ים של שלמה על חולין נט

שכך דעתו אבל מ"ש בשם רב אסי לא איירי אלא כפשוטו קדירת סלע טריפה ונר' להחמיר כסתמא דרב אסי דאמר נקדר' כסלע טריפה ולא כר"ח ב"א משמיה דגניבא ואף שר"י פי' דבריו לקמן בפרט לפי מ"ש לקמן בשם התוס' בסי' פ"א מ"ש רב נחמן כסלע כיתר מכסלע קאי אקדירה דהכא ומאחר דרבא שקיל וטרי וקאי במסקנא כדבריו א"כ כך הלכה אבל מה אעשה שכל המחברים פסקו כר' חייא דכסלע כשרה ויתר מכסלע טרפה והא דקאמר שאם תמתח תעמוד על טפח פי' התו' והרא"ש אחריהם חוט המקיף את הקדירה דאיירי לכשימתח יהיה החוט בארכו טפח ומסיק וכמה יותר מכסלע א"ר יוסף כדעיילן תלתא קשיית' בציפא בדוחק' בלא ציפא ברווחה פירש"י תלת' קשיית' גרעיני תמרה בציפא עם האוכל הנשאר סביבותיה כשאוכלים אותה אם יכנסו ג' בנקב בדוחק או בלא מאכל בהרווח' והנה הרמב"ם והטור כתבו סתם כדי שיכנסו בו ג' גרעיני תמרה זה אצל זה בדוחק ולא חילקו בין ציפא כו' ונראה בעיני לפי שהוא מילתא דלא פסיקא דא"א שלא יהא בה מעט אוכל ופירש ציפא הוא מענין צפוי וכן בערו' וא"כ דוקא כשהוא מצופ' כולו במאכל ומאחר שלא ידעינן כמה יהא מצופה כתבו סתמא דלעולם אם נכנסו ג' בדוחק דטריפה

סא דין מחט שנמצא בעובי ב"ה מבפנים בצד הריעי מצד א' כשרה אבל אם נמצא מצד חוץ כלפי חלל הגוף טריפה אפי' לא ניקב כלל ומחט שנמצא בדופן ב"ה באורך שאין יכולין לידע מאיזה צד פונה טריפה ובדופני הדקין כה"ג כשרה והא דמכשירין בב"ה מצד א' היינו דווק' בב"ה אבל בהמה שדופנו דק אם מצד א' טריפה ואם הנקב מפולש מב' צדדים והמחט לפנינו אז אם נמצא עליו ק"ד טריפה וא"ל כשר אבל כשאין שם מחט ונמצ' נקב מפולש טרפה אפי' בלא ק"ד וכן הא דמכשירין במחט שנמצא מצד א' היינו שבדק ולא מצא ק"ד אבל אם מצא ק"ד טרפה ולפי' כשנמצא מחט בצד א' צריך לבדוק אם ניקב מבחוץ או אם נמצא דם אכן אם שטפו והדיחו קודם שבדקו אחר דם כשר ולא חיישינן שמא היה ק"ד אבל כשיצא המחט מב' צדדים אפילו דדיהו כו' חיישינן שמא היה דם וטריפה וכן אם העלתה המחט חלודה טריפה נמי כשיצא מחט מב' צדדים והיכא דהוגלד פי המכה בידוע שג' ימי' קודם שחי' ואם לקחה תוך ג' ימים צריך המוכר להחזיר מעותיו דמקח טעות הוא ודווקא בטריפות דמחמת מכה אבל טרפות מחמת סירכא לא הוי מקח טעות דהיה לו להתנות כיון דשכיחי ואם לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראייה ואם לא נתן המעות אמרי' כאן נמצאו כאן היו ובארנו דאם ניקב בקוץ או כל דבר דינו כמחט וקטן חריף שמצא מחט תחוב בכרס אוסרין אותו על פיו

פיסקא ת"ר מחט שנמצא בעובי ב"ה מצד א' כשרה מב' צדדין טריפה וכת' התוס' דכי אמרינן מצד אחד כשרה היינו מבפנים כלפי הריעי דאי צד שבחוץ כלפי חלל הגוף אפי' לא ניקב כלל אלא שנמצא מחט בתוך חלל הגוף טריפה דאי מגוואי עייל ודאי הפנימי נקוב אלא שעלה בו קרום ואי מבראי אתא הא ודאי טריפה דחיישינן שמא ניקב א' מן האברים הפנימיים שנקובתן במשהו וא"א לעמוד על ספיקן בבדיקה וכ"כ הסמ"ג וס"ת וכ"כ ר"י בשם המפרשים מ"מ אפשר נמי לקיים דאיירי בניקב מבחוץ לפנים וכגון שהקופה הוא חוץ לחלל הבהמה דאמרי' בודאי לא ניקבה במקו' אח' כמ"ש הרשב"א ולקמן (בסי' ע"ז) בשמעתא דר"נ בקוץ שניקב לחלל נאריך בזה אי"ה והא דמצד אחד כשרה לפעמים אפי' מבפנים ומצד אחד טריפה וכמ"ש הא"ז ומצאתי בהג"ה ש"ד וז"ל מעשה היה ונמצא מחט בדופני הדקין ולא נקבו אלא באורך הדופן הית' והכשירוה זקני הדור דאורחי' ליכנס דרך חלל הושט אבל ליכא למיחש שמא יצא דרך הושט וחזר ונכנס למעיים דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ונר' דאם נמצא בענין זה בדופן ב"ה באורך שאין יכולין להבין באיזה צד פונה הקופה טריפה כיון דחללו רוחב דאי דרך חלל הושט עייל על הפרש איבעי ליה לאשכוחי אלא נקב ע"כ באורך פי שהמחט מונח בדופן ב"ה על אורכו של מחט ודברים של טעם הן ואין להקל והא דמצד א' כשרה פירש"י בפ' המדיר ובפ' ל"ה דוקא בב"ה אבל בהמסס אפי' מצד אחד טריפה מפני שדופנו דק ואפ' את"ל שאין סבר' לומר טריפה הואיל ולא נקב אלא חצי העור מ"ל דחיישינן שמא נקב כולו והבריא כדחיישינן בישב לו קוץ בושט למאן דחייש לספק דרוסה וכבר כ' לעיל בסי' ה' דחיישינן לספק דרוסה וחיישינן שמא הברי' אבל התו' כתבו בשם ר"ת שאין נר' להטריף בחצי עור של המסס דלא חיישינן דילמ' הבריא אלא בושט דפעי' ביה וגמד' ליה ופעמי' דחזר המחט לתוך הושט אבל בהמסס אם הבריא לא היה המחט חוזר לתוכו והא דנקט עובי ב"ה רבותא קמ"ל לפי שיש לו שני עורות ואשמועינן אע"ג דנקב עור שלם כשר ואגב דנקט מצד אח' כשר נקט נמי מב' צדדין טריפה והנה רוב האחרונים הסכימו לפי' ר"ת וכ"כ ראבי"ה בשם אביו אכן הרא"ש הביא דעת רש"י ודעת ר"ת ולא הכריע ביניהם אלא שהטור כתב דעת רש"י וכת' עליו ול"כ בלא טעם ובלא סברא ואיני יודע למה ואדרבה פשטה דברייתא משמע כרש"י שהרי במשנה נקט תרווייהו המסס וב"ה ובברייתא נקט ב"ה לחוד משמע דוקא ב"ה וכ"כ מהרא"י בת"ה שיש לנהוג כרש"י ומסיק נמצא עליו ק"ד בידוע שלפני השחיטה לא נמצא עליו קורט דם בידוע שלאחר שחיט' ואע"פ שבשאר נקבים מטרפינן אפי' ליכא ק"ד התם ליכ' מידי למיסרך אבל הכא דאיכא מחט אם איתא דקודם שחיט' הוה מסרך הוה סריך ביה וכ' התו' ה"ה גבי קוץ וכל דבר התחוב בנקב אמרינן הכי הוגלד פי המכה בידוע שהיה ג' ימים קודם שחיטה לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראייה פי' על הלוקח להביא ראייה שברשות המוכר נטרפה וכ' התו' והרא"ש ואע"פ שלא נתן מעות אמרינן כאן נמצא כאן היה כדאמרי' בשלהי המדיר בכתובות והא דקרי ליה המוציא סתמא דסתמא דמילתא כל כמה דלא יהיב ליה דמי לא יהיב ליה חפץ וכתב הרא"ש וז"ל כ' ר"א ז"ל וכן ב"הע דוקא טריפות דמחמת מכה וכיוצ' בה דאינו מצוי ולא סליק אדעתיה דאינש לאתנויי אבל טריפות דמחמת סירכא דמשכח שכיח' ורמי אינש אדעתיה כיון דלא אתני' ודאי אחולי' אחיל ולא הוי מקח טעות והרמב"ן ז"ל כ' דאפי' טריפות דמחמ' סירכא נמי הוי מקח טעות שהרי במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן לכ"ע אי לא דמצי א"ל לשחיטה מכרתיו לך הוי מקח טעות ואע"ג דלא אתני לוקח ואע"ג דרוב שוורים בחזקת נגחנים כדאמרינן רוב שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ואמרינן גבי מוכר עבד ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו מ"ט לאו משום דרובה הכי איתניהו אלא כולהו הכי איתניהו אלמא אי לאו כולהו הכי איתניהו הוי מקח טעו' ואע"ג דלא אתני לוקח וכ"ש בטרפות דמיעוטא ול"נ כדברי ר"א ז"ל וב"הע ז"ל דה"נ מפלגינן גבי טענת אונס בגיטין דבאונס דשכיח לכ"ע אין טענת אונס דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני ומה שהביא הרמב"ן ז"ל ראי' משור ועבד לאו ראיה היא דש"ה שהמוכר מכיר במומי השור ועבד ועל זה סמך הלוקח ולא מתני משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא יאנהו במקחו אבל בדבר שאין המוכר יודע כמו שהלוקח א"י איבעי' ליה ללוקח לאתנוי' במידי דשכיח ומדלא אתני אחולי אחיל וקנה כדרך כל לוקחי בהמות שאין נמנעין לקנות בשביל ס"ט ע"כ כבר כ' בפ' ה"פ סימן ג' שעמא דבר כר"א תו מסיק מעשה שבא לפני רבי מחט שנמצא בעובי ב"ה מצד א' והפכה רבי ומצא עליה ק"ד וטרפה ואמר אם אין שם מכה כלומר נקב מפולש ק"ד מניין י"מ דא"צ להפוך ולבדוק אלא שאם הפך ומצא דם טריפה וכ"מ קצת לשון הרא"ש שכ' הא דאמר מצד אחד כשר אם הפכה ומצא דם טריפה לרבי שהפך כך אירע במקרה ול"נ דלישנא והפכה משמע כפשוטו שהיה בודק ומהפך לראות אם הוא מפולש וממילא נמי יראה אם יש שם ק"ד שם וכ"פ הרשב"א אבל מ"מ נראה שאם נמלח או הודח ולא בדק אחר ק"ד שכשר ול"א שמא ק"ד היה דכל זמן שלא ניקב נקב מפולש בחזקת כשרות הוא אלא שלכתחילה צריך לראות ולבדוק כדפרישית אבל ניקב נ"מ דמכשירין אם אין עליו ק"ד בכה"ג אם מלחו או הדיחו לא מכשרינן אלא בחזקת איסר קיימת ואמרינן ודאי היה שם ק"ד והמלח או מים העבירוה וכ"כ הטור בשם הר"ר פרץ יש טועים ואומרים דברי הר"פ קאי אפי' על ניקב מצד אחד שטריפה ואמרינן שמא שם היה קורט דם מבחוץ וליתא כדפרישת וכן איתא להדיא בסמ"ק דקאי דוקא אניקב מב' צדדין ובהג"א בשם ראבי"ה שכת' האי חילוק שאם מלחו או הדיחו וכו' דוקא אניקב מב' צדדין ולפ"ז מיושב מה שהקשו מה חילוק יש בין מחט שנמצא בב"ה מצד אחד ובין משני צדדין דאם יש שם קורט דם מבחוץ אפי' מצד אחד טריפה ואם אין שם ק"ד אפי' משני צדדין טריפה ולפי מ"ש לק"מ שאם נמלח והודח דליכא ק"ד אז מצד אחד כשרה ומשני צדדין טריפה והשתא מיושב נמי מ"ש מהרי"ח בשם רש"י דנקב מפולש מב' צדדין אפי' אין עליו ק"ד טריפה כיון שעבר המחט כל עוביו ע"כ ותימא שיפסוק נגד הברייתא אלא איירי בענין שפי' שנמלח או הודח דאז הוא אפי' בלא ק"ד טריפה מאחר שהוא משני צדדין וראבי"ה בשם אביו חילק שאם הוא מצד א' בעינן ק"ד ממש נגד פי המחט אבל סביבות המחט מבחוץ לא מהני אבל בניקב מב' צדדין אפי' יש שם ק"ד מבחוץ סביבות הנקב טריפה ול"נ מאחר דאמרי' אם איתא דהוה קודם מיסרך הוה סריך משמע להדיא דקאי על המחט וכ"כ הטור להדיא אם נמצא ק"ד סביב המח' ואם נבא לחלק מסתבר' לחל' כה"ג דניק' מב' צדדין בעינן ק"ד סבי' המחט בין מבפנים בין מבחוץ אבל מצד א' לא מהני ק"ד מבפני' אלא מבחוץ כנגדה ובתשוב' רשב"א ראיתי כתוב בסימן תש"ס נשאל במחט שנמצאת תחובה בכרס וקודם שבדקו אם נקבו מב' צדדין ניטל המחט ומפני שהמחט דקה מאוד לא ניכר מקו' נקובתו וגם א"א לבדוק בק"ד לפי