ים של שלמה על חולין נג

שעשה מעשה והלך אחר הרוב להכשיר ע"כ ובכאן אינו מוכח שהרא"ש תפס דבריו אלא שכתב שהוא עשה מעשה אף שידע שיש לחלק אלא שהטור כת' וא"א הרא"ש ז"ל הסכי' לסברת בה"ע וק' שמאחר שכשנסרכ' אונא לעצם ולבשר הסכי' לדע' האוסרין שחוששין למיעוטא שעל העצם ולמה לא חשש ג"כ למיעוטא בדינים אילו שהבי' ב"הע ותירץ מהרר דוד יחי"יא דבאונות חשש הרב למיעוטא מפני ששם נקב בפועל ולא ידעינן אי נכח הבשר אי נכח הצלעות אבל באילו הסירכו' אין שם נקב בפועל ויש שם קולא דלא חיישי' למיעוטא ואע"ג דק"ל דלא שאני לן באונו' בין נקב בפועל לסירכא י"ל דכשכתב הרא"ש על סתומה לעצם ולבשר ורואה אני את דברי האוסרין וכו' אלישנא דגמ' קאי דאמר ריאה שניקבה ומ"ה כתב שכיון שהעצם אינו סותם מה שכנגדו טריפה אבל בהני כיון שאין שם נקב בפועל אלא סירכא אפשר דס"ל להרא"ש דיש סירכא בלא נקב ולכן אזלינן בהו בתר רובא ודוחק הוא ואני תמה על תמיהתו כי מי הגיד שסביך כל רוחב הבשר שבין הצלעות עד שיהא רוב מן הבשר דשמא כל רוחב העצם סביך וכמו כן בבשר שאין הרוב מן הבשר או סביך יותר בעצם באורך עד שלא יהא הרוב מן הבשר או סביך בשני צלעות ובבשר שניהם שאין הרוב מן הבשר ולענין הלכה נרא' איפכא דגבי בשרא וגרמא רואה אני את דברי הרמב"ם שהוא מן המתירין נהי דסתימת עצם לא הוי סתימה מעליותה מ"מ אינה עומדת להתפרק מאחר שהוא במקום מיצר וא"כ מאחר דסתימת בשר הוי סתימה זו עומדת במקומה וכלל הרב במה שאינו מוכרע מן התלמוד ותלוי בסברא ראוי לילך אחר הרמב"ם שאין בעל סברא כמוהו ובפרט מה שתלוי בטבעיות כי האי מילתא והדומה לו אבל היכא שסביך באומא ואונא וכל הדומה לזה שבמקום אחד עומד להתפרק אפילו הוא מן המיעט טריפה ולא כבה"ע אלא כסברת הרא"ש דלא שייך לומר כאן להלוך אחר הרוב כדפרישי' ומ"מ היכא דאיכא מכה בדופן וסריך אף שלא במקום המכה מ"מ מוכח דמן המכה הוא בא ולא מן הריאה ומ"ה נר' דבכאן לא בעינן רובא במקום מכה אלא אפי' המיעוט מן המכה והרוב שלא במקום מכה דמה נ"מ ברוב מאחר שמוכח שמן מכת הדופן בא ולא מן הריאה אלא שלא מלאני לבי להקל יותר ממה שהקיל בעל גופא דעובדא כמו העיטור שלא התיר אלא היכא דאיכא רוב מן המכה וכ"כ הרא"ש בתשובה שהשיב על מה ששאלוהו אם הסירכא יוצאת ומתפשטת חוץ לשב' אם כשרה וכתב דלא מסתברא דברי האוסרין דבסירכ' אחת א"ל דחציה באה מן המכה וחציה מן הריאה א"ו ממקום אחד באה דאיך תבא בשני מקומות ותתחבר יחד לעשות סירכא אחת וכיון דאיכא ריעותא בדופן ובריאה ליכא ריעותה ודאי תלינן דמדופן אתא והליחה נתפשטה גם לחוץ המכה ומשם נתחברה לריאה עכ"ל ולענין הלכה ק"ל כר"נ דריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה והוא דסביך בבישרא כדפרישי' ובהא ליכא מאן דפליג ובה"ב אשכנזים כ' שנהגו להטריף הכל אפי' כה"ג במקום חתוכא דאוני' ונ"ל שמנהג בטעות הוא ונתפשט הטעות ממ"ש הטור אחר כל מ"ש שאם ניקבה הריאה והדופן סותמתה כו' דהיינו במקום חתוכא דאונ' וחילוק דסביך בבשרא ואח"כ כ' היכא דנסרכה שלא במקום חתוכי, דאונא וחילוק דהעלת' צמחים ואיכא ריעותא בדופן כו' בסוף כת' א"א הרא"ש ז"ל כ' ובצרפת ובאשכנז נהגו להטריף הכל והם סברו דאכל מילתא דלעיל קאי וכן הבין ב"י שכ' ז"ל ומ"ש בשם הרא"ש דבאשכנז וצרפת נוהגין להטריף הכל בפ' א"ט והטעם משו' דס"ל כפירש"י בריא' הסמוכ' לדופן דבדיק ליה ר"נ בפשורי דאפי' כי איכא מכה בדופן לא שרי לה אלא ע"י בדיקת פשורי וכן כי סריך ריאה במקום רביתה חיישינן לפי' ר"ג דמצריך בדיקו' וכן בתרי אוני דסמיכי להדדי כסדרן חיישי' לדברי האומרין דבדיקו' בעי ואינהו סברי דלא בקיאינן בבדיק' פושרין ולפיכך מטריפין הכל ע"כ ואינו אמת שהרי הרא"ש לא כת' שבאשכנז ובצרפת נהגו להטריף הכל אלא אריאה הסמוכה לדופן שלא במקום חיתוכה דאוני וחילוק דהעלת' צמחים ואי איכא ריעותא בדופן כו' ובבדיקת פושרין כו' וכמ"ש להדיא בתו' דהאידנא נוהגין להטריף כל הסירכות ולא בדקינן לא בדופן ולא בפושרין ותדע שהרי אח"כ הביא הרא"ש הא דר"נ ריאה שנקבה ודופן סותמה כו' וכ' דהלכה כר"נ דליכא מאן דפליג עליה כמ"ש רש"י ולא בשום מחבר לומר דמטרפינן בכה"ג במקום רביתה וגם היכא דסביך בבשרא וכדפרי' וגם תימא מנין לנו להחמיר כל כך ולאבד ממונם של ישראל שהרי בתשוב' רב ש"ש גאון פסק להתיר במקום חתוכי דאונא אפי' ניקבה הריאה ולא סביך ולא סריך כ"ש היכא דסביך וסריך בניקבה ובלא ניקבה אף בסירכה לחוד וכמ"ש לקמן ואי משום חומר דר"ג שמצריך בדיקה חומרא גדול' היא זו שהוא אזיל לטעמיה דמצריך בדיקה אפי' אם נסרכה הריא' מחתוכי דאונא לחתוכי דאונ' כסדרן וכמ"ש הרא"ש בשמו וכבר כ' הרא"ש לעיל גבי אונא שנסרכה כסדרן דברי ר"ה גאון שכ' דלא בעינן בדיקה וכתב שכן מוכח הל' דקאמר היינו רביתייהו וכן המנהג א"כ ה"נ קאמר האי לישנא הא במקום רביתא כו' אלמא דהיינו רביתייהו וכשר בלא בדיק' וכ"כ הטור להדיא ועוד הלא ק"ל כר"נ דאפי' יש שם נקב בוודאי אפ"ה הדופן סותמתה וכשר וכ"ד כל הפוסקים ומ"מ נר' דדוקא גבי סביך הוא דאמרי' דאפי' בודאי נקב כשרה אבל בסריך בעלמא לא מכשרינן ודאי נקב אלא שאמר סירכא זו סתימה מעליותא הוא מאחר שאינו ניקב וכה"ג ראוי לעשות בדיקה כדברי ר"ג אף שב שב"הע הכשיר אפילו מפקא זיקא לעיל גבי אונו' שנסרכו כסדרן בסי' כ"ה והיינו היכ' שחתך הסירכא משום שאמרינן דאילו לא הוה נחתך סתימה מעלייתה הוי וה"נ הכא כה"ג ראוי לדון מ"מ מאחר שכתב ר' ברוך דעבדינן כר"ג להצריך בדיקה ולנפחה אפי' במקום רביתא וכתב שכך קבלנו עלינו לשמור ולעשו' גם אנו הכי עבדינן בסרוך ואף שאין אנו בקיאים בבדיק' מה חומרא יש בבדיקה זו לנפח ולראותה אם מבצבץ שם ואף שכתב הסמ"ג בשם ר"ש מא"י שכ' בשם ר"י דהאידנא אין בקיאין אפי' בבדיקה כזו כגון לר"נ דמצריך בדיקה אפי' לאונות דסריכין להדדי כסדרן וכן אסביך דהכא בכולהו כ' דלא בקיאין האידנא לבדוק ומטריפין הכל מ"מ כ' אח"כ דעת רש"י דאף האידנא סמכינן אכל בדיקות שהיו בימי התלמוד כגון דרוסה ונפולה ושבורה וע"כ אני אומר אפי' באנו להחמי' ולסמוך אדברי ה"ג שלא להכשיר האידנא בבדיק' דרוסה ונפולה ושבורה שצריכה בדיקה בכל חלל הגוף כה"ג קשה הבדיק' אבל בדיק' קלה כזו בחדא דוכתא היינו בודאי ראוי לסמוך אבדיקה וכמ"ש לקמן בסימ' ס"ו אבל מ"מ בסביך אין אנו שומעין לו דהא ר"נ מכשיר אפילו בניקבה ממש אלא שהם צריכין לפרש ריאה שניקבה ר"ל כבר ניקבה אבל עכשיו אינו נקוב ואין פיר' זה עולה על הלב לקבלו ומ"ש שאף סריך כשר בלא ניקבה נר' בעיני דמוכח מן הרא"ש שהבי' ב"הע דלעיל דאם נסרכו יחד האומא והאונא ולא הזכירו סביך וכן הטור כתב הדין להדי' אנסרכה אע"פ שכבר פי' דבעינן סביך א"ו גבי נקב הוא דבעינן סביך דהא רבינא דקאמר והוא דסביך אריאה שניקבה קאי וכן מ"כ בפי' הקאר"ו וז"ל ומהר"י ן' חביב ז"ל כ' סתימת הדופן הצד שכנגדו היא סתומה חזקה מהודק' וגדול כחה כי אפי' אם ניקב ר"ל שראינו בעינינו נקב באונה ודופן סותמ' כשרה שהרי יש על הנקב תחבושת חזק שיגין על הנקב והדרא בריא ויש חילוק גדול בין נקובה ודופן סתמ' לנסרכה בלבד כי בנקובה ר"ל שנר' הנקב בעין צריך שתהיה הסירכ' ואחיזתה מיסתבכת לבשר ואם נסרכה לעצם ולבשר יש מתירין וי"א אמנם בנסרכה לבד כפי דעתי כשרה אפי' לדעת הרא"ש כיון שאין הנקב נר' לעין ובתנאי שתהיה רוב הסירכא כנגד הבשר ומיעוט כנגד העצם עכ"ל ומ"ה מיושב מה שהביא דעת בעל העיטור לפסק הלכה שאם נסרך בשני מקומות דאזלינן בתר הרוב כו' ולא הזכיר כלל סביך וכן הטור בהאי לישנא אלא עיקר כדפרישית

מה דין ריאה שהעלתה צמחין וכן כל בועא בין במים זכים ובין מוגלא בין קשה כסלע בין רך בין גדולים בין קטנים הכל כשר אפילו במים סרוחים

בעא מיניה רבב"ח משמואל העלתה צמחין מהו א"ל כשרה א"ל אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנזין בדבר דאמר רב מתנא מליא מוגלא טריפה מים זכים כשרה א"ל ההיא בכולי' איתמר אמר רבא כי הוה מסגי' בתריה דר"נ בשוק' דגלדאי א"ל בשוק דרבנן חזי הנך דקיימי כנדי כנדי ולא אמר ולא מידי כנדי כנדי פירש"י שהיו צמחים גדולים ר' אמי ור"א חלפי בשוק' דטבריא חזו הנך דקיימי טנרי טנרי ולא אמרי להו ולא מידי טינרי פי' שהוא עוד צמחין גדול יות' מכנדי וכבר הוקשו כסלע מכל הכל הלין משמע דלית פסול בריא' בין בועא במים זכין בין במוגלא בין קש' כסלע בין רך כסתם בועא בין גדולים בין קטני' אם לא בתרתי בועא דסמיכין להדדי וכ"ד כל המחברי' קדמאי ובתראי אלא שהרי"ף שדא ביה נרגא וכתב וה"מ דלא אסרח אבל אסרח טריפה ולית' ולקמן גבי כוליא נפרש הכל באר היטב אי"ה (בסי' ס"ו)

מו דין מחט שנמצא בריאה אם הובאה הריאה שלימה לפנינו ונפחינן לה ולא חזינן בה ריעותא כשר ואין חלוק בה בין קופא לבר בין קופא לגיו אבל אם אין הריאה שלימה טרפה בכל ענין והיכא דריא' שלימה ועלת' בנפיחה והיה קורט דם נגדה טריפ' ומ"מ אם אירע ששטפו קודם נפיח' לא תלינן שהיה קורט דם קודם שטיפה ובארנו סמפון דריא' שמנוק' כשר ואם ניקב נגד חבירו או אפילו לחבירו טריפה ואם נמצא מחט בריאה ונפח' ועלת' בנפיחה כשר ולא מחזקינן שמא המחט ניקבה סימפונות לחבירו: