ים של שלמה על חולין ל

החליד בסכין תחת אותו מיעוט הנשאר ושחט מיעוט השני את"ל תחת העור וצמר מסובך ומטלית לא הוי חלדה היינו משום דלא חשיבי כבהמ' א"ד אף את"ל דתחב הוי חלדה הכא שאני כיון שנשחט רוב המיעוט הנשאר כחתוך דמי ושהה במיעוט סימנים מפרש דקאי אשחט בסכין רע ומבעיא אם שחט רוב א' בבהמה והוליך והביא כל היום על המיעוט הנשאר מהו דילמא הא דמכשרינן בהוליך והביא כל היום היינו כשמתעסק לחתוך הסימנים אבל כשנחתך רוב הסימן הוו כאילו נחתך כולו ומוליך ומביא במיעוט הנשאר הוי כאילו מוליך ומביא בידה או ברגלה והוי שהייה ע"כ וכת' הרא"ש שזהו פירש הנכון ובאשכנז ובצרפת נהגו להחמיר כרש"י וכן הרשב"א כ' שהוא נכון ואני אומר שלא הסכימו לפי' ר' ישעיה אלא משום שלפירש"י ק' התוספתא ולפי מ"ש לק"מ כי מדאורייתא בוודאי כשר אלא מדרבנן הוא דקא מבעיא שלא אתו לאחלופי בין מ"ק למ"ב גם פיר' ר"י רחוק הוא ממני שיהיה מיעוט הסימנים גרוע מצמר ומטלית משום דחשבינן כאילו חתוך כולה בהא דרובו ככולו לענין דינא דהכשר שחיטה אבל מ"מ המיעוט הוא עדיין לפנינו שלא נשחט ושייך בו חלדה גם אידך בעיי' דשחט בסכין רעה כו' דחוק הוא חדא דלפ"ז לא קא מבעי' אלא בבהמה ולא בעוף ועוד כל זמן שעוסק בשחיטה לא מסתברא למימר דהוה שהייה ע"כ נראה דפירש"י עיקר ושייך שהייה אף במ"ר ומדרבנן ונ"מ לעניין ספיקא שנאמר ספיקא דרבנן להקל ועוד נר' בעיני מה שנוהגין כרש"י להחמיר לאו דוקא להחמיר קאמר אלא תופסי' דבריו עיקר אפי' להקל ומ"ה תופשין הא דאמר רבא השורט בסכין רעה אפילו כל היום כו' כשרה אף שלפי ר"א הוי ספק נבלה וכן יראה מדעת הטור שכת' בסי' י"ח סתמא סכין שפיו חלק אלא שאינו חד שוחטין בו אע"פ ששהה בשחיטה הרבה רק שיוליך ויביא ולא ישהה בשהייה אע"פי שמביא פי' ר"י בסימן כ"ג אלא סמך אמ"ש אח"כ ובצרפת ובאשכנז נוהגי' להחמי' כרש"י וכדפרי' ותדע שהרי לא כ' אפי' ר"י שנוהגי' להחמי' ג"כ כמותו שהרי לא כ' עליו שפי' הוא הנכון כמ"ש הרא"ש אלא שכתב סתמא הפי' שלו ומסיק עליו שכך הוא לחד פירוש' ורש"י פי' כו' ומ"ה כ' בכל ה"ש שמצאתי דמותר לשחוט בסכין רעה אפי' מוליך ומביא כל היום כולו סתמ' בין בעוף בין בבהמה וכ"ד רוב המחברים ועיק' ומאחר שהדין כרש"י מ"ה כ' בסמ"ק כששחט סי' א' בעוף ושוהה למות וה"ה בב' סימנים אלא שאין דרך לשהות כי מתים במהרה לא יחתוך סי' השני או לגמור הסימנים בסכין לפי שנראה כשחיטה והוי שהייה אלא ימיתנו במקל או ברגל או בקופיץ ובס"ת כת' יכנה על ראשה ובלבד שלא ישבור מפרק' וחומר' יתירה היא דפשיט' אם אינו שובר המפרקת ביד דלא נראה כשחיטה ולמה לנו להחמיר כולי האי

י דין אם שחט עוף ומצא אחר שחיטה קנה של גמי תחוב ארכו לאורך הושט ונשחט הושט עם הגמ' גם הסכין נמצא יפה אפ"ה טרפה

פסק (ח"ה סי' קפ"ה) שאלה שחט אוז' אחת ומצא אחר שחיטה קנה של גמי רך ועגול תחוב אורכו לאורך הושט ונשחט הקנה ההוא עם הושט יפה גם הסכין נמצא יפה כשר' השחיט' או לאו

תשובה יראה דאין להכשיר שחיטה זו כלל משו' דק"ל שהיית עוף במשהו כמו שחיטתה שהרי אם מצא חצי קנה פגו' והוסי' עליו כ"ש כשר ובנדון דידן א"א בלא שהיית משהו שהרי בשעה שחתך הגמי הפסיק בשחיטת הסימן ואע"ג שעסוק כל זמן בשחיטה הוליך והביא עד שגומר מ"מ אקרי שהייה כה"ג וראייה פשוטה מהא דפ' השוחט שהייה במיעוט הסימנים מהו ורבו הפתרונים מהך בעיי' והפי' שהוא עיקר פי' ה"ר אושעיא הלוי דבעי כגון ששחט הבהמ' בסכין רע וכשנחתך רוב הסימן הראשון מאריך הוא בחתיכת מיעוט הסימן כשיעור שהייה קודם שמתחיל לחתוך בסימן השני מי אמרינן דמה שהוא שוהה בחתיכת מיעו' סימן הראשון הוי כאלו שוהה בחתיכ' יד או רגל דבהמה שמכוין לשחיטה או לא אמרינן הכי וסלקא בתיקו הא קמן אע"ג דעוסק כל זמן בשחיטה ומוליך ומביא אם שהה בחתיכ' שאין בו תורת שחיט' הוי שהיי' וכ"ש בחתיכות גמי דאפי' מגוף הבהמה אינו וא"ת מאן לימא לן דשהה בחתיכות גמי דלמא לעולם חתך הושט והגמ' בבת אחת ושוה בשוה ממש וא"כ לא פסק חתיכות הסכין אפי' רגע א' מן הסימן נראה דע"כ א"ל הכי שהרי הסימן הוא מתוח בשעת שחיטה והגמי אינו מתוח כי איננו מחובר אל הלחי והגוף והדבר ידוע שכל דבר רך שפוגע בו חידוד סכין אם הוא מתוח נחתך מהר יותר משאם לא היה מתוח ולכך הואיל והגמי ג"כ רך הוא ואינו מתוח ע"כ חידו' הסכין שהה לחותכו יותר מבחתיכ' הסימן ונמצא שלא שוה בשוה ממש ע"כ ואומר אני אף שכבר כ' שהדין עם רש"י ודלא כר"י היינו בעניין שחיטת המיעוט דלא הוי שהייה כל זמן שעוסק בשחיטה ושחיטת הסימנים הוא אבל גמי שאינו מעין שחיטה כלל בודאי הוי האי שהייה לכ"ע

יא דין השוחט ב' ראשין כאחד שחיטתו כשרה היה שוחט בהולכה לבד או בהובאה לבד אם יש בסכין כמלא שני צווארין שחיטתו כשרה אפילו אם שחט הרוב קודם שהוליך כל אורך הסכין ובלבד שלא יתפוס הסכין במזיד במקום א' וישחוט בדרסה ואם מוליך ומביא או בעוף אפי' באיזמל כ"ש והוא שאין לו קרנים מותר בד בדיעבד ובבהמה צריך שיהיה כמלא צוואר וחוצה לו כ"ש ולכתחילה בעינן לעול' כמלא ב' צווארים היה שוחט ב' ראשון כאחד צריך שיהיה הסכין אורך ג' צווארין ואם לא יהיה אלא כאורך ב' צווארין שתיהן אסורות

מתניתין השוחט ב' ראשון כאחד שחיטתו כשרה ב' אוחזין בסכין ושוחטים אפי' א' למעלה וא' למטה שחיטה כשרה וכבר פירשנו למשנה זו (לעיל בסי' ז') דאיירי בסכין א' וב' ב"א התיז את הראש בבת אחת פסולה היה שוחט והתיז את הרא' בב"א אם יש בסכין מלא צוואר כשרה ומסיק עליה ר"ז בגמרא דבעינן חוץ לצואר כמלא צואר וא"א לו לשחוט בלא דרסה בין שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כת' הרא"ש והוא מדעת התו' ולא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב דאין אדם יכול ליזה' בזה כי פעמים שהסכין חד וחריף וחותך רוב הסימנים קודם שיוליך או יביא כשיעיר הזה אלא לא אמרו חכמי' שיעור זה אלא דקים להו שאדם יכול לשחט בריוח בלא דרסה כשהוא מ"צ וחוץ לצוואר כמ"צ או באיזמל כ"ש והוליך והביא דכשר כדלקמן אפי' אם שחט הרוב קודם שהוליך כל אורך (הסכין) ובלבד שלא יתפיס הסכין במזיד במקום א' וישחוט בדרסה קודם שישחוט הרוב והא דהתיז הראש דקאמ' במשנה היינו התיז סימנים ולא חתך כל הראש והתזת סימנים קרי התיז את הראש וכ"כ הסמ"ג והרשב"א והר"ן וכ"ד הרא"ש והטור ולאפוקי דעת הרמב"ן דס"ל דוקא גבי התזת הראש כולו הוא דבעינן בסכין כמ"צ חוץ לצוואר הא ל"ה לא בעינן כולי האי אלא לעולם בעינן כמ"צ חוץ לצוואר ונחזור למשנה היה שוחט והתיז שני ראשין כא' אם יש בסכין כמ"צ פי' כמ"צ חוץ לב' צווארים כשרה וכ' הרא"ש אבל אם אין בסכין אלא מלא ב' צווארים אם ברי לו שהוליך ולא הביא הפנימית כשרה דבהליכת שחיט' היו מלא ב' צווארים וכאלו לבד' היתה וכשר' ולא יפסל בשחיטת אות' ואת חבירת' ואם בהובאה שחט החיצונה כשרה ומ"ה כ' אם ברי לו שהוליך ולא הביא דאל"כ מאחר שלא הוליך והביא א"כ יש לחוש שמא הביא ולא הוליך או איפכ' ע"כ יש לאסור שתיהן דכל זמן שלא ידע בודאי שהוליך והביא א"כ הוי ספק בשחיט' וכל ספק בשחיטה הוי פסול ובמ"ש שאם הוליך ולא הביא דהפנימי כשרה וכו' כ' הר"ן ואפשר ששתיהן אסורות הואיל ושחיטתן כא' ובע"כ בשנייה דרס א"כ אף בראשונה נמי שהרי בב"א ובענין אחד העביר הסכין על שתיהן וכ"כ הרשב"א בת"ה והוא מדעת הרמב"ן וכ"כ ר"י תלמידו של הרא"ש שנכון להחמיר בד"א בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל א' הוליך והביא אפיק כ"ש ואפי' באיזמל כשר ומפור' בגמ' א"ר מנשיא ובאיזמל שאין לו קרנים פירש"י דרגילין היו לעשות כמין קרני' לאיזמלין לנוי על גביהן מטין לצד ראשון ומתוך שהוא קטן מאוד הוא נשמט מן הצוואר וכשהוא מוליך ומביא יש לחוש שמא יחלידו (הסימנים) או ינקבו (אותן הקרנים) אבל מתוך דברי הרמב"ם יראה דאין לו קרנים דקאמר היינו שלא יהא עוקץ בראש האיזמל כמו שהיה באיזמל שלהם וז"ל כמה הוא אורך הסכין ששוחט בו כ"ש והוא שלא יהא דבר דק שנוקב ואינו שוחט כמו ראש האיזמל הקטן וכיוצא בו ע"כ ואף שהדין אמת שמוזהרי' על ככה כדי שלא יעשה חלד' וכבר כ' מזה בפ"ק סי' ל"ב אבל מ"מ משמעו' התלמוד אינו (מורה) (כפירושו) דא"כ הל"ל ובאיזמל שאין לו קרן אלא קרנים לנוי קאמר כפירש רש"י ודוקא באיזמל אבל מחט דאושכפי לא אף ע"ג דרחב קצת שחותך בו החוט והר"ן כ' שרצענין מיישרין בה את העור ויש לה מקום חתך ע"כ כתב הרי"ף ואיכא מ"ד הא דאיזמל דוקא בעוף שצווארו דק אבל לא בבהמה וכ' הר"ן עליו דברי ר"ח הן ואין להם עיקר ואמר המחברי' לא חילקו בין עוף לבהמה לענין זה אכן תימא הוא לחלוק על דברי ר"ח שדבריו דברי קבלה וכ"ש שהרי"ף הביאו והא"ז נמי כ"כ בשם ה"ג ורי"ף ור"ח דבעינן בבהמה כמ"צ חוץ לצוואר וקשה להקל נגד כל אילו הגדולים מאורי גולה בלי ראייה לסתור דבריהם שוב עיינתי בה"ג ולא מצאתי שכ"כ להדיא דבעינן בבהמה כמלא ב' צווארים אלא כתב בה דוקא בעוף אבל בבהמה לא והם הבינו את דברי ה"ג ודברי הרי"ף דר"ל דבעינן בבהמה כמלא ב' צווארים קאמר ומ"ה החמיר הא"ז לפסוק כן והר"ן כ' על דבריהם אין להם עיקר פי' שבמשנ' סתם וכ' אם הוליך והביא אפי' בכ"ש דמשמע בין בעוף בין בבהמה אבל נראה בעיני מ"ש אבל בבהמה לא