ים של שלמה על חולין מג

וכי בחוט השער' למטה מאגפיי' נחלקו אלא אמקום חיבור אגפיי' לגוף קיימי ואר"י עד בין אגפיים ולא עד בכלל ור"ל א' עד למטה מחבור אגפיים וא"ב עד בי' שכיבת אגפיים על הגוף דעל שיעור ארוך כזה לא איתפרש שפיר עד ולא עד בכלל ועוד דהפליג מחלקותן ע"כ ואין זה הכרע דשמא ר"י א' עד בין שכיבת האגפיים דהיינו למטה מהחבור האגפיי' לגופו ור"ל עד למטה מאותו מקום וכל בין האגפיי' עד סופו הוא בכלל ומה בכך שהו' דחוק הלא בפי' קבלתו דעד בין אגפיים קמפלגי ואדרבא נר' סבר' ר"ל שהפליג עד סוף שכיבת האגפיים כי דוחק הוא שיהי' אורך ח"ה קצר כזה עד חיבור האגפיי' וכ"ש לפי' הר"אש שהוא עד התחל' חיבו' האגפי' לגוף עכ"ל דעת בעלי תו' עיקר שלא הכריעו כמ"ש רש"י דיש להסתפק בדבר וכ"פ הא"ז לחומרא ואף הרשב"א תפס כדברי התו' ולענין פסק הלכה כר"י או כר"ל והרי"ף והר"אש לא הכריעו ואפשר שסמכו על פשיטות הדבר דפשיטא הלכה כר"י שהוא רבו של ר"י וכ"ש נגד ר"ל זו היא דעת הטור שפסק כר"י עד התחל' מקום חיבורן בגוף וכ"כ הרמ"בם עד בין האגפיים ולא כר"ל דא' למטה מבין האגפיים אבל הרשב"א פס' לחומר' ותמה על הרמב"ם שפ' להקל ואפשר שהרשב"א סמיך על גי' ספרים שלנו דגר' ר"א עד למטה מבין האגפיים ור"ל א' עד בין האגפי' וא"כ הלכה כר"י לחומרא וכ"פ נמי מהרי"ח וז"ל נ"ל דאותן עצמו' קטנו' המונחות בגף העוף והם מחוברים לכנפי' ולמטה מהם זהו למט' מן האגפיים ושמוטת גף העוף נמי דאמרי' לקמן היינו שמוטה אותו עצם כי הוא מונח ממש על הריאה ע"כ והנה מהר"י קארו חשב שהמרי"ח יותר החמיר מפי' הרש"בא כפי ספיקות תו' ולא היא כי מהרי"ח לא בא אלא לפרש שאותן עצמות קרוין כנפים וא"כ ממילא כשאומ' למטה מן בין האגפיים היינו לשם במקום סמיכות כנפיים על הגף קאמר ועד סופו הוא בכלל בין האגפיי' אבל אין שיעור שיגרע יותר ממקו' שכיב' בגוף דהיינו סוף אלו ב' עצמו' עצם הראשון התחוב בגוף עם חבור עצם האמצע אבל עצם הקטן שהו' בראש הוא נכפף וקרוב יותר לצד הרא' אבל מ"מ מ"ש מהרי"ח ששם נקרא שמוט' הגף בחיבור אותן עצמות לא נהיגין כוותי' אלא דוקא שמוט' בעצם הראשון המחובר לגוף דחייש לנקיבת הריאה משא"כ בעצמות שאינן מחוברים לגוף

יז דין ניטל הכבד ולא נשתייר ממנו כזית במקום מרה ומקום תליתא טרפה ואם נשתייר כזית במ"מ ובמ"ת שהיא מעורה ודבוקה תחת הכליות כשרה ושיעור זה גם בשור הגדול ובעוף הכל לפי גדלו ולפי קטנו ואם אותן ב' כזית הם מרודדים או מתלקטים חצי זית כאן וחצי זית כאן טרפה ואם יבש הכבד כולו שלא נשתייר כזית במ"מ וכזית במקום חיות' טריפ' ואם התליע הכבד אפי' במ"מ ובמקום שהיא חיה כשרה ואם נחסרת הכבד מתחילת ברייתה כשרה

פיסקא ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום הא נשתיי' כלום כשרה והא תנן אלו כשרו' כו' שאם נשתייר כזית בכב' כשרה ומשני הא ר"ש דמכשיר והא ר' חייא דמטריף עד שישאר בכזית וק"ל כסתמא וכר"ח ומסיק תלמוד' מאחר דפליגי אמוראי אי בעינן כזית במקום מרה או במקום שהיא חיה מ"ה בעי' תרווייהו דהיינו כזית במ"מ וגם כזית במ"ח דהיינו במ' תליי' כשהיא מעורה ודבוקה תחת הכליות כ"פ רש"י שזה הפי' הוא עיקר ולא כי"מ שפי' במקום שהי' תלוי' בטרפש' דהיינו ביותרת הכבד וכ"פ הרמ"בם ועיקר וכ' הטור (סי' מ"א) שזה השיעור אפי' בשור הגדו' וממילא אעוף הכל לפי גדלו וקטנו והו' דעת הרשב"א וכ"כ הר"ן בעי ר"י מתלקט מהו פי' רש"י שאינו במקום א' אלא חצי זית כאן וח"ז כאן כרצועה מהו מרודד כלומר מרוקע גרוע מרצועה תיק"ו ואזלינן לחומרא כ"ד המפרשי' והרמב"ם כ' ספק ונ"ל שהיא טרפה והרב' תמהו מה חידש בזה הלא כל ספק דאוריית' לחו' ונ' דה"פ י"א שהוא ספק א"כ ממילא כשיש כזית שלם במ"מ או במ"ח והכזית השני הוא מתלקט או מרודד כו' כשרה, שהרי אינ' אלא ספיקא וא"כ איכא ס"ס בדבר דהא דבעינן ב' כזית מכח דלא ידעי' באיזה מקום הוא עיקר חיות' והוא כ' דטריפ' כי מאחר דלא נפשטה הבעיי' חשבין האי מתלקט או מרודד כאילו אינו לגמרי וא"כ ליכא כאן ב' זיתים ומטרפין וקרוב לזה כ' ב"י בפירו' ואם יבש הכבד כ' הרא"ש לקמן גבי ריאה שיבש' במקצת בשם ה"ג שאם יבש הכבד טריפה משו' דכל יבש כנטול דמי והוא שיבש כולו דלא נשתייר כזי' במ"מ וכזית במ"ח ודוקא עד שנפרכת בצפורין דלא עדיף מריאה שיבשה כדלקמן והטור כ' יבש כזית במקום שהיא חיה טרפה משמע אפי' הכבד כולו קיים וא"י ממה לקח זה הלא גבי גלוד' דלקמן דבעינן שישתייר כסלע ע"פ כל השדרה או על ראשי פרקים ומקום טיבורו והת' הוא דאיבעיא להו ניטל כסלע במקום שדרה או בראשי פרקי' כו' וכל העור קיי' מהו כו' ומדלא איבעי להו הכא ניטל כזית במ"מ וכולו קיים מהו ש"מ דאין טרפות בכבד אלא בניטל כו' ונשתייר כזית רק שיהיה כזית במקו' עילוי דהדרא בריא ועוד לישנא דנשתייר משמע דבא לו' דאפי' שיור מהני וכ"ש בדאיכא רובא ואמתני' דגלודה ליכא להקשות כה"ג דסתמא קתני במתניתין גלודה פסולה אלא שברייתא קתני שאם נשתייר בו כסלע כשרה וכן הרשב"א והר"ן לא כ' אלא שאם יבש הכבד ולא נשתייר כזית במ"מ ובמ"ח אבל לעולם אם הכבד כולו קיים או רובו ואותן ב' זיתים ניטלו או יבשו כשר ועיין לקמן בדין הוריקה הכבד כו' (בסי' צ"ט) וכ"ז כת' להלכה אבל לא למעשה ואם התליעה הכבד מסקי' לקמן דכשר' אפי' התליע נמי במ"מ ובמ"ח ומסיק שאם נדלדלה הכבד פי' שנעקרה במקומות הרבה ומעור' עדיין בטרפשא כשרה והטור כ' בז"ה נדלדל' הכבד ממקום שהוא מחובר בו ועדיין היא מחובר' בטרפשא כשר' עוד כ' הטור וז"ל כ' הרמב"ם קני הכבד והם המזרקי' שבו הדם מתבשל אם ניקב א' מהם טרפה ול"נ דהא מכשרי' אפי' בניטל כולו חוץ חוץ מכזי' במ"מ ובמ"ח ע"כ וכן הרבה משיגי' עליו ולכן דבריו בטלים בזה והיכ' שנחסר' הכבד מתחל' ברייתה לדעת הרמב"ם הוא כשר שכ' בפ"ח דה"ש כל אבר שנ' בו אם היה חסר טריפה כך אם ניטל טרפ' אבל אבר שנ' בו אם ניטל טרפה אינה נאסר' אלא אם נחתך אותו אבר אבל אם נבראת חסרה אותו אבר ה"ז מותרת שא"ל תאמר כן נמצאת החסיר' והנטולה א' וכל אבר שנ' בו אם ניטל מותרת ק"ו אם חסר מתחילת ברייתא ולא נברא שהיא מותרת א"כ ה"נ גבי כבד אע"פ שניטלה טריפ' אם נחסרה מתחילת ברייתה כשרה אבל בנחסר המרה מתחילת ברייתה אין להכשיר מטעם זה שהרי כ' נמי כלל אחר בפ"ו כל אבר שאמרו חכמים בו שאם ניקב במשהו טריפה כך אם ניטל בחולי או ביד בין שנבראת בב' איברים כו' ומהררא"י הביא דבריו וכלליו לפסק הלכה בסי' ע"ז ואף שהרשב"א כ' עליו ולא נ"ל כן שהרי הכבד אחד מהמנויי' בניטלים וכל עצמינו לא אסרנו נטילת הכבד אלא מפני המרה ואם נברא' בלא כבד טריפה שגם היא חסרת המרה היא ולא מנו נטולה וחסורה אלא ללמדך שא' ניטל ביד וא' חסר מן התולד' טריפה שלא ליתן פתחון פה לבע"ד לחלוק ולומר דדוקא שחסר' מתולדתה אבל ה"ל וניטל כשרה או להיפך עכ"ל מ"מ נ"ל סברת הרמב"ם עיקר דלפי דבריו לא היה לו למנות חסורה ונטול' בתרתי אלא בחדא ולומר ז' מיני טריפו' וכו' א"ו דב' מילי נינהו גם כל היכא דליכא הכרע מן התלמוד' ראוי לתפוס דברי חכמים וידוע שהיה מן החכמים הגדולים ובעל סברא ובפרט בענייני הטריפות שחכמת הרפואה והטבע מסייע לברור דבר אמת מה שאינו מבורר להדיא מן התלמוד

יח דין אם נמצאו ב' כבדים טרפה בכל עניין א"ל שמתחילין למטה מכזית במ"מ וכזית במ"ח ואם נמצאו ב' טחולין ונדבקו במקו' סומכה טריפה וכן ביתר רגל א' טריפה א"ל שהית' יוצא למטה מן הארכובה

פסק כתב הרא"ש לקמן גבי בעלת ה' רגלים כו' בשם ה"ג שאם נמצאו ב' כבדים טריפה ב' טחולים כשרה וכ' הטור (בסי' מ"א) וז"ל ואם נמצאו ב' כבדים בבהמה או בעוף טרפה דכל יתר כנטול דמי וה"ל ניטל הכבד וי"א דאמרי' כאילו ניטל עם המקום שהוא דבוק שם הלכך אם הם דבוקים בכזית של מ"מ או בכזית של מ"ח טרפה ואם לאו כשרה וא"א הרא"ש ז"ל הסכי' לסברא הראשונה ר"ל שכ' בסתמא דהיינו בכל ענין והו' כפירש"י שפי' כל יתר כנטול דמי ר"ל כאילו ניטל כולו והנה לפ"ז הוא חומרא לגבי כבד למיטרפה בב' כבדים בכל עניין ומ"מ איכא נמי קולא לפי פי' גבי ב' טחולים שאם נדבקו בסומכי' לדעת רש"י והרא"ש כשרה דהא חשבינן כאילו ניטל כולה ולדעת הי"א הוא טריפה דהוי כאילו נוטל ממקום חיבורו והו"ל ניקב בסומכי' דטריפ' וז"ה דעת הרמב"ן ודעת הרשב"א להקל בשניהן כי מפרש כל יתר כנטול דמי כאילו אותו היתר נטול ולא נשאר שם אלא נקב במקום חיבורן וא"כ כל היכא שאתה הייתה נוטל היתר וחותכו בסכין לא היה עושה טריפה אף עתה אינה טריפה א"כ ב' כבדים לעולם כשרה אפי' דבוקם במ"מ שהרי אם חותכ' מכאן אין שם אלא ניקב הכבד וכן ב' טחולין אפי' דבוקים בסומכין לא חשבי אלא כאילו ניטל היתר והשניי' כולו קיים אלא שניקב מעט ואנו בעינן שניקב עד שלא ישתייר בסומכי' אפי' כעובי דינר ולכאור' יראה דפי' רשב"א עיקר חדא דלפי' הרמב"ן הו"לל כל יתר כנעק' דמי והוי משמע קצת מקומו עמו אבל בכלל כנטול דמי לא משמע שיה' נעקר מקומו עמו גם לפירש"י ק' דהו"לל כל יתר כחסר דמי שהרי אילו הלשונו' מתחלפין כדלקמן גבי ריאה חסיר ויתיר כו' אלא שצריך לדחוק לפי דבריו הא דלקמן גבי יתר ברגל דטריפ' מ"ט נחשבי' כאילו אינו אלא שהרשב"א נשמר בזה וכ' בז"הל א"כ יתר ברגל למה היא טריפ' משכח' לה כגון שהיה מחובר