ים של שלמה על חולין נב

כולה כשירה העלתה צמחי' מל"נץ בלעז דהיינו מוגלא חוששין לה פירש"י הואיל וחזינן בה ריעות' תלינן למכה בדידה ור"י משמי' דאבימי א' זה וא"ז חוששין לה היכי עבדינן א"ר רבין בר שימי אסברה לו מייתינן סכינה דחלש פומיה פי' חדוד ודק וחותך יפה ומפרקינן לה מן הדופן ונחזי אי איכא ריעותה בדופן תלינן בתר דופן אי לא מחמת ריאה הוא וטרפה ואע"ג דלא קא מפקא זיקא ר"נ בריה דר"י בדק לה בפשורי אי מבצבצא טרפה ואי לאו כשרה ופי' התו' דהא דמייתינן כו' קאי דוקא אלא העלת' צמחים אבל העלתה צמחים אפי' חזינן ריעותא בדופן חוששין דשמא מן הריא' הוא שהריא' העלתה צמחים אבל הר"ן כ' וז"ל דאמרי' אי איכ' ריעותא בדופן תלינן בדופן וכשרה אפילו העלתה הריאה צמחים ואפי' אבימי מודה בהכי ולישנא דש"ס הכי דייק דודאי כי אמרי' היכי עבדי' אכל מה דאיתמר חוששין לה קאי וא"ת בשלמא לר"נ דאמר דכי ליתא מכה לא בריאה ולא בדופן תלינן בדופן וכשרה בדין הוא דלימ' דכי איכא מכה בדופן אע"ג דאיכא צמחים נמי בריאה דנתלי בדופן דאמר כי הדדי נינהו אבל אבימי דס"ל כל היכא דליכא מכה בחד מנייהו חיישינן לה ה"נ הו"ל למיחש כי איכא מכה בתרווייהו י"ל דכי איכא מכה בתרווייהו ליכא ריעותא לגבי ריאה כלל לפי שהדבר מצוי מפני רבית' שכשיש מכה בדופן בקל הוא מעלה צמחים ואין הדופן מעלה צמחים מחמ' מכה שבריאה הלכך הוה ליה כאלו יש מכה בדופן וליכא מכה בריאה ומ"ה מודה אבימי דכשרה ע"כ והרא"ש כ' אלו שני הדעות ולא הכריע ונר' בעיני דברי הר"ן עיקר דבשלמא אי הוה ר"י משמיה דאבימי גופא מפרש דהכי עבדינן דמייתינן סכינ' דחליש פומיה איכא לפרש דשמא דוקא אלא העלתה צמחים קאמר אבל בהעלתה צמחים מטריף בכל ענין אבל מאחר דפריך היכי עבדינן ורבא הוא דמסיק עליה דרבין בר שימי אסברה לי א"כ ש"מ דאיכא קושיא בהא היכי עבדינן עד דצריכי לשנויי והיינו משום דס"ל דלישנא דחוששין דקאמר תלמודא היינו חוששין להצריך בדיקה קודם שנכשירה אבל לא מחלטינן להטריפה וא"כ כי היכי דאקשינן אלא העלת' צמחים ה"ה נמי אהעלת' צמחי' דהא תרווייהו חוששין קאמר ומה שמסיק דר' נחמיה בריה דר"י בדיק ליה בפשורי פירש"י והתו' דקאי אאיכא ריעותא בדופן דמכשירין ואפ"ה הי' ר"נ בוד' לה להחמיר והתו' הקשו א"כ הו"ל מצריך לה בדיקה בפושרין ועוד דבסוגיא דגמ' משמע דר"נ בא לאקולי בהאי בדיקה מדמסי' אתון אהא מתניתו לה ואנו מתני' לה אהא דרבא דאמר הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לי' להו בדיקו' ר"נ ברי' דר"י בדיק לה בפשורי נהי דלא קיימא כך במסקנא כי עלה שלא כהוגן מ"מ שמעינן מיניה דהך בדיקה דר"נ לקולא איתני ואני אומ' שלא כד"ז ולא כד"ז אלא אתרווייהו קאי כמ"ש היכי עבדינן כו' ש"ס סתמא קאמר ר"נ בריה דר"י בדק לה בפשורי וכת' הר"ן וז"ל שלענין פסק הלכה בפלוגתא דר"נ ואבימי ק"ל דא' זה וא' זה חוששין לה כאבימי וכ"פ רש"י ובפלוגתא דרבא ור"נ פסק ר"ת ז"ל כר"נ דמדקעביד ביה מעשה רב ועוד דשקליה וטרינן בה ואמרי' אתון אהא מתניתו לה אנן מתנינ' לה אהא ומדשקלי וטרי ביה בגמ' דההיא איתמר משמע דהלכתא כוותי' ולפ"ז כל היכא דסמיכא ריאה למקום שאין הנקב פוסל בו כגון שהיא סרוכה לגרגרת או לשמנונית' דידיה או לטרפשא דליבא או לטרפש' דכבדא או לשמנונית הסמפון שקורין קורדוב"י בכל אילו מפרקי' הריאה משם ונופחי' אותה ואי לא מבצבצ' כשרה שאני אומר מאח' האיברים שנסרכה להם שאין הנקב פוסל בהם באה הסירכא וכשרה אבל מדברי הרי"ף נר' דליתא לדר"נ שהוא ז"ל השמיטוה מן ההלכות ומשמע דטעמיה משום דרבא דאמר בגמ' היכי עבדינן מחמיר בשל תורה ומריה דש"ס הוא טפי מר"נ בריה דר"י וכוותיה נקיטי' לחומרא הילכך בליכא מכה בדופן מחמת ריאה הוא ואע"ג דלא מפקא זיקא טריפה ומכאן אתה למד לכל שאר המקומות דבליכא מכה לא מהני בדיקה ואי איכא מכה בדופן משמע לכאורה דל"צ בדיקה כלל מדקא פסיק רבא אמ' תלינן בדופן וכשרה וכתב א"כ סכינא דחלש פומיה למה דהא אי איכא מכה ל"צ בדיק' ואי ליכא מכה לא מהני ליה בדיקה י"ל דאלו היתה סכין רעה אפשר שתנקוב הריאה מחמתו ויראה כאלו היתה נקובה קודם לכן זה נראה לפי פשטה של שמוע' אבל קצת הגאונים כ' דאפי' איכא מכה בדופן לא מכשרי' לה בלא בדיקה ולדבריהם מ"ה בעינן סכינא דח"פ לפי שא"א בלא בדיקה וראוי לחוש לדבריהם ע"כ ואני אומר דבתרווייהו פליגי רבא והא דר"נ בריה דר"י ומאחר דלא איתברר לן הלכתא כמי א"כ אזלינן לחומרא ובפרט בשל תורה ומ"ה אפי' היכא דאיכא מכה בדופן מצרכינן לה בדיקה בפשורי כנ"נ והיכא דליכא מכה מטרפין כרב' ולא מהני ליה (בדיקה) וכ"ש אם נסרכה הריאה לשאר (מקו') מן המקומות דמטרפין וגדולה מזו כ' הרא"ש וז"ל והראב"ד כ' כי היכי דתלינן במכת דופן ה"נ בדוכתא אחריתא היכא דאיכא מכה והריאה סמוכ' לה כשרה אבל הרמב"ן ז"ל כ' דוקא בדופן אבל לא במקום אחר וכן מסתב' דדוקא בדופן שהוא רחב וליחתו מרובה נקלטת הריאה אליו אבל בשאר איברים לא ע"כ והא דאמרינן דהיכא דאיכא בדופן מכה דתלינן בדופן כ' הרא"ש בתשו' דלא שרינן לה אלא ע"י מכה ממש שבדופן אבל אם יש בהרות שחורות אינה סי' מכה ממש כי אפשר שבא מחמת הכאו' שהכו הבהמ' על גבה שכן דרך מקום להשחיר אבל נשבר הצלע אע"פ שחזר ונקשר קרינן ביה שפיר מכה ע"כ וכן הביאו הטור והרמב"ם יש לו סוגי' אחרת באותה הלכה וס"ל דאי איכא מכה בדופן אפי' יש נקב בריאה כשרה דאמרי' אח' שחיטה נעשה ואם אין מכה בדופן אמרי' קודם שחיטה נעשה ופי' זר הוא בעיני וגם קולא גדולה היא להכשיר נקב בריאה היכא דאיכא מכה בדופן ולומ' שאחר שחיטה אינקוב גם שאר כל המחברים לא הזכירו דבריו כי לא ס"ל כלל וכתבו התוס' שהאידנא נוהגי' להטריף כל הסרכות ואינם בודקי' אות' לא בדופן ולא בפושרין וכ"כ הרא"ש דבאשכנז ובצרפת נהגו להטריף הכל והיינו כדברי התו' וכן אנו נוהגין

מד דין ריאה שניקבה במקום רביתא דהיינו חיתוכי דאוני ואפי' כל השלם שלמעלה מן חיתוכי אם ניקבה שם ודופן סותמתו וסביך בבשר היטב כשרה אפי' האידנא וא"צ בדיקה ודוקא בבשר שבין הצלעות אבל בצלעות עצמן אסור ועד חוט שמנקרין מן החזה נקרא דופן וסותם אבל למעלה מן החוט נקרא חזה ואם הסירכא יוצאת מן החיתו' שבין אונא לאונא ונסרכה לדופן או מגב האונות ונסרכה בדופן חוצה ממיצר החזה אין הדופן סותמו והיכא דסביך בבישרא ובגרמא כשרה אבל היכא שהאונ' והאומ' נסרכה בסירכא א' בדופן וכן ריאה דסרוכה לדופן ולחזה אסור אפי' רובא מן האונא ורובא נסרכה לדופן אפ"ה אסור אב' אם יש מכה בדופן והסירכא רובא במקום מכה ומיעוטא חוץ למכה כשרה ואם לא ניקבה הריאה רק נסרכ' בדופן במקום רביתא כשר ע"י בדיקה ואם נסרכה לעצם ולבשר והרוב נגד הבשר ומיעוט נגד העצם כשרה בבדיקה

מסקינן בסוגיא ומי אמר ר"נ הכי והאמר רב יוסף בר מניומי אר"נ ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה ל"ק הא במקום רביתא והיכא מקו' רביתא חיתוכי דאונא וכ' הרא"ש וכל מה שהוא נגד האונא אפי' השלם שלמעלה מן האוני אם נקב כשרה שבכ"מ הדופן סותמו ובשערי ר"ש בן חפני נתן גבול וכתב דב' אצבעות אצל חיתוכי דאוני דינו כחיתוכה דאונא ומב' אצבעות ולמעלה מן החוט נקרא חזה פי' ואין שם דופן עליו וכ"פ הא"ז אבל אם הסירכא יוצאה מן החתוך שבין אונא לאומא ונסרכ' לדופן או מגב האונות ונסרכה בדופן חוץ למיצר החזה אין הדופן סותמתו עכ"ל גופא אר"י ב"מ אר"נ ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה אמר רבינא והוא דסביך בבישרא א"ל ר"י ואי לא סביך בבישר' מאי טרפה אלמא אמרינן נקובה היא כי סביך נמי דהא תניא ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשרו וזהו למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג לא למעוטי קרום שעלה מחמ' מכה בריאה דאינו קרום וכתבו התו' והוא דסביך בבישרא וכו' ולית הלכתא כרבינא וכו' ושמא אין זה רבינא סתמא בכל התלמוד וכו' (עיין בתו' דף מ"ה בד"ה אמר רבינא) ורוב המחברים תפסו הלכה כרבינא דאמר והוא דסביך בבישרא וכ"נ עיקר דאפי' תימא שאין זה רבינא שהוא בתראי מ"מ מנלן למיפסק כר"נ להקל ובפרט דר"י שקיל וטרי עמו ופריך ליה ושני מסתמא קבל דבריו ומאחר דהלכה כרבינא א"כ צריך להיות סביך בבשר' דמנ"ל להוציא דברי רבינא מפשטי' דקאמר והא דסביך בבשרא דמשמע דיוק' ודוקא קאמר סביך ולא סריך בבישרא ולא בגרמא והיכא דסביך בבשרא ובגרמא כ' הרא"ש וז"ל ויש אוסרין ויש מתירין וכ"כ הרמ"בם ז"ל א"א מן האוסרין ואיני מן המתירין ורוא' אני את דברי האוסרין דכיון דבגרמא לחוד לא חשיב סתימא ה"ה נמי בגרמא ובישרא נהי שהבשר סותם כנגדה לא מהני אותה סתימה כיון שכנגד העצם אינו סותם ושוב כ' אח"כ וז"ל כ' בה"ע דאם נסרכו יחד האומא והאונא בסירכא אח' בדופן אם רוב הסירכא מן האונא ומיעוט מן האומא תלינן דעיקר הנקב היה באונא וסירכא סריך באומה וכשרה ואם רובא מן האומה טריפה וכן ריאה דסריכא לדופן ולחזה שדינן ליה בתר רובא וכן נמי אם יש מכה בדופן והסירכא במקום מכה ובחוצה לה בכולה אזלינן בתר רובא כי היכי דאזלינן בכל איסורין בתר רוב ואע"ג דלא דמי כולי האי דבכ"מ הרוב והמיעוט מכחישין זה את זה הלכך שבקינן מיעוטא ואזלי' בתר רובא אבל הכא אפשר להיות שניהם שניקבו האונ' והאומא והמשקה שיצא משניהם נסתבך יחד ונעש' סירכא אחת וכן ריאה הסרוכ' לחזה ולדופן אם יועיל הדופן לסתו' הרוב הסריך לו מ"מ כל זמן שלא נסתום המיעוט הסריך מחזה טרפה מ"מ כתב