ים של שלמה על חולין נה

רבינו) ואני לא מכדי בין פירש"י והרמב"ם שהר' אף הר"ן שדרכו להבי' דברי הרמב"ם והרשב"א בכל פעם לא הזכירו כפירש זה אלא כתב סתם כפירש רש"י גם אין נפקותא גם כן האידנא דלא בקיאין בין קטינותא לבין אלימתא כתב בה"ג וטור הביאו דאי אינקוב טרפשא דכבדא טריפא ומחטא דאישתכח בטרפש' ספק טריפ' הוא וכל ס"ט לאיסור' ואם נמצא בסימפונ' רבה דכבדא כשרה בכל ענין והנה מ"ש טרפשא דכבד' דאינקב בו היינו נקב מפולש קאמר ומצד הכבד טרפה אבל נסרכה הטרפשא דכבדא לצלעו' כשרה וכת' מהרא"י בת"ה שהדין דין אמת והטעם בנקב מפולש דטריפה דחיישינן שסופו ליטול כל הכבד וכ"כ הא"ז והמרדכי לקמן גבי הוריקה ונ"ל מכאן יש סמך לדברי הגאונים המטריפין כשניקב חצר הכבד משום דחיישינן שסופו ליטול כל הכבד מדטרפינן כשהוריק' הכבד בשיעור משהו משום דאסרו תחלתו משום סופו ע"כ ומאחר שאין הטרפות משום עצמו מ"ה נסרכ' שרי אף שאין סירכא בלא נקב אבל אם נסרכו הדקים או כל הדומה לזו שנקובתן במשהו טריפה וכ' מהרא"י בתשובה ל"מ לרש"י דס"ל אין סירכה בלא נקב אלא אפילו לשאר מפרשים דס"ל אפשר לסירכ' בלא נקב אלא משום דחיישינן שסופו עומד לה להתפרק ויהיה נקב כו' עד אפ"ה יש לאסור די"ל דוקא גבי ריאה ששואבת כל מיני משקי' הי' לחה מבחוץ ונדבק בה קרום ונעשי' סירכא הוא דאמרינן אין סירכא בלא נקב אבל בשאר אברים ודאי לא באו אלא מחמת נקב אבל מ"מ לא נ"ל להחמיר אם נסרך הלב או הטחול למקום אחר אינו ראוי להטריף נהי דיש שם נקב מי הגיד לנו שיגיע הנקב עד מקום החלל מאחר דליכא ריעותה אלא מבחוץ וכן אם נסרכה הטחול בסומכיה מי הגיד לנו שהגיע הנקב עד שלא ישאר בעובי דינר שלם בלי נקב

מט דין גרעין של תמרה שנמצא במרה כשר אבל גרעין של זית שנמצא במרה טרפה אפי' היא שלימה אבל בשאר אברים שעורן עב אם נמצא מחט בתוכן ואינה תחובה כשר ובדקין יש לאסור כמו במרה

ההוא קשיתא דאישתכח במרירת' אר"א כי הוינן ביה ר"כ אמ' הא ודאי סמפונה נקט ואתא ואע"ג דלא נפיק מירבל' הוא דרביל פרש"י אע"פ שאין יכול לצאת דרך הסמפון כשרוצי' להוצי' ממנה מ"מ אמרינן מירבל הוא דרביל כלומר ע"י נענוע הבהמה שמנע ימים רבים בהליכת' נכנס תמיד מעט מעט במקום דוחק שאינה יכולה עכשיו לצאת ולפ"ז אם יש הכירא בקשית' שבלעה מקרוב ראוי להטר' ומסיק וה"מ דדיקל' שהו' גרעין של תמר' אבל דזית מבזע בזע פי' נוקב כמחט וטרפה לד"ה אפי' לפי מה דמכשיר לעיל מחט בריאה כשהיא שלימה משום שהו' קטן ובא דרך סמפון אבל הכ' בקשיית' דזית' שהם גסים ואינ' יכולי' לבא בריאה דרך הסמפונות חיישינן שמא ניקב הושט וחזר ונכנס בכבד כ"כ התו' והר"אש אחריהם אבל הר"ן תפס לו שיטה אחרת וכ' דאה"נ אף בקשיתא לא אמרינן שבא דרך הושט אלא תלינן שדרך הסמפונות בא אלא שאף את"ל דרך הקנה בא ונכנס במרה מ"מ מאחר שעור המרה הוא רך ודק חיישינן שמא לאחר שנכנסה במרה נקבה אותה ומ"ה אפי' רבנן דמכשירי מחט בריאה שהיא שלימה מ"מ בקשיתה דזית במרה מודו שהוא טריפה ומ"ה אפי' מחט שנמצא בתוך המרה טריפה דמתוך שעורה דק חיישינן שמא נקבה ומ"מ בשאר האברים שעורן עב אע"פ שנקובתן במשהו אם נמצא מחט בחללן כשר אא"כ נתחב שם וכדאמרינן גבי ישב לה קוץ בושט דוקא בישב הוא דחיישינן אבל בנמצא לא ובה"ג דמטריף מחט דאישתכח בליבא לא אמר הרב כן אלא בלב בלבד אבל שאר מקומות כגון כרס וקורקבן של עוף כשרה וכן המנהג להתיר מיהו בדקין חיישינן כדחיישינן במר' מתוך שהן הולכין בהיקף וקרומן רך ויש לחוש שמא אוכלין ומשקין שהולכין בה דחקוה ונקבה ובנקב משהו אין להם בדיק' כמ"ש למעלה בשם רש"י ז"ל ע"כ משמע להדיא דאפילו אית' למרה קמן לא מהני לי' שום בדיקה ולא כדע' הכל בו שכתב בשם בה"ע דאפי' בגרעין זית מסתבר' דדוק' כי לית למרה קמן אבל אם אית' קמן והיא שלימה כשר' כדאמרי' גבי מחט שנמצא' בריא' וכ"ד הר"ח ז"ל ע"כ וכ"כ הרמב"ם להדיא וז"ל נזיי"ה שנמצאת במרה אם היתה כמו גרענית' של תמרה שאין ראשה חד מותרת ואם ראש' חד כגרעיני הזית אסור' שהרי נקב' אותה כשנכנס וזה לא יראה הנקב מפני שהוגלד פי המכה ע"כ וא"ל אמאי מכשירין לעיל מחט בריאה כשהיא שלימה ומשמע סתמא אפי' אם בחוד' סמוך לשיפולי ולא אמרינן שמא ניקב שהרי עורו רך והגליד פי המכה וקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינה קרום די"ל דאין דרך הריאה להגליד אם לא שנסרך בקרו' ממש ואז הוא נראה מבחוץ אבל בדליכא ריעותה מבחוץ לא אמרינן עלה קרום וגם מאחר שהריאה נפוחה היא תמיד אין דרכה להגליד ולסתום הנקב א"ל בסירכא וקרום הנראה ומרה שנסרכה תמצא לקמן סי' נ"ו

נ דין היכא שנקבה הריאה במקום דמשמשא יד הטבח כשר ואם היה הנקב אדום סביביו טריפה וכן בודקין בצלעות ואפילו שאודם בדופן טריפה ואם הנקב פתוח טריפה ולא מהני הקפה והיכא דנשבר העצם או נשמט במקום שהוא נטרף ולא ידעינן אם לפני שחיטה או לאחר שחיטה אם הושחרה המכה טריפה זא"ל הוי ספק וג"כ טרפה ואם יש לתלות בדבר היתר תלינן

מסקינן בסוגיא אי ניקב ריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא תלינן או לא תלינן רב אחא בריה דרבא אמר תלינן מ"ז בריה דרב מרי אמר לא תלינן והלכתה תלינן דהא תלינן כשהחזיר בני מעיים כשהן נקובים וה"ה לריאה וכ' הרא"ש מדברי רש"י והיכא דממשמש' ידא דטבחא היינו בכל הריאה היכא שיכולי' לתלות שהעבי' הטבח ידו כגון שתלש בחזקה או שהעביר סכין דרך שם ובהל' בדיקו' כ' אם נמצא הנקב שיש לתלות בידא דטבחא כגון בכ"מ שמשמש שם הבודק בידו או במקום שיש לתלות שהכניס הסכין או שתלש בחוזק מלמטה למעלה או שקרע בצפורין אנן אומרים הבודק עשה הנקב ומכשירין וכ' ב"י וז"ל מ"כ בבדיקות אשכנזים אם היה הנקב אדום סביביו אז ודאי קודם שחיטה ניקבה וטריפה ע"כ ודברי טעם הם ומ"כ עוד בודקין בצלעות כמו גבי האדימ' אם יש בהן אודם בדופן ודאי קוד' שחיט' נקב' וטריפה וגם לזה דעתי נוטה ע"כ מצאתי במרדכ"י שלפנינו הג"ה בפ"ק דחולין וז"ל כ' ר' שמחה כל היכא דאיכא למיתלי בזאב או במשמוש ידא דטבחא מכשירין וא"צ להקיף ואפילו אי מקיפו ולא דמי מכשירין דסמכין אחזקה דר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת ואמרינן אע"פ ששני הנקובים נעשה לאחר שחיטה זימנין דמי וזימנין לא דמי אבל היכא דלא בא זאב או דלא משמש ידא דטבחא הצריכו חז"ל הקפה דאי דמי כשרה כך פי' ר"ח וזה לך האות כל נקב אשר ינקב קוד' שחיטה הוא פתוח לאחר שחיטה אינו פתוח ואומר ר"ש ר"ל דלא פתו' ולא מהני הקפה אלא טרפין ליה ואי סתום ספק הוי ובעי הקפה ע"כ וצריך להגיה אותה כי הסופר שכתב לא פתוח החליף רישא לסיפא אלא הכי הו' אי פתוח לא מהני הקפה ומטריפין ואי לא פתוח ספק הוי ואף יש להגי"ה אותה בע"א ולקולא דגם פתוח מהני הקפה ל"כ כלל דא"כ אי ליכ' פתוח אפילו הקפה לא בעי חליל' להקל דשמא לא נפת' מתחילה או נסתם אח"כ ונראה דדוק' בשאר נקבי' אבל בנקבו' המורנ' לעולם הם פתוחי' ואפ"ה הם כשירים אם נמצאו התולעים דאמרינן לאחר שחיטה פירשו כדלקמן (סימן שאחר זה) ובשאר נקבים דמטרי' בשהנקב הוא פתוח ולא מהני הקפה כ"ש דלא תלינן בידא דטבחא דלא עדיף מהקפה א"ל שהטבח מרגיש בבירור שממנו בא הנקב והיכ' דנשבר העצם או נשמט במקום שהוא נטרף ולא ידעינן אי מחיים אי לבתר מיתה כתב בס"ה זימניין סגיאין מצינו לברור כגון אם הושחרו המכה אז ודאי מחיים נעשה וכל היכא דלא מצינו לברורי אסרי' מספק ולא אמרינן נשחטה הותר' עד שיודע במה נטרפה כמו גבי זאב שנטל בני מעיים דהכא הספק תלוי בחיסרון החכמה ואם הלה בקי היה יכול להבחין לזו וכיון דיש ריעותא אסרינן מספק וכל כה"ג ע"כ וכן נוהגין להחמיר ומ"מ נראה דלית ליה לבעל הטריפה במה לתלות אלא ספק בעלמא הוא דמחמי' אבל היכא שנראה בעיניו לתלות בעניי' שנעשה לו אחר השחיטה תלינן בה וכ"כ הר"ן בפ"ק דחולין בשם הר' יונה וז"ל מהא דאמרינן כל ספק בשחיטה כו' לאתויי ספק שהוא ספק דרס כלו' לא אמרינן הלך אחר הרוב שמעי' היכא שנשמטה גף העוף או נשברה רגלה מן הארכובה ולמעלה ואין ידוע אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה דאזלינן לחומרא וה"ה לכל שאר טריפו' דכל היכי דאתיליד ריעותא אזלינן לחומרא וראייה לדבר מדאמר בריש א"ט ההי' אימרת' דהוא מיסגיי' כרע' בתרייהו אמר רב האי שגרנ' נקטה מתקיף לה רבי' ודילמא חוט השדרה איפסיק אלמא מדמ"ל רבינו הכי ש"מ כל היכא דאיתיליד ריעותא לחומרא אזלי' כי לא תקשי לך הא דאמרינן בפא"ט אי ניקבה לה ריאה היכא דממשמשא ידה דטבחא תלינן או לא תלינן ומסקינן דתלינן דהא תלינן בזאב אלמא בספק טריפות לקולא תלינן דהתם ה"ט לפי שיש דבר לפנינו לתלות בו להיתר ואין דבר לתלות בו לאיסו' הלכך כל היכא דיש דבר לתלות בו להיתר כגון שדרסו על הגף או פרכס ונלחץ אל הקיר ואיכ' אומדנ' דאפשר שנשמ' גפיה מחמת כך תלינן לקולא דהא תלינן בזאב כך פירש הר"ר יונה ז"ל ע"כ והיינו ממש כדברי ולאו דוקא דורסו או נלח' לקיר קאמר אלא זו וכל כיוצא בזו

נא דין תולע הנמצא על הריאה בנקב כשר והוא שיש תולע על כל נקב ונקב וכן תולעים היוצאים מן קורקבן אמרינן לאחר שחיטה פריש וכשרה: