ים של שלמה על חולין נו

מורנא פליגי בה רב יוסף ורבינא חד אמר קודם שחיטה פריש וחד אמר לאחר שחיטה פריש והלכתא לאחר שחיט' פריש ונראה בעיני דוקא שהתולעים נמצאו בנקבים אבל אם נמצאו נקבי המורנא בלא תולעים אמרינן מסתמא כבר פירשו או נקב מסיבה אחרת בדומה לזה בא וטריפה (ואם לא) נמצא בכל נקב תולע או בתוכו או עליו איכא למיחש ורבים טעו בזה שוב מצאתי כן להדיא בהלכות בדיקות ישנות וז"ל והוא שנמצא התולע במקום הנקב ע"כ מהרי"ח כ' מורי ראבי"ה מעשה והביאו לפני רבי' שמואל בר"י עוף וקוראין לו פלוי"מיל ויש בו סימני טהרה והיו חבירי' אוסרין אותו מפני התולעים היוצאים מן הקורקבן דילמ' קודם שחיטה פריש ור"ש התירו והעי' על אביו שאכל וגם ר"א הגדול ור"ק היו אוכלין אותו משום דלאחר שחיטה פי' ע"כ מ"כ בליקוטים של הל' בדיקות שמעתי אני הקטן דיש מקומות שנוהגים שמיד לאחר השחיטה בודקים את בדיק' הפני' בעוד שהבהמה שוכבת על הארץ טרם שפושטים אות' וגם בודקי' לה לריא' את בדיקת החוץ וכוונת' לחומר' בשביל אותן התולעים ויש ר"ל דאף כאן משום קולא היא בעבור הרירין שלא יתקשו בה ע"כ והרוק"ח כתב ריאה שיש בה תולעים מניחין את הריאה בשמש אם מתחממי' ויוצאי' לחוץ כשרה ואם לאו טריפה ע"כ וה"ט מאחר שאינם יוצאים א"כ כבר נתקשה התולע בתוכו מחיים דאי פירשה לאחר מיתה הוי נמי עתה חוזרות ויוצאה ויש לחוש לדבריו כי מסתמא כך קבל מרבותיו

נב דין חלב טהור סותם חוץ מחלב של כרכשתא וטרפשא דליבא דאפילו שהוא טהור אינו סותם וחלב טמא אינו סותם ואפילו חלב חיה שכנגדו בבהמה טמא א"ס ושומן שעל הקורקבן אם ניקב הקורקבן ושומן סותמו כשר ובארנו דלאו דוקא חלב סותם אלא ה"ה בשר סותם

אמר רב חלב טהור סותם חלב טמא אינו סותם וכן הלכה אע"ג דרב ששת פליג עליה ורבא בא נמי להתיר שאמר חדא דר"ש ועוד התורה חסה על ממונם של ישראל מ"מ אין כך הלכה שהרי ר"פ פליג וא"ל חדא דרב ועוד ספק איסור דאורייתא ורבא גופיה הוא דהדר ביה שהרי אמר משמיה דר"נ חימצא לא סתים ובר חימצא סתים לקמן ובעי ר"ז חלב חיה מהו ומסיק אמר אביי אע"ג דשרי באכילה מ"מ מיסת' לא סתים הואיל וכנגדו בבהמה לא מיהדק ה"נ הכא וכתבו התוספת נשאל לר"י על מחט שנמצאת בקורקבן וניקב הכיס והבשר רק שהיה שומן סותם למעלה והתירו דלא מבעי' לן הכא אלא חלב חיה שכנגדו טמא אבל בחלב טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותם דמיהדק שפיר והסכימו לזה כל האחרונים הרשב"א והמרדכ"י וחלילה לחלוק עליהם בלי ראייה אפילו להחמיר אבל מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך כי אדרבה אני אומר דלא איבעיא ליה לר"ז אלא בחלב חיה משום דחלב טהור סותם אבל שומן העוף לא מצינו שסות' והבא להכשיר סתימתו עליו הראייה ואין לו ונהי דלאו דוקא חלב סותם ה"ה בשר סותם כמ"ש הרמב"ם מ"מ דומיא זה לזה ששניהם גושים ואדוקים בחוברין מש"כ בשומן העוף שרך הוא ואין שייך בו סתימה וזהו מושג לחוש מראות העין ואלמלא בא לידי כה"ג לא הייתי אוכלו אבל חלילה וחלילה לאסו' לאחרי' אמ' ר"נ חלב העשוי ככובע אפי' טהו' אינו סות' מאי ניהו אמרי לי' חיטי דכרכשת' פי' כרכשת' שעשוי קרטין קרטין עגולין כעין כובע ואמרי לי' טרפש' דליב' הוא שומ' הלב עשוי ככובע והלב נחבא בו אינו סותם אם ניקב הלב או הריאה בסמוך לו והוא סותמו וה"ט דריא' הסרוכ' לשומן הלב דאע"ג דהיינו רבית' ואצלו הוא ולמט' מחתוכי דאונ' הוא טרפה דע"כ הריאה ניקב שאין סירכא בלא נקב וסתימה זו אינו כלום וכ"כ הר"ן ומאחר שהטעם דאינו סותם נמי הריאה משום דככובע הוא ולא הוי סתימה מעלייתה א"כ אם בא שנסתם בו כולו ודבוק כשרה וכ"כ במרד"כי וז"ל ומעשה בא לידי באונות שאצל שומן הלב שהיה מקצת דבוקה למטה לשומן הלב דרך גידולו ולא היה יכול להכניס אפילו מחט מ"מ היה דבוק יותר מכדרכו והכשרכו מזה הטעם וכ' ר"ב בשם ר"ח ע"כ ומ"ש מזה הטעם היינו שכתב לעיל מיניה דאם האונא והאומ' סרוכים בשומן היורד בין שתי הערוגות ויכול להכניס ביניהן אצבע קטנה טריפ' ואם דבוק בלא הפרד כשר שכן דרך גידוליהן וא"כ משמע דהאי דבוקה נמי איירי אפי' בסרוכה ואף שאין סירכא בלא נקב וסתי' זו לא מהני כה"ג הוי דרך גידוליו ומהני סתימ' אכן לפי מ"ש התו' והרא"ש דלא אמרינן חלב טהור סותם אלא כגון דקים שנקבו ושומן סותמתן שהוה חלב שלה ואדוק בה מאוד אבל אבר שניקב אין שומן של אבר א' סותמתו שהרי אינו אדוק בו כ"כ וכ"כ בסה"ת וכ"כ הרש"בא א"כ אפילו כה"ג לא הוי סתימה שהרי שומן הלב אינו מינו של ריאה כלל אלא שנוכל לומר אף שאין סירכא בלא נקב אבל הכא תלינן הסירכא בשומן שקלט הריאה אצלו דומיא לריאה הנסרך בשומן הלב שמתירא נמי מה"ט כדפרי' לעי' סי' כ"ה וא"כ ה"נ מאחר שדבוק' כולה אמרינן שכן דרך גידולה וקלטה הריאה אצלה ומ"ה התירוה ומעשה רב ועוד שהרי המרדכ"י כת' נמי לעיל מיניה כדברי שאין חלב טהור סותם אלא מינו כו' והביא מיד הא דראבי"ה לפסק הלכה משמע שאף לסבר' התו' הכשירו ונוכל לסמוך עליו היכא דדבוקה כולו בלי הפרש ובגב האומות הסרוך אל שומן היורד בין שתי הערוגות נמי מכשירין אבל לא באונות הסרוכי' לאותו שומן ערוגות כאשר כתבתי כבר בסי' כ"ח ל'

נג דין איזהו חלב כל שתותב קרום ונקלף שהוא פריש כשמלה ובארנו דחלב שעל הקיבה הן מה שהוא על הקשת הן מה שהוא על היתר אסור לאכול ומ"מ אם ניקבה הקיבה וחלב שעל היתר סותמו כשר אבל חלב שעל הקשת אינו סותם

תניא את החלב המכסה את הקרב ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה את הקרב קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף ר"ע אומר מה חלב המכסה את הקר' תותב קרום ונקלף אף כל תותב קרו' ונקלף ופי' רש"י קרום ונקלף קרו' דק יש עליו ונקלף הקרום מעל החל' שאינו אדוק בו כ"כ אף כ"מ והיינו חלב שע"ג הקיבה וכ"ש חלב שע"ג הדקים תותב היא שמלתו מתרגמינן היא תותביה כשמל' הוא פרוש על הקרב וכן על הדקין בראשן אבל חלב הקיבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק ושעל הדקי' מראשו והלא' היינו מן הכנת' כשמפרישי' אותו מהן נשאר מן החלב אצלם ולא תותב הוא אלא אדוק בהם ע"כ ואע"ג דקי"ל הלכתה כר"ע מחבירו מ"מ חלב שעל הקיבה אסרינן כמו שנפרש ומסיק אמר ר"נ חימצ' ובר חימצא בר חימצ' סתים וחימצא לא סתים וסימניך יפה כח הבן מכח האב הי חימצא והי בר חימצא ת"ש דאמר ר"נ אינהו מיכל אכלי אנן מיסתם נמי לא סתים פי' רש"י בתמיה לדידן בני בבל דלא אכלי ליה להכי מיהו מחזקיה ליה בחלב טהור להיות סות' ש"מ ההיא דפליגי ביה בני א"י ובני בבל קרי ליה ר"ח בר חימצא והיינו דאינתר' חלב שבמקום היתר שהקיבה עשויה כקשת ומבחוץ קרי דאקשת' ומבפני' לעיגול קרי דאייתר' פליגי כדמפרש ואזיל דבקשת דכ"ע ל"פ דאסו' כי פליגי דאייתר' א"ד דאיית' כ"ע דשרי כי פליגי דאקשת' ופירש"י דללישנ' בתרא לא מיתוקמ' מילת' דר"נ כיון דבאקשתא דפליגי ביה אר"נ דסתי' וכ"ש דאייתרא לכולהו שרי וא"כ אמאי קאי לא סתים דקאמר ר"נ וכת' הרא"ש מדברי התוס' ומסתברא כלישנא קמא מדאמרי במקו' שנהגו רבב"ח אכל דאייתרא על לגבי רב אלמא בדאייתר' פליגי בני בבל ובני א"י ולדידן תרוייהו אסירן דבתר בני בבל גררינן וכלישנא קמא ולחומרא וגם מוכח בפסחים כלישנא קמא

נד דין חלב הדבוק לכרב שתחת הקרום אסור ואינו סותם ואע"פ שבשאר (שבקצת) קהילות נוהגין לאכול ומ"מ אין אלו נמנעים מכלים של אלו ומבישוליהם אפילו התבשיל שנתבשל עם הכרס מותר לאכול

פסק כ' הא"ז אחר שמסירין חלב שעל הכרס יש קרום על הכרס ותחת אותו קרום יש חלב דבוק ואסרו ר"א וכן אנו נוהגי' לגוררו ורבינו יואל התירו וכן נהגו הקדמונים גדולי רינו"ס לאכול כל הדבוק בכרס על הטחול ומה שמצד הטחול ותחת הטחול אע"פ שהוא דבוק לכרס אוסרי' וראיית' כ' באורך והמרדכי הבי' קצת ראיית' וטענותיהם שוב בא"ז שאלתי את מורי ראבי"ה חלב הדבוק לכרס שנחלק בו ר"י ור"א ואנו במלכות ארץ כנען נוהגים איסור כדפי' ר"א ואתם נוהגים בו היתר כדברי ר"י אם שייך לומר בכאן אינהו מיכל אכלי אנן מיסתם נמי לא סתים לן ואיני זכור שהורה לי בדבר זה כלל ע"כ טוב להחמיר ואני אומר דאין כאן ספיקא דבודאי אינו סותם ואינו דומה לבר חימצא דרב דלא הוי אלא איסור מדרבנן ומ"ה קאמ' מסתם נמי לא סתים אבל הכא שהאוסרין אותו כתבו שהו' חלב גמור וחייבי' עליו כרת כמו שהביא במרדכי וז"ל כ' ר"א דבצרפ' וברומי ובלומבורדי"יא ובמלכותינו בדילים ממנו ועונשים עליו כרת כמ"ש ראבי"ה בסי' קנ"ט בה' ניקור ושם כ' וז"ל ויטול גם החלב והקרום שעל הטחול ושעל הכרס כולו ושעל המסס וב"ה ע"כ ולעניין הלכה אנו נגררים אחר האוסרים לחומרא ומ"ה אינו סותם ויש לנו אילן גדול לתלות בו (הוא הרמב"ם ז"ל) ולהכריע אפי' במקום שהוא מיקל כ"ש במקום שהוא מחמיר שהרי כ' בפ"ו מהלכות שחיטה כרס שניקב טריפה ואין לו דבר שיסתום אותו שהרי החלב שעליו אסור א"כ נראה שהוא סובר כר"א כו' וכ"כ להדיא בהג"א ובאגודה כ' וז"ל בארפו"רט נוהגין לאסור ובשאר קהילות נוהגין