ים של שלמה על חולין לח

דמיטרפי בנקב כגון לב וקיב' וריאה ודקין אם נטלו בין מעצמן בין ביד טרפ' אע"ג דניק' הטחול טריפה וניטל כשר שאני טחול שאין נקובתו כשאר הנקובים דמפלגי בה בין בקולש' בין נקוב' בסומכי' ואי נשתיירו כעובי ד"ז כשר אם ניטלה המרה כ' בהג"ה דטרפה וטעמינן בדוכתא אי מריר כשרה דבלועה היא במקומה וכ' הר"רא הלוי ז"ל בחבורו ואי לא טעי' בה טעם דמרירותא כשהיא חי' יצלו' ואי איבלע בגוה יהיב בה טעמא והיכ' דמשתכחן תרי מררי ומתחזן כחד' בזעינן להו אי שפכי להדדי חדא היא וכשרה ואי לאו טרפה דכל יתר כנטול דמי ומיהו יש עופות שאין להם מרה פי' כגון תורים וב"י אין להטריפן בכך כיון דכל אותו המין אין להם ובפסקי התו' כ' שראבי"ה דעתו נוטה להתי' אפי' בשאר מינים אם נטלה המרה אלא שאינו רוצ' להכניס ראשו בין הרים גדולי' אבל המנהג לאסור כל שאר מינים שאין להם מרה או יש להן ב' מרות וכ"כ הרא"ש בתשובה וכ"כ מהארא"י בכתביו כ' ב"י וז"ל שמעתי שאירע מעשה שנמצאו ב' מרות סמוכות זו לזו וניקבו האחת ויצא כל הליחה ונשארה השנייה מליאה וניקבו גם השנייה ויצא ממנה כל הליחה שבה והיה דעת הבודקי' להטריפה משום דלא הוי שפכי אהדדי ונמצא שם פקח א' ונקב אחת מהן ונפק בה ועלתה גם השניי' בנפיחה הראשונה ועוד נסה והטיל מים באחת מהן ונתמלאת גם השנייה וע"י כן נתברר להם דשפכי אהדדי ומה שלא נשפכה דרך חבירת' כשנקבה מתחלה היה מחמת עובי הליחה כיון שע"י הרוח והמי' נתבר' דשפכי אהדדי כשרה עכ"ל ואני אומר קבלה היא ונקבל ודין נקבה המרה נכתוב אי"ה לקמן בפירקי' (סי' נ"ו) כתבו התו' והרשב"א שכל הפוסלין בנקיבה ויש להן חלל לא מיפסלי עד שינקבו לחלל ואם אין להם חלל צריך נקב מפולש

ב דין ב' מרות בכבד א' הנה וא' הנה וסימפון א' שופך מרה לשתיהן וכשאדם זוקף א' חוזרת ליחה למקום שהסימפון מחלק מרה אבל כשהן שוכבות כדרך שהן עומדת בחיי הבהמה אין שופכות זו לזו כשר

פסק כתב בתשובת הרשב"א על שתי מרות בכבד א' הנה ואחת הנה וסימפון א' שופך מרה לשתיהם וכשאדם זוקף האחת חוזרת ליחה למקום שהסימפון מחלק מרה ושופך לשתיהן ועל דרך זה היו שתי מרות שופכות זו לזו אבל כשהן שוכבו' כדרך שהן עומדות בחיי הבהמה אין שופכות זו לזו והשיב נראה דלא מיקרי שפכי אהדדי (אלא בדשפכי אהדדי) מעצמן כשהן עומדות בכבד בחיי הבהמה דומיא דשפכי אהדדי דאיתמ' בתרי סניא דיבי וב' בני מעיים דהנך ודאי כשחוזרין ומתערבין שופכין למקום א' ומ"מ אפשר להתיר משום דכל שסמפון א' שופך במקום א' לפיהן של ב' המרות הרי הן כאח' שאין אלו אלא כמרה אחת גדולה והסמפון שופך באמצ' ומאמצע מתרחב והולך ושולי' זה נוטה לכאן וזה נוטה לכאן אך טוב ליזהר בכל כיוצא בזה לחוש למה שאמרנו תחילה ע"כ ואין דעתי נוטה בזה להחמיר כי כדי ראבי"ה לסמוך על סברתו שרוצ' להכשיר באין לה מרה כלל בכל המינים א"כ אין שייך טרפות כל יתר כנטול דמי ומהני לכ"ה שלא לדקד' כ"כ ולהחמיר בעניין שיש צד להכשיר שאחת היא כמ"ש הוא

ג דין ב' עורות יש לו לושט החיצון אדו' והפנימי לבן ואם ניק' זה בלא זה כשר ואם נתחלפו שהפנימי אדום והחיצון לבן טריפה ואם שניהם אדומים נמי טרפה אבל אם שניהם לבנים כשר ואם ניקבו זה שלא כנגד זה אפי' רחוק זה מזה טרפה אבל כשהן מב' רוחו' כשר

אמר רבה ב' עורות יש לו לושט החיצון אדום והפנימי לבן ואם ניקב זה בלא זה כשר ל"ל למימר החיצון אדום כו' משום דאי חליף טרפה פי' שהפנימי אדום והחיצון לבן וכת' הרא"ש וז"ל ואם שניהם אדומי' או שניהם לבנים כ' ב"הע דמסתברא דכשר דאח' מהן לקה וחבירו מגין עליו ואיכא מ"ד דטריפ' וכן נ"ל דלא דמי לנקב קטן דחבריה מגין עליו אבל כאן שכולו לקוי אין מתקיים ע"י השני והנה דע' הרשב"א בת"ה נוטה להתי' אלא שכ' שראה לרבותי' בעלי התו' שנסתפקו בדבר זה וראוי לחוש לדבריה' ע"כ ומאחר שאין לנו להכריע אלא אחר דעת בעלי התו' א"כ נלך אחריה' שלא להטריף אלא כששניהן אדומי' דמ"מ הא' (הוא) נלקה דחיישינן (לדרוסה) אבל בשניה' לבנים מה ליקוי יש בכאן ופסול המראות לא תמצא אלא בריאה ומניין לנו להוסיף בטרפות וכ"כ הא"ז שכן משמע בתו' ר"י שירליא"ן שפי' לפני ר"י ומסקי' בסוגיא שאם ניקבו שתי עורות זה שלא כנגד זה דטרפה מאחר דאכלה ביה ופעיה ביה (פי') מנשמת גמדא ליה ופשטא ליה וזימני דמיתרמי בהדדי פי' שהנקבים יכוונו זה לזה וכ' הרשב"א נראין הדברים דוקא כשניקבו שני הם מרוח אחד דאיפשר דמיתרמי אהדדי אבל כשהן מב' רוחות א"א בשום פנים דליתרמו אהדדי וכשרה ואין להסתפק בזה ע"כ ומ"מ נר' (שאף) אם הנקבים רחוקים זה מזה כ"כ שאינו באפשרי דגמדא ופשטה להיותן מתרמי אהדדי אפ"ה אין להכשירן כי אין שיעור לדבר בכמה יהיו קרובים ואין לתת ד"ח לשיעורן א"ל במילתיה דפסיקא

ד דין קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום וכן בכ"ט שהנקבים פוסלים שם לעניין בדיקה בס"ד כבר נתבאר בפ' השוחט סי' ג'

אמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום ולאו דוקא בושט אלא בכל שאמרנו שהנקב פוסל בהן ואמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים נ"מ לס"ד בפ' השוחט סימן ג' כתבתי שלדעת רש"י אף בנקב אין לו בדיקה מבחוץ וכן ראוי להחמיר ומסיק האי ס"ד דאתא לקמיה דרבה בדיק ליה מאבראי א"ל אביי והא מר הוא דאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים אפכיה ובדקיה ואשכח עליה תרי קורטי דדמא וטרפו ורבה לחדודי לאביי הוא דקאתי והנהמ"ש פה בא"ז ואין אנו בקיאין בבדיקת הושט וכל עוף דאת' לקמן וממסמס קיעיה דמא אני אוסרו כ' לעיל בפ' השוחט בסי' ג' והא דס"ד פירש"י דאף לבהמה איכא תקנתא בבדיקה דבשלמא גבי נקב א"ל דילמא במקו' נקב קא שחיט אבל גבי דרוסה כיון דמקומו מאדים אפי' שחט בו מ"מ יש היכר במשהו וכ"כ העיטור דאף בבהמה יש בדיקה בס"ד דמינכרא מילתא והתו' כת' דלא יתכן לומר כן לפי מ"ש לעיל בפ' השוחט בעובדא דבר אווזא ואני כתבתי לשם שדעת התוס' בפי' ריב"א עיקר ולא אהני בדיקה בס"ד בהמה

ה דין ישב לו קוץ בושט חיישינן שמא ניקב אפילו אין שם קורט דם ולאו דוקא ושט אלא כל הדומה לו כגון מרה ודקין ואפילו מונח מחט לשם חיישינן חוץ מגבי ושט דלא חיישינן אלא בתחוב שם אבל נמצא קוץ מבפנים מונח אין חוששין

אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא פי' הנקיב כמו וברא אותם בחרבותם או מל' בריא ר"ל אין חוששין שמא כבר ניקב והבריא אח"כ שנסתם הנקב וקרום שעלה מחמת המכה אינו קרום ופריך תלמודא מ"ש מס"ד כו' קסבר עולא אין חוששין לס"ד וכ' הרא"ש ולקמן פסקינן דחוששין לס"ד הלכך פסק ר"א ז"ל דאם ישב לו קוץ בושט חוששין שמא הבריא וראב"ן זקני פ' כעולא והביא ראייה ממחט שנמצא בעובי ב"ה מצד אח' כשרה ולא חיישינן שמא הבריא והא דחיישינן לס"ד משום דיש רגלים לדבר כדמפ' לקמן וגם שכיחא ומ"ה מפקינן לה מחזקת היתר כמ"ש התו' והתלמוד' דקאמר קסבר עולא אין חוששין לס"ד לא חש להאריך ולחלק כמו שחלקתי אבל לענין פסק הלכה יש לנו לחל' דלא תיקשי לן ממחט שנמצא בעובי ב"ה ואפשר דרי"ף ז"ל היה מחלק משום דעובי ב"ה הוא עב לא חיישינן שמא הבריא ומסתברא כדברי הר"א דמשום עובי כל דהו אין לחלק ע"כ והס"ת נוי פסק כעולא ומהרי"ח נמי כ' שכך משמע מדברי התו' שהרי כת' על מה שפירש"י דהא דעולא איירי באין עליו קור' דם ונראה דאפי' יש ק"ד מבפנים אין לחוש כיון דאין ק"ד מבחוץ אלמא דס"ל לתו' דהלכה כעולא דאין חוששין לשמא הבריא עד שיהא ניכר ק"ד מבחוץ וא"י מה ראייה זו דילמא אליבא דעולא הוא דכ' הכי ואדרבא בתו' שלנו כ' דאין הלכה כעולא כדעת הרי"ף והרמב"ם וכ"נ עיק' מאחר דסתמא דתלמודא קאמר קסבר עולא אין חוששין לס"ד אלמא דהכי ס"ל וא"כ אין הלכה כדבריו וכן מצא' להדיא בפסקי תו' וצריכין לחלק בין ושט שעורו דק והמסס וב"ה שעורן עב ולפ"ז אפי' ליכא ק"ד מבפנים חוששין שמא הבריא כמ"ש רש"י דאיירי בליכא ק"ד ואף שפירש התו' דאיירי אפי' באיכא ק"ד מ"מ ס"ל נמי דאיירי סתמא בין איכא ק"ד בין ליכא ק"ד וכ"ד הרשב"א והר"ן דחוששין שמא הבריא אפי' בדליכא ק"ד ולאו דוקא ושט אלא כל הדומה לו כגון מרה ודקין שעורן דק חיישינן שמא הבריא ולא עוד אלא אפילו ישב ומונח מחט לשם חיישינן שמא ניקב כמ"ש לקמן בסי' (מ"ט) ומ"מ גבי ושט מסקינן הכא בסוגיא דלא חיישינן אלא דוקא בישב דהיינו נתחב מבפני' אבל נמצא קוץ מבפנים לכולי עלמא ליכא למיחש דכולהו חיוי' ברייתא קוצי אכלן כדמסיק תלמודא

ו דין תורבץ הושט שניקב במשהו טריפה ות"ה לאו מקום שחיטה הוא הלכך אם התחיל השחיטה כ"ש בתורבץ וגמרה בושט פסולה וה"ה אם שחט הושט תחילה בבהמ' ואחר ששחט רובו הגרג' ושחט בתורבץ פסולה ודין מקום שחיטה למעלה בושט כדי שיאחז בב' אצבעותיו והיינו רוחב אצבע וזהו דיעבד אבל לכתחילה נכון