ים של שלמה על חולין נז

להתיר אמנם אלו אין נמנעין מכלי' של אלו ומבישוליהן אך הכרס אין אוכלין בבואם לקהילו' עכ"ל ונר' בעיני מאחר שכ' שאין נזהרים אלא מן הכרס עצמו הא התבשיל שנתבשל עמו אוכלין אותו דזהו מה שאמר שאין נזהרין ובישוליהון ולא מבעיא לאותן שנהגו בו איסור לחומרא או אפי' מסתפקא להו אי כדעת ר"א או כדעת ר"י הלוי ואין ביד להכריע כשל מי א"כ לא מחמירין כולי האי לאסו' בישוליהם מאחר שבשאר קהילות נהגו בו היתר לאוכלו להדיא אלא אפי' כת האוסרי' שהכריעו לאיסו' והיו מחזיקי' הכרס עם השומן שעליו באיסור חלב גמור בעונש כרת אפ"ה לא היו נמנעין מלאכו' תבשיליהן שמסתמא המיע' חלב שעל הכרס הוא בטל בס' נגד הכרס והמרק או הלפתן שעמו וא"ל שהחתיכ' שהחלב דבוק עליה נעשי' נבילה וצריך ס' כנגדה זהו מדרבנן כי מדאורייתא אפי' מאן דאית ליה טעם כעיקר דאורייתא מ"מ כיון דלא יהיב טעמא ליכא מאן דפליג מדאורייתא שרי אלא מדרבן אסרו ואמרו אפשר לסוחטו אסור וא"כ מאחר שאחרי' אוכלין אותו א"כ אף אנו א"צ להזהר מחומרה יתירה שהחמירו חכמים כי על זו ועל כיוצא בו לא גזרו

נה דין ניקבו הדקין וליחה סותמתן או קרום סותמו טריפה דלא מהני בשום נקב לא סתימת קרום ולא סתימת ליחה וגלד בין בדקין בין בשאר איברים ונקב הנמצא בדקין סמוך לקיבה והולך בשיפוע ומתחיל בצד הללו והולך ושופע בעוביו כלפי מטה ויוצא לחוץ טריפה

פיסקא ניקבו הדקין תני רשב"ג ניקבו הדקין וליחה סותמתן כשרה אמר ר"כ שירקא דנפיק אגב דוחקיה פיר' רש"י גלודא שהיא הליחה שאדוקה בהן מבפנים ומוציאין אותה מהם בדוח' ור"י פי' ליחה הגלד עשוי כצמר מבפנים וגוררי' בחוז' מהם ואסיק דלית הלכתא כוותיה מ"ה כל סתימה לא מהני בשום נקב לא סתימת קרום ולא סתימת ליחה וגלד בין בדקין בין בשאר איברים בכולן מטרפינן כ' הרשב"א שנשאל על נקב שנמצא בדקין סמוך לקיב' והולך בשיפוע ומתחיל בצד חללו והולך ושופ' בעביו כלפי מטה ויוצ' לחוץ והשיפוע כמו אצבע ונראה מעניינו שנברא כן בשעת יצירת הבהמה ואומרים קצת אנשים שכן דרכן של רוב בהמות והשיב שהיא טריפ' ואין חוששין לאותן אנשים שאמרו כן דרכן של רוב בהמות שאין בדבריהם ממש ע"כ ויפה כתב שאין להשגיח במה שאומרים אנשים כי כך הרגל לשונם להקל ואומרים שכך הוא בנמצא וחלילה להאמין ולהקל מה שהוא נגד דברי רבותינו

נו דין מרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה ואם ניקבה גם הכבד כנגדה טריפה ואם נסרכה המרה מצד הסמוך אל הכבד ונדבקה לצלעות כשרה

פיסקא א"ר יצחק בר יוסף אר"י מרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה מ"מ אמרינן לעיל בגמ' שאם ניקבה גם הכבד כנגדה שטריפה כ' המרדכי מעשה היה שהמרה נדבקה לצלעו' ומצד הכבד כדינ' והכשירוה ולא הבנתי דבריו היטב אם הפי' שנסרכה מצד האחרת אבל מצד הכבד היתה כדינה בלתי ריעותה וסירכ' והכשירוה א"כ צ"ל דס"ל דיש סירכא בלא נקב ולא פסלינן אלא משום שעומדת להתפרק ואפשר בכה"ג לא חיישינן אבל כבר כ' בסימ' מ"ז שהמסקנא הוא שבשאר איברים לכ"ע אין סירכא בלא נקב וא"כ לא ידענא מאיזה טעם הכשירוה דהא לא מכשירי נקיבת מרה אלא בסתימת כבד ולא בע"א כלל אי הפי' שהמרה היתה נסרכה מצד השני שסמוכה אל הכבד כדינה ומ"ה הכשירוה דלא יהא אלא נקב הא אמרינן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה ובס"א מצאתי כזה הלשון שהמרה נדבקה לצלעות מצד לכבד כדינה והכשירוה והיינו כמ"ש ועיקר

נז דין דמקיפין דוקא בכרס ודקים אבל לא בלב וכבד וקורקבן וטחול ובארנו הא דמקיפין היינו אפילו לא אידמו הנקבים כי אם כשימשמש הנקב החדש אפ"ה כשר וכל זה בדורות הראשונו' שידעו להקיף כמו שיתבאר בסימן שאחר זה

אמר רב שימי בר חייא מקיפין בבני מעיים פי' אם יש שם נקב ואין במה לתלות מקיפין להקל כאשר פי' לעיל סי' מ"ט ופי' מקיפין שנוקבין נקב א' אצלו אם דומי' הן א"כ שתיהן לאח' שחיטה נעשו וכשרה הנהו בנ"מ דאייתו לקמיה דרבא אקפינהו ולא אידמו אתא רב משרשיא בריה ומשמש בהו ואקפינהו ואידמו א"ל מנא לך הא א"ל מסתבר' כמה ידי דמשמשי בהו מקמי דליתו קמיה דמר אמר רבא חכים ברי בטרפות כר"י בכל מילי כ' הרא"ש וז"ל כת' ב"הע ז"ל דה"ה בלב וקורקבן דאינהו בנ"מ איקרי כדאמרינן לקמן גבי נחמרו בני מעיי' ל"ש אלא בלב וקרקבן וכ"כ ר"י פי' לקמן דנהי דבלשון משנה וברייתא הוו בכלל בנ"מ בלשון האמוראי' לא הוי בכלל ב"מ כדאמרי' לקמן גבי נפולה דאמר אמימר נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנג' בנ"מ מ"ז מוסיף כנגד כל החלל וכן נמי גבי דרוסה משמע דלאמימר בנ"מ הכרס והדקין ואתא מ"ז להוסיף כנגד הדפנות כגון ריאה ולב וכבד הלכך בנ"מ דהכא היינו כרס ודקין ע"כ פי' אבל לא לב וכבד וקורקבן וטחול כאשר כ' הטור וכ"כ הרשב"א בחידושיו בשם ר' יונה והנה א' מן המתמיהים הקשה אמאי שייך היקף בכבד הלא כשר אפי' בניטל רק שישתייר כזית במ"מ ובמ"ח וא"כ אין שייך שם פסול נקב ותיר' בדוחק דאיירי בקנה הכבד דפסקינן למעלה שהוא במשהו ואני אומר שא"צ לכל זאת הלא מצינו פסול נקב בכבד שאם ניקבה כנגד סתימת המרה שכבר ניקבה דמסקינן להדיא שטריפה

נח דין ביארנו דהאידנא אין אנו בקיאין כלל להקיף ולדמות בנקבים אבל אם נחלף טריפה בין כשרות נוכל להקיף ולדמות ולסמוך ולהשליך הטריפה ולהתיר האחרות ואפילו באיסור דאורייתא סומכין בהיקף כי האי אם החתיכות דומות

ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוויהו מקיפין בריאה פי' אם יש שם נקב או פיסוק או קרע או סדוקי לבר מתרי בועי דסמיכי להדדי אמר רבא לא אמרן אלא באותה ערוגה אבל מערוגה לערוגה לא והלכתא אפילו מערוגה לערוגה מדקה לדקה ומגסה לגסה אבל לא מגסה לדקה ולא מדקה לגסה ופי' רש"י מדקה לדקה אפילו בהמה אחרת רק שתהא דוגמת' דקה או גסה ל"א מדקה לדקה מאונא לאונא ומגסה לגסה מאומה לאומא פירש באותה בהמה ולא בבהמה אחרת וזאת נ"ל שאין מקילין כ"כ אבל התו' כ' בשם ר"ח כפי' הראשון דלפי' השני דקאי מאונא ומאומא הול"ל קטנה וגדולה כדא' ר"י גבי כרס ותימא היא בעיני הלא גדולה וקטנה דהתם הוא כמשמעו בקטנה אפילו במין הגס רק של בהמה היא קטנה כגון עגל וגדולה וקטנה אכרס קאי אם הכרס גדולה או קטנה א"כ ה"א ה"ה לענין ריאה שמקיפין מריאה קטנה לריאה קטנה או מריאה גדולה לריאה גדולה לאפוקי משור לעגל קמ"ל דאבהמה גופי' מדבר הדק לדבר הדק דהיינו מאונא לאונא וכן הסכים הרא"ש לפי' זה ומ"מ קשה דהו"לל מאונא לאונא ומאומא לאומא וגם לישנא דקה וגסה לא משמע הכי בכל התלמוד אלא הוא כפ' ר"ח והרי"ף והרמב"ם מצאן לצאן ומשו' לשו' ומ"ש הרא"ש שגבי שמוטה ושחוטה לקמן הוכיחר"י מההוא דשחט הושט ונמצא הגרגרת שמוטה דאין מקיפין מבהמה לבהמה ותימה א"כ קשיין דברי התוס' סתמ' אהדדי דהכא פי' בשם ר"ח דמקיפין מבהמה לבהמה והתם פירשו דאין מקיפין אלא בע"כ נ"ל דלקמן פירש הכי אליבא דר"י דאמ' יביא ויקיף א"כ ק' אהא דאמרו לעיל שחט הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה מעשה היה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה ולא אמרינן שיבי' בהמ' אחרת ויקיף אין זו קושיא מוחלט' מאח' שכבר פירשנו דאין מקיפין אלא מה שנאמר להדיא בתלמוד ולא סמכינן עליה להקל ור"י דאמר יביא ויקיף לחומרא שאין לסמוך על דברי ר"ל שאמר א"א לשמוטה שתעשה שחוטה ותדע שאף התוס' לא החליטו שם שאין מקיפין מבהמה לבהמה או מעוף לעוף שהרי כ' אח"כ ולמאי דגרסי' כאן בספרים יביא בהמ' אחרת ויקיף ק' ואמאי לא הוכיחו משם דל"ג הכי אלא שנוכל לחלק כמ"ש אלא שכתבו ק' וצריך תירוץ קאמ' וכן תירץ הרא"ש גופי' לסברתו דס"ל אין מקיפין מבהמה לבהמה ושם גרס יביא בהמה אחרת ויקיף וחילק בין להקל בין להחמיר כדפרי' וכן הוא עיקר כמ"ש לשם סי' ט"ו אבל מ"מ דוק' לענין שמוטה אבל בשאר דברים מקיפין מבהמה לבהמה ועוף לעוף כמ"ש התוספ' בשם ר"ח תו מסקינן רבה ורבא דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה אר"פ לא אמרו אלא באותה חוליא אבל מחוליא לחוליא לא והלכתא אפי' מחוליא לחולי' ומבר חוליא לבר חוליא אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא פירש"י מקיפין הקנה אם נמצאת פסוקה או קדורה בכאיסר לאחר זמן והא דקאמר באותה חוליא לענין קדורה כאיסר נקט לה חוליא היינו ג' טבעות דטבעת אחת אינו עגול כאיסור וקודרין עוד אחרת באותה חוליא עצמה ומקיפין בר חוליא הוא קלישות הקנה מן הצדדין ומתחתיה שרצועות הבשר מחבר' ראשי הטבעית ואף התנוך הולך ודק מעוביו מאמצעיתו ולצדדין לכאן ולכאן על פני כל הקנה מחוליא לבר חוליא ממקום עוביה של זו למקום קלישתא של זו והרא"ש הביא פירש"י וכ' י"מ חוליא היינו הטבעת ובר חוליא העור שבין הטבעות פי' וקאי אפסוק' הגרגרת לרחבה והטור כת' שיש לחוש לדברי שניהם והרמב"ם פי' בע"א וז"ל אין מדמין אלא מחוליא גדולה לחוליא גדולה ומקטנה לקטנה אבל לא מקטנה לגדולה שכל הקנה חוליות חולי' הוא ובין כל חוליא וחוליא