ים של שלמה על חולין מה

והא דאמר ריא' שיבשה במקצתה משום דבכולה קודם היבש היא פסולה כגון בצימוק דהיינו חרותה (ע"כ מדברי הרא"ש ומסיק תו' דאוכמי דהכא היינו כי כוחלא דלקמן דאמרינן דכשרה וצ"ל כמו שפירש"י והרי"ף ובה"ג במראות כשרות איירי) וכ"ד רוב המחברים אלא שהר"ן כת' בשם הרא"ה וז"ל נר' דהכא במראות הפוסלות עסקינן ואפ"ה כשר' לפי שאינה פוסלת אלא כשהשינוי הוא בעור מחמתו ולא מחמת המוגלא שבתוכו אבל הכא האי שינוי מראה לא מחמת העור הוא אלא מחמת המוגלא שהיא בהני גילדי דהיינו צמחים משתנה העור מלמעלה ומ"ה כשרה ע"כ ואומר אני אף שסוגייא ההלכה לא משמע דאיירי בצמחי' מלאים מוגלא אלא במראות לחוד מ"מ דינו אמת דלא שינוי מראה הוא אלא כשבא בעור מחמתו ולא בדבר המלא מוגלא כי אין שם מראה עליו ומ"ש ב"י לא ראיתי לא' מן הפו' שהזכיר חילוק זה אין זה ראיי' כי לרוב פשיטתו לא הזכירו ואף הוא לא הזכיר אלא כדי לפרש הסוגייא

כד דין ריאה שיש בה ב' בועות וא' נקובה וא' אינה נקובה ואינה יודע אם לאחר שחיטה ניקבה או קודם לכן טריפה ואין מדמין לנקוב השנייה ולדמות אם הנקבים דומין במראה ואם יש לתלות הנקב במשמוש יד הטבח תלינן וכשירה

אמר אמימר משמיה דרבא אין מקיפין בבועות ר"ל אין מקרבין הבועות להדדי פי' אם יש בריאה ב' בועות א' נקובה ואח' שאינה נקובה ולא ידעינן אי האי דאינקב אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה אין אומרים ינקבו גם השנייה ואם הן דומות כשרה אף ע"פ שמקיפין בריאה כדלקמן לפי שאין היכר בנקבי הבועות כמו בניקבי הריאה ופירש"י דכי אמרינן אין מקיפין ואסרינן לה בדאינקבא היכא דלא ממשמשא ידא דטבחא וכ"כ הר"ן מכלל דבריו נשמע (דהיכא) דממשמשא ידא דטבחא תלינן בטבחא ולאח' שחיטה ולמדנו מדבריו דאע"ג דאיכא ריעותא כה"ג בריאה דא"ל מחמת בועא אינקיב ומחיים תלינן בטבח' ולקולא ע"כ והא דמטרפין נקב בבועא אין חילוק לאונא בין אומה כדלקמן סימן כ"ו

כה דין תרי אוני דסמיכי להדדי שלא כסדרן דהיינו ב' אונות החיצונו' נסרכו ממעל לאמצעית או מתחלתה טריפה וכן אפילו כסדרן כל שהסרכות הולכת מגב לגב או מחי' לגב טריפ' ואפי' מחיתוך לחיתוך אם הסירכא יוצא בשיפולי דאונא ונסרכה במקום מגולה ממני' טרפ' אבל אם נסרכ' לחיתוך כסדרן ממש כשרה ואפי' עיק' (מתפרקי') והוא שלא יהו נסרכה מחצין ולמעלה אבל נסרכה מחצי' ולמעלה קרוי חלון וטריפה וכן אם נסרכה מחי' לחי' באלכסון טרפה אם האלכסון יוצא מחצי' ולמעלה וסירכא תלוי' כשרה ואם נסרכה לשומן הלב נוהגין לנענע ג' ד"פ ואם נתקת כשרה ודוקא בבהמ' ישראל ובהמה גסה ודוקא שלא יהא הסירכ' נשאר' בבשר הריאה אבל נשאר' בבשר הריאה טריפה ומותר למעך סירכא ביד ודוקא בנחת אבל לא בחזקה ולא בסמרטוט כלל והבודק כשמכניס ידו לבדוק יכניס בנחת ואפי' אומ' באומ' כשרה כשהי' כסדרן ממש אבל חלון אסור בו אפי' מחצי' ולמטה והיכא שנסרכה כסדרן ומפקא זיקא במקו' הסירכא טריפה. דין טבח שהכניס ידו ואמר טרפה ואח' כך הכניס ידו טבח אחר ולא מצא כרפו' אפ"ה טריפה כי אולי הבודק האחרון הכניס ידו בהוזק והעביר הסירכא או שמא העבירה הראשון בהוצאת ידו

ואמר רבא הני תרתי אוני דסריכן להדרי לית להו בדיקה ולא אמרן אלא שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו ופי' רש"י ל"ל בדיק' לפי שהסירכ' זו מחמת נקב היא באה שמתוך שהריאה שואבת כל מיני משקה והמשק' נעשה עב בתוכה כמין גלייל"א ויוצא מעט מעט דרך הנקב נקפה ונעשה קרום וכ"מ בתשוב' הגאונים ואע"פ שהוא סותם הנקב ואינו מוציא רוח הא אמרי קרום שעלה מחמ' מכה בריאה אינו קרו' שסופו ליסתר ודוקא שלא כסדרן כגון שתי' החיצונו' נדבקו בסירכא ממעל לאמצעית או מתחתיה אבל כסדרן היינו רביתייהו לפי שזו מגינה על זו והדרא בריא שמתוך ששוכבות זו על זו אין מתפרקות והקרום הולך וחזק אבל כשהן שלא כסדרן זו הולכת לכאן וזו הולכת לכאן והקרום מתפרקת ונסתר וכן הלכה דליכ' מאן דפליג עליה וכ' הרא"ש מדפירש"י כגון שנדבקו שתי החיצונות ממעל לאמצעית או מתחתיה משמע שאם נסרכ' מן החיתוך לגבה דחבירת' (שאצלה) או מגב לגב לא מיטרפא ול"כ דמשמע דלא מכשר אלא כסדרן ממש במקום ששוכבות זו אצל זו דהיינו רביתייהו אבל על גב חבירתה או מגב לגב או מחוד של אונה לחוד של אונה שאצלה טרפה דלא רביתייהו הוא ונמשך זה מזה ומתפרקים ע"כ וא"י ממה לקח משמעות זה מרש"י כי רש"י פי' מתחלה לישנא דלא כסדרן שהוא מן הפשיטות מעניין שפי' ומכח הלכה נוכל לומר ה"ה בכה"ג מחתוך לגב נמי שלא כסדרן הוא ואדרבא כת' הר"ן ולפי שיטה זו של רש"י שהוא אומר שאין סירכא בלא נקב ראוי לאסור סירכא תלויה בכ"מ שהיא וכן ראוי לאסור אפי' כסדרן כל שהסירכ' הולכת מגב לגב או מחתוך לגב ואפי' מחתוך לחתוך אם הסירכא יוצא' בשיפולי דאונא ונסרכה במקום מגולה ממנה טרפה לפי שאפשר שמאותו מקום מגולה הוא הנקב ואין האונא סותמת שם וסירכא לא סתמה דהו"ל קרום שעלה מחמת מכה בריאה ע"כ ומ"מ נרא' דאף לפי טעם של רש"י לא בעינן אלא כסדרן ממש דהיינו מחתוך לחתוך אבל באלכסון אין לנו ראייה להיתר וגם אין טעם ברור לאיסור מאחר שהוא בין האונות א"כ אין עומד להתפרק וגם אינו במקום מגולה א"כ הוי סתימא מעלייתא וכ"פ הר"ן להדיא ולא כמש"כ במקצת הגהות של ה"ש אשכנזים ואף שלפי פירש"י יראה כל היכא דאיכ' כסדרן כשרה בין למעלה בין למטה וכ"פ ר"ה להדיא להכשיר באוני דסירכי להדדי ועיקרן מתפרקי וכ"כ הרי"ף בתשו' וכ' הרא"ש שכן המנהג אכן ר"ח כ' רב מפי רב אפילו סריכי ב' אוני באמצע ועיקרן מיתפרקן מהדדי טרפה דס"ל שבסוף יתפרקו מדדי מאחר שאינן מחוברי' מעיקרן והטור כ' בשמו (בסי' ל"ט) אפי' כל היכא דמיתפרקא שיש פיצול ביניהן בין בראשו באמצעית' בסופו לדעת ר"ח טרפה לפי שסופו להתפרק ומנהג אשכנז להכשיר כדעת ר"ה והרי"ף היכא שפתוחה מראשו עד החצי' ומן החציה למעלה היא נסרכת נקרא חלון וטרפה ונתנו טעם לדבריהם מאחר שבמקו' עיקר חיבורן אהדדי במקו' המיצ' מתפרקי ואח"כ במקו' פירודן נסרכו עומ' להתפרק וטרפה ולפ"ז נוכל לקיים אותה הג"ה שאם הוא באלכסון טרפה פי' (שמתחלת הסירכא) סמוך לעיקרן והולך באלכסון עד שיגיע לחציה ולמעלה טרפה כדין חלון והנה בעלי התו' לא הכריעו אם הטעם של רש"י עיקר שאין סירכא בלא נקב וכמ"ש או כמ"ש ר"י הטעם הו' משום שסופה להתפרק והיה נקב ומ"מ כ' שמתוך תשו' ה"ט של ר"ג ותשוב' גאונים שכ' ר"י ט"ע מוכח שאין סירכא בלא נקב וכ"ד ב"הע והרשב"א והרא"ש נמי תפס דרך רש"י וכ"ד הרמב"ן והר"ן נמי כת' שכך משמע בירו' לפ"ז ראוי להטריף סירכא התלויה כמ"ש הר"ן אכן הרא"ש כ' וז"ל ואע"ג דמסיקנא דאין סירכ' בלא נקב נהיגי להתיר ס"ת לפי שהסירכא הבאה מחמת נקב היא נסרכת למקום הסמוך לה לפי שדרך הנקב יוצא המשקה ונעשה חוט עב וחזק ונסרך אל מקום אשר יפגע בו אבל סירכא תלויה אינה אלא הפשטת ליחות הריאה ולא בא ממקום נקב וכיוצא ביה נמצא בתשובת הגאונים פעם א' נכנסו מר ר"צ גאון ומר אבימי וכמה גאונים ותלמידיהם אצל מ"י גאון אמרו לו שמענו עליך שאת' מתיר הסרוך לשומן הלב לפרק ולנפח וכשר א"ל ח"ו לא כך אני מתיר אלא פעמי' שמתוך רוב שומן הלב ושומן הבהמה נסרך לאומות ולאונו' ולעינונית' דורדא והתרתי לאחוז הקנ' ולנענע את הריא' ג' וד' פעמים יפה אם תנתק הסירכה מאיליה אני מכשירה אבל לפרק ביד לא התרתי והסכימו כן כל בני הישיבה והורו כן לכל ישראל וכן נוהגין בכל ארץ אשכנז דכל סירכא שהיא נתקת כשהטבח מכניס ידו בנחת לבדוק את הריאה אומרי' דלאו סירכ' היא אלא ריר בעלמ' שנתפשטה מליחות הריאה וכשרה והסירכא אם ימעך אדם אותה כל היום בין אצבעותיו היא הולכת ומתחזקת ע"כ וכן המנהג להתיר סירכ' תלויה כדברי הרא"ש ובענין הנענוע אם נוכל לנענע אף שאינ' ניתק' במיעוך היד של הטבח המנהג להתיר' בבהמה של ישראל ודוקא בבהמה גסה כן קבלתי מטבחים מומחין ומ"כ בש' מהרי"ל מתי שמנענעין הריאה ונשא' הסירכא בבשר הריאה טרפה משום דאין סירכ' בלא נקב אבל נשא' בשומן הלב כשרה ודנין אותה כריר בעלמא ע"כ וסברא ישרה שאם נשאר בבשר הריאה ולא נתקה מן השומן איגלאי מילתא דמן הריאה באה אכן אם נתקת באמצע אין כאן הוכחה דמן הריאה היא באה שדר' הריר לנתק באמצע גם המנהג בכל אשכנז למעך הסירכות באצבעותיו אף שהרשב"א כ' שבזה לא שמענו מחכמים בשום מקום וכל הנוהגין כן מאכילין טרפות לישראל כך הוא לפי דעתו אבל לא שמעתי אין ראייה ודברי המתירין אני אומר עליהם ברוך שבחר בהם ובדבריה' כי מושג בשכל ובחוש כך הוא ואף שהטור הבי' דברי רשב"א באחרונה ואף הרא"ש לא כ' אלא שהמנהג הוא בכל ארץ אשכנז כל סירכא שהיא נתקת כשהטבח מכניס ידו בנחת כו' אבל לא כת' למעך אותם בין אצבעותיו ומ"מ נראה מאחר שכ' אח"כ והסירכא אם ימעך אותם כל היום באצבעותיו היא הולכת ומתחזקת ביות' משמע להדיא שאם מנתק בכך שהיא כשרה אכן שמעתי שבמקצת הקהילות שאינן בני תור' לוקחין סמרטוט עבה וממעכ' בה בודאי אנשי' כאילו מאכילין טרפות לישראל להדיא וראוי להזהיר הטבחי' שאל ימעכו כ"כ בחזקה אלא לגלגל בין האצבעות וקצת בדרך המיעוט ולא (בסמרטוט) וז"ל