ים של שלמה על חולין נא

לא מקילינן להכשי' אלא במתלבנות ממש וחוזרת למראה ריאה כמו שהיתה בתחילת בריאתה ולא בע"א כלל אבל מ"ש שמראות כשרות סגי אפילו במתלבנות קצת משמע דאם אינה מתלבנת כלל דפסולה לא ידענא למה אפילו תאמר שהיתה כך מתחילת בריאתא ולא הדר' בריא מה בכך החכמים ידעו איזה מראה פסולה שסופה לינקב ואיזה שאין סופ' לינקב מנ"ל להוסיף בטרפות מ"כ בהג"ה וז"ל ראיתי בליקוטים קבלה על מראה שחור שאינו לקותא אלא עד שנכנס השחרורי' תוך שני הקרומים ונכנסים בבשר ואומר אני ישראל ברונ"א שאין לסמוך על הדבר שלא מצינו בגמ' במשנה ולא בשום פוסק ולא ברש"י ולא בתו' מעשה והביאו לפני ריאה שהיה בגוה חוט שחור עב כשני חוטי סרבל וארוך כשיעור אצבע ובדקתי במשמוש יד והיה בראשי החוט בועא קטנה מלא מוגלא והרגשתי שהיה בו דם כמו שדרך להיות בגידי צואר וחתכתי החוט למטה עד שיצא הדם לראות אם ישתנה ללובן כשיוצא הדם ונשאר המראה ע"ג הריאה שחור כבתחילה והטרפתי אות' ברעגנשפ"רק עכ"ל מהר"יב והם דברים נכוחים

מ מדין אטום בריאה מביאין קוץ או סכין וקורעים אי איכא מוגלא כשרה ואי לא מניחין עליה קש אז נופחה אי מבצבצא כשרה וא"ל טרפה ובארנו לכתחילה נוהגים להוציא הריאה ולנפחה ובדיעבד אינו מעכב ריאה שנתקרר ואינה עולה בנפיחה יתננה במים פושרים עד שתתחמם ואם תעלה בנפיחה כשרה וכן פעמים שהליחה סותמת אז יהפכנ' הערוגה והקנ' למטה וינענע שתצא הליחה ואז אם תעלה בנפיחה כשרה או טוב לתת בקנה מים חמין בימות הגשמים ומים קרי' בימות החמה ולנענע קצת ולשפוך לחוץ אולי תעלה ריאה שלא עלתה בנפיחה וכבר היתה חתוכה ולקח שפופרת של נוצה ונפחו בחתיכ' ולא עלתה ואח"כ היו ממשמשים בה עד שנתרכבה החתיכה ועלתה בנפיחה כשרה

אמר רבינא אטום בריאה פי' הר"אש כגון שנפחוה בלי שום ספק שנולד בה והיה בה מקום שנשאר שם אטום ולא עלה בנפיחה מייתי' סילוא ובזעינן ליה ובגמ' אמרינן מייתי' סכינא וקרעי' לה והיא היא אי איכא מוגלא מחמת מוגלא הוא וכשרה וא"ל מותבינן עלה גילא או גדפא או רוקא אי מבצבצא כשרה וא"ל טריפה ומדפי' הרא"ש והטור אחריו שע"י מקרה בא שנפחוה משמע להדיא שא"צ לנפחה ולראות אם יש בה אטום וכ"ד הרמב"ם אבל בה"ע כ' שצריך לנפח' ולראו' ולעיין שלא יהא בה נקב או מקום אטום ומנהגינו לכתחילה להוציא ולנפחה אבל לא לעיכו' כלל וכתב בסמ"ג דהאי אטום בריא' פי' ר"ש שמשמושו קשה ומראיתו כמראות הריאה ומה שאמרו ריאה דקיימי טינרי טינרי פירש קשה לשם מיירי שמראיתו כמראות מוגלא וכן פי' רש"י לשם להדיא והטעם שפסול אטום בריאה כ' הרשב"א לפי שהיא רוחפת ומניפה על הלב ואם היא אטומה אינה יכולה להכניס רוח ולהניף ע"כ מ"כ אטו' בריא' מייתינן סילא ומברזינן לה בנחת שלא ינקוב רק הקרומי' ולא הבשר ע"כ ול"כ דלישנא דקרעי' העומד בתלמוד לא משמע הכי והטור כ' להדיא קורעים מקו' האטום וכן עיקר ושלא כדברי הרשב"א שכ' שמביאין סכין וחותכין סמוך ממש למקום האטום לישנא דתלמוד משמע כפשוט' וכדברי הטור וכ' הא"ז הריאה שנתקררה ואינה עולה בנפיח' מחמת כן יתננה במים פושרין עד שתתחמם ואם תעלה בנפיחה כשרה וכן פעמים שהליחה סותמת עד שאינה עולה בנפיחה אז יהפכו הערוגה והקנה למטה וינענע כדי שתצא הליחה שבקנה ושבסמפון ואז תעלה בנפיחה כשרה ובה' בדיקי מ"כ טוב לתת בקנה מים חמים בימות הגשמי' ומים קרים בימות החמ' ולנענע קצת ולשפוך לחוץ אולי תעלה בנפיחה וכתב עוד בליקוטים מעשה בריאה שלא עלתה בנפיח' וכבר היתה חתוכה ולקח ר"א בעל הרוקח שפופרת של נוצה ונפחה ולא עלתה החתיכה בנפיחה מפני אוטם שבה והיה ממשמש בה עד שנתרככה החתיכה ועלתה בנפיחה והכשירה ע"כ

מא דין קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינה קרום וריאה שנשפכה כקיתון מראש' לסופ' מבפנים כשרה והוא שיבדוק שהסמפונו' קיימין מביאין קערה דקוניא ושפכינן בגוה אי אית בה שורייקי חיורי טרפה וא"ל כשרה ריאה שנתרוקנה בתוכה מאיליה ואינה נשפכה כקיתון אפילו החלל מחזיק רביעית כשרה אבל יותר מרביעית טרפה ואם מבחוץ נראה בריאה כמין סדק וקמט כ"ש ועולה בנפיחה ועור ובשר קיים כשרה בין כמין ך' בין כמין כ'

אמר רב יוסף קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום אמר עולא אמר ר"י ריאה שנשפכה כקיתון פי' רש"י בשר הריאה נמוח בתוך הקרומים ונשפכה מראש' לסופה ומסופה לראש' בתוך הקרום וחסרון היא שמתחילה כולה מליא' ועכשיו חציה ריקני' כשרה דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון איתביה ר"א לעולא הריאה שנקבה או שחסרה מאי חסרה אילימא מבחוץ היינו נקבה אלא לאו מבפנים וש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון לא לעולם מבחוץ ודקא אמרת היינו נקבה ל"צ לר"ב דאמר עד שתינקב לבית הסמפונות ה"מ נקב דלית ביה חסרון אבל נקב דאית ביה חסרון אפי' ר"ש מוד' ומסי' ר"ח חלש על לגביה ר"נ וכל גדולי הדור אייתי קמיה ריאה שנשפכה כקיתון ואכשרה ואמר רבא והוא דקיימי סמפוני א"ל ר"א ברי' דרבינא לר"א היכי עבדינן מייתי' צעא דקוניא ושפכינן לה בגוה אי אית בה שורייקי חיורי טרפה ואם לאו כשרה אר"נ ריאה שנימוק' וקרום שלה קיים כשרה תנ"ה ריאה שנימוקה פי' שנתרוקנה מאיליה מקצת' ואינה נשפכה כקיתון וקרום שלה קיים אפי' מחזקת רביעית פי' חלל החסרון כשרה כ' מהרי"ק בשם ספר א"מ מדאמר אפי' מחזקת רביעית מכלל דיותר מרביעית טרפה וכה"ג דייקינן גבי אפי' מיל אינו חוזר ע"כ ויפה דקדק ומ"ה הביאו כל המחברים בזה"ל אפי' החלל מחזקת רביעית כו' אלא שצ"ל לפ"ז שגר' נימוק במקום א' מנשפכה כולה כקיתון וכ' הא"ז מפי בעלי התוספ' שאם מבחוץ נראה בריאה כמין קמט וסדק ועולה בנפיחה כשרה עיין בתו' דף מ"ז ע"ב ובהג"ה וכן אני מודה ולא כמ"ש במקצת בדיקות להטריף בחסרון כמין כף ומחלקי' בין כף כפופה לכף פשוטה כי הכל הבל ורעיון רוח כל היכא שעולה בנפיחה כשרה מה אתה בא לומר אם יש חסרון כף כפופה א"כ מחזי כשתי אומו' מה בכך הוי יתרת בדרא דאומא כשרה

מב דין ניטלה השלחופית היא האם כשרה וכן אם ניטל השלחופית שמי רגלים נקוי' בתוכו כשר

תו מסקינן בברייתא דלעיל ריאה שנימוק' כו' נטלה השלחופית כשרה והיא האם שהולד מונח בו כדלקמן במתני' דאלו כשרות ונקראת ג"כ טרפחת כי חלוקה בשמו' לפי שינוי המקומות וכ' הרא"ש אבל ניטלה השלחופית שמי רגלים נקוים לתוכה פסק בשערי' דטרפה וכ"פ ר"ח ז"ל וזקיני ראב"ן ז"ל כתב דכשרה לפי שלא מצינו טרפות זה בתלמוד ואין להוסיף בטרפות ומקום חיבור השלחופית הוא בין דבוק הירכים אצל החלחולת ומתמצין לתוכה מי המשקי' פסולה המקו' ואף אם נטלו מי השתן מתמצין למקומן ואין להן כח לחזו' לגוף אלא יוצאין לחוץ כמו החלחולת שניקבה וירכיה מעמידות אותה וכן שמעתי שיש ב"א שמי רגלים שלהם יוצא תמיד ואומרים הרופאים ששלחופי' שלהם ניקבה או ניטלה והמים המתמצין מן הגוף יוצאים מיד כשהגיע למקו' שלחופי' ואותן ב"א חיו כמה שנים ע"כ וכ"נ עיקר שלא להוסיף בטרפו' ואף שכ"ד ג"מ בשם התי' דאם ניק' כיס השתן דטריפ' דמנין לנו להוסיף בטרפות ואף שקצת נר' להביא ראי' איפכא דטרפה בניטל השלחופי' של מי רגלים דאל"כ לא הוה אמרינן היא האם היא השלחופית אלא הוה מוקמינן לתרווייהו דאם קאי על השליה והשלחופית קאי על כיס השתן של מ"ר אלא בוודאי משום דקים ליה דלא מכשרינן בשלפוחית של מי רגלים אכן איכא למידחי דשמא קים להו דכיס השתן לא נקרא סתם שלחופית גם אינו נראה מ"ש הרוקח דאם נמוח האם דטריפה דמנין לו לחלק בין נימק לניטל מסברת עצמו ולהוסיף בטרפות תו מסיק התליע הכבד זה היה מעשה ועלו בני עסיא עליה ג' רגלים ליבנה וברגל השלישי התירוה להם וכ' הטור (בסי' מ"א) אפי' התליע במ"מ ובמ"ח כשרה וכ"נ בעיני דהא סתמא קאמר ומ"מ נראה נהי שהתליע אפי' לשם מ"מ בעינן שיהא בין הכל לבד נקב התולעים כזית בשר פי' במ"ח ובמ"מ וא"ל אי איירי שישאר כזית במ"מ ובמ"ח פשיטא דכשרה משום דקמ"ל דלא אמרינן כיון דאיתלע כל כך סופו ליתלע ולקלקל בכולו ולסברא זו נוטה הר"ן להחמיר ועיקר

מג דין ריאה הסמוכה או כרוכה לדופן שלא במקום רביתא אין נוהגין האידנא (לבדוק) לא בדופן ולא בפשורי אלא נוהגין להטריף הכל

אמר רב יוסף בר מניומי אר"נ ריאה הסמוכה לדופן פי' דבוקה בצלעות וה"ה סרוכה אין חוששין לה פי' דתלינן ריעותה בדופן ואומרי' שמכ' היתה בדופן וכשחית' המכה קלטה הריאה אצלה כ"פ הרשב"א והר"ן והרא"ש פי' כן אלא שלבסוף כ' ויותר נר' לפרש דר"נ לא אמר אלא בסמוכי' כולה לדופן דאז איכא רגלי' לדבר דמחמת מכה היה שהיתה בדופן קלטה הריאה אצלה דאילו היתה מחמת ריאה לא היתה סמוכה אלא נסרכה בעלמא כו' ומי הגיד לו סברא זו לבנו' עליה יסוד וש"ס לא חילק עליה אלא סתמא קאמ' סמוכה לדופן וה"ה סרוכה ואיפשר רבותא קאמר אפי' סמוכה