ים של שלמה על חולין לד

ששחט בה ישראל ב' סימנים ובלאוי' כתב הספר כמו כאן ואמת שמה"ר רא"ש כתב עליו שדבריו סותרי' זא"ז גם מצאתי בחידושי הרשב"א ותמיהני על הרמב"ם ז"ל שפסק בסוף פ"ט מהל' מלכים דלישראל שרי ולנכרי אסור אפי' (כששחטה) ישראל ובברייתא לא משמע הכי ואיתא נמי בפ' העור והרוטב ע"כ ומ"מ אני אומר שי"ל אליבא דהלכתא דהכ' איירי בבהמה ששחט ישראל לעצמו והתם איירי בבהמה של נכרי אפי' שחט לו ישראל מ"מ מאחר שהוא לא נצטווה על השחיטה א"כ בבהמה שלו לא הותרה לו בשחיטה אלא במתה ממש אבל בהמה של ישראל שהשחיטה היא המתרת לאותה בהמה א"כ הותרה הבהמה אף לנכרי וכן משמע לשם בדברי הרמב"ם דהתם איירי בבהמת נכרי אלא ששחטה ישראל

יח דין בשר שנחתך קודם שתצא נפשה צרי' מליח' אף לצלי ובשר שנמלח בלי הדחה קמייתא אסור אף לצלי ואי' לו תקנה בהדחה ומליחה שנית כלל ומיד כשנמלח בלא הדחה אסור אפי' לא שהה ויש לזהר שלא לשום שום בשר שלא הודח לא על שום דף ושלחן שאינו מיוחד לכך והא דאסרינן בשר שמלח בלא הדחה דוקא בדליכא ס' בבשר נגד דם שעליו אבל איכא ס' מותר

פסק ומולחו יפה יפה אע"ג דבצלי איירי דאי בקדר' לא הוי צ"ל דמולחו יפה יפה ומ"מ ליכא למידק דצלי בעי מליח' כעין בישול קדרה כדעת הרמב"ם כאשר הוכחתי לעיל פ"ק סי' כ"ו אלא כדי שיבריא טוב לו המליחה א"נ כמ"ש התו' מאחר שנחתך קודם שתצא נפשה (ועדיף) מאומצא דאסמיק ומה שלא הזכיר הדחה קמיית' נר' דפשיטא דאל"כ תאסור משום המליחה כמו בשר שנמלח בלא הדחה ראשונה ואף שמהר"ם התיר בדיעבד אנו ק"ל כמהר"י טרויש"ון כמ"ש בש"ד ונר' דברי רבותינו הצרפתים דאין תקנה לאותו בשר כדא"ש אין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו וידיחנו יפה יפה ומוקי לה בדחללי בי טבחא משמע אבל לא חלליה בי טבחא אסור בלא הדחה קמייתא אך בהדחה מועט' סגי להסיר הדם דדוקא הדחה שלאחר מליחה בעינן יפה יפה ולא דמי לכבדא עלוי בשרא דהתם הוי דם פליט' ושייך מישריק שריק (אבל בשאר בשר בלא הדחה הוה דם שע"ג דם בעין דלא שייך ביה משריק שריק) ולא כב"כפ ומהר"ם אגב חורפי' לא עיין ואי הוה שמע הוה הדר ביה ע"כ מהר"י טרויש"ין אף שמן התו' משמע דלצלי לא בעי הדחה קמיית' אנן לא נ"ל לחלק בין צלי לבישול אא"כ צלאו בלא מלח כדפרי' לעיל פ"ק סימן כ"ו אבל היכא שנמלח אסור בלא הדחה קמייתא וכ"כ מהרא"י בש"ד וז"ל מהר"ם התירו בדיעבד יראה דמוכח מן התו' דפרק השוחט דשרי לכתחילה דמפרשי' ההיא דהחותך כזית בשר מב"הש ומולחו יפה יפה ואוכלו דמיירי בצלי לכן לא הזכיר הדחה קמייתא וכן איתא בהדיא בהג"א בשם מהר"ח פירש לצלי איירי דלא בעי הדחה קמייתא והשתא ת"ל לאסו' משום המליח' דבעינן לאותו בשר אלא ע"כ ס"ל לתו' דאם המלח מבליע הדם ששוב פולטו יוצא או מישריק שריק בתחילה ואינו נכנס ושרי אפי' לכתחיל' מטעם זה ומה שהצריכו חכמים הדח' קמיית' היינו לרכך הבשר ובצלי' ל"צ לרכך הבשר דחום האש מרככו היטב שיוצא דמו ומ"מ יראה לנהוג בו איסור אפי' בדיע' כדברי סמ"ק ומהר"י טרוישי"ן ז"ל דבתראי הוו ע"כ ולפ"ז מוכח להדי' דבשר שנמלח ולא הודח אסור מיד ואין שיעור לדבר דאי תימא בעי שיעור א"כ מה דייק מהרא"י מתו' דהכא דהא אמרינן שצולהו מיד בלי שהייה כלל אין נאסר מיד שוב מצאתי בהג"ה שכ' בה להדיא שאין לחלק והטעם דמליח' כצלי ובצלי נאסרה מיד ה"ה במליחה ועיין לקמן בפ' כ"ה סי' ע"ג שכ' דומה לזה ולכן אל תקיל בו כלל ולעשות פשרה להתירו בצלי היכא דלא שהה שיעור מליחה ומ"כ שמטעם זה נוהגי' המדקדקי' ליזהר שלא לתת שום בשר שלא הודח לא על שום דף ולא על שלחן שאינו מיוחד לכך כי שמא יש מלח על מקום הנחת בשר ולאו אדעתי' והמלח מבליע הדם שבעין בתוך הבשר ע"כ וכ' מהרא"י עוד בשערי' שלו הא דאסרי' בשר שנמל' ולא הודח יראה בדליכא ס' בחתיכה נגד דם שהוא בעין שעליה דאי איכא ס' אמאי אסור טפי משער איסורים שמלחו עם ההיתר דמשערי' בס' לדעת הגאונים דק"ל כוותייהו ע"כ אכן לפי מ"ש לקמן בפ' ג"ה (ס' כח) דדוק' לחומרא הוא דבעי' ס' אבל לא להקל א"כ אפי' היכא דאיכא ס' בעי קליפה מכל צד והנה יש טועי' ואומרים אף שכ' מהרא"י לנהוג כמהר"י טרויש"ין דבתראי הוא היינו היכא שבישלו אותו בלא מליחה שנייה אבל אם הדיחו וחזרו ומלחו שני' שרי כדברי הרא"ש דברוב דוכתי' אזלינן בתריה שכ' בפ' כ"ה ואם מלח בלא הדחה י"א שאין תקנ' לבשר אף אם ידיחנו וימלחנו אסור לפי שע"י המליחה הראשונ' פירש מקצת הדם ולא היה כח במלח להפליט כל הדם מאחר שלא הודח הבש' ואותו הדם עצמו שפירש חוזר ונבלע בבשר דלא שרי וכיון דלא נמלח כהוגן אין מליחה השנייה מפליטו כיון שכבר פירש וחזר לתוכו אכן לפי מ"ש בס"הת דבשר שנמלח שנתנוהו על בשר שלא נמלח שיש לו תקנה במליחה ויפלוט דם שבולע עם דמו כ"ש הכא דשרי כיון שפולט דם שקיבל מעלמא כ"ש דמו וכן מסתבר ע"כ ולית' דהא מהר"י טרוישי"ן כ' שנראה דברי הצרפתי' שאין תקנ' לאותו בשר כו' דמשמע בכל עניין אסור ועוד מ"ש הרא"ש דשרי במליחה שנית יפה כתב לפי סברתו שהטעם הוא לאסור משום שחזר ובלע מדם הפליט' שיצא ממנו וא"כ לזה יש תקנה אבל אין הטעם כן אלא כמ"ש בפנים משום שהמלח מבליע דם בעין מיד ושוב אין לו תקנ' דגבי דם בעין לא אמרי' שיוצא שוב ע"י מליחה שאין דרכו להוציא אלא דם פליטה עם המוהל ולא דם בעין ועוד מוכח להדיא דמהרא"י אוסר בכל עניין שהרי בש"ד כ' לאסור כשנפל לציר בלא הדחה ראשונה ולא מהני שיחזו' וימלחנה ומביא ראייה מהא דאוסרי' כשמלחו בלא הדחה קמייתא וכת' דכ"ש הכא דהפליטה לאחר זמן הבליעה א"כ הרי לך בהדיא דלא שרי שם במליחה שנייה משום הפליטה לאחר זמן הבליעה וכן עיקר

יט דין השוחט בהמה ועוף ולא יצא מהן דם כשרה ואף אם לא שחט הוורידין א"צ לנתח אבר אבר ונאכלין בידי' מסואבות בחולין שעשו על טהרת הקודש וקדשים עצמן א"צ הכשר ודם קדשים אינו מכשי' ודין מסוכנת שמעמידי' אות' ואינה יכולה לעמוד אפילו אכלה בקעיות וקורו' אינה נתרת בשחיטה אא"כ פרכס' ביד או ברגל אם היא בהמה דקה צריך שתפשוט ידה ותחזירנה אצלה וכן אם היתה פשוטה כבר והחזירתה אצלה כשרה פשוטה לא כפפה לא מהני וה"מ ביד אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה כשרה ובבהמה גסה אין חילוק בין יד ורגל איזה מהם שתכוף או תפשוט כשר וכשכש' בזנבה נמי כשר' בין בדקה בין בגסה וכ"ש כשכשי באזנה וחיה גסה דינה כבהמה דקה ועוף אפי' לא רפרף אלא בגפו או כשכש בזנבו כשר וכן אם הטילה ריעי ומתרזת כשר ושותתת פסולה וכן אם צועקת וקולה חזק כשרה ואם קולה חלוש ונמוך פסולה וכל אלו הסימני' למסוכנת אבל לבהמה בריאה א"ע שום א' מן הסימנים הנזכרים לעיל וכל אלו הסימנים צריכים להיות דוקא בסוף שחיטה אבל באמצע או בתחילת שחיטה לא מהני ובארנו דחסיד המחמיר שלא לאכול מסוכנ' הרי זה משובח

מתניתין השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם, כשרה וכ' רשב"א דכשלא יצא מהן דם אע"פ שלא שחט את הוורידין א"צ שינתח' א"א דכי בעינן שחיטת ורידין או ניתוח א"א ה"מ ביצא מהם דם שהרי פורש ואינו מוצא מקום לצאת והו' ליה פירש ממקו' למקו' ואסור אבל כשלא יצא מהם דם מוכיח הדב' שלא פירש דמו ממקו' למקום עכ"ל ונאכלין בידים מסואבו' לפי שלא הוכשרו בדם ר"ש אומ' הוכשרו בשחיט' ואין הלכה כר"ש ואיירי בחולין שנעשו על טהרת הקודש שאז השני עושה שלישי וסתם ידים שניות הן אבל בקדשי' עצמן א"צ הכשר שחיב' הקודש מכשרתן וג"כ דם קדשים אינו מכשיר דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים מכשיר כו' תו מסקינן א"ר אסי אר"י א"ר ינאי האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נעשה גופו שני לקדש ובסוף הסוגיא מסיק דר"נ אמר האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש טהור לאכול בקודש שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא דבר מקודש אבל מוד' בחולין שנעשו על טהר' תרומה אפי' השלישי נפסל גופו מלאכול בתרומה ונעשה שני לקודש וטעמא שטהר' תרומ' טמאה היא אצל הקדש וכל שלישי שבתרומ' נגד הקודש חשבינן כשני והרמב"ם פסק כרב נחמן והראב"ד השיגו וכת' עליו זה המחבר תפס הדרך המסוכסכת בסירים והניח הדרך הסלולה כי רוב המסכת של מס' חולין והסוגי' של מסכת נדה וסתם משנה של מס' חגיגה כולן ס"ל חולין שנעשו על טהר' הקדש כקדש דמי והוא תפס דברי היחיד והוא ר"נ דס"ל כחולין דמי ע"כ ואני אומר מאחר דמסיק בסוגיא תנאי היא דתניא חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין ר"א ב"צ אומ' ה"ה כתרומה וא"כ מסתמ' הלכה כת"ק לגבי ר"א ולולי זאת לא עלה על דעת ר"נ לחלוק על ר"י ור' ינאי שהם הקדמוני' גם המשנה דחגיגה פ' א"ד דבגדי אוכלי תרומ' מדרס לקדש כו' דדייק מיניה דחולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמי כ' הרמב"ם שכך היה למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה חזרו בהן וכן מפ' המשנה דפ"ב דנדה בראשונה היו אומרים כו' ושנינו השוחט את המסוכנת רשב"ג אומר עד שתפרכס ביד וברגל ר"א אומר דיה אם זינקה פי' כדרך שהבהמו' נופחות בגרונם והדם מקלח ומזנק בכח אר"ש השוחט בלילה פי' בהמה מסוכנת ולא ידעי' אי פירכסה ולמחר השכים ומצא כתלי' מלאים דם כשירה שזינקה וכמדת ר"א פי' דמכשיר בזינוק וחכ"א עד שתפרכס ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה אחד בהמה דקה וא' בהמה גסה בהמ' דקה שפשטה ידה ולא החזיר' פסולה שאינה אלא הוצאת נפש בלבד בד"א שהית' בחזקת מסוכנת אבל אם היתה בחזקת