ים של שלמה על חולין מא

הקנה אע"פ שבנקבים גרידא ליכא רובא טריפה הואיל ויש בה חיסרון: תו מסקינן נפתחה כדלת פירש"י נפתח' כמין דלת ולא ניטל הפחת אלא תלוי ועומד זקוף כדלת במזוזתו אמ' ר"נ כדי שיכנס איסר לרחבו ושיעור גדול הוא זה מאיסר דהכא בעי' נכנס ויוצא משו' דאין כאן חיסרון שהדלת סות' את הנקב פי' לפיכך בעינן נקב גדול כדי שיכנס ויצא בו לאפוקי כאיסר מצומצם כשרה ודוקא לרחבו של איסר שיושיבו שם על רחבו ויכנס ולא מן הצד וכ' הרא"ש אבל לדעת הרי"ף משמע דהא דקאמרי' בעופא לא קאי אניקבה כנפה אלא קאי אשיעור חסרון דגרגרת ומיבעי' ליה בעוף שאין בגרגרת שלו כאיסר מה שיעור חסרונו ומפרש כשיעור חסרונו בחפיית רוב הקנה שהרי כ' אותו בתר אם ניטלה הימנו רצועה מצטרפת לכאיסר ואין זה הכרע: תו כתב הרא"ש ובנפחתה כת' ואם נפחתה הגרגרת כגון שניקבה נקב מפולש שיש בו חסרון אמר ר"נ אין אומרין אם חופה אלא כדי שיכנס איסר לרחבו ולפי שהנקב מפולש משני עברי הגרגרת מצטרף בשיעור קטן פי' לפי' ומה שקאמר לרחבו היינו עוביו של איסר והוא שיעור קטן וכ"כ הטור (בסי' ל"ד) והקש' הרא"ש לפי' דהי' בעי' היה לתלמוד לקיבע' אמתני' דלקמן עד כמה תחסר הגרגרת עד כאיסר ועוד מאי קא מיבעי' ליה האי שיעורא היאך משערי' בעוף טפי מבשאר איסורין כיוצא בו כגון חסרון דגולגולת שהוא כמלא מקדח ולב"ה כסלע ושיעורא דכבד שהוא כב' זיתים ובעוף שאין בכבד שלו ב' זיתים מאי שיעורי' א"ו מילתא דפשיטא הוה דכל הני שיעורין בבהמה גדולה ובברי' קטנה משערי' לפי קוטנ' כמ"ש הרי"בם גבי תפיסת יד הלכך גר' כפירש"י ומיבעי' ליה על כנפה דמשערין השלם עם הנקבי' לכאיסר כשהן מקורבי' בנקבי הנפה שסופן ליחסר ומיבעיא ליה בעוף דכי משערי' שיעור חסרון שלו כנגד איס' בבהמה גדולה קטן מאוד שיעור חסרונו אי מחמירין בשיעור קטן כזה לצרף השלם עם החסרון ומשני דלא אלא שיעור א' נתנו לו חכמים מקפלו ומניחו ע"פ הקנה ע"כ ופי' רש"י עיקר גם הל' של נפתח כדלת משמע כפירושו דלפי' הרי"ף הול"ל נפתחה כארובה: תו מסקינן נסדק' לארכה אר"י אפי' לא נשתייר ממנה אלא כ"ש למעל' ולמטה כשרה וכ' הטור (שם) והוא שישתייר המשהו במקום הראוי לשחיט' שממקו' שאינו ראוי לשחיטה ואילך נידון כריאה שנקובתו במשהו והיינו דמסקינן בסוגיא אינקב למטה מן החזה נידון כריאה והיינו שנקובתו במשהו ויראה מפי' הא למעלה בקנה אף שאינו מקום שחיטה סגי לשם אם נשתייר משהו דהא לשם פסוקתו ברובא ול"נ דלמעלה ממ"ש ולמטה אין שם גרגר' עליו ובעינן שיעו' משהו בגרגרת וגדולה מזו נר' אפי' למעלה מטבעת גדול' דהיינו משיפוי כובע ולמט' דהוי מ"ש אפ"ה לא מהני שם שיור דאין שם גרגרת עילוי' והלכתא כר"י לגבי רב ולא בעינן שיור חוליא למעלה ולמט' אלא במשהו סגי ותימא על ספר תרומה שפסק כרב לחומרא דהא הלכה פסוקה בכל התלמוד כר"י לגבי רב ושמואל

יא דין ניקב קרום של מוח בין העליון בין תחתון לחוד טריפה ואם נמצא תולעת בק"שמ והמוח קיים ואין שום ריעותה כלל לא בקרום העליון ולא בקרום התחתון כשרה ואם נמצא בחוטם חוץ לקדרה כשר בכל ענין ובארנו דמשני פולין ולחוץ נידון כחוט השדרה שאם נפסק ברובו טרפה מש"פ ולפנים כלפנים ופולין עצמן כלפנים דמי

ניקב קרום של מוח רב ושמואל דאמר תרווייהו קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה ויש גי' עד דאינקב תתאה פירש שאינו נטרף עד שניקב גם התחתון וכ"נ דעת הרמב"ם לדעת הטור וכ"ד הרמב"ן וכ' הרמב"ן שכ"ד הרי"ף והרא"ש כ' שהרי"ף פוסל באינקב התחתון לחוד ובקרום עליון לחוד מכשיר וכ"כ הר"ן שכ"ד הרמב"ם ובה"ג מטריף בכ"א מהקרומים העליון או התחתון ובא"ז כתב דטוב להחמיר כה"ג ומהרא"י הביאו בת"ה וב"י כ' שחומרא יתירא היא וא"י למה מאח' שאין הכרע בתלמוד ודברי ה"ג דברי קבלה בפרט בספיקא איסור דאורייתא ולחומר' וכ' הא"ז בשם, ר"ח שאם נמצא תולע' בקש"מ והמוח קיים ובקרום התחתון אין בו שום ריעותא ולא ק"ד כשר' והיינו לפי סברתו שסובר כמ"ד קרמא תתאה ומ"מ אף לדידן אם אין רושם כלל לא בקרום העליון ולא בקרום התחתון כשרה ומהרא"י כתב דנוהגין להטריף אם נמצא התולעת בקדירה של מוח משום דאנן לא בקיאינן בבדיקת רושם וריעותא וחיישינן הואיל וכבר הגיע לשם שמא ניקב א' מן הקרומים שהם דקים מאוד אבל היכא דנמצא בחוטם חוץ לקדירה הכשיר בכל עניין וזו היא חומרא גדולה לאבד ממונם של ישראל דאחזוקי ריעותא לא מחזקי' מאחר שהקרומים שלימים בלי קרע וק"ד או שאר חזותא בפרט מאחר שכמה גדולים מכשירי' בניקב א' מן הקרומי' עד שינקבו שניהם ובפרט שהמר' מביא סעד לדברי ה"ג מהא דפ' הניזקין גבי טיטוס שנכנס יתוש בחוטמו וחי כמה שנים וכן ברוקח ואף לדברי ר"ת שחילק בין טרפו' אדם לבהמ' מ"מ סעד איכא לדבריו שהרי כך מצינו וכ"ש לפי מה שהוכיחו התו' ברי' פירקין שאין לחלק ביניהן ומסיק א"ר בב"ח אריב"ל וכנגדן בביצי זכר ניכ' פי' בביצי זכר יש להן ג"כ ב' קרומים ובהם תוכל להכיר ב' קש"מ כי קרום התחתון של מוח דק הוא מאו' ונר' כמוח עצמו ע"כ הוא נותן לו סי' להבין ואר"י ב"ל משום בר קפרא מוח וכל מה שבקדיר' נידון כמוח שאם ניקב הקרום במשהו טריפ' התחיל למשוך נידון כחוט השדר' שאם נפסק ברובו טרפה ומהיכן מתחיל לימשך אריב"ל כמין ב' פולין הן מונחין ע"פ הקדרה מן הפולין ולפנים כלפני' ומן הפולין ולחוץ כלחוץ ופולין עצמן א"י ומסיק תלמוד ומסתבר' דפולין עצמן כלפנים ואם נחסר המוח אכתוב לקמן גבי חוט השדרה (בסי' י"ד)

יב דין ניקב הלב הן לחלל גדול הן לח"ק טרפ' והא דבעינן עד שינקוב לבית חללו דוקא כשניקב ע"י חולי אבל בניקב בקוץ או במחט אפי' רק מבחוץ טריפה ומחט הנמצא בסימפונא דליבא בגוואי טרפה בכל עניין אין חילוק בין קופא לגיו בין קופא לבר ובין אלימתא ובין קטינתא

פיסקא ניקב הלב לבית חללו מסקנת הסוגי' דבין חלל גדול ובין ח"ק קאמר שהרי סתמ' קתני לבית חלל כי הלב יש לו ג' חללים הגדול באמצע ועוד ח"ק אח' בימינו וח"ק אח' בשמאלו ואם ניקב מבחוץ (לאחד) מן החללי' טריפה וכ' הרשב"א והטור אחריו (בסי' מ') הא דבעינן שיהא ניקב לבית חללו דוקא שניקב מחמת חולי אבל ניקב בקוץ או במחט טריפה אפי' מבחוץ דאפי' מחט שנמצ' בחלל הגוף טרפה כדלקמן סי' ע"ז כת' בה"ג והטו"ר הביאו מחט דאישתכח בליבא אע"ג דלא ניקב טרפה וה"מ כי משתכח בסמפינא דליבא בגואי דלית ליה דוכתא למיפ' וכ' רישא לתתאי דכמה דאתא נקובי מנקבא וטריפ' אבל קופא לתתאי לא עייל אלא בסמפונא רבה תלינן דלמא בהדי דשעי לה פלטי ליה ואחזוקי באיסור' לאו מילתא היא דנפקא מהתם ונקבה דוכתא אחריתה ע"כ וראיתי הרבה מפרשים וכולן אינם מחוורים בעיני אלא הך פירוש' בס"ד מ"ש דלית ליה דוכת' למיפק ר"ל שהוא צר וא"א שיצא דרך הסמפונות בראש הקופה ומה שאמרו כי רישא לתתא ר"ל לצד קנה הלב ונקרא תתאי כמו שהבהמ' תלויה שאז רוחב הלב למטה או מה שהוא סתום קרוי מעלה ומה שהו' פתוח קרוי מטה והיינו קופא לבר דאמרינן כמה דאתא נקובה מינקב ר"ל דרך הושט וכדאשכחן האי לישנא לקמן גבי ריאה וכבד אבל קופה לתתאי ר"ל הקופה לצד קנה הלב וזהו שקראו לקמן קופא לגיו תלינן להקל פי' ואין חוששין לומ' מאחר שבשרו דק שמא ניקב הלב מבחוץ וחזר מעט ואינו ניכר מבחוץ כמו שחוששי' גבי ריא' כדלקמן מ"מ הכא מאחר דהלב שיע אף מבפנים אמרי' מרוב שעיעתה פלטה המחט בעליית' ממנה שלא תינקב מבחוץ מ"מ אין נפקותא בזה האידנ' כמ"ש הרשב"א לקמן דאין אנו בקיאין במחט איזו היא אלימתא איזו היא קטינתא דשמא בקטינה חשבין לה ואין חילוק בין קופ' לגיו ובין קופא לבר וכל מחט דאישתכח בחלל הלב א"ל שמונחת בתוך קנה הלב טרפה וזהו טעמא של הרשב"א שהבי' ג"כ הא דה"ג בת"ה הארוך ומ"מ כ' בת"ה הקצר מחט שנמצאת בלב טרפ' ולא חילק בין קופא לגיו ובין קופא לבר משום דהאידנ' מטרפי' הכל וב"י תמה על הרשב"א ולא דק כ' המרדכי בשם ראבי"ה וז"ל מחט התקועה בלב דאם יש היכר מבחוץ בידוע שבא המחט מבחוץ לצד פנים יש לחוש ולעיין אם תקוע מקצת' עדיין בדופן ולא עבר תוך חלל הלב בנקב מפולש אפי' קופא לבר כשר ואפי' בקלישתא ואם אין תקועה בדופן הצלעות חיישי' שמא ניקבו הדקין ושוב חזר ונכנס בלב וטריפה ואפי' אלימתא ואפי' קופא לגיו עכ"ל ודומה לזה פסקנו לקמן סי' ע"ה ויש מקשים מאי אפי' אדרבא א"ל נקובי נקיב דרך הלב ואתא ונ"ל דאיירי דאיכא נקב וריעותא בדופן אלא שאינה תקועה בו וא"כ ע"כ מן הדופן אתא ומאחר שקופה לגיו א"כ בע"כ בקופה לא מינקב בחוץ ובפרט בלב דשיע א"ו בשעה שהיתה המחט תקועה בדופן וחיככה הבהמה בכותל וע"י דוחק נכנסה בלב וא"כ מאחר דלא ניקבה לחללו נימ' דכשרה קמ"ל דאפ"ה חיישי' שמא כבר ניקבו הדקין עוד כת' במרדכי והוא מן ההגהות של הרא"ש וז"ל ראיתי שהביאו לפני מורי ראבי"ה שהיה שומן הלב דבוק בלב מאוד ואדוק הרבה בכח וחתך בסכין השומן מן הלב במקום שהיה דבוק ולא ראה מבחוץ על הלב שום ריעותא במקום שהיה דבוק ואח"כ חתך במקום שהיה דבוק עד החלל וראה בעובי הלב ולא בחללו קורט דם ואסר ושאלתי את פיו אם לא היה מוצא ק"ד מה היה עושה ואמ' שאז היה כשר עכ"ל ואני אומר לולי קבלתו הייתי מכשיר אפי' בטיפת דם מאחר שלא הגיע המכה לחלל הלב אפי' תימא שהלב כולו לקוי מ"מ לא הגיע לפנים

יג דין קנה הלב והוא החלב שעל דפנות הריאה טרפה במשהו וכן