ים של שלמה על חולין נד

איתמר מחט בריאה ר"י ור"א ור"ח מכשירין ר' מני בר פטיש ור"ל ור"ש ב"א מטריפין והלכתה (כרבנן) דמכשירין והטעם כיון שהובאה הריאה שלימה לפנינו ונפחינן לה ולא חזינן בה ריעותה אפי' אם מרגישין אנו במשמוש היד שיש בה מחט תלינן לומר שדרך הקנה בא וסמפונו' נקט ואת' אע"פ שאין דרך הקנה לבלוע ואין חילוק בין קופא לבר לקופא לגיו כמו שמחלק לקמן (בסי' שאח"ז) גבי כבדא שריאה קרובה לקנה וסמפונת ריאה רחבים ואפי' אם הוי קופא לבר נכנס' לתוך הסמפון ומשם דוחקת ונכנסת לתוך בשר הריא' שהו' כך וכ' הר"אש מדברי תו' וכן אם נמצאת תוך הקורקב' כש' שדרך הושט בא המחט עם המאכל לקורקבן ואפילו אם נתחב קופה בבשר הקורקבן אוכלין ומשקין דחקוה כדאמרינן בבית הכוסות אבל אי לית' לריאה שלימה קמן טריפה דדילמא אי איתא לריאה קמן הוה מנקבה ולא מפלגינן בין קופא לגיו ובין קופא לבר כדמפליג לקמן גבי חתיכת דכבדא ולאו משום דאמרינן דרך הושט נכנסה המחט ונפל חודו על דופן הריאה ונכנס לתוכו ועבר כל רוחב הריאה עד מעבר לחציה הילכך אפילו קופה לצד סמפון אמצעי טריפה דא"כ אמאי מכשיר לקמן בחתיכה דכבדא אי קופא לגיו גם התם ניחוש שמא עבר המחט כל רוחב הכבד עד מעב' לחצי א' ולא חיישינן להכי אלא ה"ט דמטריפין אפי' קופא לגיו משום דחיישינן שמא ניקבה הריאה לחוץ כי המחט שיוצ' מתוך החתוך של ריאה ההובא לפנינו אמרינן שניקב את הריא' עד החוצה אלא שחזרה לפנים וכ"ד רוב המחברים והא דמכשרינן בריאה כשהוב' לפנינו שלימה כתב הטור שאין חילוק בין מחט דק או עבה אלא שהאגור כתב בשם התו' לחלק בין גיו לבר אפי' בריאה במחט שיש לה ראש מצד אחד כמו מסמר אבל מ"מ כ' מאחר שש"ד אינם מחלקי' בכך א"כ אין חילוק וכ' שכך הוא קבל וכן עיקר מאחר שהטור מסייע לו והיכא שהיתה שלימ' ועלת' בנפיח' והיה קורט דם כנגדה טריפה כדמוכח לקמן בשמעתין דהמסס וב"ה ומ"מ אם אירע במקרה ששטפוה קודם נפיחה לא חיישינן שמא הי' עליה ק"ד קוד' שטיפה ולקמן נאריך בזה אי"ה ומסקינן בסוגי' אע"ג דאינקיב סימפון דריאה כשרה מ"מ סמפון דריאה דאינקיב לחברי' טריפה ואע"ג דאמרינן הדורי דכנתה דאינקיב לחבריה כשרה דחבריה רך ומגין עלי' אבל סמפוני הריאה קשין הן ואין אומרים בטרפות זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכ' מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיה פי' היכי דאינקיב בסמוך כשמתחיל להתפצל שאין הפר' בשר ביניה' רק סימפון חבירו וכיון שקש' הוא לא הוי סתימ' אבל נקב לבשר אותו בשר הדבוק לנקב נכנס לנקב וסותם סתימה מעלייתא וכשר וכ' הר"ן היכא דריאה היא שלימ' ועלתה בנפיחה כשרה ולא חיישינן דילמא המחט נקב סימפונת לחברי' דאחזוקי ריעות' לא מחזקי והטור כ' וז"ל הרמב"ם אח' מסמפוני הריאה שניקב אפי' לחבירו טריפה ויראה מלשונו כ"ש אם ניקב לבשר דטריפה ול"נ ע"כ וכן השיגו הרשב"א ואני אומר דאף הרמב"ם לא בא להטריף בניקב לבשר דהא להדיא מסקי' הכא דכשר אלא ה"ק אפי' ניקב לחבירו ר"ל דאינקבי תרווייהו להדדי כחדא דלא תימא כחד סמפון הוא והוי כאילו לא אינקיב כלל קמ"ל דאף בכי האי גוונא טריפה

מז דין מחט שנמצא בחתיכה של כבד אז חזינן אי קופו לבר או אפי' כולו בתוך הכבד אלא שנוטה לצד חוץ טריפה ואי קופ' לגב כשרה ואיירי שכולה לתוך הכבד אבל אם חודה של מחט יצא לחוץ לכבד אפילו קופא לגיו טריפה ובמחט דקה טריפה בכל ענין ואם נמצא מחט בסמפון גדול של כבד כשרה בכל ענין ובארנו דגבי כבד אין חילוק בין חתוכ' ובין שלימה ובארנו דה"ה אם נמצא מחט בסמפון גדול של ריאה דכשר אפילו לא הובאה הריאה שלימה לפנינו ובארנו דהאידנא אין אנו בקיאין איזה היא מחט גסה או דקה אלא אם היא כגרעיני תמרה אינה ראויה לנקוב

ההיא מחטא דאישתכח בחתיכ' דכבדה סבר מר בריה דר"י למיטרפי א"ל רב אשי אלו אישתכח בבישרא כה"ג הוי טריף מר אלא אמר ר"א חזינן אי קופא לבר נקובי נקיב ואתאי אי קופא לגיו סמפונות נקיט ואתאי וה"מ באלימתא אבל קטינתא ל"ש קופ' לבר ל"ש קופא לגיו נקובי נקיב ואתאי וכ' הרא"ש וז"ל אלו אישתכח בבישר' נמי קטריף מר וכי נקב הכבד טריפה הוא בשלמא אי איטרפ' בנקובת הכבד ניחא דאין חילוק בין קופא לבר ובין קופא לגיו כדאמרינן גבי חתיכא דריאה שבכל ענין טריפה דחיישינן שמא ניקבה הריאה אלא כיון דאין נקיבת הכבד טורפת הוי כבישרא ובבשרא כה"ג טריף מר כדקאמרת דטריפה הכא בכל ענין ולא מפלגת בין קופ' לגיו ובין קופא לבר אלא אמר ר"א חזינן אי קופה לבר וכו' ולכאורה משמע דאף בבשרא אי משתכח כה"ג מחט בירך הבהמה וקופה לצד חלל הבהמה טריפה דאמרינן דמן הדקין באת' ודרך חודה נכנס בירך דאי מן החוץ באת' היאך עבר בקופא כל עובי הירך ועברה עד סמוך לחלל הגוף והא דאמרינן לקמן סי' ע"ה בקוץ עד שתינקב לחלל מיירי בידוע שבא מן החוץ ומיהו חומרא גדולה היא זאת אע"ג דמסתברא וגם אין ראי' לאסור מסוגי' דשמעתין דאיכא לפירושי' הכי אמר ר"א כבד לא לריאה מדמינן לה ולא לבשר מדמינן לה דבריאה בין קופא לגיו ובין קופה לבר טריפה ובבשרה בין קופא לגיו ובין קופא לבר כשרה וכן נהוג עלמ' לפי שהבהמה מתחככ' בכתלי' ואפי' נכנס דרך קופא דוחק ועוב' בעומק הירך ע"כ ודברים אמיתיי' הן ומ"כ מעשה שנמצא מחט תחוב תוך שלל של ביצים וטרפו התרנגולת מטעם שהיה בחלל הגוף ויש לחוש לנקובת הדקין ע"כ וכ' עוד הרא"ש והוא מדברי תוס' הא דקאמר ר"א חזינן אי קופא לבר כו' פי' לצד החוץ וכולו בתוך הכבד דאמרינן מן הושט או מן הכרס או הדקין יצא ונפל על הכבד ונכנס בתוכו אבל אין לפר' קופא לבר שהראש המחט בולט חוץ לכבד אבל כולו בתוך הכב' כשר בכל ענין דסמפון נקיט ועייל דא"כ מאי פריך ממחט שנמצ' בעובי בית הכוסות דע"כ התם כשנמצאת בחלל ב"ה דאי בחלל הגוף היכא קאמר אי מצד א' שלא ניקב אלא צד אחד כשר הא ודאי דרך ושט נקב ואתאי אלא ודאי קופא לבר היינו שקופא לצד חוץ ואפי' כולה בתוך הכבד וקופה לגיו היינו שהקופ' לצד הסימפון של כבד אז אמרי' סמפונת נקט ואתאי ומדכתב הרא"ש גבי קופא לבר אפי' כולה בתוך הכבד וגבי קופא לגיו כתב היינו שהקופא לצד הסמפון של כבד משמע דוקא בכה"ג שכולה בתוך הכבד אלא שהקופה נוטה לצד הפנים אבל אי הוה יוצא המחט מן הכבד לתוך חלל (הגוף) טריפה דהוי כקוץ שאנקב לתוך חלל הגוף דטריפה ואף שהרשב"א רוצה לדחוק ולחלק בין מחט שבא בנחת לקוץ שבא מן החוץ ודוחק בכח מ"מ הר"ן כתב סוף דבריו דעת האוסרין ואף שנמצא כתיב בתו' ואי קופה לגיו מצד הסימפון של כבד קאמר ואפי' כולו בתוך הכבד דמשמע להדיא אפילו לא הוי כולו בתוך הכבד דכשרה וליתא דא"כ מאי אפילו דקאמר אם הוא כשר אפי' כשיוצא המחט לחוץ וראשו מבפנים כ"ש כשכולו בתוך הכבד אלא בע"כ צ"ל דה"ק אפי' כולה בתוך הכבד נקרא קופ' לגיו ולא קאי אגוף הדין דקאמר כשר ומסיק תלמודא וה"מ באלימתא אבל בקלישת' ל"ש קופא לבר ול"ש קופא לגיו נקיבי נקיב ואתאי ודוקא דאישתכח בכבד או בסימפון האחרים אבל אי אישתכח בסימפונ' רבה דכבד' בין אלימתא בין קטינתה בין קופה לבר ובין קופא לגיו בכל ענין כשר וכ' הרשב"א שאין אנו בקיאין איזה גסה ואיזה דקה הלכך בין בזו בין בזו אסורה ויראה שאם היא גסה כגרעיני' של תמרה שאין ראוי' לנקוב ע"כ וכ"כ הטו' בשמו והנ' הסמ"ג בא לחלק דאפי' בקטינתא גבי כבד לא מטרפין אלא בחתוכה אבל בשלימתא כשר ואין אחד מן המחברים הסכימו בזה לחלק בכבד בין שלימ' לחתוכה כ"א בריא' עוד כת' בסמ"ק דאין אנו בקיאין בנפיחת הריאה ומ"ה כל מחט דאישתכח בין בריאה בין בכבד לא דיינינן ליה דין שלימה אלא דין חתוכה ע"כ וא"י מה חומרא יש בבדיקה זו לנפח הריאה ובודאי מן הסת' כל היכא דלא חזינן דמבצבצת או מפקא זיקא כשרה ותלינן שבא דרך קנה כי אחזוקי ריעותא לא מחזקינן שוב מ"כ כן בשם מהר"י ונתן עוד טעם הואיל ורש"י וס"ה לא מצריכין אפי' נפיחה רק שלימה בעלמ' וסימפון רבה דכבדא פי' הר"ן סימפון גדול שבכבד והוא סימפון הקנה שנכנס בתוכו כשרה כיון דלא נקבה מידי אמרינן דסומפונת נקט ואתאי וה"ה נמי אי אישתכח בסימפונא רבה דריאה דכשרה והכי איתא בגמ' ואפי' איתה לריאה קמן א"צ בדיקה ע"כ וכבר כתבתי שבלא"ה אנו נהגינן לבדוק הריאה בנפיחה ומ"מ שמעינן מיניה דאפילו לא הביאו לפנינו ריאה שלימה אלא חתוכה כשרה מאחר שנמצאת המחט בסימפונה רבה

מח דין מחט שנמצא בטרפשא של כבד הוי ספק טריפ' והיכי דניקב טרפש הכבד טריפה ודוקא שניקב נקב מפולש אבל אם נסרכה הטרפשא לצלעות כשרה וכן אם נסרך הלב או הטחול למקום א' כשרה אבל אם נסרכו הדקים או כל הדומה לו שנקובתו במשהו ונסרכו טריפה וחצר הכבד שניקב טריפה

פסק כתב הרמב"ם בפ"ו מה"ש קנה הכבד והם המזרקים שבהם הדם מתבשל אם ניקב אחד מהם במשהו טריפה לפיכך מחט שנמצאת בחיתוך הכבד אם היתה מחט גדולה והיה הקנ' החד שלה לפנים בידוע שניקבה כשנכנסה ואם היה הראש העגול לפנים אומרים דרך סימפונות הלכה ומותרת וכ' הרשב"א בחידושיו וכו' עוד כ' הרשב"א שהרמב"ם מפרש בקופא לגיו וקופא לבר היפך ממה שפי' רש"י וכ"ד הרי"ף והוא ז"ל מסכים לדבריהם ולא מכוון ממש וכו' (עיין כל זה בב"י סי' מ"א מד"ה והרמב"ם כ' עד ד"ה ומ"ש