ים של שלמה על חולין ג

מספיק ומי יבא אחר המלך אשר כבר עשאהו ונחזור לראשונו' לתלמוד אשר אנו עוסקין בו וממיו אנו שותים לולי חכמי הצרפתים בעלי התו' שעשאהו ככדור אח' ועליהן נאמר ד"ח כדרבונות והפכוהו וגלגלוהו ממקום למקום שנראה לנו כח' מבלי פותר ומבלי עיק' אלא סוגיא זו אומרת בכה וסוגיא זו אומרת בכה ולא קרב זה אל זה ונמצא מיושר התלמוד ומקושר וכל החתימו' יתפשרו ותוכן פסקיו יאשרו אף כ"ז לא הספיקו לאחרונים אם מצד המחלוקת שעמדו אחרונים אשר באו אחריה' והוסיפו וגרעו חלקו ושנו ולא נאותו להם בכל הדרך אשר דרכו ולקח להם מכל אשר בחרו' או מצד שבעלי התו' בעצמן חולקי' בכמה מקומו' ודבריהם סותרין זה לזה בסיבה שבמקו' אח' הוא דברי ר"ת ובמקו' השני הוא דברי ר"י ור"יבא ויתר החולקים ומ"ה במקום א' תמצא תימ' וכולה בקושיא ובמקו' השני תמצא מתורץ והוסיפו ושנו במקומות שוני' בגמר' שבעלי התו' תלמידי ר"ת היו לרוב כי שמונים בעלי תו' היו בפרק אחד לפני ר"ת וכל א' הגיע להוראה כגון ה"ר חיים כ"ץ ור"א ממינץ וה"ר שמשון משנ"ץ וחביריו ותלמידים לרוב בלי מספר והנה כת אחרת הרמב"ן והרמ"ה והר"ז והרשב"א ואיש קדוש ר' יונה ותלמידיו והר"י א"ז איש עניו וטהור אשר אין באחבונים כמוהו מהר"ם מרוטנבורג נקרא והעמיד תלמיד א' שכמעט מלא מקומו מרנא ורבנא ר' אשר למדו היטב ודרשו וחקרו ובנו את יסודם על דברי הרי"ף אשר בירר התלמוד וניפהו בי"ג נפות ועל דברי התו' הצרפתים ומשניהם הוציאו לאור כל תעלומות אחרי כל זאת לא די שלא הספיק לנו חיבוריה' אלא שריבתה מהם המבוכה והתור' לא נעשית כשתי תורות אלא כתרי"ג תורות מרוב ריבוי החלוקות וכל אחד בונה במה לעצמו וכאילו כף מאזני צדק בידו ובשקל הקודש הוא שוקל וכמכריע כלפי כף זכותו ולעומתו ברוך יאמ' הספר"די אומר לעולם צדקו דברי המחברי' אם הוא מן הספרדי"ם ובפר' דברי הרמב"ם שהי' מעולה בכל מעלות בפנימיו' וחיצונות וכל חכמי הצרפתים כקליפת השום נגדו ושרי ליה מריה בגרמתי הוא וגירא דיליה הוא א"כ הוא מה שנמצא באגר' בכתב שכתב לבנו וגוזר עליו ללמוד ספרי החכם ר' אברהם א"ע אשר לא היה בעל תלמוד ורוב בנינו ופירושו על דרך התכונה והטבעים וקבלת חיצוניותוה תריס בכמה מקומות נגד דברי חכמי התורה והתלמוד ומה שהוא מן התורה כתב שהוא מדרבנן ומה שהואמד רבנן עשאו לדברי תורה והאיסור עשאו היתר והיתר עשאו איסור או מבלי השגחה ידוע וכבודו במקומו מונח כי חכם גדול היה ואין משיבין הארי כי אין הולכין אחר פירושו לא לאיסור ולא להיתר לא לחיוב ולא לפטור שהרי כתב כמה פעמים נגד ההלכה אפי' נגד חכמי המשנה ונגד אמוראי התלמוד בלי מספר ואמת שמעתי אומרים עליו שכך היה מכריז והיה מודיע לרבים שאינו רוצה לישא פנים אלא לפרש עד מקום אשר שכלו מגיע לולי הקב"ה כאשר רימז בקצת מקומות בפי' התורה לולי הקבלה הייתי אומ' וכו' ולא צדקו דבריו בעיני ולפי דעתי שכבר נתן עליהם הדין כי נתן יד למיני' ולצדוקים ולקלי האמונה אני הגבר אשר ראה עני עמו ואף כל ואת ששיבח אותו הרמב"ם ונתן לו עטרה החרשתי כי דרך קצת בדרכיו בענין חכמו' פילוסופי' וחירוזי' וסברות שבאותה חכמה זכו ועלו לשלימות ותכלי' הנפש הנשארת הלואי שתהיה עלייה זו עלייה ותו לא מידי אבל לא היה לו להרמב"ם די בזה אלא שגינה חכמי הצרפתי' ואומר שאל יראה להם מכירים את הבורא אלא מתוך אכילת בשר שור שלוק מטובל בחומץ ובשומן לא בזה הדרך הלך ה"ה רמב"ן אשר כתב עליהם בדיני דגרמ"א דף ק"י בחידושי הרשב"א דב"ב וז"ל וחכמי הצרפתים אספו רובן אל עמן הן המורים הן המלמדים הם המגלים לנו כל אבר ואף שהיה ספרדי הכיר האמת ושיבח למי שראוי לשבח ולא כמו שעשה הרמב"ם ואמת שכבר שקל הרב למטרפסיה שעמד אחד מאנשי דורו והוא החסיד הטהור הראב"ד אשר השיג עליו בכמה מקומות בלי ערך וחשב אותו לנקלה כא' מן הטועים המקלקלים בלימודם ומהורסי' וגם לרוח יתיר' ולא עוד אלא מ"ש הרמב"ם בספרו שהוא מין כתב הוא שכמה גדולים וחשובים ממנו הלכו בזו המחשב' צאוראה איך דימהו ולמה חשבהו ומה לי להזכיר בראשונים אבל מצאתי בתשו' הרא"ש שכתב שהאיש רמב"ן גדול היה מאוד בכל החכמות אכן כשהוא חולק עם ר"ת ור"י שלא לשמוע אליו אלא לילך אחר בעלי התו' כי קבלה בידו שר"ת ור"י וצרפתים היו גדולים בחכמה ובמנין יותר מן הרמב"ן ומתוך זה ניתן לבעל דין לחלוק ולומר קיים ליה כחד מנהון הספרדי כספרדים וכל א' בורר את שלו ועם ועם כלשונו וסובר התורה ירושה היא למשפחות ולא זו הדרך ולא זו העיר כי מימות רבינא ור"א אין קבלה לפסוק כא' מן הגאונים או מן האחרוני' אלא מי שיוכשרו דבריו להיות מיוסדים במופת חותך ע"פ התלמוד והירושלמי והתו' והתוספת' במקום שאין הכרע בתלמוד ובגלל הדבר לא יכולתי להתאפק ולמשול ברוחי מלעשות ספר וחיבור אף שאין קץ לדיבור כמ"ש שהזהיר החכם עליו מ"מ צוקי העתים והירום דעת המחולקים כמבואר הביאוני הלום להעלות בספ' ושמתי לבי לתור בחכמה ולחקו' אחר שורש הענין והעבודה שלפעמים שבוע א' ישבתי משתומם בדמיון השכל עד שיגעתי ומצאתי שורש העניין ואז כתבתו בספר וזו היא שיטתי להביא כל הדיעות קדמאי אמצעי ובתראי פוסקי' ומחברי' ומנהגים הלכה והלכה בעלי תשובות כותבים איגרת קובצים וליקוטים כדי שלא יביא בעל דין לחלוק ולומר ראה איך שכ' מחבר זה דיניו ופסקי' לפי דמיונו בראייה מספקת אלמלא ראה מחבר זה דברי הספר או איגרת תשוב' של הרב ההוא לא נקט לבו לחלוק ובודאי היה חוזר מדבריו ובזאת יראתי והבאתי כל הדיעות קדמאי דקדמאי ובתראו דבתראי בלי נשאר א' מהם מן כל הראיו' שלי באר היטב ולא נשאתי פנים לשום א' מהם או לבטל דעת האחרונים שבאו במגילי' ספרים בביאורי הפוסקי' והתשו' ובכמה מקומות שגו מבלי עיון שם הזך וכאשר חנני אלקים ויש לי כל ברוך המקום ברוב חסדו ירדכי לעומקה של הלכ' והייתי יושב ומתין בכל דין ודין קודם שחתמתית וחקקתיהו בספר וכת' הכל בביאור יפה ובראיו' מופתי' אף שהדה שלפנינו לעת ההיא מרוב חלשות ורפיון ידים אין יכולת בשכלו להשיג שגדול א' מן המחברים יטעה בדמיונו וסוברים מ"ש בכת ישן אין להרהר אחריו ואין נותנין לבם אלא לסתור דברי חביריה וכל מה שיצא מפי אדם אפי' הוצק חן בשפתותיו ופיו מפיק מרגליות א"ה אומרי' מה גבר מגוברין הלאגם לנו יש לשון לימודים ויד ושם בתלמוד כמותו אבל האמונה באמונת שמים שהוכחתי כמה פעמים בפרט מן הפוסקים האחרונים שטעו בכמה מקומות מן התלמוד כאחד מן התלמידי' הטועי' בעיון הלכה ע"כ שמתי פני כחלמיש לאמור עליהם אמרתי פני עליון כולהון אכן כאדם ידרושון ולכן לא אאמין לשום א' מן המחברים יותר מחביריו אף שיש הכרע גדול בין מעלותם למי שהורגל בהם בעיון רב מ"מ התלמוד הוא המכריע וראיות ברורות יתנו עידיהן ויצדקו ולפעמים מחבר אח' כיון ההילכתא ולא מטעמיה מי היה גדול בחכמה ובמנין כר"ת בזמנו והוא התיר אשה שזינתה עם הגיו לכשיתגייר וכת' עליו כל האחרונים אשר לא הגיעו למעלתו שטעה בראייה ובמופ' וחזרו הר"ם והרא"ש וקיימו את דינו וכתבו דהלכתא כוותיה ולא מטעמיה בעבור כל זאת דרשתי וחקרתי היטב בז' חקירות ובז' בדיקות אחר כל מקור וחוצב ההלכה בתכלי' היגיעה והעיון ובמעט שינה ברוב שיחה עם חביריי ותלמידי יות' מכולם עם הספר כל הקורא בו ימצא מקום חוצב עם המופתים יבין וידע וישכיל ושלא הנחתי שום מחבר שלא עסקתי בעיוני קודם חיתום גזר דין וגם פעם אחד בא לידי ע"י נר מצוה ותורה אור כאילו הראוני מן השמים ונת' לי הרמנ' ואמיץ כח ממלאכית הרקי' ופתחולי שערי אורה לומר עסוק בתורה דון ואסור והתר והורה הוי גברו כארי שבחבור' כתוב על ספר והבא לבם תשור' ובחול' מחכמת' ליראיו בטחתי וחפץ ה' יצליח בידי וקראת שמו (ים של שלמהו אקוה לאל כשמו כן הוא כי מלא הוא על כל גדותיו בפי' השמעתת) ופסק הלכה סתימו' התו' לפעמים וסתימות הרא"ש עם כל דעת המחכמים וחידושים מכל התשוב' וכתבי' שהוסיפו האחרונים ואקוה יתקלסו ממנו עילאי ותתאי כי בשם ה' בואי ללמד וכן יספיק ה' בידי ויאר עיני בתורתו וידביק לבי במצותיו אמן

אמר שלמה אמרתי אחכמ' והיא רחוק' בקשתי למצו' דברי חפץ ולכתו' יושר דברי אמת ולהעלו' בספר כל דברי חכמים בעלי אסופו' וכל משא ומתן שלהם כדר"בנות ולחתו' גזר דין בראייות חזקות במסמרות נטועים ודמיתי בלבי אף שאמר החכם עשות ספרים הרבה אין קץ הוא המכוון שאינו מן האפשרי לעשות ספר וחיבור שיספיק מבלי זולתו ויפאר עליו עושהו ה' לך שלחן ערוך ע' כל כליו א"א כי מרוב הוספה יתרבה עליו הוספות אחרות באחרית הימים כעניין שהזכרתי בהקדמתי הראשונה אבל מ"מ הרשות נתונה לחקור ולעיין ולדעת כל חכמות תורניים ושיחותם וכל בניינם כפי אשר יד האד' מגעת ולסתו' ולבנות כפי אשר יגזרו עליו מן השמים ועתה אני אודה ולא אבוש כי לא ירדתי לדעת החכם במה שאמר לעשות ספרים אין קץ כי הזהיר החכם כפשוטו והפך פניו נגד המחברי' ועושי ספרי' שרוצים לתקן כל השאלות מבלי ספקות ולהארי' בראייות כדי לחזק דבריה' כחומה של ברזל אין קץ לדב' ונלאה בפר' איש כמוני שהוכרחתי להביא כל הדעות עד שעלה מסכת בבא ק' שחיברתי בערך ספר שלם מן המחברים ואח"כ התחלתי לחבר מסכת יבמות ובשתי שנים לא הגעתי אלא לחצי המסכתא ועל כתובו' יגעתי שנה תמימה ולא הגעתי אלא לשני פרקי' ופרף מצות חליצ' עסקתי חצי שנה ויותר העירוני רעיוני והשיבו לי כליותי נבול תבול וגו' ר"ל הקוראבו עד מתי יהי' יגיעך ולישא המש' הגדול שא"א