ים של שלמה על חולין מט

פסק נמצא כתוב בהל' בדיקות ועוד יש חליף כגון אונא עליונה של ימין דרכה להיות גדולה מאונא עליונה של שמאל אם נתהפך דשל שמאל גדול משל ימין טרפ' ועוד יש חליף כגון אם נמצאת האונא שבצד שמאל שהיא אצל אומא היתה גדולה יותר מן האונא של מעלה הימנה טרפה וכן אם האמצעית שבצד ימין היתה גדולה יותר משל מעלה או למטה הימנו טרפה ועוד יש חליף כגון שהאומות למעלה והאונות למטה ואם האומא שבצד ימין גדול יותר מבצד שמאל טרפה ותמה אני מה סמך יש לו באלו החלופי' ולהוסיף טרפות על מה שלא הוזכר בתלמוד אפי' ברמז דהא לא קאמר אלא ה' אוני אית לה לריאה תלתא בימין ותרתי בשמאל אבל כל הני חילוקים מאן דכר שמייהו שיהא נופל שם חילוף עלייהו בשלמ' מה שאמ' שאם האונות למטה והאומא למעלה אף שלפי דעתי אינו בנמצ' מ"מ להגדיל תורה כתב ויש לו סעד במ"ש ה' אוני אית לה לריאה משמע כשהבהמ' תלויה לפניו ברגליה תהא הריאה עליונה והאונות יהיו שייכים לה וכשמה כן הוא אומא מלשון אם שהיא אם על הבנים אבל כל שאר חילופין מנלן ואין זו אלא השחתת ממון של ישראל ולפי מ"ש שיש קצת סברא להטריף חלוף אונא באומא נר' נמי דאם חסר אח' מן האונו' ויש בסוף שיפולי האומא כמין אוזן אחת שאין להשלים בו האונות כמ"ש מהר"י קאר"ו אלא אמרינן חילוף הוא ואין לך חילוף גדול מזו שהאומה היא באמצע האונות ואע"פ שיש לאומא דין אונא היינו לענין סירכא אבל לענין מניין האונות אינה בכלל אלא נקראת ריאה ועוד כל מה שהוא בשיפולי הוא כמין יתרת ונחשבת כיתרת דאומא דקיימא בדרא דאומא וא"כ נחסרו וטרפה אף משום חסר ומ"ה נראה היכא דליכא חסרון באונות ויש באומא בצידה ובדרא דאומא בשיפולי כמו אוזן כשרה כמו יתרת בדרא דאוני וכ"כ הרשב"א (בסימן ת"ק) בתשובה ועיקר

לה דין ריאה דלית לה חיתוכי דאוני ויש בה היכר כמין מראה הפרש כ"ש כשרה אבל אם חסר א' מהאונות ויש בא' סדק ב"ש אין להשלים בכך האונות אא"כ יש הפרש כטרפא דאסא ואם אין ניכר שום הפרש כלל אין מועיל במה שבדקו שיש סמפון מיוחד למניין האונות ואם יש היכר וסדק ב"ש ואירע כן שבדקו ולא מצאו סמפון כמניין האונות טריפה אבל אי"צ לבדוק אם יש סמפון או לא

אמר רבא האי ריאה דדמיא לאופתא טריפה איכא דאמרי בחזותא ופסולה משום מראה וא"ד בגישתא פי' שקשה משושה כבקעת של עץ ומ"ד דנפיחה ומ"ד דפחיזא רש"י פי' דהני תרתי א"ד בתרי' ל"פ אהני תרי קמיית' אלא בלישנא כי מ"ד דנפיחה היינו בחזותא ומ"ד דפחיזא היינו בגישתא ודוחק הוא ע"כ נראה עיקר כפי' הרמב"ם שכתב בפ"ה מה' שחיט' ריא' שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל אוסרין אותה מספק שזו תוספת משונה בגופ' ושמא התוספות בגוף בחסרון ע"כ א"כ משמע דנפיח' ס"ל פי' נפוחה ממש קאמר ואפשר שלא גרס מ"ד דפחיזא א"נ ס"ל פי' תרי עניין נפוח קאמ' שזו משונה מזו שפחז לשון גבהות כמו פחז עליו יצרו ומה שלא הביא הא דבגישת' י"מ שהוא סובר שהכל אחד הוא ול"כ דאיך נופל לשון בגישתא על עניין נפוח ואפשר דלא גר' או דס"ל דפשיטה דטריפה שאם קשה משמשה כעץ הלא הוא בכלל יבשה הריא' או בכלל אטום בריאה שאינה עולה בנפיחה כדלקמן תו מסקי' וא"ד דשיע דלי' לה חיתוכי דאוני כלל והנ' הרמב"ם פסק כלישנא בתרא דשיעא ודאי פסי' ובהני קמייתא אוסר מספק דשמא הני מ"ד ל"פ אהדדי או פליגי והלכ' כל"ב אבל דעת כל המחברי' דהני א"ד ל"פ כלל וכולן הלכות פסוקו' הן וכן עיקר וכ' הרא"ש וז"ל ופרש"י והיכא דלא מחתכי האוני בחיתוך גמו' וסדק אלא כמין מראה הפרש ניכר בה כשרה דלא שיעא כאופתא היא והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מה"ש נמצא ב' אונות באונא אחת ואין נראה כשתי דבוקות אם היה ביניהן כמו עלה ההדס בין באמצעיתו בין בסופו כדי שינכר שהן שתים דבוקות מותרות וא"ל הרי זה חסורה וטרפה ויש שכ' אי סריכי מעיקרא ועד סופן מייתינין סכינא ומפרקינן להו אי מפקי זיקא בינייהו חדא היא וטרפה וא"ל כשרה ולישנא דתלמודא משמע כפירש"י דאי ניכר הפרש כל דהו לאו שיעא באופת' היא וכן עיקר וכן הסכים בה"ע ע"כ ואני אומר כדברי הרמב"ם ולפי דעתי שאף רש"י מודה כי מה מועיל היכר סדק ס"ס יש חסרון באונות ורבא אמר חסר או יתיר טרפה בשלמא היכא דדמיה לאופתא שכל האונות כולן נדבקו יחד א"כ היכא דהוי היכר משהו א"כ חזינן דהכי רביתייהו ולית כאן חסרון לפי רביתייהו אם יש היכר בכל האונות וגם יש להטריף חליף ויתר שלא בדרי דאוני בהיכר סדק מאחר שכך רביתייהו אבל בחסר אונא אחת או שתים להתיר בהיכר סדק חליל' להכשיר א"ל שיש הפרש בשיעור שיש לאונ' דהיינו כטרפ' דאסא וכן להיפך אם יש יתיר שלא בדרי דאוני (בהיכר) סדק או שיהיה חליף בהיכר דלית לן למיחש למידי כי היכרין סדק לא מעל' ולא מוריד הי' דליכא רביתייהו בהכי והיכא דרביתייהו בהכי שכולן חתיכ' אחת נראה להכשיר בהיכר כ"ש וכ"מ הלכ' למעש' וז"ל שמעתי מפי מהר"ם אורפ"א ז"ל מעשה היה ברינוס ושחטו פרה דשנה שמנה משובחת מאד וכשבדקו הפנים לא מצאו בה בריאה לא אונות ולא אומא ולא עינונית' דוורדא גם לא חתוכים וחלוקים וסדקים כ"א שהריאה היתה כולה חתיכת בשר אחת כו' (ואף כשהוציאוה כך לא נראה ולא ניכר בה דבר והיו מצערי' עליה הרבה אחת מרוב טיבותה ושבחה כאשר רגילות להיות לשם באותה מדינ' שני' גדול הפסידה וק"ל והיו שם ת"ח הרבה ושקלו וטרו ביניהם וחפשו ופשפשו כו' ולא מצאו להם שור' דבר לאסור או להתיר בו) וקראו לזקן והוא היה איש מקובל ומגודל בין חכמי אוסטריי"ך ע"ה ולקח לו סכין חריף וחד וחתך לו בנחת בקרום העליון פי' באותו הלבוש והכיסוי העליון שנתרקם עליה ופתח אותה בנחת והיה קולף אות' ופשוטה בנחת ומפריד כו' עד שהי' קולפו ופשוטו ומפרידו מעליה כו' אז היו מעיינין בה וראו אותה הריאה כשא' כל ריאה באומות ובאונות ובעינוניתא דוורדא ומושלמת בכל שלימו' הריאה כו' והכשירה ואמר שגם ראה מעשה כזה בין חכמי אוסטריי"ך והכשירוה כו' והם גם הם הכשירוה על פיו ואכלהו להורו' להם הלכה למעשה עכ"ל וכן אני קבלתי מחמי ז"ל אבל מ"ש בהלכ' בדיקות חלק' פירש כעץ שאין חיתוך ניכר בה אבל אם יש שום היכר שצדו א' אורך יותר מחבירו כגון אונא הסמוכה לאומה דרכה להיות עבה וארוכה מהאונא האמצעי ואם היא דבוקה לאומה ואין בה שום סדק אם נמצא' ארוכה ועבה יותר מהאמצעי' אז היא כשרה ועוד האומה בצד שמאל נמוכה מזו שבצד ימין זה היכר בשדבוק' האונא בצד ימין לאומא ואם יש שם שום סדק בין למעלה בין למטה אז היא כשרה ודוקא שהסדק עומד במקומו הראוי' להיו' אונא אבל שאר סדקי' אין מועילין ע"כ ואני אומר דשום סימן לא יועיל להוכיח שדבוקו' האונות מה בכך אין ה"נ דדבוקות הם ומה פסולה דדמיא לאופתא ולא יצא מכלל אופתא אם לא בהיכר סדק והיכר חיתוך האונות וכ"ש שלא יועיל מה שאומרים הבודקים המומחי' שיש לכל אונא ואונא סמפון בפני עצמו וא"כ רואין אחר אותן הסמפונות אם הם כדרכן ובמקומן מכשירין אפי' בלא היכ' סדק ושוב מצאתי כן בגיליון בשם מהרא"ק ול"נ אף שאומרי' המומחי' שכך קבלו כדפרי' וגם אולי לחומרא דהיכר סדק לא יועיל אם לא שיהי' לכל אונא סמפון בפני עצמו אבל מ"מ א"ל לבדוק אחר זה ויכול ליתנה לכלבי' אבל אם ראה שאין לה סמפון לכל אונ' ואונ' כדרכ' טרפו'

לו דין בועא בשיפולי ריאה אם אין חוט בשר מקיף אותה טרפה אבל אם חוט בשר מקיף אפי' כחוט כשער' כשר אפי' אין לחוט מרא' בשר ריאה וכשאין חוט מקיף טרפה אפי' במים זכים וכשחוט מקיף כשר אפי' בסרוחין ועכורין ובארנו בכ"מ בין באונות בין באומות נוהגין להטריף בועא בשיפולי ואם נמצא בועא ממש בין חיתוך לחיתוך סמוך לעיקור לא נקרא שיפולי ומה שאסרנו בועא בשיפולי דוקא כשיש בהם מוגלא אבל אם הם קשין כאבן ואין בהם לא מוגלא ולא מים כשרות אפילו בשיפולי

פסק כ' ב"ה דבועא בשיפולי ריאה טרפ' ופי' הטע' דכל יתר כנטול דמי וכת' הרא"ש ודבריו תימא דמה ענין זה לזה ואין לאסור משום דניראין כב' בועות ודהא מכשרי' כי שפכן להדדי ומ"מ יש ליזהר בדבריהם שכולן דברי קבלה הם ודוקא שאין לה בשר היקף כלל לאח' שנפחו הריאה ע"כ ולפי מ"ש לעיל גבי תרתי בועי דסמיכי להדדי שאין חילוק בין מים עכורי' למים זכים אף הכא אין חילוק וכן עיק' ומ"מ נר' בהיקף בשר מועט אפי' בעכורין וסרוחים כשרים ראיתי בה"ג שא"צ לאותו חוט בשר מראה ריאה אלא כמין חוט קטן וכ"נ להתיר מאחר שבהרבה שחיטות ראיתי כ' אפי' כחוט השערה וא"כ לזה בודאי אין לו מראה ריאה וק"ל ועוד מאחר שהרבה גאונים הכשירו אפי' בלא חוט בשר מקיף יש להקל וכ' בה"ב וז"ל בועי בשפולי הריאה ואין חוט בשר מקיף אותה טריפה ולמעלה במקום שהריא' דבוקה לשדר' נגד האונו' ה"ז שיפולי וטרפה אבל נגד האומות כשרה דלא הוי שיפולי דבאותה מקו' רוחב והא דאסרי' ב' בועי הסמוכין להדדי וכן בשיפולי ריא' היינו דוקא שיש בהן מוגלא אבל אם קשין כאבן אינ' אסורו' לא בסמיכי ולא בשיפולי דהם נקראים טנרי במ"ז יש מכשירין בין בסמיכי בין בשיפולי ויש מטריפין ואפי' במקום שמכשירין מ"ז היינו דוקא שאינן מסריחין ואת לא תעביד עובדא בלא שאלת חכם ע"כ וכבר כ' לאסור במ"ז מ"מ בטנרי נהגי' כוותייהו גם נהיגין להטריף בוע' בשפולי בכ"מ חוץ מגב דאומא כמ"ש בה' וכ"ד הרוק' והסמ"ג והכ' בו והוא ה"ג ור"ת