ים של שלמה על חולין ו

ולא שימסרו לו לכתחילה ואמת שהרמב"ם לא כת' בספרו שמותר לשחו' לכתחלה באחרים רואי' אותו כשיודע לאמן את ידיו ומ"מ נ"ל לקיי' דברי הרא"ש כדיני' ולא כטעמי' דבודאי קטן היודע לאמן את ידיו וגם מומחה שיודע ה"ש א"כ יצא מכלל קטן לגמרי ולמה לא ישחוט לכתחילה אלא משום שאין נאמן באיסורין א"כ כשאחרים רואין אותו פשיטא שמותר לכתחילה אבל מ"מ ביודע לאמן את ידיו דסוכה לא ישחוט לכתחילה ואף א"ת שמותר לאכול משחיטתו דסוכה לכתחילה קאמר כדברי הרא"ש. מ"מ מכח סברא לא מוקמינן אלא במומחה דהא סתמ' קאמר היודע לשחוט ונוכל לומר שיודע לאמן את ידיו וגם יודע ה"ש. אבל בחדא לא סגי ואף הרא"ש לא עלה בדעתו שיהא סגי בחד' דהא קאמר להדיא קטן מומחה ויודע לאמן את ידיו כו' ואף שרש"י פי' להדי' בסוכה קטן היודע לשחוט היינו היודע לאמן את ידיו אע"פ שאינו בקי בה"ש כו' היינו שמפרש מותר לאכול משחיטתו כששחט כבר קאמ' כדפריש' והשתא עלו דברי רש"י כהוגן. ומ"ש הטור (בסי' א') קטן שאינו יודע לאמן את ידיו לא ישחוט לכתחילה אפי' כשאחרים רואי' אותו דמשמע הא יודע לאמן את ידיו שוחט אפי' לכתחילה כמו שדיי' מהר"י קאר"ו. אומר אני שאינו נכו' כי אין זה דיוק וסמך על מ"ש אח"כ אבל קטן מומחה ויודע לאמן את ידיו לא ישחוט לכתחילה בינו לבין עצמו ואם שחט שחיטתו כשרה. ואם גדול עע"ג שוחט אפי' לכתחילה דמשמע כפשוטו דבעי' תרווייהו כדברי הרא"ש לפי מ"ש אבל מ"מ מה שמשמע מדברי הטור דאם אינו יודע לאמן את ידיו דלא ישחוט לכתחילה באחרים רואים אותו ובדיעב' כשרה ומשמע אפי' אינו מומח' לא נראה בעיני להתיר אף בדיעבד, כי נראה דבריית' דסוכה דקאמ' היודע לאמן את ידיו מותר לאכול משחיטתו דוקא קאמ' וס"ל דאם אינו יודע לאמן את ידיו אסור לאכול משחיטתו דומיא דתפילין שאם א"י לשמור תפילין שאסור לאביו לקנות לו תפילין והיינו טעמא דלא קרויה שחיטה אלא מעשה קוף בעלמא וכ"כ התו' לשם שכך משמע מדברי רש"י וכן נראה מדברי סמ"ג וס"ת והג"מ שכתבו הא דשחיטתו כשרה דוק' ביודע לאמן את ידיו כדאי' בסוף לולב הגזול והיינו ממש כמו שפי' ועיקר ויפה כתב האגו' שנזהרין באשכנז שלא להניח לשום קטן לשחוט אפי' יודע לאמן את ידיו ואחרים עע"ג לפי שאינו כשר אלא דיעבד כמו שפי' ולעולם נקרא קטן עד שיהא בן י"ג שנה ויום א' ואף שכתבתי שאם הוא מומחה ג"כ דשרי מ"מ אין ראוי להקל משום לא פלוג גם מ"ש הטור שאם הוא מומחה ויודע לאמן את ידיו ושחט בינו לבין עצמו שחיטתו כשרה ל"כ כלל דהא קטן אינו מהימן כלל אפילו א"ת שעד אחד נאמן באיסורין כה"ג קטן לכ"ע אינו מהימן וכ"כ בהג"א: ד

ד דין חרש שדברו בו בכ"ט היינו שאינו שומע ואינו מדבר והמדבר ואינו שומע שחיטתו כשרה בדיעבד אבל לכתחילה לא ישחוט. ואלם כשר לשחוט לכתחילה כששומע הברכה מאחר ומ"מ מי שיכול לברך בעצמו אינו רשאי לשמוע מאחר אלא יברך בעצמו ושוטה נקרא היוצא יחידי בלילה או, הלן בב"הק או מקרע כסותו או המאבד מה שנותנים לו. באחד מאלו נקרא שוטה והוא שיעשה אותן דרך שטות וכן כשעושה איזה דברים דרך שיבוש וטירוף הדעת בכלל שוטה הוא ושיכור שהגיע לשכרותו של לוט דינו כשוטה. ואם לא הגיע לשש"ל שחיטתו כשרה בדיעבד אפי' אין אחר עע"ג ולכתחילה לא ישחוט ואפי' הגיע לשש"ל אם שחט בפני יודע וראהו ששחט כהוגן שחיטתו כשרה וערום לא ישחוט לכתחילה

פסק הרא"ש חרש שדברו בכ"מ היינו שאינו שומע ואינו מדבר אבל מדבר ואינו שומע שחיטתו כשר' רק שלכתחילה לא ישחו' מפני שאינו יכול לבר' שהרי אינו משמיע לאזניו אבל אלם כשר לשחוט אפי' לכתחילה שהרי אחר יכול לברך והוא שומע. ומתני' דתרומה דקתני האלם וערום לא יתרמו לכתחילה והיינו טעמא מפני שאין יכולי' לברך אלם דהתם איירי בדליכא אחר שיברך ומ"מ נראה היכא שיכול לברך בעצמו שלא יכול האחר לברך אלא אותו שעשה המצוה א"ל היכא דלא אפשר ושוטה דמתני' היינו כמו שמפ' בפ"ק דחגיגה איזה שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבה"ק והמקרע כסותו ותניא נמי איזה שוטה המאבד כל מה שנותני' לו. ואמר ר"י אפילו באחד מהן והכי הילכת' והוא דעבי' דרך שטות וכ"פ הרא"ש והרמב"ם פ"ט מה' עדות ומשמע מדבריו דכל הני לאו דוקא אלא ה"ה לעוש' דבר מן הדברים דרך טירוף ושיבוש דעת בכלל שוטה יחשב ומ"ה נמי כתב הרמב"ם שכור שנתבלבלה דעתו דינו כשוטה (וכתב הרא"ש) והוא שהגיע לשכרות' של לוט וכ"כ העיטור ועוד כתב הרמב"ם שכור שהגיע לשש"ל ששחט בפני יודע וראה ששחט כהוגן שחיטתו כשרה. ונראה בעיני אף שסתם שכור שלא הגיע לשש"ל שהוא כפיקח לכל דבריו. היינו ששחיטתו כשרה אפי' אין אחרים עומדי' ע"ג אבל מ"מ לא ישחט לכתחילה ביחידי א"ל שמיושב בדעתו וכן יראה דעת סמ"ג ודע' בה"ת שכתבו סתם שכור לא ישחוט מחמת דרסה

ה דין מי ששחט לפנינו ב' ג"פ ולא נתעלף אפי' אין ידוע שיודע ה"ש מותר לשחוט לכתחילה וא"צ לשייליה כלום ואם אין ידוע אם מוחזק שלא יתעלף לכתחילה לא ישחוט אפילו על סמך שיבדקנו ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשרה ושיילינן ליה נמי אם מומחה הוא. ואם ליתיה קמן דנישייליה אסורה א"ל שאחר עע"ג. ואם ידוע שלא שחט ב' ג"פ אפי' יודע ה"ש אסור לשחוט א"ל שאחרים ע"ג והיכא שנתחזק וידוע שאינו מומחה אסור לאכול משחיטתו ואם אחר עע"ג שרי. ומ"מ לכתחילה אסור ומן הסתם מותר לכתחילה באחר עע"ג אפי' לא איתחזק. והשתא נהיגי בישראל שלא ישחוט שום אדם אלא א"כ יבוא לפני החכם ויבדקנו החכם שיודע ה"ש הצריכים כמו שיתבאר וישחוט ג"פ כהוגן לפני החכם. המנהג להתחיל לשחוט בתרנגולים ובתוך ג' יהיה תרנגול ובארנו דאסור לת"ח ליקח שכר על זה וגם התרנגולים שרגילין ליתן לחכם לא שרי אלא יהנה לעניים ולצדקה

פיסקא וכולן ששחטו אהאי קאי דקתני וכולן אילימא אחש"ו עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה אמר רבינא בלישנא בתרא ה"ק הכל מוחזקים שוחטים אפי' אינן מומחין. בד"א ששחט לפנינו ב' ג"פ ולא נתעלף אבל אי לא שחט לפנינו לא ישחוט שמא יתעלף ואם שחט ואמ' ברי לי שלא נתעלפתי שחיטתו כשר' חוץ מחש"ו דאפי' דיעבד נמי לא ואם ליתי' קמן דנישייליה שלא נתעלף וכן חש"ו כשאחרים רואין אותן שחיטתן כשרה והך לישנא בתרא עיקר דסברי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ומ"מ היכא דאיתא קמן ובעינן לשייוליה אם נתעלף אם לא ה"ה דשיילינן נמי אם מומח' הוא כלומר שיודע ה"ש והיכא שאינו יודע ה"ש אסור לאכול משחיטתו אפילו אם נתחזק רק היכא שנתחזק לא בעינן לשייוליה ביה אם הוא יודע ה"ש וכ"כ ר"י דרוב מצויין א"ש מומחין הן שוחט אפי' לכתחילה ומה שכתבו הגאונים דרוב מצויין א"ש מומחין היינו דווקא לעניין שמוסרין להם לכתחילה לשחוט על סמך שיבדקנו ולא חיישינן שמא אישתלי ולא יבדקנו דאפי' לא שיילי' שרי לאכול משחיטתו משמע דלכתחילה לא ישחוט אלא ע"מ שיבדקנו אח"כ נראה דוקא מן הסתם שאינו ידוע אם שחט ב' ג"פ כהוגן. אבל אי שחט לפנינו כהוגן סמכינן אחזקה שהוא יודע ושרי לשחוט לכתחילה אפי' בלא בדיקה. אבל היכא שידוע שלא שחט לפנינו ב' ג"פ אפילו יודע ה"ש אסור לשחוט לכתחילה. אם לא שאחרים עע"ג וכ"פ הרמב"ם להדיא. וזו נראה בעיני דרך המחוור מתוך השמעתא דהשתא הוי שפיר הלכתא כרבינא דבתראה הוא וכלישנא בתרא שהוא עיקר. ותהוי שפיר הלכתא רוב מצויין א"ש מומחין הן. ואף שכתבנו היכא שאינו יודע ה"ש שאסור לאכול משחיטתו אפי' נתחזק מ"מ באחד עע"ג שרי כמו חש"ו דכשרי' באחרים רואים אותם מ"מ לכתחילה אסור ודוקא בודאי שאינו יודע אבל מן הסתם שרי אפי' לכתחיל' באחד עע"ג אפי' לא איתחזק ואף שכתב ר' ברוך מרעגנשבורק דמוכח מן הסוגיא דאסור לכתחילה מדמסי' בגמ' אשאינו מומחין. ר"ל שאינו יודעים בו שהוא מומחה ל"ל אחרים רואים אותו להכשי' שחיטתו בבודקין אותו סגי ואמאי לא פרי' אפי' לכתחלה נמי ישחוט. ואני מוסיף בראייה דאפי' ת"ל דעדיפא מיניה פריך דלא ברירא ליה להקשות לכתחילה נמי ישחוט. אבל לעולם לפי האמת שוחט אפי' לכתחילה א"כ מאי קמשני דליתי' קמן דליבדקיה ס"ס קשי' לכתחילה נמי ישחוט באחרי' רואים אותו אלא ש"מ דאסור לשחוט לכתחיל' והטור י"ד הפריז על המדה וכתב אפי' בא"י ממש מותר לשחוט לכתחילה באחד עע"ג וכל זה איננו שוה לי מאחר שמוכח מן הסוגיא דא"י ממש אפי' בדיעבד לא מהני אחרים רואים אותו. דהא מוקי בדליתי' קמן דליבדקנוהו דמשמע להדיא דאי הוה קמן ובדקנוהו ולא ידע דלא מהני אחרים רואים אותו וכ"כ התו' אלא שכתבו התו' דלקמן בפירקין משמע דכשר באחרים רואים אותו אפי' א"י א"כ ס"ס מאחר דאיכא סוגיא שפוסלת אפילו בדיעבד מכ"ש שאין לנו להכשיר לכתחילה בפרט מאחר דלא אשכחן לההיא דכשר אפי' לכתחלה. גם מ"ש ר' ברוך דאפי' מן הסתם אינו שוחט לכתחילה ל"נ כלל מאח' דק"ל דרוב מצויין א"ש מומחין הן ואפי' לכתחילה יכול לשחוט מן הסתם אלא דנישייליה אח"כ כדפרי' מכ"ש בעע"ג וראייתו של ר"ב אינ' ראייה כל עיקר. דבודאי הך סוגיא הכי ס"ל דאסור לשחוט לכתחילה אפי' ברואים אותו היכא דאין יודעים בו שהוא יודע ה"ש דהא ס"ל נמי דאי בודאי אין יודע ה"ש אפי' בדיעבד שחיטתו פסולה אף ברואים אותו. אבל מאחר דק"ל בסוגיא דלקמן דאפי' בודאי אינו יודע אפ"ה כשר באחרים רואים אותו א"כ מן הסתם אפי' לכתחילה ישחוט ברואי' אותו וכן עיקר והשתא נהיגי בישראל שלא ישחוט אלא כשיודע ה"ש וישחוט ג"פ לפני החכם ויראה החכם שיוכל לאמן ידיו כראוי ויודע היטב ה"ש כפי הצורך כאשר נפר' לקמ' והמנהג באשכנז שמתחילין לשחוט בתרנגולים שקשה בהן השחיט' מפני חשש שמוטה וצריך אומנות ביותר וגם הן במצוי טפי משאר עופות ובתוך הג' רגילי' ליקח תרנגול אחד והמנהג נתפשט שאותן הג' תרנגולים ששוחט לפני החכם לוקח החכם בשכרו.