ים של שלמה על חולין לז

אלא מאחר שנחת לשנויי ולחלק בין כותי לישראל חוזר ומסר כל הני ברייתות דלעיל בכה"ג דאף בלא שותפו' איירי ואפ"ה אסורי וכגון בישראל מומר א"נ דבעי לאשמועינן חידוש דאף בישראל מומר לא אמרי' לצעורי קא מיכוין אף שרוב מומרים לע"א מעשיה' להכעיס ולצער ישראלים קמכוונים ואע"פ שדברי התוספות דברי' של טעם שכ' אין דרך לחזור ולהקשות מה שכבר תירץ דאיירי בשותפות אי לאו דאף בשותפות שרי היכא דליכא ישראל מומר ועוד יש לי לסייע לדבריהם דלפירש"י הוה ל"ל השתא דאתית להכי הני ברייתות נמי איירי בישראל מומר ומדחוזר ומקשה מהני ברייתות משמע כפי' מ"מ מניין להו להקל נהי דבעי לשנויי בישראל מומר לרווחא דמילתא שא"ת אף בשותפו' נמי אמרינן לצעורי קא מיכווין וא"כ אמאי אוסר ע"כ מוקי בישראל מומר אבל לענין פסק הלכ' להקל שמא לא ק"ל הכי ולומר דלצערו קא מכוון מאחר שיש לו שותפות בגוויה ובודאי לאסו' את שלו קמכוין וכן הוא מסתבר וכ"פ הרמב"ם ועיקר ולפי מ"ש דהלכה שאוסר אדם בהמת חבירו אפי' במעש' כל דהו א"כ הא דאי' בסוגיא השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"א חייב ג' חטאת ואם הוא י"כ חייב ד' חטאת איירי בחטאת עוף שדי לו בסימן א' והיה כבר חצי קנה פגום ובא זה בחוץ והוסיף עליו כ"ש דאל"ה מכי שחט בה פורתא לע"א אסרה במעש' כל דהו אפי' אינו שלו וא"כ אשחוטי חוץ לא יחיי' דמחת' עפר בעלמא וה"ה בשאר קרבנות ואומר שאינו עובדה. אלא בגמר זביחה הוא עובדה דאז אינו מתחיל פסול של ע"א עד דאתי כולהו בהדי הדדי

כג דין דאין שוחטין לא לתוך הימים ולא לתוך הנהרות ולא לתוך הכלי ואם יש בו מים עכורים מותר לשחוט לתוכו וכן אם יש בתוכו עפר גם כן מותר ובספינה שוחט ע"ג הכלים אין שוחטים לתוך גומא אפילו בבית ואם רוצה לנקות חצרו עושה מקום הוין לגומא ושוחט שם והדם שותת ויורד לגומא ובשוק אפי' כה"ג אסור ובארנו דכל גומות אסורים בין נקיי' בין אינם נקיי' ואם שחט לתוך גומא בודקין אחרון שמא ימצא מין ויבדלו ממנו והאידנא דלא שכיח עובדים לשר של מים אפ"ה ראוי ליזהר לכתחילה

מתניתין אין שוחטין לא לתוך הימים ולא לתוך הנהרות ולא לתוך הכלים פי' לתוך מים ונהרות שלא יאמרו לשר של ים הוא שוחט ולא לתוך כלי שלא יאמרו לזרוק דם לע"א הוא קמכוין וכ' הרמב"ם והרשב"א והטור אחריהם (בסי' י"א) שאם יש בכלי מים עכורים מותר לשחוט לתוכו לאפוקי מדברי ראב"ן שכ' המרדכי שאין שוחטין לתוך הכלי כלל וכן אם יש בכלי עפר מותר לשחוט לתוכו שאין הדם ראוי לזריקה לע"א וכ"כ הרשב"א ובה"ע והרוקח אבל שוחט הוא לתוך עוגה של מים ובספינה ע"ג הכלים אין שוחטין לתוך גומא כל עיקר מפני שהוא חוק המיני' לע"א אבל עושה הוא גומא בתוך ביתו כדי שיכנוס הדם לתוכו ובשוק לא יעש' כן שלא יחקה את המינים ופריך מ"ש לתוך המים דלא דאמרי לשרא דימא קא שחיט לעוג' של מים נמי לא דאמרי לבבואה קשחיט אמר רבא בעכורין שנו. תו פריך אבל עושה גומא כו' והא אמרת אין שוחט לגומא כלל אמר רבא ה"ק אין שוחטין לגומא כל עיקר והרוצה לנקר את חצירו כיצד הוא עושה. עושה מקום חוץ לגומא פירש"י חריץ והרשב"א פי' מקום מדרון והדם שותת ויורד לגומא ובשוק שא"ל כולי האי לנקר את השוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים ר"ת פי' דוקא לגומא שהיא נקייה וכת' התו' א"כ בלא עושה מקום רוץ לגומא איכא תקנתא כו' ע"כ טוב להזהר שלא ישחוט תוך גומא אפילו אינה נקייה והסמ"ג כ' כדברי התו' ממש וכ' עוד ומורי היה נזהר מכל הגומות וז"ל המרדכי וכששוח' אדם חיה ועוף הצריכין כיסוי יתן עפר תחוח וימלא וימלא הגומא עפר וישחוט אבל לתוך הגומא לא ישחוט כלל ע"כ כת' הטור בסי' י"ב) וז"ל כ' הרמב"ם אם שחט לתוך הגומ' אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקי אחריו שמא מין הוא והרשב"א כ' אע"פ שאסור לעשות כן אין שחיטתו פסולה שאין מוציאין את האדם מחזקת כשרו' עד שיבדק ונמצא חשוד ע"כ ואף מפירש"י משמע כן שפי' על הא דקתני בברייתא אין שוחטין לתוך הגומא כו' ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו פי' שמא מין הוא ויבדלו מפתו ומיינו אלמא שאין הבדיק' כדי להכשיר השחיטה אלא כדי לפוסלו מעתה והלאה ומ"מ מ נראה שאם בדקו אחריו ומצאו מין שאמרינן למפרע מה ששחט לתוך הגומא היה למינות ע"א ונאסר הכל בהנאה והא"ז כ' האידנא דלא שכיח עובדי' לשר של מים מותר אפי' בפרהסי' לשחוט לתוך המים ולתוך הכלים ולתוך הגומא אפי' מנוק' שאין דרך מינים בכך ע"כ ומ"מ העולם נזהרים לכתחילה

כד דין השוחט לשם דבר שבא בנדר ונדב' כגון עולה ושלמים ואשם תלוי ותודה וקרבן נזיר לשם פסח שחיטתו פסול' אבל אם שחט לשם דבר שאינו בא בנדר ונדבה כשר והוא שלא נודע שעבר עבירה אבל עבר עבירה ואמר זו לחטאתי זו לאשמתי (פסולה) שחט תרנגולים כו' מינים שאין ראויים להקרבה כשרין אבל שחט תורים גדולי' וב"י קטנים פסולה אבל להיפך תורים קטנים וב"י גדולים כשרים ובעלי מומין אם הוא מום אסו' מקו' שאין יכול לכסות מותר

מתניתין השוחט לשם עולה לשם שלמים לשם אשם תלוי לשם פסח לשם תודה שחיטתו פסולה שני' אוחזין בסכין ושוחטין א' לשם א' מכל אילו וא' לשם דבר כשר שחיטתו פסולה השוחט לשם חטא' לשם אשם ודאי לשם בכור לשם מעש' לשם תמורה שחיטתו כשרה זה הכלל דבר הנידר והנידב השוחט לשמו פסול ושאינו ני' וני' השוחט לשמו כשר ומפ' בגמ' דזה הכלל דבר שניד' ונידב לאתויי עולת נזיר ושאינו ניד' ונידב לאתויי עולת יולדת ואפי' יש לו אשה דאם איתא דילדה או הפילה קלא אית ליה מסיק בסוגיא אר"י ל"ש דלשם חטאת שחיטתו כשרה אלא שאינו מתחייב בחטאת פירש שלא נודע לנו שעבר עביר' שחייב עליה חטא' וא"כ הרוא' אותו שוחט לשם חטאת יודע שאין בדבריו כלום ולא יאמר שהוא חייב חטאת מסתמא לא אמרי' הכי דאם איתא דחטא קלא אית לה שדרך האדם לגלות מה שחטא בשוגג כדי שיתבייש ויתכפר לו אבל אי ידעי' שחטא פסולה והוא שאמר זו לחטאתי זו היא גי' רש"י וכ"כ הטור (בסי' ה') פי' דאל"ה לא משמע שיה' זה לחטא' שחייב כבר אלא שעכשיו הוא נודר חטאת והרואה יודע שאין בדבריו כלום שהרי אינו נידר ונידב ובתו' כ' שצריך שיאמ' לשם חטא' לפי שצריך שיתפוס בנדר אבל אי לא אמר לשם חטא' אפי' אמר ה"ז לחטאתי לא אמר כלום כדמוכח בפ"ק דנדרים וכ"פ הרמב"ם: תו מסיק אר"א ל"ש דלשם תמורה כשר שאין לו זבח בתוך ביתו אבל יש לו זבח בתוך ביתו אימא אמורי אמיר בזה והא דקאמר זו לתמורת זבחי לרש"י ולתו' לשם תמורת זבחי כ' הטור וז"ל (שם שחט תרנגולים ואווזי' וכיוצא בהן מינים שאין ראוין להקרי' כשרים אבל שחט תורים וב"י פסולי' והוא שיהו תורי' גדולי' וב"י קטנים אבל אם תורי' קטנים וב"י גדולים כשרים שהכל יודעים שאינן ראויין להקרבה ע"כ והוא מדברי הרשב"א ודוקא בכה"ג שאינו ראוי להקרב' כלל אבל בבעל מום נמי חיישינן שפעמים שאד' מכסה מומה דפליגי בה ר' ינאי ור' יוחנן ופסק הוא כר"י ותימא אמאי פסק כר"י נגד ר' ינאי שהוא רבו וכמ"ש הרי"ף לקמן וא"ל דמתני' מסייע ליה לר"י דסתמא קתני דמשמע שאין חילוק בין תמימי' לבעלי מומי' אין זה ראייה די"ל מאחר שאיירי בענין שמות קדשי' דחיישי' להיות מחזי כקדשי' ומסתמא לא איירי אלא בתמימי' ועוד הלא אמר ל"ש והוא קבלה ונראה בעיני דס"ל להרשב"א מאחר דרביה אמר ל"ש שהוא קבלה מסתמא ר"י לא הוה פליג עליה מסברא נגד קבלתו אלא כך אמר ר"י אע"פ שיש לך קבלה לפעמ' אפי' בעל מום נמי זימני' דרמי מידי אמומי' פי' שהוא נכסה או בטיט או בצמר כה"ג יש לחו' ומ"מ היכא דא"א להיו' מכוסה כגון סומא בעיניו או חסר ידו כה"ג הוא דאמרי' דכשרה מ"ש ר"י אומר יכול להיות לא דפליג אלא שהוא קצת נגד דבריו שאמר בסתם ל"ש אבל לפי האמת יכול להיות שאף ר' ינאי מודה לדבריו

סליק פרק השוחט בס"ד

הדרן עלך פרק השוחט

אלו טריפות פרק שלישי

א דין טרפות הבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו כו' והכל יתבאר לפניו וכל דמוטרפי בנקב אם ניטלו בין מעצמן בין ביד טרפה ואם ניטלה המרה טרפה וטעמינן לה בדוכתא אם מריר כשרה ואם לא טעים טעם כשהיא חיה יצלנה נה וטעים ואם מריר כשרה והיכא שיש ב' מדורות ונראו' חד נוקבי' אות' אי שפכי להדדי כשרה דאחת ח"א ואם לאו טרפה היא ויש מין עופות שאין להם מרה כלל כגוי תורים וב"י אין להטריפן וכל הפוסלים בניקבה אין פוסלין עד שינקבו לחלל ואם אין להם חלל צריך נקב מפולש

אלו טריפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת ניקב' קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו נשברה השדרה ונפסק חוט שלה ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלו' הריאה שניקבה או שחסרה רש"א עד שתינקב לבית הסמפונות ואין הלכה כמותו נקבה הקיבה נקבה המרה נקבו הדקין כרס הפנימי שנקבה או שנקרע רוב החיצונה רי"א בגדולה טפח ובקטנה פי' בעגל ברובא והמסס וב"ה שניקב לחוץ נפלה מן הגג נשתברו רוב צלעותיה ודרוסת הזאב רי"א דרוסת הזאב בדקה וארי בגסה ודרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס זה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה וכ' הרא"ש כל הני