ים של שלמה על חולין מו

הכל בו כ' הר"י הלבן בתחילת בדיקתי הטרפתי כמה בהמו' שמצאתי בהם סירכות דקות מספיקא וטעיתי וטועה כל מי שמטריף סירכ' בת יומא כי נמצא בה"ג ובתוש' קדמונינו כי סירכא ב"י לאו סירכ' היא ובמה נדע אם היא ב"י אם מכניס אצבעו מתחתיה ומגביה קצת אם נפסקה מאיליה מחמת הגבהה כ"ש היא ב"י ואם לאו נטרפה הבהמה וקבלה בידי מרבותי ומא' זובחי הזב' הבקיאי' הבהמה שלא הושקתה מי' סמוך לשחיטה כולה מליאה סירכות דקות וקשות והשוחט צריך שיכניס ידו בבהמ' בזריזות בלא רפיון ידים וימשמש בבהמ' בכל צדדי' בין לגבי דפנות בין לגבי שומן ואז סירכות הבאו' מחמת חמימות הבהמה מתנתקות וכל הסירכות הבאות מחמת טריפות מתקיימות ולאחר שיוציאו הריאה לחוץ אם יראה אח"כ טרפות אחר אין לבדוק כ"א כמו שהעידותי מפי הגאונים ולא יותר עכ"ל והנה מ"ש בשם הגדולים בסירכא ב"י דברים של טעם הם וראוי לסמוך על קבלתו אכן מ"ש שהשוחט מכניס ידו בזריזות כו' לא כן קבלנו ואדרבא בכל נוסחי הלכות בדיקו' כת' שיכניס ידו בנחת וכך הלשון כשהבודק בא לבדוק ויחתוך חצר הכבד יזהר שיחתוך בנחת ולהטות ידו לצד הצלעו' שלא יחתוך לצד חלל הגוף אולי יחתוך שום סירכה אם ישנה שם וכשיכניס ידו לפנים יוליכנה בנחת בין הערוגות לצלעות ובין האונות כו' וכן יראה מלשון הרא"ש דלעיל שכ' שכל סירכא שתנתק כשהטבח מכניס ידו בנחת כו' וגדולה מזו כ' ר"י טבח שהוציא ידו ואמר טריפה ואח"כ הקצב או בודק אחר הכניס ידו ולא מצא טרפו' הראשון נאמן שאולי הבודק השני הכניס ידו בחוזק והעביר הסירכות או העבירן הראשון בהובאת ידו ועד א' נאמן באיסורין בדבר האסור וכ"כ הגאוני' בתשובה ע"כ וכן נמצא בתשובת הרא"ש כה"ג ויתר חילוקים מהכחש' הבודקים כתבתי בפ"ק סי' כ"א והא דמכשירין כסדרן אין חילוק בין (אונא לאונא או בין אונא לאומא) כך קבל רש"י מרבו הזקן ר"י בר יקר ואף שהתוס' כתבו בשם ר"ת כל המאכיל אונא הסרוכה לאומא מאכיל טרפות לישראל וראוי היה לחוש לדבריו כי כולנו מימיו שותין וכן בה"ג בתשובת הגאונים אכן רבו המתירים כי ר"י כת' שר"ג ורב נחשון גאון ור"ח ור"י בר יהודא וריב"א כולן מתירין ועוד ניתוסף עליהן הר"י בר"צ בשם גאונים ואמר שהתירו בכנופיא וכ"פ רשב"ם הלכה למעשה וכ"ד הרא"ש והרשב"א והר"ן ועיקר ומ"מ מ"כ וז"ל כ' הר"ש שמעתי שהטריף מורי אונא באומא (ועיקרן) מפרק משו' דתרי קולי לא מקלינן חדא שהוא אונא באומא ועוד דהוי חלון ויפה כ' שהרי ר"ח כתב שיש קבלה בידו רב מפי רב להטריף חלון אלא שאנו מחלקים בין מחצי' ולמעלה ובין מחציה ולמטה דרך פשרה וא"כ בצירו' ע"כ אומא לאונא שבלא"ה מטריפין גדולים הראשו' אונא לאומא א"כ כה"ג אפשר דכ"ע מודו דטריפה ואף את"ל דאינן מודים מ"מ לא מקילין כ"כ והיכא שנסרכה כסדרן כ' הרא"ש וז"ל ויש מן הגאונים שאומרים הא דמכשירין כסדרן היינו דוקא ע"י נפיחה ומדקדקים מהא דקאמר גבי שלא כסדרן ל"ל בדיקותא מכלל דכסדרן מתכשרי בבדיקה ור"ה גאון ז"ל כ' דלא בעינן בדיקה וכן מוכח הלשון דקאמר היינו רביתייהו ע"כ ונראה בעיני מ"ש שיש מן הגאונים מצריכין בדיקה היינו בדיקה מיוחדת או ברוק ונוצה או בפושרין לראו' אם מבצבץ משום דחיישינן שמא מתפרקין ויש כאן נקב דהרי לא באנו להכשיר כסדרן אלא משום שאין סופו להתפרק והוי סתימא מעליות' א"כ מ"ה אמרינן דבעינן לבדוק אי הוה סתימה מעלייתא או לא ומ"מ כ' הרא"ש לא בעינן למיבדקה ונר' בעיני לדידן דבדקינן כל בהמה בנפיחה כשנופחין אי מפק' זיקא במקום הסירכא טרפה אבל מה שנמצא כ' בשם העיטור דאפי' מפקא זיקא כשר משו' דהוי סתימא מעלייתא כחלב טהור שסותם לא אוכל לפרש אלא דאיירי שחתך הסירכא בסכין סמוך לבשר דאז אפי' מפקא זיק' כשרה דאי לא הוה נחתך הוי סתימא מעליותא

כו דין היכא שסירכא יוצאה לאונה א' ונסרכה לאותה אונא עצמה במקום אחר טרפה ואם נסרכה מגג ערוג' זו לגג ערוג' טריפ' אבל מחיתוך ערוגה זו לחתוך ערוגה זו כשרה

פסק מ"כ בהלכות בדיקת אשכנזים שאם הסירכ' יוצאה מאונא אחת ונסרכה לאותה אונא עצמה למקום אחר כשר וכ"כ הכל בו סירכא שהוא ממקום למקום באונא או באומא עצמה מנהג נרבונא להתיר כר"י דסירכא תלויה עכ"ל ול"נ דלא שרי בה"ג אלא לדברי האומרים יש סירכא בלא נקב אלא דחיישי' שמא תתפרק ובהא ליכא למיחש בהכי אבל לדברי האומרים אין סירכא בלא נקב והכי ק"ל כדפרי' א"כ כיון שנסרכה אינה הפשטה ליחות הריאה אלא סירכא ממש היא ואיכא נקב וטרפה דקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ומהר"י דחק עצמו וכ' ואפשר שאפי' לדברי האומרים אין סירכא בלא נקב כשרה שאילו היתה סירכא חזקה היתה נדבקת באונ' אחרת כו' וסברא חלוש' היא דאיזה מקו' שפגע בתחילה בדבוקו נסרך דאל"כ אין לדבר סוף וגם בטור יו"ד משמע להדיא שטרפה שכת' וז"ל סירכא תלויה פי' שאינה נאחזת בראשה השני לשום מקום אלא כחוט יוצא ותלוי בה כשרה משמע להדיא שאם נסרכה בשום מקום שטריפה וכן עיקר עוד מ"כ בשם המרדכי שאם נסרך מגג ערוג' זו לגג ערוג' שטרפה ופשוט ותמהו עליו למאי כתבי' ונ"ל למידק דוק' מגג ערוג' אבל למטה הימנה מחיתוך ערוגה זו שכשרה לפי ששם שתי הערוגות במיצר השדרה ואינה מתפרקת וגם לא חשבינן במקום גלוי דהא בין שתי ערוגות הן ותדע דאל"כ הול"ל מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה זו דטריפה

כז דין ב' בועי דסמיכין להדדי ואין ביניהן הפסק אלא כחוט השערה טרפה ואפי' מלאים מים זכי' ואם י"ש הפרש ביניהם כקש מותר וצמחים קשים אפי' סמוכים כשרים ומורסא של ריאה וקרום הריאה מכסה עלי' ואינה גבוה מבשר הריאה אינה אוסרות בסמוכו' והיכא דאיכא חדא בועה ונרא' כב' מייתי סילוא ובזעינן לה אי שפכי אהדדי חדא היא וכשרה ואי לא ב' אינו' וטריפה ואפי' אי שפכי להדדי צריך לבדוק אם בכיס א' מונחות כשרה ואי בשני כיסין ויש הפסק ביניהן טרפה

ואמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לי' להו בדיקותא דגמירי דמחמת נקב שעלה בריאה היו סמוכים זה לזה והוא שאין ביניהן היכר בשר חדא ומחזי כתרתי' מייתי' סילוא ובזעינן לה שפכי אהדדי חדא היא וכשרה ואי לא תרתי אינון וטרפה וכ' בא"ז דוקא דליכא ביניהן אלא כחוט השערה טרפה אבל אם יש שם ב' חוטין כשרה דאז ודאי אין לתלות בנקב כ"מ מל' ר"ג ויתכן לפרש"י אבל לפי' ר"י מיירי שאין ביניהן כלל מן הריאה אלא הכל לקוי מפני הבועה ע"כ והמנהג להחמיר להצרי' ביניהן הפסק יותר מחוט השערה וכ"כ התו' בשם ה"ג דאפי' יש הפסק ביניהן כח"ה טרפה אף שיש הרבה המתירים מ"מ דברי ה"ג קבלה ובפרט היכא שגאוני עולם מסכימים עמהם ומ"מ משמע אי איכא בינייהו כב' חוטין לא חשיב סמיכי להדדי וכשר ואפשר הטעם דח"ה קרוי היקף בשר ומ"ה אין ח"ה קרוי היקף בשר לב' בועות משום דהוי כמו חצי חוט לכל בועא אבל בבועא א' כגון בשיפולי הוי היקף אפי' בח"ה ובנוסחי' ה"ב אשכנזים כ' שאם יש ביניהן הפרש כקש אז מכשירין וי"מ אם יש ביניהן כשני חוטי השער אז הוא כשר משמ' דחשי' המכשירי' בב' שערות כדעת יחיד ור"ל שאין להתי' אלא בהפרד הקש וכ"נ עיקר דאין אנו בקיאים בשיעור לחלק בין שער א' לב' שערות לכן ראוי להחמיר בספיקא דאוריית' ויש מקומות שרוצים להקל בב' בועות היכא שמלאים מים זכים ואין זה נכון וז"ל הרא"ש ב' בועי דסמיכי טרפ' ואפי' מלא' מ"ז ודלא כרשב"ם ורי"בן דלא מטרפי' בתרי בועי אלא מליין מוגלא ודקדקו מדקאמר בועי משמע שמליאים מוגלא מלשון פרח אבעבועות והקשה ר"מ לדבריהם הא דקאמר הכא ההיא בכוליא איתמר ואמאי לא מוקי לה אף בריא' לעניין תרי בועי דסמיכין להדדי אצא ודאי אין חילוק בריאה אף לענין תרי בועי בין מים זכי' ובין מוגלא ואף במים זכים שייך לישנא דבועי כדכתיב מים תבעה אש ומל' מבועי מים ואף בלשון משנה במסכת' מקוואות משיניחו אבעבועין ע"כ ודבריו נכוחים וכ"כ ר"י שכן הסכימו רוב המחברים אכן נראה נהי דאף במ"ז מטרפי' משום דנקרא בועי אבל צמחים קשים דאין שם בועא עליהם כשרים אפי' בסמוכי' וכ"כ ר"י שיר ליאון צמחים שום אפילו סמוכה כשרה וכן פי' ר' יעבץ דאותו שלנו זמנין סגיאין חזינן דלא שפכי אהדדי ומכשירין לה מ"כ (בתשובת מהרי"ו) במורסא של ריאה וקרום שלה מכסי עליה ואינה גבוה מבשר הריאה אינה בועה לאסור בסמוכות ע"כ ודברים של טעם הם חדא דלא נקרא בועא אלא דבר הבולט ומבעבע לחוץ מלשון ומבועי מים וגם לפי הטעם שפירש"י ודאי נקב היה שם והעלה הנקב את הבועות הללו סביביו וא"כ השתא חזינן שלא היה נקב שהרי לא העלה מידי לחוץ כדרך מכות הנקובות שמפלטי' לחוץ ונקרמים למעלה וכ"ש לפי מ"ש (הר"ן) שעיקר הטעם כדברי מי שמפר' כיון שסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת את חבירתה סופו של עור לינקב והרי הוא כאילו ניקב מעכשיו וכ"פ הרשב"א א"כ היכא שאינם בולטים אינם דוחקת וכשרה עוד מ"כ בשם מהרי"ל היכא דאיכא חדא בועא ומתחזיא כתרתי אפי' כי שפכי להדדי לא מכשירין בכך אלא צריך תו בדיקה אחרת לראות אם בכיס אחד הם מונחות שאין הפסק ביניהן אז היא כשירה אבל אם בב' כיסין ויש הפסק ביניהן אפי' כי שפכי להדדי טריפה וחשבי ליה לתרי בועי דסמיכי להדדי ע"כ ואומ' אני דטריפה אף לפי הטעם של הר"ן אע"פ שאין שייך לומר דוחקות זו את זו שהרי הם נשפכים להדדי מ"מ מאחר שיש נקב ביני וביני דשפכי להדדי א"כ חיישינן לנקבות הריאה שהרי מן קרום של הריאה עלה הבועא אלא