ים של שלמה על חולין נח

א' קטנה משתיהן ורכה ע"כ ופי' זה הוא בעיני כל השומעים קשה להם להשיגו כי חזרו ובדקו ולא יכלו לעמוד על התמצי' וכ' הרשב"א בחידושיו הא דאמרי' מקיפין בקנה נראה שהוא במקום שא"א שנגע בו סכין בשעת שחיטה שאפי' מותחי' את הקנה לא מתרמו נגד חתך העור א"נ שיש היכר בדבר שלא נעשה בסכין אלא בחתך עץ או קנה דא"לכ הא תליא בסכין דדילמא בשנים וג' מקומות אשתחי' דכשירה בלא הקפה כלל א"נ בנקדרה הקנה עכ"ל כ' הכל בו שהסכימו כל הגאונים דאנן השתא לא בקיאין בהנך הקפו' וכ' הקאר"ו ומהר"י זהו לדעת ה"ג שכ' לקמן גבי דרוסה ונפולה שא"א האידנא בקיאין בבדיקה אבל לדעת רש"י ויש מהגאונים שכ' אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ונוכל לסמוך אבדיקה אף אבדיקה זו סמכינן ול"נ דבשלמא בדיקת דרוסה ונפולה אפש' לכל י"ש ובר שכל אם עיין היטיב אם יש בו מכה ונקב ומקום דריסה אזי פגע בו ויראה השינוי כי בקל אפשר להשיג שינוי המכה בבשר משאר בשר בריא שאין בו מכה אבל להקיף ולראות אם יהיו הנקבים דומים בקל הוא יכול לטעות שידמה במושג הפשיט שהו' כדומה ואינו כן שאם נשתנו הנקבי' בשינוי כשערה יפול בו בטרפו' וצריך חכם גדול ומופלג להשיג ולעיין בהם שאין בהם שינוי במשהו ובפרט האידנא שהמורים מרובים והיודעים מועטים ושמחים להוראה ויהירים וכל מי שיוכל להתיר דבר נפלא הוא המשובח בעיניו ואומר מי כמוני כח דהיתירה עדיף וכן ראיתי ושמעתי בימי משועלים קטנים המחבלים כרם ה' צבאות שהורו הלכה למעשה להיתירה בכמה דברים בלי צורך וטעו ושגו ע"כ אין דעתי כולל להתיר בהקפה וכן המנהג ונר' בעיני אע"פ שא"א בקיאין בהיקף כדי להתיר ספק טריפה אבל היכא שנחלף הטריפה בין הכשירות ולא ידעינן איזה נוכל לסמוך על ההיקף להשליך הטריפ' ולהתיר האחרת כמ"ש בתשובה מעשה בא לפני רבי בקורקבן תרנגולת שניקב' והוסר ממנה ונתערב אותה תרנגולת טריפה בכשרו' והביאם לפני ר' והביאו הקרקבנים ודימו שומן שבקרקבן אל שומן התרנגולת של מקו' חיבור הקרקבן ואידמו לגמרי והכשיר את האחרות על ידי כן וכה"ג פסיק מהרא"י בת"ה על ראש של כבש אחד נמצא טריפה ולא נודע מאיזה כבש ונמצא החתיכות דומים ומכוונים יפה ופסק דיש לסמוך על דמיון החתיכות אפי' באיסור דאורייתא וראייה מבוררת מפרק שני דע"ז גבי חתיכת דג דמספקינא בהו דשמא מדג טמא הוא קאמר תירגמה ר"פ כשהחתיכות שוות א"ה מאי למימרא מ"ד דילמ' איתרמי קמ"לן והתם נמי איסור דאורייתא הוא וסמכינן על חיתוך החתיכות כשהוא שוה ע"כ

נט דין חלחולת שניקבה במקום הדבק שהוא בין הירכיים או אפילו נטלה שם כולה כשרה והוא שנשתייר שם כד' אצבעות בשור הגדול והקטן לפי קטנו ולמעל' שלא במקום הדבק אפילו נקבה במשהו טריפ' ומקום של כדי תפיסה אינו טריפה אלא ברובו

אמר זעירי חלחולת שניקבה כשרה הואיל ויריכיים מעמידות אותה וכמה א"ר אילעי א"ר יוחנן מקום הדבק שהוא בין היריכיים ברובו פירש"י אפי' נקדר וניטל דופנ' עליון או תחתון עד רובו כשרה שאין הדרך שהריעי היוצא דרך הנקב לחזור לאחוריו וליפול תוך חלל הגוף שלא במקו' הדבק במשהו אמרוה רבנן קמיה דר"נ אמ' להו אמינא לכו לא תתלי ביה בוקי סריקי הכי אמר ר"נ מקום הדבק אפי' ניטל כולו כשר והוא שנשתייר בו כדי תפיסה וכמה אמר אביי כמלא בטדא בתורא והלכה כר"נ ומ"ש כדי בטדא בתורא ר"ל בשור הגדול וממילא בדקה או בעגל הכל לפי גדלו ולפי קטנו ורש"י פי' כדי תפיסה הוא כדי אחיזת יד בטדא הוא רוחב אצבע ומה שפירש"י לעיל בסי' ז' כדי תפיסת היד הוא ד' אצבעות צ"ל דיש לחלק בין תפיסת היד לסתם תפיסה דתפיסה הוא אצבע אבל תפיסת היד הוא ד' אצבעות אבל התו' פירשו להיפך דתפיס' היד הוא מה שאוחז בשתי אצבעותיו דהיינו רוחב אצבע וסתם כדי תפיסה הוא ד' אצבעות וכן בהג"א וכ"ד הרי"ף והרמב"ם ועיקר ועיין לקמן בפ' בה"מ סי' י"ב וכ' הרא"ש ומקום כדי תפיסה י"א במשהו וה"ר יונה כת' דברובו דר"נ אמילתיה דר"י קאי דאמר מקום הדבק ברובו ובא ר"נ להקל דיש ממקום הדבק שאם נטלו כולו כשר ויש ממנו ברובו כדאמר ר"י והיינו כדי תפיסה ע"כ משמע מדבריו דלא פליג אלא אמקום דבוק שהוא מילתיה דר"י לאפוקי מדעת הר"ן שקאי נמי אמילתיה דזעירי שכ' וז"ל הלכך ההיא דזעירי למעלה ממקום הדבק מתוקמיה ובמשהו כשרה עד דאיכא רובא ע"כ והא דקאמר עד שניטל הרוב של ד' אצבעות אינו ר"ל ברוב האורך דהיינו נטלה רצועה אורך ב' אצבעות ומשהו שהוא הרוב אלא שניטל מקום רובו מאותו מקום דבק דהיינו ד' אצבעות ומכל אותן ד' אצבעות כפי מה שהוא אם ניטל הרוב בין הכל טריפה ואם לא ניטל הרוב בין הכל אלא שרוב האורך הוא ניטל או רוב הרוחב כשרה ובין ניטל מקום הדבק ובין לא ניטל מקום הדבק לעולם משערים שישאר רוב שיעור מכדי תפיסה

ס דין כרס הפנימי שניקב כ"ש טריפה וכל הכרב נקרא כרס הפנימי ונאסר בנקב משהו וכרס החיצונה אינו נאסר אלא בנקרע רובו בקטנה ובבהמה גדולה נאסר בקרע טפח וכרס החיצונה הוא בשר החופה את רוב הכרס מן החזה ועד הירכיים וכרס שקורין פנצ"א נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום ורואין כמה יש מן הקרום כנגד אותו כרס ואם נקרע שם רובו או טפח טרפה ואותו הקרע צריך שיהיה מפולש עד שנגלה הכרס שבפנים ואם נקדר כסלע כשרה יותר מכסלע טריפה והוא שיעור כדי שיכנס בו שלשה גרעיני תמרה זה אצל זה בדוחק

פיסקא כרס הפנימי שניקבה או שנקרע רוב החיצונה איזהו כרס הפנימי אמר רבה בר ר"ה מפרעתה מאי מפרעתה היכא דפרעי טבחי במערבא אמרי משמיה דר"י ב"ח כל הכרס כולה זהו כ"הפ ואיזהו כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס וכתב מהר"יח בשר החופה את רוב הכרס מן החזה ועד היריכיים וכרס שקורין פאנצ"א מיעוטו נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו קרום ורואים כמה יש מן הקרום כנגד אותו הכרס ואם נקרע שם רובו טריפה כ"פ רש"י לחומר' מיהו כל הני בדיקה לא בעי אא"כ נמצא בעין דאזלינן בתר רובו אלא סרוכי ריאה בלבד שעלולה ומצוי טריפות בדקינן לה ע"כ הנה הרי"ף לא הכריע אם הלכה כרבה בר ר"ה או כריב"ח אבל הרא"ש כתב וז"ל ורש"י פסק לחומרא כר"י ב"ח וכן עמא דבר ואף שבחידושי רשב"א כ' וז"ל ור"א ז"ל פסק כר"י ב"ח דהא רב אשי כוותיה ס"ל והרב ב"הע ז"ל פסק כרבה בר ר"ה דאי כריב"ח בצרי להו י"ח טריפות וכ"פ ר' הרמב"ם ז"ל דהא בנהרדעא כוותיה עבדי ואמימר ס"ל הכי ותו דלעיל בריש פרקי חשיב ליה לבשר החופה את ר"ה בשב שמעתה ואם איתא בכלל אותן המפרשים במתני' היא דהא בהדיא קתני או שנקרע רוב החיצונ' והיינו דאיבעיא ליה לר"א אי ברוב קרוע או ברוב ניטול דאי כריב"ח בהדי' קתני לה במתני' ברוב קרוע הלכך משמע דהלכתא כוותי' דרבה בר רב הונא דאמר כרס הפנימי דהיינו מפרעת' וכרס החיצונה שאר מקומות של כרס ובשר החופה את ר"ה לא מתני בהדיא במתניתין ושמעתה דשמואל היא והלכך צד הכרס הרואה את הקרקע דהיינו כנגד מפרעת נקיבתו במשהו והיינו כרס הפנימי ושאר הכרס שהוא כנגד הצלעות והשדרה ברובו דהיינו כרס החיצונ' עכ"ל ואף שדברים של טעם הם מ"מ אין כל כך הכרח לדבר דשמואל אמרה במימרא משום איכא דמפ' מתני' כרבה בר ר"ה מ"ה פסק מנפשיה כלומר אפילו תפרש המשנה בע"א מ"מ בשר החופ' את ר"ה ברובה ועוד אפי' תאמר ששמואל בודאי ס"ל כרבה בר ר"ה מ"מ אין הלכה אלא כריב"ח דר"א קאי כוותיה וכ"פ הרמב"ם וכ"פ המרדכי שכ"פ ר"ח ובתשוב' הגאון ואף הרשב"א בת"ה הכריע לחומרא כרש"י והא דבשר החופה את ר"הכ ברובו לא ק"ל דוקא בהאי שיעורו דרובו אלא ק"ל הלכתא כר"י דאמר בגדולה טפח ובקטנה ברובא וא"ר בנימין בר יפת לא גדולה ממש ולא קטנה ממש אלא כל שנקרע בה טפח ולא הוי רובה זו היא ששנינו בגדולה טפח ושנקרע רובא ולא הוי טפח זו היא ששנינו בקטנ' ברובא כלומר איזה שיהיה נטרף בו בין בקרע טפח אפילו אינו רובו או קרע ברובו אע"פ שאינו טפח והטעם שפסקו המחברים הלכה כר"י כ' הר"ן וז"ל וק"ל הכי דכיון דשקלי וטרי אמילתיה דר"י הלכתא כוותיה ועוד שאפשר שלא בא ר"י אלא לפרש דברי חכמים ובאידך מתני' דדרוסת הזאב דקאמר ר"י דרוסת הארי בגס' ודרוסת הזאב בדקה וא"ר בנימין בר יפת עלה בגמר' דר"י לא בא לחלק אלא לפרש וא"ל נמי דר"ב ב"י אכולה מתני' קאי עכ"ל והא דנקרע בשר החופה את רוב הכרס כתב הרמב"ם אם נקרע בשר זה טריפה אף ע"פ שלא הגיע קרע לכרס עד שניראית אלא כיון שנקרע רוב הבשר הזה או ניטל טריפה ע"כ ואף שהרשב"א בת"ה בא ליישב דעתו מ"מ כ' שלא נראו דבריו בעיניו אלא לא נטרפה עד שיקרע קרע מפולש וכן השיגו ר"י וכת' ולא ירדתי לסוף דעת הרמב"ם אם נקרע אותו הבש' עד שיראה הכרס כמה יהי' שיעורו לפי סברתו אלא נראה שזה הקרע שאמרנו שנקרע אותו בשר עד שנגלה הכרס שבפנים ר"ל שנתקרע הבשר משני עבריו ע"כ ומסיק תלמודא אמר גניבא אמר רב אסי נקדרה כסלע טריפה שאם תמתח תעמוד על הטפח א"ר חייא בר אבא לדידי מפרשא לי מיניה דגניבא אמברא דנהרדע כסלע כשרה כיתר מכסלע טרפה לכאורה נר' דר"ח בר אבא ל"פ אהא דלעיל דהא גניבא משמיה דרב אסי והוא אמ' שכך שמע הפי' מגניבא גופיה אלא שהתו' כתבו לקמן בסוגיא דאלו כשרות שר"ח ב"א פליג אהא דלעיל שמטריפין קדורה כסלע אלא צריך יותר מסלע ואם אין ט"ס בתו' שהי' לו לכתוב ור"ח ב"א פי' כו' צ"ל דיש טעות בגירסת שלא נאמר בתרווייהו גניב' או נוכל לומר לדידי מפרש' מיניה דגניבא