ים של שלמה על חולין כט

תורא דאישתח' בב' וג' מקומו' על ר"י ב"ש וכו' ושקל שופרא דשופרי א"ל ר"ז למדתנו רבינו מת' בב' סכיני' וב' ב"א והא דב' וג' מקומות כשירה פירש"י שחתך כאן וחזר וחתך למעלה או למטה והקשו התו' והרא"ש לפי' אי דאין רוב במקום א' היאך שחיטתו כשרה ואם יש רוב במקו' א' שחיטה מפורעת היא וי"ל כיון שחתך המיעו' תחילה ואח"כ חתך הרוב לא הוי שחיטה מפורעת דלא מרויח קרויח ובשאלתות פי' שחתך בב' וג' מקומו' בהיקף של סי' כגון שחתך סביב כאן מעט וכאן מעט בטבעת אח' בקנ' וכיוצא בו בושט ובין הכל יש רוב ועוד פי' בשאלתות שאפי' חתך מיעוט הסי' למעלה לצד (העור) וחתך מיעוט למטה לצד אחר זה שלא כנגד זה דכשרה כיון דבין הכל יש רוב וכ' הרא"ש וכן מסתבר דחיות הסימ' יוצא ברוב חתיכות ויש כאן רוב בצירוף ע"כ וא"י מי הגיד לו זה דשמא כל זמן שאינה בהיקף א' ממש הוי כחתך בב' מקומות דרש"י הכל בצד א' שאינו מצטרף וכן מסתבר ואדרבה ק' לי על פי' השאלתות מנ"ל דרב מתיר בלבד וחולק על שמואל יותר מדאי ולכן אינו נר' בעיני אפי' (לרב) לשמואל להכשיר אלא בהיקף א' וכ' הרי"ף הלכת' כרב דק"ל הלכת' כרב באיסורי ועוד ההוא תורא דאשתחט כו' דא"ל ר"ז למדתנו רבינו מתני' בב' סכינים וב' ב"א וכ' התו' והר"אש אפי' לגי' ה"ג שג' למדת' כו' בב' ב"א וסכין אח' כלומר והיאך אתה מכשירו אפ"ה הלכה דכשרה כיון דלא חש לדבריו להשיבו ואכל משופרי שופרי ש"מ שכן הלכה וחזר ממה שלמדו בתחילה משנתינו בסכין אחד אלא איירי אפילו בשני סכינים ותמיה היא על מה סמכו להקל אי משום דק"ל הלכה כרב באיסורי ה"מ היכא דל"פ שאר אמוראים אבל הכא דרשב"ל נמי סבר כוותי' וכן ר"י ור"ז בשמעתא שמא הלכ' כשמואל ואי משום דאכל משופרי שופרא לא מצינו שאכל אלא שקיל משופרי שופרי ושמא אח"כ כששאלו ר"ז לימדתנו רבינו נזכר בהלכה וקבל דבריו ולא אכל ושתיקה אפשר כהודאה דמי ומצינו כה"ג גבי רב לקמ' בפ' א"ט גבי פסוקת הגרגרת דבדק רב ברוב עובי' וא"ל ר"כ ורב אסי למדתנו רבינו ברוב חללה ולא מצינו שהשיב להם דבר על שאלתם וקבל דבריהם אפי' להקל שהרי שדרה לקמיה רבב"ח ואכשרה כ"ש שנוכל לומר שקבל להחמיר וכ"כ הא"ז במסקנא וז"ל ור"ה גאון כ' דהשוחט בב' וג' מקומות בין בזה אחר זה בין בב"א בין באונס בין ברצון שחיטתו פסולה דלית' לדרב דאמר השוחט בב' וג' מקומו' דכשרה פי' משום דהלכה דבעינן שחיטה מפורעת ומ"ה אפי' שחט הושט למעלה לצד העור והקנה למטה בבהמה דבעי ב' סימנים נמי פסולה אפילו בהיקף דבעינן שחיטה מפורעת אבל שחט אחד למעלה לצד הראש ואחד למטה לצד החזה אם יש רוב במקום אחד כשרה לכולי עלמא וכן שחיטה באלכסון או כקולמוס כשרה וראיתי במרדכי שכתב ור"ח פי' ששחט סי' א' סמוך לראש וסי' א' סמוך לחזה והוי באלכסון יותר מבקולמוס כדמחלק בה תלמודא לקמן בין האי לקולמוס פירו' מאחר דמקשה תלמוד' למאן דס"ל בעינן שחיטה מפורע' מהא דשחט את הושט למעלה ואת הקנ' למטה שחיטתו כשרה והא ליכ' מפורעת ומשני בשחיטה העשוי' כקולמוס משמע דאי לא הוה כקולמוס אלא א' למעלה וא' למטה אפי' שניהן לצד העור ולא בהיקף פסולה ויפה כ' דליכא מפורעת בשני סימנים וכ"כ הרשב"א בחידושיו שהפי' אמת אלא שאינו נאה לדברי ר"י דאמר בב' וג' מקומות משום דב' מקומות איכא ג' מקומות ליכ' ע"כ ומ"מ צריכין אנו לחוש לפירש"י שאם שחט מיעוט למעלה והרוב למטה דליכא שחיטה מפורעת לפי מה דקי"ל כשמואל אבל מ"מ שחט הרוב למעלה לא חיישינן למה שחתך אח"כ המיעוט דהא כבר נגמרה השחיטה בהכשר ואינו דומה לשהיי' וחלדה במ"ב דהכל כחד' שחיטה אבל מה ששחט אח"כ למט' הוא כאילו שחט אח"כ ביד או ברגל ומ"מ נראה דוקא כששחט המיעוט ואח"כ הרוב אבל שחט את המיעוט ואח"כ למטה כל הסימן כשר לכ"ע דלא שייך למימר דלא קא מרויח רוח מאחר שחתך כולו

ח דין החליד הסכין בין סימן לסימן ופסקו בין מלמטה למעלה בין ממעלה למטה שחיטתו, פסולה וכן אם החליד תחת העור או תחת צמר מסובך או תחת מטלית הקשור בצווארה או שמהודק בשעוה שחיטתו פסולה אבל אם המטלית רק פרוס על צווארה ושחט תחתיו שחיטתו כשרה

אמר ר"י א"ר קחליד את הסכין בין סי' לסי' ופסקו פסולה תחת העור כשרה מאי קמל"ן תנינא או שהחליד את הסכין תחת השני ופס' ר' ישבב או' נבלה ר"ע או' טרפה אי ממתני' ה"א ה"מ מלמטה למעלה דלא עביד כדרכה דשחיט' אבל מלמעלה למטה דעביד כדרכה דשחי' אימר ש"ד קמ"ל דאפ"ה פסולה בי רב אמרי תחת העור א"י איבעי להו לבי רב דאמרי תחת העו' א"י תחת צמר מסובך מהו פי' את"ל דתחת העור הוי חלדה דלמא הכא גבי צמר כיון דעתי' לגוז לא הוי כעור א"ד כיון דהשת' מיהו מחוב' לבהמ' מקרי חלדה תח' מטלית מהו פי' אפי' את"ל גבי צמר דהוי חלדה אבל מטלית אינו מחובר לבהמה מהו תיק"ו ואזלינן לחומרא וכ' הרא"ש (דף קל"ד ע"א) דוקא כה"ג אבל אם נפל טליתו על מקום השחיטה פשיטא דלא הוי חלדה דלא מבעיא אלא בבגד שקשור תמי' בצוואר הבהמה דומיא דצמר וכ"כ בעל הלכו' דמיירי שיש מכה בצוואר בהמה ודבק עליה מטלית בשעוה ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל אם פירס מטלית על הסכין ועל הצוואר ושחט תחת המטלית הואיל ואין הסכין בגלוי ה"ז ספק נבלה ודעת הרשב"א ג"כ כדעת הרא"ש וכן משמע מרש"י שפי' תחת המטלית הקשורה סביב צווארה אבל בע"א לא ומ"ה כ' בה"ג לפעמים אפי' אינה קשורה אלא שדבוק' בשעו' וכ"כ הסמ"ג בזה"ל תחת מטלית הקשו' בצווארו ודין שלא ישחוט בראש הסכין כדי לחוס על העור שלא יעשה חלדה כ' לעיל בפ"ק סימן מ'

ט דין אם החליד אפילו במיעוט בתרא או שהה אפי' במ"ב בין בקנה בין בושט שחיטתו פסולה וכששוחט בסכין רע אפי' הוליך והביא כל היום כשר אפילו גבי בהמה

בעי רב פפא החליד במיעוט סימנים מהו תיק"ו מה שפירש"י דאיירי במ"ב ופסק כן להחמיר אפי' בהגרמה כבר כ' בפ"ק סי' מ' דהגרמה לכ"ע כשר במ"ב ועל פי' הקשה ר"ת מהא דתני' בתוס' שחט רוב גרגרת בעוף אע"פ ששהה (לשון התו' אפי' אם גמרו לזמן מרובה כו') זמן מרובה שחיטתו כשרה ופי' ר"ת החליד במיעוט סימנים היינו במיעו' קמא וקבעי לר"י דמכשי' תחת העור אם תחב הסכין תחת מיעוט הסימן וחתך הרוב הוי חלדה טפי א"ד אפי' אמרי דבי רב דאמרי תחת העור איני יודע היינו משו' דשחיטה לא שייכא בעור והוי חלדה לפי שהוא שלם אבל סימנים דשייכא בה שחיטה ואפ"ה א"צ לשחוט אלא הרוב האי מיעו' שעל הסכין הוי כאילו כבר נחתך דלא הוי חלדה א"נ קא מבעיא ליה כשתחב הסכין תחת מיעוט קמא ושחטו ממטה למעלה ואח"כ שחט את הרוב כדרכו וכן שהה במיעוט סימנים מפרש ר"ת במ"ק דושט ואיבעי' ליה אע"ג דמיטרפא בנקיבת הושט דילמא לא פסלה שהייה אלא במידי דמינבלה בה כגון א' רוב סימן א"ד ל"ש וכ' התו' לפי' (עיין בתו' דף ל ע"ב) אם ת"ל דכשר אף במ"ק לא פסלה שהייה בעוף מן התורה דהכשרו ברוב א' והא דאמרינן לקמן בפירקין גבי שהייה כדי בהמה לבהמה ועוף לעוף היינו מדרבנן ודוחק הוא וא"י אמאי לא נמצא שהייה בעוף בשחט מחצה על מחצה ושהה וכ' עוד גם לפי' קשה מהא דתניא בתוספתא שחט מיעו' ושט ושהה כדי שחיטה פסולה אלמא יש שהייה במ"ק ואמאי סלקא בתי"קו ולא הביא הברייתא לפשוט וא"ת לא ידע בעל התלמוד א"כ ל"ק נמי מה שהקשה לפירש"י במ"ב מברייתא דתוספת' וכ' הרא"ש ומיהו לא דמי דקש' מן הברייתא לפסק רש"י ואני אומר אדרבה לפסק רש"י ל"ק מידי דהתם בתוספת' דתניא כשר היינו מדאורייתא וכן מן הדין הוא מאחר ששחט רוב חשבינן כאילו כבר נשחט כולו דרובו ככולו מדאוריי' אלא מדרבנן קא מבעיא שראוי לאסור דס"ס שהייה בשחיטה מיקרי ואתי לאחלופי אבל לפי' ר"ת הו"ל למיפשט מבריית' דקתני פסול והנה דעת הרמב"ם להכשיר במ"ב אם שהה בו או שהחליד או הגרי' או דריס כיון שנשחט הרוב כראוי והיינו כתוספת' שמכשרת שהיי' במ"ב וה"ה לכולן ותימא גדולה וכי אפשר לנו למפשט בעיין אחר דסליק תלמודא בתי"קו בבעיין דחלדה ושהייה אפי' אנו רואין להדי' שלא רצה בעל התלמוד להביא ברייתא ולפשוט ממנה והיינו כדפרישית דברייתא דתוספתא איירי מדאוריית' והרא"ש כ' בע"א כי לא רצה להביא הבריית' השנוייה בתוספת' המכשרת במ"ב ולפשוט הבעיי' משום דקים ליה דלא מיתניא בי ר"ח ור"א ואין לסמוך עליה ממה שנ' לא ידע בעל התלמוד אות' כי כל תוספתא שלא נתפשטה עד אחר סידור התלמוד לא דסמכא הוא דמסתמא דכיון שרצו חכמי ישראל לעשות חיבור קיים אמת חקרו וחזרו לידע כל הספרים שכ' על דברי חכמים וביררו אות' שהן בר סמכא וע"י חברו התלמוד הלכך אין לסמוך על תוספתא זו כיון שאין בעל התלמוד מסכי' עליה ע"כ ומ"מ אין תמיה כ"כ על דברי הרמב"ם דהוא מפרש הבעיי בע"א כמו שאפרש לקמן גבי שיעור שהייה אבל הטור כ' שהרמב"ם מפרש הבעיי' במ"ק ומ"ה כ' שאין שייך שהייה בעוף בקנה דאם שחט הרוב כבר נגמרה השחיטה ואם שחט המיעוט חוזר ושוחט כל זמן שירצה אלא בושט לבד ובבהמה אף בקנה לאחר ששחט רובו ולא דק דא"כ הבעי' דבמ"ק נחסר מן הרמב"ם ואמאי לא כ' עליה וה"ז ספק נבלה כמ"ש על החליד במיעוט סימני' שהוא ספק נבלה וכ' התו' שר' ישעיה מפרש החליד במיעוט סימנים היינו אחר ששחט רוב סי' א' בבהמה