ים של שלמה על חולין לא

היינו דלא סגי בכ"ש ממש אלא כלומר מלא צוואר וחוצה לה כ"ש קאמר ולפ"ז אישתכח מתני' דאמר בכ"ש בכל עניין איירי בעוף כמשמעו כדמוכח מן הסוגיא דפריך במחטא מאי ובבהמה איירי בחוץ לצוואר דאין סברא בבהמה לשחוט בכ"ש ממש לפי שעורה קשה וכמ"ש הכל בו בשם הראב"ד שפי' כ"ש הנאמר כאן חוץ לצוואר קאמר ובוודאי כוונתו לדברי כמ"ש דאבהמה קאי דא"ל דאפי' אעוף קאמר דהא מוכחא להדיא מן התלמוד דכ"ש ממש קאמר מדבעי מחטא מאי אפי' לפי' הר"ן שכת' שהוא מחט של רצענין שיש בו מקום חתך מ"מ אינו כרחב צוואר ומ"ה נראה לפסוק הלכה דאפי' בדיעבד אינו כשר בבהמה אלא כמ"צ וחוצה לה כ"ש ובעוף אפי' באיזמל ולא במחט וכ' הר"ן וז"ל וכיון דלא ידעינן כמה הוי מקום חתך של איזמל השוחט בסכין קטנה צריך ליזהר ולשער לפי אומד דעתו שכשיוליך ויביא בה שלא ידרוס אבל בקטנה יותר מדאי לא ישחוט דהא במחטא דאושכפי מספקא לן ואזלינן לחומרא ע"כ וכ"ז דווקא בדיעבד כדמשמע לישנ' דמתניתין אבל לכתחילה לעולם בעינן מלא ב' צווארים כאשר כ' המרדכי בפ' א"ט דלכתחילה צריך להיות אורך הסכין כאורך שני צווארים ויפה כ' שלא לסמוך ע"ז לכתחילה שיוליך ויביא וכ' עוד ויש משערי' בי"ד אצבעות ולא ידעתי מניין להם זה ע"כ ובוודאי שהוא לא ראה בבמדבר רבה שכתב בפ' נשא ושחטתם בז"ה מלמד שאורך הסכין יהא י"ד אצבעות ב' תרין ז' שבע ה' חמש הרי י"ד לאורך הסכין) ומ"מ נראה שאינה אלא להידור מצוה אבל לא לעיכוב אפי' לכתחילה והא דבעינן הולכה או הובאה ופסלינן בדרסה תנא דבי ר"י ושחט אין ושחט אלא ומשך ולא שידרוס וכ"הא זהב שחוט וכה"א חץ שחוט לשונם רבא הוי בדיק ליה גירא לר' יונה בר תחליפא ושחט בה עופא בהדי דפר' ודילמא עבד ביה חלדה דחזינן גדפי דמיפרמי מאבראי פי' חתוכין והא בעי כסוי ובעינן עפר תיחוח מלמטה ומלמעלה דאזמן לה לעפרא דכולה פתקא פי' היה כותש עפר הבקעה ועושה אותו תיחוח פי' אחר פירש"י היה מזמן בפה ולא נתברר זימון זה מה צריך אם היה כבר עפר תיחוח ע"כ (לשון האשי"רי) וכ"כ התו' בפ' כיסוי הדם אכן ב"הע פסק כדעת רש"י וכן משמע לישנ' דאזמין לכולי פתקה ול"ק דהוי כולה פתקא עפר תיחוח אלא דלא סגי בלא הזמנה דיליה

ב דין דרסה אסירא במיעוט קמא דקנה והשוח' עוף יהי נזהר לאחוז יפה הסימני' בב' אצבעות שלא יהיה נשמטים לכאן ולכאן ויבא לידי דרסה וצריך ליזהר שלא להניח אצבעו ע"ג הסכין בשע' שהו' שוח'

נמצא כ' במקצת ה"ש אפי' למ"ד דשהייה כשרה במ"ק דקנה אפ"ה דרסה אסירא לפי שנעשי' הפסול בשעת שחיטה ובמעש' השחיטה אבל שהייה כיון ששהה אזיל ליה מעשה קמא והוי כמו מצא חצי קנה פגום ע"כ ולפ"ז ה"ה נמי בהחליד במ"ק דקנה וא"ל א"כ לפ"ז אמאי מטרפי' שהייה במ"ב כ"ש נימא מאח' דשהה כבר אזלא שחיט' ואיתכשר לא דמי דהתם מאחר שחזר ושחט א"כ אנו רואין שלא גמר שחיטתו הראשונ' ובלא שחיטה הראשונה אינה שחיט' א"כ נמצא שהייה בתוך השחיטה אבל הכא מאחר ששהה א"כ הפסיק וגלי בדעתו שלא ניחא ליה במה ששחט מתחילה אלא דעתו לשחוט עתה שחיטה אחרת כראוי ודרסה דאתא לידן נימא בה מילת' כ' הכל בו בשם הר"ף שיש ליזהר כשאד' שוחט עוף ואוחז בסימנים בב' אצבעותיו שצריך שיאחזנ' יפה יפה שאם אינו אוחז אותו בטוב פעמי' שיהיו נשמטים לכאן ולכאן ולא יוכל לשוחטן ע"י הולכה ויבא לידי דרסה ואפי' לא עשה דרס' אלא במשהו מן הושט פסולה וכ"כ הגהו' מימון בשם סמ"ק וקבלתי נמי למחות בשוחטים המרגילי' עצמן לשחוט שלא יניחו האצבע ע"ג הסכין כשהוא שוחט שדורס הוא הסכין באצבעו

יג דין דלא בעינן כוונה לחולין ואפי' אם הפיל הסכין מידו ולא כיון לשום חתיכה כשר א"ל שנפלה מידו בלא שום מתכוין ודין נדה שנפלה מן הגשר לתוך המים עלתה לה טבילה

מתניתין נפלה הסכין ושחטה אע"פ ששחטה כדרכה פסולה שנא' וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואע"ג דלא מכוין לשום חתיכה מני ר' נתן היא דלא בעי כונה לחולין דתני אושעי זעירא דמן חברייא זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה ר"נ מכשיר וחכמים פוסלין והלכה כר"נ וכ' הרא"ש ואע"ג דלא מכוין לשום חתיכה אלא שנתכוין להפילה קרינן ביה וזבחת ואכלת כיון שכיון להפילה וע"י אותו נפילה שחטה אבל אם נפלה סכין מידו בלא כוונה הוי כמו שאם היתה מונחת על הקורה והפילת' הרוח דלא קרינן ביה וזבחת ואכלת כיון שלא נתכוין לשום דבר דטעמא דר"נ דלא בעי כוונה כלל בחולין מדגלי רחמנא דמתעסק פסול בקדשים ואף לחתיכה לא בעי כוונה דהא לא כ' וחתכת אלא וזבחת ומיהו בלא כוונה שום דבר א"א מדכת' וזבחת דהוי לכל הפחות כמו ועשית וצריך להתכוון לשום דבר מעשה ובע"א לא מיקרי כח גבר' ואף שלא בעינן כוונה לחולין היינו מן הסת' אבל אי כיוון להדיא שלא לשחוט אותה שחיטה המכשרת אלא לעשות בנחירה וחניקה נראה בעיני שלא נקרא זה שחיטה וגרוע יות' מנפלה מעל הקורה לענין זה שאינו בכלל וזבחת וכ' נמי כעין זה לעיל בסי' ב' ושאר דיני דשחיטה לענין כח גברא כגון קבע סכין בגלגל כ' בפ"ק סי' ל"ה תו מסקינן נדה שנאנסה וטבלה ר"י א"ר טהור' לבעלה ואסורה לאכול בתרומה ר' יוחנן אמר אף לבעלה אינה טהורה וטעמא דרב משום דלבעלה קא חשיב לחולין ולחולין לא בעי כוונה ומסקי' בסוגיא ה"ד נאנסה וטבנה אי לימא דאנסה חבירתה ואטבלה כוונה דחברת' כוונה מעליותא היא ואפי' בתרומה אוכלת כדתנן החרשת והסומא ושנטרפה דעתה אם יש לה פקחות מתקנו' אות' ואוכלת בתרומה אמר ר"פ. לר"נ דלא בעי כוונה כלל לחולין איירי שנפלה מן הגשר ולרבנן שיורד' להקר וכ' מהרי"ח ונר' דהלכה כר"י דאף לבעלה אינה טהור' אף ע"ג דבעלמא לחולין לא בעי כוונה לטהרת טומאה שאני אבל הרמב"ם פסק בפ"א דמקוואו' כרב דאמר טהורה לבעלה וכתב הר"ן ומסתבר' כוותיה משום דסוגיא מוכחא בגמ' דר"נ ב"י כוותיה דרב ס"ל ועוד דסוגיא דבפ' אין דורשין כרב דא' לחולין לא בעי כוונ' גבי טבילה ובשוגג דהכא אליבא דרב ולא מדכרינן התם דר"י כלל ע"כ וא"כ מאח' דהלכה כר"נ אפילו נפלה מן הגשר תוך המים עלתה לה טבילה תו מסקינן אמר רבא שחט פרה אדומה ובהמה אחרת עמה לדברי הכל פסולה הפרה מחמת מלאכת האחרת נשחטה בהמ' אחרת עמה בלא כוונה לר"נ פרה פסולה בהמה כשרה לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה שנשחטה בלא כוונה והלכה כר"נ ומ"מ מסיק היכא שנחתכ' דלע' עמה לד"ה כשרה דמלאכה שלא בכוונה לא איקרי מלאכה ואינה דומה לשחיטה משום דכתיב ושחט אותה ולא חברתה ושחיט' שלא בכוונה נמי איקרי שחיטה

יד דין דשהיית העוף כשיעור שחיט' העוף לחוד ושחיטת בהמה כשיעור שחיטת בהמה לחוד ולא משערין כדי הגבהה והרבצה ואם שחט העוף מעט עד שיצא הדם והגביה ידו אפ' מעט לא יגמור שמא ניקב הוש' ואפי' אומר ברי לי שלא חתכתי רק העו' והמחמי' ימיתנו וימכרנו לגוי ומי שבקי לבדוק ישחוט למעלה או למטה את הקנה ואח"כ יהפכו את הושט ויבדקנו מבפנים כ"ז דוקא בסכין אבל אם מרט נוצה מן הצואר ויצא דם אין לחוש כלל ואם שחט הבהמה וחתך רק העור במקצת ולא דרך כל עוביו אין לחוש אפי' יצא דם והיכא שאין ידוע אם חתך כל עוביו או לא ישחוט הבהמה למעלה או למטה ממקום ההוא ויראה אם העור הוא שלם או לא ואפי' נחתך העור כולו בעוף אם לא יצא דם מותר אלא דלרווחא דמילתא ישחוט הקנה ויבדוק הושט מבפני'

מתניתין נפלה סכין והגביה נפלו כליו והגביהן השחיז את הסכין ועף ובא חבירו ושח' אם שהה כדי שחי' פסולה ר"שא אם שהה כדי ביקור פי' כ"ב טבח חכם ר"ל שיראה סכינו לחכם ואין הלכה כר"ש מאי כדי שחיטה א"ר כ"ש בהמה אחרת פי' ולא כגמר' אותה שחיטה אתמר רב אמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף ושמואל אמר אפי' בהמה לעוף וכן כי אתא רבין אר"י אפי' בהמה לעוף ור"ח אמר כדי שיביא בהמה אחרת וישחוט יביא אפי' מעלמא א"כ נתת דבריך לשעורין אמר ר"פ עומד' להטיל א"ב כך ג' רש"י אמרי במערב' משמיה דר"י ב"ח כדי שיגביהנו וירביצנו וישחוט דקה לדקה וגס' לגסה כ' הרא"ש רש"י ג' עומדת להטיל א"ב ואין ג' זו נכונ' דר"פ לא בא אלא לתרץ מה שהקש' נתת דבריך לשיעורין אלא גירס' הנכונה בעומדת להטיל כלומר ר"ח איירי בעומדת להטיל אבל ר"י נמי יכול להיות שסובר הכי אלא עיקר דיניה דבעינן בהמה לעוף לאפוקי מרב דאמר כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף ואפשר דאף רב ושמואל סברי נמי הכי שצריך כדי הטלה וכמ"ש ר"י ב"ח כדי שיגביהנה כו' והכל בכלל הטלה הוא ר"ל כפי שיהוי הצורך להטלה שלה ורב ושמואל ור"י לא פירשו דבריהם כמה שיעור שהייה אלא מפרשי' כ"ש דקאמר מתניתין באיזה שחיטה איירי אבל ס"ל דכדי שחיטה דקאמר מתניתין היינו ככל הצריך לשחיטה וכמ"ש ר"ח ור"י ב"ח כ"כ הרא"ש וכתב עוד וכן משמע מתוך דברי ר"א ז"ל שהרי הביא כל דברי רב ור"י ושמואל ופסק הלכה כר"י ושמואל והביא דברי ר"י ב"ח כדי שיגביהנ' וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגס' ומאחר שפסק הלכה כר"י ושמואל דאפי' בהמה לעוף כ"ש דמשערין בשהיית גסה לדקה אלא לא הביא דברי ר"י ב"ח אלא פסק הלכה דהגבהה והרבצה ולהשמיענו דע"ז לא נחלקו רב ושמואל ור"י ומה שלא הביא דר"ח שגם הוא אית ליה שיעור דהרבצה ובהכי היה ניחא טפי כי אין הלכה כר"י ב"ח בכל דבריו לפי שר"י ב"ח פירש טפי שיעור הגבהה והרבצה כי י"ל מאחר שפסק ר"א הלכה כר"י דאמ' בהמה לעוף ופסק נמי הלכה