ים של שלמה על חולין נ

ועיק' מ"כ שאם נמצ' הבועא ממש בין חתוך לחתוך סמוך לעיק' לא נקרא שיפולי ודברי טעם הם

לז דין בועא מע"ל במקום הסמפונות מביאין סכין ונוקבין במקום א' אם כל המוגלא יוצא במקום א' אחת היא וטרפה וא"ל ב' הם וכשרה ומ"מ במ"ז מכשירין אפי' מע"ל ובלבד שיהו צלולין ולא מלוחין ולא עכורין אלא מתוקים ובארנו דגבי בו' א"צ לבדוק הסמפונות ובועא מע"ל אין מועיל בדיקת סמפונות כי אין אנו בקיאין א"ל בהפסד מרובה ובועא גדולה בהסמפונות ונוגע' עד סמפונות ומלאה מוגלא ועכורין ומע"ל אין מועיל ב"ה אפי' בה"מ וטנרי מע"ל כשרה

פסק כתב בהלכ' בדיקה בועא הניכר' מעבר לעבר במקום הסמפונו' שהוא אצבע מן השיפולי בבהמ' דקה וב' אצבע' בבהמה גסה וי"א ב' אצבעות בבהמה דקה וד' בבהמה גסה מביאין סכין ומנקבים במקום אחד אם כל המוגלא יוצא במקום אחד אז אחת היא וטרפה דחיישינ' שמא נימוח הסמפונות ואם לא יצא המוגלא במקו' אחד אז שנים הם וכשרה והוא מן המרדכי ומצאתי בשם מהר"ש מווי"נא ז"ל דמכשירין מים זכים בבועא מע"ל לפי שלא נמצא בתלמו' טרפות זה בנרקב בשר הריאה כ"א בנרקב הכליו' ואף שקבלה בעלמ' היא ולכן אין להחמיר בו כולי האי אך צריך שיהיו המים צלולים ולא עכורין ומתוקי' ולא סרוחין ולא מלוחי' כי מים העכורין והסרוחין והמלוחין מכלין ומבלין את הסמפונות ואין מניחין להבריאה אבל צלולין ומתוקין הדרא בריא ע"כ ודבריו נראין להכשיר במ"ז אפילו בלא בדיקת סמפונות כי מסתבר שבמ"ז לא נתקלקלו ולא נימוח ועוד מאח' שחומרא יתירא היא ורוב הפו' לא הזכירו' גם הרא"ש והטור לא הזכירו ואינו דומה לבועא בשיפולי ריאה שהוא מדברי ה"ג וכ' התו' וכל האחרונים שיש לנהוג בו לאסור ואף הרא"ש כ' עליו שלא לסו' מדברי ה"ג כי כל דבריהם קבלה ומ"כ בהגהות וז"ל מהרי"ז בחיבורו נ"ל הן בועא מע"ל והן בועא גדולה והן מוגלא והן מים זכים יש לבדוק אם נמוחו הסמפונות אם לאו דמ"ש מן הריאה שנשפכה כקיתון מים כו' וכן (משמע) מתוך האלפסי שכתב וז"ל אם אבעבוע אחת והיא גדולה כ"כ עד שנוגעת בסמפונות יש לבדוק אם לא נמוח הסמפון שתחתי' עכ"ל אכן הרשב"א כתב על דברי הרמב"ם שמצריך בדיק' סמפונות גבי בועא דלא מחוור דהא אסיקנא לקמן דחזו רבנן צמחי צמחי כנדי כנדי דהיינו אבעבועו' גדולו' ולא אמ' ולא מידי ואע"ג דגבי ריא' שנשפכה כקיתון חיישינן וצריכ' בדיקה שמא נטלו הסמפונ' התם הוא לפי שנמס בשרה מבפנים אבל באבעבועות הגדילים בין עור לבשר אין חוששין לנקיבת סמפונו' כלל ומ"מ נראה דיפה כתב מהרי"ז בחיבורו שאם היא גדולה עד שנוגעת בסמפונות ר"ל שהיא עמוקה בתוך הריאה ולא הוי בין עור לבשר דיש לחוש אלא שהרי"ף והרא"ש וכל שאר המחברי' לא הזכירו בדיק' הסמפונ' כלל ע"כ אין מנהגינו בבדיק' הסמפונו' כלל אם לא שהיא מע"ל ואז מטריפין ול"נ דאם מקו' פסידא מרובה או צורך גדול נראה להקל ולבדוק ע"פ החכ' אף שאין אנו בקיאין בבדיקה מ"מ מאח' שהרא"ש לא אסר בועא מע"ל כל עיק' גם אנחנו לא נחמיר כולי האי וסומכין על הבדיקה היכא דאיכא חכם ומומחה ומ"מ נ' בבועא גדולה שיש בה ליחה סרוחה או עכורה והיא מע"ל שאין להכשיר' בבדיקת חכם דתרי קולי כחדא לא עבדינן שהרי הרי"ף פוסל אות' אפי' אינה מ"על נהי דלא נהיגי' כוותיה ומכשירין ע"פ דעת המחברים מ"מ היכא דאיכא נמי טרפות בחשש נימוח הסמפונו' ואנו לא בקיאין בבדיק' כולי האי שיש להטריף אפי' בהפסד, מרובה והיכא דאיכ' טינרי מע"ל אף שמ"כ דיש לחוש ולהטריף לא משגחינן בהו כי טרפות מע"ל חומר' יתירה היא והבו דלא לוסיף עליהם ועו' שהרי כ' לשם דאף בתרתי בועי דסמיכי להדדי אין חילוק בין בועא מליא מוגלא לטינרי וכבר כת' בסי' כ"ז דליתא

לח דין בועא בעינוניתא דוורדא אם יש בשר מקיף כשרה ובועא קטנה נמי כשרה וכן אם סירכא יוצא מקנה הלב נמי כשרה

פסק מ"כ בליקוטי' וז"ל בועא בעינוניתא דוורדא אצל החריץ במקו' הדק אפי' חוט בשר מקיף אותה טרפה כי לשם יש סמפון והוי כמו מע"ל וכן בועא העומדת באונא העליונה של ימין אצל החריץ שיש בההיא אונא והיא במקום שמתפצלו' הגרגרת גם יש לה סמפון אם יש בועא היקף בשר טריפה מאחר שהסמפון לשם הוא מגולה לגמרי ואין שום בשר חופה עליו שמגין בעדו והשני שהבוע' הי' סמוכה להגרגרת והיא קשה ולא זו שהוא אינו מסכך בעדה אלא אף זו שהיא מנקבה ומפסיקה ע"י שהיא מתהדק' ומתחברם בו בהגרגר' ועוד שמעתי ממקצ' אנשים מיודעי' וגם מצאתיו במקצת ספרים דבועא בעינוניתא דוורדא בכ"מ שהוא טרפה ועוד מצאתי בספר איש יודע ומקובל דע' משונה ואיפכא מכולם שר"ל דבועא בעינוניתא כשרה בכ"מ ואפי' בשיפולין ובלי הנקב וכל א' נותן טעם לדבריו זה בכה וזה בכה ע"כ מה שמצאתי אכן ל"נ שלא כד"ז ולא כד"ז דלמה לנו להחמיר בעינוניתא דוורדא כולי האי בפרט מאחר שכמה גאונים מכשירין אפי' ליתא כל עיקר א"כ מוכח שלשם אין עיקר סמפונות של הריאה שיהי' תלוי בו החיות גם להקל ולהכשיר אפי' בלא היקף בשר אינו נראה מאחר שעיקר הטעם דבועא בלא היקף בשר טרפה משום שסופו לינק' הוא ה"נ הכא וכ"נ הלכה למעשה עו' כ' בא"ח מעשה אירע במונפילד שנמצא' בועא בקנה והתירוה מטעם דאין לך בטרפות אלא מה שמנו חכמים ולא אשכחן בועא וסירכא אלא בריאה וה"ה אם יוצא סירכא מקנה הלב כשרה עכ"ל ודבריהם אילו מוכרחים מעצמן

לט דין ריאה שיש לה מראה שחור כדיו או כמוריק' או כמראה בשר או במראה חלמון ביצה או ירקרק ככנף של טווס או כשעוה או כזהב וכל מראה געל הכל טרפה וכל אלו המראות טרפה אפי' במקצת אבל אם מראה כמראה הכרתי (גר"ין או) (בלא) כשר וכן כמראה הכבד כשרה וכל המראות הפוסלין אם כשנופחים אותה מתהפכות למראה בשר הריאה כשר ומראות הכשרות אפי' אינן מתלבנות בנפיחה כשר

אמר רב אחא ריאה כי כוחלא כשרה כדיותא טרפ' וכתב הרי"ף וסימנך דיותא ארמיתא ופי' הר"ן עוף הוא הנקרא דיותא והיינו דיה האסורה והוא סי' וזיכרון לדין זה שמראה דיו פסול בריאה ומה שנקרא דיותא ארמיתא נראה (שהוא) עוף דיה שאוכלים כותים מ"ט אר"ח האי שחור אדום הוא אלא שלקה ירוקה כשרה מדר' נתן דאמר ר"נ פעם אחת נכנסתי לכרכי הים באת' אשה אחת לפני וכו' שוב פ"א הלכתי למדינת קפוטקי' ובאתה שם אשה אחת שמל הבנה ראשון ומת שני ומת שלישי ומת רביעי הביאתי לפני וראיתי שהו' ירוק אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיפול בו דמו המתינה לו ומלתה וחיה והיה קורין אותו נתן הבבלי על שמי כך גיר' הרי"ף והרא"ש אבל גיר' ספרי' שלנו שלישי הביאתה לפני וכ' התו' ונראה דסבר בתרי זימני הוי חזק' כר' מדא"ל המתיני ולגי' הרי"ף הוא סבר כרשב"ג ומ"מ נראה לעניין פס' הלכה כדברי התו' דהא פסקי' דבתרי זימני הוי חזק' וצ"ל לגי' הרי"ף שלא הביאה לפניו בפעם שלישי אמר ר"כ ככבדא כשרה וכבשרה טרפה וסימנך ובשר בשדה טרפה לא תאכלו א"ר סמא בריה דרבא האי ריאה כשות' כעין מוריקא כעין ביעתא טרפה ואלא ירוק' כשרה היכא משכחת לה ככרתי ופירש בערוך מין צבע ירקרק ומתרגמינן כרישין כרתי בשביל שהן ירוקי' כד' בברכות כדי שיכיר בין תכלת לכרתי וכ' הרא"ש מדברי התו' נראה שהוא הצבע שקורין בל"א כעין צבע הרקיע כדאמרינן בעלמא תכלת דומה (לים) וים דומה לרקיע וכבר כת' בסי' כ"ג המראות שפוסלות טרפו' אפי' במקצות ובהל' בדיקות כ' בזה"ל הריאה נפסלת בה' מראות וסימן דם בב"ל ד' דיו מ' מוריק פי' כרכם ב' בישרא ב' ביצה פי' חלמון ביצה ל' לובן ביצה כל אילו מראות פסולות אפי' בכ"ש ואם הם מתלבנו' ע"י נפיחה כשהוא ממשמש בה ביד ומשתנו' למראו' הריא' כשרה כוחלא פי' גלאז"יוד כשרה ירוקה כחציר וכירק השדה כשרה ככשותא פי' האפפין טריפה ע"כ ותמה אני למה לא כתב שאם כמראה הכבד דכשרה ומ"כ באו"ה בשם מהרי"ל עוד יש מראות אחרות ששם ירוקה עליהן וטרפה והן ירקרק כמו הכנף של טווס שנקרא בל"א פווי"א וכשעוה וכזהב וכעין הורקת פנים שקורין בל"א גע"ל זוכט כללא דמילתא ירוק הנקרא בל"א גרי"ן או בלו"א כשר וירוק הנקרא בל"א גע"ל טריפה ע"כ וכן נראה עיקר אבל מה שמ"כ בהג"ה אחרת וז"ל בועא כמראה אבן צב שקורין קריט"ן שטיי"ן וכעין עין טרפה בועא שיש בה כתם כמראה וי"כ שיל טרפה ול"נ למה לנו להוסיף בטרפות מראות שלא מנו חכמים ובפרט אינה אדומה ממש אלא מראה וי"כ שיל או אדומה ממש הלא אדומה כשר' בכל עניין כמ"ש לעיל סימן כ"א ואם כמראה כבד הלא כמראה כבד כשרה תשו' לר"ה גאון וששאלת מראות האסורו' בריאה כשנופחין אותה מתהפכת למראה בשר הריאה באיזה מראה עושין כמראה ראשון או כמראה שני פשיטא כי הריאה בחיי הבהמה נפוחה ועומד' להניף אויר הלב וכמו שנראית כשהיא נפוחה עושין ע"כ ופשוט הוא ומ"מ מ"כ בהג"ה וז"ל מראות הפסולין צריכין להיות לבנות ממש כבשר הריאה ע"י נפיחה ואי לא מתלבנת ממש כבשר הריאה ע"י נפיחה טרפה אבל מראות הטובו' א"צ רק שמתלבנות קצת ע"י נפיח' משום דלאו לקותא היא והדר בריא ע"כ והנה מ"ש דצריכין להתלבן ממש יפה כ' שהרי אפילו בליבון ממש עלה על הדעת למיזל בתר מראה ראשון וכן חילק ר"י בכך כמה שכתוב בסימן כ"א אלא שאנו תופסי' דברי רב האי שכל המראות החוזרות ע"י נפיחה כשר א"כ מסתמא