא נפלה תליא לקול' בשגרונ' דשכי' (הרי מסקינן לפי' ר") אמר ר"ה זכרי' המנגחי' זא"ז אין חוששין לריסוק איברים ואי נפל לארעא ודאי חיישינן וכ' התו' והרא"ש אע"ג דבעי' גבוה י' טפחי' מכריס' לארע' כדאיתא פ' הפר' גבי האי תור' דנפלו לארית' דדלאי ומכריסא דתור' עד לארעא ליכא אלא ד' טפחים מ"מ חיישינן הכא כיון שנפל מכח חבירו שהפילו וכת' הרשב"א דוקא כשעומדת על רגליה אז סגי כשיש מכריסא עד מקום נפילתה י' טפחי' אבל היכא שנתגלגלה ונפל צריך שיהיה גובה המקו' י"ט כדמוכח בפ' הפרה דאוקי מתניתין מה בור שיש בו כדי להמית י' טפחים באיגנדר איגנדורי בסי' כ"ה הארכתי וכ' הכל בו וז"ל אם יפול האבן על גבי בהמה כת' הראב"ד שאם נפלה מגובה פחות מי' אין חוששין לה כמו שאין חוששין לנפולת הבהמה עצמה וזה תימא כי מי יכול לתת קצבה לאבן שנפלה באמת הכל לפי האבן אם הוא גדול או קטן ע"כ ויפה כת' שהרי כל המחברים לא הזכירו גבוה י' אלא בנפילת הבהמה אמר רב מנשי' הני דכרי דפתקי' גנבי פי' שמשליכי' אותה למעלה מן הגדר אין חוששין משום ריסוק איברים מ"ט אמתנייהו שדו להו כי היכי דלירהטו קמייהו אהדרינהו דרך למעל' מן הכותל ודאי לא חיישינן וה"מ דאהדרינהו מחמת תשובה תשוב' מעליית' עבדי תו מסקי' אמר ר"י הכה במקל על ראשה של בהמה והלכה לה גבי זנבה או גבי זנבה והלכה לה גבי ראשה דהיינו על פני השדרה כולה אין חוששין משום ריסוק ואי שלים חוטרא אפלג' דגבה חיישינן שמא בראש המקל במקום שהוא כלה הכה בכח ונפסק ח"ה וכן אי אית ביה במקל קיטרי פי' כמן שארי ענפים שמכין בכח ואפילו הלך על פני כל אורך השדרה איכ' למיחש משום הני קיטרי ואי מחיי' מפסקיה פי' מרוחב אגב נמי חיישינן לפסיקת ח"ה וכ' שיש שכ' שאם הכה אותה ונפסק המקל בהכא' חוששין לפי שבמקום שנפסק המקל עשה חבורה או מכה רבה כמו בראש השרביט ע"כ וסברא ישרה היא וכ' הר"ן דכי חיישינן היינו כשלא הלכה אבל אם הלכה אח"כ תו לא חיישינן ואיכא מ"ד דאפילו הלכה בכה"ג בעי בדיקה בח"ה וכ' עוד שדעת הרמב"ן דכי אמרינן חוששין לה לאו למימר דיהבינן לה דיני נפולה ודאי' וליבעי שהיי' ובדיקה אלא בודקים אותה בלא עמידה ושהייה כלל ולא מחוור אלא דינה כנפולה גמורה לשהייה ולבדיקה ע"כ ואני אומר שהדין עמו אף שדעת הרמב"ם נמי בפ"ט מה"ש כדברי הרמב"ן שא"צ אלא בדיקה מ"מ ראיות התלמוד הוא לפני דאמר הלכה לה ע"ג זנבה אין חוששין משום ר"א אע"ג דבכה"ג לית כאן דררא דריס' אברים כלל אלא פסוקת ח"ה לחוד אי לאו דבא להשמיע לנו דחששא זו דומה לחששא דנפולה דהוה משום ר"א ובעי שהייה ובדיקה אח"כ וכן עיקר וגם מאחר שהתלמוד קבע המאמר בסוגיא דהכא בשמעתא דריסוק אברים מקמיה ומבתריה א"כ מסתמא בחד' מחת' מחתנהו דאל"כ הו"ל לאוקמי לעיל אנפסק ח"ה מאחר דאיירי בענינו א"ל כדפרישית כתב הכל בו שא"צ לבדוק בהמה רק באותו אבר שהוכת' אבל אין חוששין לשאר אברי' בהכאת אבר א' וזהו כמ"ש דהיכ' שהכה במקל על השדרה שא"צ אלא בדיקת ח"ה לחוד וכן יראה