ים של שלמה על חולין מד

במקום בוקא דאטמא בענין שאם תעקור את זה ישמוט בוקא דאטמא של חבירו (וכן אם הוא מחובר במקום צ"ה) בענין שאם ינטל יחתך צ"ה של חבירו טרפה ואם היה יכול ליטלו בלא קלקול אפי' ברגל כשרה וכ"ז הוא דוחק גם הרשב"א כ' בת"ה דכל דבריו אינה אלא להלכה אבל למעשה יש לחוש לכל הפי' ולאסור ב' כבדים בכל ענין כפרש"י וגם לאסור ב' טחולין אם נדבקו במקום סומכי' כפי' הרמב"ן וכן יש לאסור ביתר רגל א' בכל ענין א"ל שהוא יוצא למטה מן הארכובה דכשרה לכ"ע וכן אם שני הכבדין מתחילין למטה מאותו כזית במ"מ ובמ"ח ג"כ פשיטא דכשרה לכ"ע

יט דין הריאה שניקבו ב' הקרומים טריפה ואם ניקבו זה שלא כנגד זה כשרה וריאה שמשמעת קול כשנופחים אותה אם יודע היכ' הקול יוצא מניחים עליה קש או נוצא ונופחין אותה אי מבצבצא טריפה וא"ל כשרה ואי לא ידעינן מהיכן יוצא משימין כולה בכלי המחופה באבר מלאה מים דוקא פושרים ולא קרים ולא המין אי מבצבצא טריפה וא"ל כשרה ועניין פושר הוא כהפשר המים של ימות הקיץ שעמדו בבית קצת לאחר שנשאבו ואם שמו הריאה תחילה במים חמץ שוב אין לה בדיקה אח"כ אבל אם שמו כבר במים קרים ונפחוה כבר ואינה מבצבצא כשרה

פיסקא הריאה שניקב' או שחסרה רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה וא"ל קרמא תתאה ומסיק דאי אינקיב עילאה ולא אינקיב תתאה מגין מדרבא דא"ר ריאה דאיגלי' כאהינח סומק' כשרה אינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה מגין מדרב יוסף דאמר ר"י האי ריאה דאוושא פי' שמוציאה קול כשנופחין אותה אי ידעינן מהיכא אוושא מותבינן עליה גילא או גדפא או רוקא ונפחינן לה אי מבצבצא טריפה וא"ל כשרה ואי לא ידעינן מהיכא קא אוושא בדקינה לה במיא פושרי בחמימי לא משום דמכווצי לה בקרירי לא משום דמטרשי לה פי' מקשין אותה כאבן ואפי' לא יראה נקב אלא בקרום התחתון ולא בעליון מים קרים מותחים אותה ומתקרע אף העליון אלא בדקי לה במיא פשורי אי מבצבצא טריפה וא"ל כשרה תתאה אינקב עילאה לא אינקב והאי דאוושא זיקא דביני ביני הוא וכ' הטור (בסי' ל"ו) שיהיו המים פושרין כהפשרת המים של של ימות הקיץ שעמדו בבית קצת לאחר שנשאבו ונתחממו קצת מחום האויר והוא מדברי הרשב"א שכ"כ בת"ה ומצאתי שכ"כ בה"ע בשם ה"ג והיכא שבתחילה שמו הריאה לתוך מים חמין לבודקה שוב אין לה בדיקה אח"כ שהרי כבר נתכווצה ונסתמו הנקבים אכן אם שמו כבר במים קרי' אם נפחוה כבר ואינה מבצבצ' מכ"ש דכשרה וה"ה אם הוציאוהו מיד והניחוה אח"כ בפושרים ונופחים אותה שכשר' בבדיקה ואף שהר"ן כ' שאחרים פי' דמטרשו לה שמקשין אותה וסותמין הנקב לא מיחוורא האי פי' כ' הא"ז שאם נקבו שני הקרומים זה בלא זה דטריפה הואיל והריאה שואבת כל מיני משקה ומשמעת קול גמדא ליה ופשטא ליה ואין זה דמיון הגון דשם גבי ושט הוא דאכלה ביה וגם פעיי' ביה ביותר מש"כ הכא ועוד הקנה משמעת קול ולא הריאה עכ"נ דכשרה כמ"ש הרשב"א והטור אחריו ומ"מ נראה כל היכא שמבצבצת טריפ' אפי' אם נוכל לידע שיש נקב במקום א' ולמעלה או למטה מקרום התחתון וא"כ נאמ' הרי דמבצבץ משום שהרוח יוצא בין שני הנקבים מה בכך ס"ס הרי נקב פתוח לפניך אבל היכא דלא מבצבצא כשרה אפי' ידעינן שנקבו שני הקרומי' מאחר שאינם מכוונים להדדי כ' ר"י שהכלי שמשימין הריאה בתוכו צריך להיות מחופה באבר

כ דין דאם נגלד קרום העליון של ריאה כולה כשירה וצריכה בדיקה שלא יהא מפקא זיקא

גופא אמר רבא ריאה דמיגליד כאהינא סומקא כשרה פירש כתמרא אדומה וכ' הרא"ש וז"ל כ' בה"ג והוא דלא מפקא זיקא מתוך לשונו משמע דבעי בדיקה אע"פ שאין לשון התלמו' משמע כדבריו דלשון כשר משמע אף בלא בדיקה ומיהו מסתבר כדבריו כיון דנשתנית מברייתה וקרום התחתון דק צריך נפיחה שמא ניקב ע"כ וכ"פ הרשב"א דיש לחוש לדבריהם וכ"ד הר"ן

כא דין ריאה שהיא אדומה מאוד אפ"ה כשר' אפ' יש מכה בדופן ואין חילוק בין כולה בין מקצתה כשרה ובארנו דכל המראות הפוסלות בריאה אינן פוסלות אלא לאחר נפיח' וא"כ הא דאדומה כשירה אפי' לאחר נפיחה מיירי

אמר רבא ריאה שהאדימה מקצת' כשרה האדימ' כולה טריפה א"ל רבינא מ"ש מקצת דהדרא בריא כולה נמי הדרא בריא מי לא תניא ושאר שקצים ורמשים אינו חייב בחבלה עד שיצא מהן דם וכ"ת לח' שרצים מדמינן לה ותנן נצרר הדם אע"פ שלא יצא א"כ אפי' מקצתה נמי אלא ל"ש פירש"י ל"ש וכשרה כדאמרי' בשמעתין אדומה כשרה מדר"נ וכ"ד לאפוקי פי' ר"ח שפי' ל"ש וטרפה והא דק"ל אדומה כשרה חילק ר"י ואומר דמיירי שחוזרת ומתלבנת ע"י נפיחה והכא מיירי שאינה חוזרת ומתלבנת ע"י נפיחה וכ' הרא"ש ול"נ דכל מראות הפוסלות בריאה אי מתלבנין ע"י נפיחה כשרה כי בעוד הבהמה חיה הריא' מלאה רוח ונפוח תמיד הלכך אין שנוי אלא בריאה נפוחה וכן מצאתי אח"כ כ' בשם הגאונים ובשם הרמב"ם ויש מחלקין דשאני אדומה משהאדימה דהאדימה משמע אדומה ביותר והוא בא מחמת לקותא ואדומה משמע מתולדתה שלא נבלע בה דמה ול"נ לי דא"כ גבי אדומה ה"ל למבעי אדומה דכשרה היכי משכחת כיון דאיכא הפרש בין אדמומית לאדמומית כדבעי ירוק' היכי משכחת לה ור"א פי' דהאדימה דהכא מיירי כשהאדימה מחמת מכה שנמצאת לה בדופן נגד הריאה מדמייתי עלה מהחובל בשבת וכיון שנצר' הד' מחמת מכה סוף העור לינקב וטרפה וכיון דלא ידעינן אי איכ' לדמויי קרום הריאה לשאר שרצים ע"כ לחומרא מדמינן לה לח' שרצי' וטרפה ול"ד כלל לאדמומי' דממילא דלקמן וכן עיקר ע"כ ומה אעש' שרוצה להכריע נגד כל הגדולים והרי"ף רש"י והרמב"ם כולם פיר' ל"ש וכשרה ולא חילוק בין בא מחמת מכה לבא ממילא והסכימו לדבריה' אף האחרוני' הרמב"ן והרז"ה והרשב"א והר"ם נתן טעם לדבריה' וז"ל ולפי שקלא וטריא דסוגיין לא משמע כן כדברי ר"א דכיון דמעיקר' אהדריה להתירא ואמרי' מ"ש מקצתה דהדרא בריא כולא נמי הדרא ברי' וקא' נמי דלח' שרצים ליכא לדמויי דא"ה אפי' מקצתה נמי ואסיקנן אלא ל"ש וכשרה וכ' ב"י וז"ל ונר' דסוגיין דאפי' נמצאת מכה בדופן והאדי' הריאה כנגדה כשר כיון שלא הוזכר פיסול זה בתלמו' לדעת המכשירין ומ"מ שמעתי מפי טבח בקי שפעם אח' ראה מכה בדופן ובדק בריאה כנגדה ומצאה אדומה ומשמש בה ונחתכה וכל כה"ג פשיטא דטריפה ולא מחמת המראה אלא משום דה"ל בשר מעופש כבשר שהרופא גוררו וכי ההיא ריאה דנפלה תילחא תלחי

כב דין (ריאה שיבשה מקצתה עד שנפרכה בציפורן טריפה ואוני של ריאה שיבשה קצת ואינה נפרכת בציפורין מניחין אותה במים וממשמש בה אי הדרא בריא כשרה או יתן מים לתוך הקנה אם תחזור לברייתא כשרה)

אמר רבא ריאה שיבשה מקצתה טריפה ועד כמה אר"פ משמי' דרבא עד שתה' נפרך בצפור' אבל אם אינ' נפרכ' בצפורן כשרה דהדר' ויבשות הכבד כבר כ' בסי' י"ז ואם יבשה כולה אפי' אינה יבשה ממש להיות נפרכת בצפורן אלא שצמקה אפ"ה נקראת חרותה שכשרה ב"ש וטריפה בידי אדם כדלקמן סי' צ' והנה כ' הא"ז בשם ה"ג אונה דריאה דיבשה קצת ואינ' נפרכת בצפורן מניחין אותה במים וממשמש בה אי הדרה ברי' כשר' או נותן מים בתוך הקנה אולי תחזו' לקדמותה וכשרה כשתחזור ע"כ וכ' ב"י ויש לתמוה למה צריכ' בדיקה ואף אם בדקוה ולא חזרה כשרה היא כיון שאינה נפרכ' בצפורן ואע"ג דבצמקה צריכה בדיקה כדבסמוך כבר פסקו הפוס' דהא בצמק' כולה עכ"ל ואני אומר דדעת ה"ג כל היכא שצמקה אונא שלימה הוי כחסר ומש"ה טריפה ול"ד לריאה דהיכי שצמקה ולא צמקה כולה דכשרה משום דחסרון בריאה אינה פוסל היכי שהיא שלימה מבחוץ משא"כ באונות ומ"ה מאח' שדברי ה"ג דברי קבלה והא"ז בעל הוראה הי' אין לסו' מדבריה' ואע"פ שבדיקה זו אינה כבדיקה דלקמן גבי צמק' כולה ג"כ אינה דומה צמוק' אונא לצמוקת ריאה

כג דין ריאה שיש בה הרבה גוונים ממראות הכשרים כשרה ואפי' אם הם מראות האסורות אם יש בהם מוגלא כשרה

אמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי אוכמי חזותא כשרה וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו איכא מאן דפריש גילדי דדמי למצורע וחזותא פירש"י והרי"ף דוקא הני גווני דלא מיטרפא כגון אדומה ירוקה וכ' הטור (בסי' ל"ח וז"ל) ואפי' נהפכה להרבה גוונים לא אמרי' נתקלקלה ועתידה להנקב וכשרה וא"ת אוכמי אמאי כשרה לפי מה שפירש"י שיש בה מראות שחורות הא אמרי' לקמן כדיותא טרפה ותירץ ר"ת ז"ל דהא אמרי' כדיותא טרפ' היינו ברובא וכן עשה מעשה והכשיר במקצ' משום דהדרא בריא וכ"כ הראב"ד ז"ל המראו' הפוסלו' בריאה דוקא בכולה אבל במקצת הדרא בריא והביא ראייה מדנקט ריאה שיבשה מקצתה ולא קאמר ריאה שיבשה סתם מכלל דבשאר מיני טרפו' שהזכירו בסתם ולא אמר מקצת' עד שיפשוט בכולה ואין נר' לר"י דכיון דאמר דשחור אדום הוא אלא שלקה מה לי הרבה מ"ל מעט כיון דלקוי הוא וכל לקותא חשיב כאילו ניקב' וכן מוכח מדבעי לאיפלוגי לעיל בין אדומה בין כולה למקצתה ומסיק דל"ש מכלל דכל מיני מראות אי הוה לקותה בכולה ה"ה במקצת