ים של שלמה על חולין מב

קנה הריאה וכן קנה הכבד דהיינו קודם שנכנס בכבד נקובתו במשהו

קנה הלב רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובו מאי קנה הלב אר"נ ב"י חלב שעל דופני הריא' פי' שומן שיש בין ב' ערוגו' הריאה וכ' מהרי"ח שבדק ר"ש בקנה הלב ומצא בו נקבים קטני' ודנתי לפניו דק"ל כרב באיסורי' וקאמר רב במשהו וחזר ובדק בשאר ריאות ומצאן נקובים בעניין זה ושאל לטבחים וא"ל דהיינו רביתייהו והללו נקבים דרכן להיות בכל הריאו' שבעולם וא"ל מ"ט הואיל וחלב טהור חופהו וכי קאמר רב במשהו שלא במקום חלב טהור קאמר ודוק' חלב כשר דחופה את הנקב דכשרה הא חלב אסור חופה הו' טריפה וכה"ג ברוקח ומסיק אמימר אמר משמיה דר"נ ג' קני הוי חד פריש לליבא וחד פריש לריאה וחד פריש לכבדא דריאה כריאה פי' במשהו דכבדא ככבדא פי' עד שינטל כולו דליב' פליגי מר בר חייא מתני איפכ' דריאה ככבדא דכבד' כריאה פסק רש"י דמסתבר כל"ק דקם ליה ר"י בשיטתי' דאמר לעיל ניקב למטה מן החזה נידון כריאה ור"ח ז"ל פסק דאזלינן לחומרא וכולהו במשהו ומדר"י אין ראייה דנקב הקנה למט' מן החזה קאמר וכולהו בכלל וכ"פ הרי"ף וכ"ד התו' והרא"ש והרמב"ם כ' בה"ש וז"ל קנה הלב הוא המזרק הגדול שיצא ממנו לריא' הרי הוא כלב ואם ניקב לחללו במשהו טרפה ע"כ והנה הטור חשב שזהו פי' אחר ממה דפרשינן קנה הלב שומן הלב ומ"ה כ' הרמב"ם פי' כו' ול"נ דבודאי אינו חולק הרמב"ם על פי' הגמ' שאמר חלב שעל דופן הריאה אלא היא היא ואע"פ שהר"ן פי' דאמימר פליג על רבא שמפ' חלב שעל הדפנות מ"מ בסוגיא לא משמע שיהא אמימר חולק כ' ועוד כ' הרמב"ם קנה הכבד והם המזרקים שבו הדם מתבשל אם ניקב אח' מהם טרפה ול"נ דהוה מכשירים אפי' בניטל כולו חוץ מכזית במקום מרה וכזית במ"ח ע"כ וכן השיגו הראב"ד והרשב"א

יד דין חוט השדרה שנפסק עורו ברובו טרפה אבל אם נפסק פחות מרובו כשר אפי' נפסק המוח וכן אם נסדק כשר ואם המוח נשפך כמים או שנמס כדונג או שאינו יכול לעמוד מפני כבדו טרפה ואם נתרוקן מעט מוח וכן המרכה דהיינו שנשפך כמים והמססה פסלי' גבי מוח הראש ודוקא שיהא הלקוי סמוך לקרום ואם נמצא המוח כשיעור המים והיה המוח מקיף סביב שלא היה מגולה כלל כשר

פיסקא נפסקה השדרה כו': ת"ר חוט השדרה שנפסק ברובו טרפה דברי ר' ר' יעקב אומר אפי' ניקב הורה ר' כר"י לחומרא שפסול אפי' בניקב אפ"ה מסיק א"ר הונא אין הלכ' כר"י וכמה רובו רב אמר רוב עורו אבל מוח זה לא מעלה ולא מוריד ואם נסדק לאורכו או נפסק לרחבו פחו' מרוב כשר אע"פ שנפסק כל המוח ומסיק שאם הומרך או נתמסמס פסול ומפרש בגמרא איזהו המרכה ואיזהו המסמסה המרכה שנשפך כקיתון ר"ל שנמרך כ"כ עד שנעשה כמים שנשפך מראשו לסופו וכן מסופו לראשו המסמסה שאינו יכול לעמוד ומ"מ אינו צלול כ"כ כמים אלא שנימס כדונג מפני האש אפ"ה פסול ואם אינו יכול לעמוד מפני כבדו' שלו בעי תלמודא ולא פשיט ואזלינן לחומרא אבל נתמזמז שנתרוקן מעט מתוכו כשר מיתיבי בהמ' שנתמזמז מוחה טרפה ההוא נתמסמס איתמר וכ' הרא"ש מדמק' ממוח אחוט השדרה אלמא המרכה והמסמסה פוסלת כמו שפוסלת בחוט השדרה וצ"ל שמשערין במוח שאם היה כיוצ' בזה בח"ה והיו מעמידין אותו ולא היה יכול לעמוד טריפה וכ"כ הטור (בסי' ל"א) ממש בז"הל והנה מה שדימה הרא"ש המוח לח"ה הוא דעת הרשב"א וכ"כ הרמב"ם וז"ל בספרים מדוייקים המוח עצמו שניקב או נתמעך והקרום קיים כשרה ואם נשפך כמי' או כדונג טרפה והטע' שסופו לינקב אף הקרום ומ"מ נר' אפי' לא נלקה כל המוח בכך אלא מעט הוא טרפ' ומ"מ שיהא דוקא אותו הליקוי במוח הסמוך לקרום אבל מבפנים לא חשבינן אלא בחסרון וכשר וכמ"ש לקמן וכ' עוד בשם ר"י בר"א הלוי מעשה בא לידו שנמצא בתוך קרום של מוח מים ונתחסר המוח כשיעור ממקו' המים והיה המוח מקיף סביב סביב מכל רוח (והכשיר) ע"כ ובא"ז כת' ששוב מעשה בא לידו שהיו המים מונחים בתוך השלחופית קטנה והיתה השלחופית במוח והיה המוח מקיפ' ולא היתה מגולה כלל אצל הגולגול' ואצל הקרום של מוח והכשיר אבל היתה השלחופי' מגולה אצל הקרום והגלגולת אפילו מקצת או שהיתה מונחת בין הקרום והגלגולת טרפה ע"כ

טו דין טריפת חוט השדרה עד פי פרשה שלישית ואין פי פרשה שלישית בכלל אלא כשרה ואם נפסקו א' משני חוטי הפיצולים הראשונים ושנייה טרפה

מסקינן עד היכן ח"הש שאם נפסק פסול אמר ר"י א"ש עד בין הפרשו' ומפרש לה דעד אח' טרפה שלישית כשרה שנייה א"י בעי ר"ה בריה דר"י עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל בעי ר"פ את"ל עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו בעי רב אשי את"ל עד ועד בכלל פרש' עצמה מהו וכיון דלא איפשיטו הכי בעייות כ' כל המחברים דכולהו טרפות אבל פרשה שלישי' כשרה ופירש"י עד בין הפרשו' כו' עד מקום שמתפרש ומתפצל פיצולין כנגד הירכי' ומתחיל להתפצל ויוצ' ראש א' לירך זו וא' לזו והאמצעי יורד לזנב ולמטה מאות' פיצולין כנגד ב' אצבעות הוא חוזר ומתפצל עוד לג' ולמט' מהם עוד מתפצל וכן בהרב' מקומו' עד סופו ואם נפסק מן המוח ועד בין הפרשו' הללו כ"מ שנפסק שם רובא טריפה ואם למטה כבר נפסק כוחה והיריכי' מעמידין את שדרותיה כו' פי פרש' שנפסק חוט הגדול נגד פי הפיצולין הראשונים במקום פיצול מהו בכלל טרפה הוא או בכלל א"י כו' פרשה עצמה פי' נפס' הפיצול עצמה מן החוט כו' ע"כ ולפ"ז כת' ר"י בספרו שהחוט הישר בשדרה שבין פיצול לפיצול נקרא בין הפרשות והחוט שבין שני הפיצולי' בהתחלתן כשמושכי' אילך ואילך נקרא פי פרש' וחוטין שבפיצולין עצמן נקראו פרשות וכ"כ הרשב"א בת"ה וכ' הטור (בסימן ל"ב) וז"ל וכ"מ שיפסק עד פיצול השלישי טרפה ומשם ואילך כשרה ואם נפסק כנגד עובי הפיצול של פרש' השלישית דהיינו פי פרשה כת' הרשב"א יראה שהוא טרפה ויש שמתירו ע"כ והנה דעת הרשב"א כמ"ש בת"ה הארוך וז"ל מדאמרינן הפרש' עצמה תידון כבשר מאי לאו ראשונ' ושניי' ודחי לא שלישי' מדאוקימנ' בשלישי' ש"מ דאפי' בשלישית דוקא הפרש' עצמה תידון כבשר אבל פי פרשה אפי' של שלישית בא"י ואסורה אבל הרמב"ם לא אסר אלא עד סוף השנייה הלכך כל שנפסק החוט הישר עד הפרשה השלישית ואפילו כנגד פי הפרשה השלישית אסורה ואפי' נפסק חוט פיצול הראשון והשני אבל אם נפסק חוט הפיצול השלישי כשרה שאינו אלא כבשר בעלמא וכן חוט הישר למטה מהשלישית כשרה עכ"ל וכ"ד הר"ן והנה ב"י תמה על הרמב"ם שפסק להקל בפי פרש' שלישית ודחק עצמו עד שכ' בסוף דבריו כ"ז נ"ל לדחוק כדי ליישב דברי הרמב"ם אבל לעניין הלכה למעש' כיון שכל הפוסקים זולתו מסכימי' לאיסור נקיטי' כוותייהו ע"כ ולא ירד לעומקה של הלכ' הלא מדברי בעלי התו' מוכח להדיא דפי פרשה לא שרינן אחר בין הפרש' שלפניה וא"כ אפי' את"ל עד ועד בכלל לא קאמר לאתויי בכלל א"י אלא בין פרשה שנייה וכל מה שלמטה ממנה כשר כדברי הרמב"ם וז"ל התוס' בשמעת' דבעי ר"פ את"ל עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו אף ע"פ שאמר שמואל עד בין הפרשות מ"מ מספקא ליה דדילמא מתחילת עובי פיצול ראשון עד פיצול שני שלמטה הימינו קרוי בין הפרשות ראשון ועד ולא עד בכלל וא"י או שמא מסוף עובי הפיצול קרוי בין הפרשות וטריפה אבל אם עד ועד בכלל לא מצי למיבעי פי פרש' שנייה מהו דמ"מ הוי בכלל א"י כמו בין הפרשות שני דהא עד בין הפרשות ראשון קאמר דטרפה ותו לא ואם איתא דפי פרשה אינו קרוי בין הפרשות הלא לא אמרי' שיהא טרפה אלא עד בין הפרשות ואין זה בין הפרשות ואם הוא קרוי בין הפרשות הא אמרינן שנייה א"י ובכלל שנייה יש לו להיות ע"כ אלמא שמוכח מתוך ההלכה שפי פרשה שלישית פשיטא דכשרה עכ"פ שאם חשוב כבין הפרשות וא"כ שלישית היא וכשרה ואם אינ' בין הפרשות דוקא בין פרשה שנייה א"י ותו לא דאל"כ היל"ל פי פרש' שלישית א"י וכ"ש שנייה דא"ל א"כ ה"א שנייה ודאי טרפה דהא עד בין פרש' ראשונה קאמ' ותו לא ועו' אפי' לדברי הרשב"א הול"ל אפי' את"ל עד ועד בכלל פי פרשה שלישית מהו דהוי רבותא טפי אלא פשיטא דכשר' ומ"ה מאי דקמשני לא פרשה שלישית לאו דוקא שהברייתא איירי דרך פרט בפרשה עצמה ולדיוקי מיני' הא פי פרש' טרפה אלא דרך כלל קאמר הפרשה השלישית וכל מה ששייך לה תידון כבשר ובספ' מדוייקי' נמי לא כתב הפרש' עצמה בבריית' וא"כ דברי הרמב"ם עלו יפה ונתבטלו דעת הרשב"א והר"ן אכן בענין סימני מקום הפרשות כ' הרמב"ם קצת בע"א ממה שפירש רש"י וז"ל הרמב"ם עד היכן ח"הש תחילתו מבחוץ לפולין שבתחילת העורף עד סוף פרשה שנייה שלא ישאיר אחרי' אלא פרשה שלישית הסמוכה לתחילת האליה וג' פרשות הן ואילו הן ג' עצמות דבוקים זה בזה למטה מחליות של שדרה עכ"ל

טז דין חוט השדרה בעוף עד בין אגפיים

תו מסקינן בעופא ר' ינאי א' עד בין האגפיים ורש"בל א' עד למטה מאגפיים וכ' הר"אש וז"ל כ' ר"ש דיש להסתפק אם למט' ממקו' חיבורו בגוף קאמר או למטה מסוף עצם של כנף המחובר לגוף והאיך ספיקא איכא נמי לספוקי על בין אגפי' אי בע' למימר בין חיבור אגפי' לגוף אי בעי למימר בין שכיב' האגפיים על הגוף דהא אבין אגפיי' דר"י קאי ר"ל ואמר למטה מן אגפיים ונ"ל דתרוייהו אחיבו' אגפיי' קיימו משום דק"ל מאי איכא בין אגפיים ובין למטה מאגפיי'