ים של שלמה על חולין ב

ראשי תיבות הנמצאים בספר הזה

א א"י אינו יודע א"ט אלו טריפות א"ד או דלמא איכא דאמרי א"ו אלא וודאי א"ש אמר שמואל

ב ב"א בני אדם ב"י בן יומא בה"ע בעל העיטור ב"ה בית הכוסות ב"הש בית השחיטה

ג ג"וט גדיים וטלאים

ד ד"ז דינר זהב ד"ח דברי חכמים ד"ת דברי תורה

ה הר"פ הרר פרץ המרי המרדכי

ו וי"פ ויש פוסקים

ח חנ"נ חתיכה נעשה נבילה חה"ל חתיכה הראוי להתכבד

ט ט"י טחתי ישראל ט"ע טביעת עין

י יב"ח י"ב חודש

כ כ"ד כן דעת כ"פ כן פסק כל"בת כלישנא בתרא כל"ק כלישנא קמא כ"ה כל הכשר כ"ש כל שהוא

ל ל"ק לישנא קמא ל"בת לישנא בתרא ל"נ לא נהירא

מ מע"ל מעת לעת מ"כ מצאתי כתוב מ"מ מגיד משנה מה"ש מהלכות שחיטה

נ נ"נ נעשה נבלה

ס ס"ד ספק דרוסה ס"מג ספר מצות גדול

פ פ"ה פרק השוחט

צ צ"ה צומת הגידין

ק ק"ד קורט דם

ש ש"ד שערי דורא ש"ל שכחת לקט

ת ת"ח תורת חטאת

הקדמה ראשונה

שלמה עליו השלום אמר בחכמתו ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרי' הרבה אין קץ ודרשו רז"ל בפ' עושין פסין החיוב הוא לשמוע ד"ח שנקראו סופרי' כי מה שחדשו והוסיפו בקבלת' בתורה שבע"פ הל"מ על תורה שבכתב שהוא בתכלית הקיצור בכמות וארוך באיכות אף הוסיפו וגזרו ועשו המשמרת למשמרת כאשר הקדים החכם הזה שעשה אזנים לתורה שנאמ' איזן ותיקן וחיבר וכל הנמצא בדברי חכמי התורה מימות משה רבינו ע"ה עד עתה הן הן החכמי' שהוא אמר עליה' דברי חכמי' כדרבינות וגו' כולם נתנו מרועה אחד ושלא לתמוה על מחלוקותם בריחוק הדעות שזה מטמ' וזה מטהר זה אוסר וזה מתיר זה פוסל וזה מכשיר זה פוטר וזה מחייב זה מרחק וזה מקרב אם דעתם לש"ש והראשוני' אפי' בב"ק לא היו משגיחים וכולם דברי אלהים חיים כאלו קבל כל א' מפי הגבורה מפי משה אף שלא יצא הדבר מפי משה מעולם להיותו שני הפכים בנושא אחד אע"פכ דימהו החכם לרוב אישורו וחיזוקו שאין בין דבר שהוציא משכל הפועל אשר נתעולל כמו שכל שני ושלישי לבין דבר שבא אליו בכח חוש הדיבו' בקבלה הל"מ אף שלא ציירו במופת שכלו להיותו הכרח לולי צד הקבלה איש מפי איש והמקובלי' כת' טעם לדבר לפי שכל הנשמות היו בהר סיני וקבלו דרך מ"ט צינורות והם ז"פ ז' מזוקק שבעתים והם הקולות אשר שמעו וגם ראו וכל ישראל ראו את הקולות הן הדיעות המתחלקות בצינור כל א' ראה דרך צינור שלו לפי השגתו וקבל כפי כח נשמתו העליונ' לרוב עילוייה או פחיתות זה רחוק מזה עד שא' יגיע לטהור והב' יגיע לקצה האחרון וטמא והג' לאמצעי רחוק מן הקצוות והכל אמת והבן זה ולכן אמר החכם מאחר שד"ח אמיתי' כולם דברי אלקים חיים במחלוקות' ק"ו בהשוות' יחד א"כ הגע עצמך משה למה לא כתב מפי הגבורה באר היטב כפי אשר ראוי מבלי שיפול בו שום ספק ויהיה פנים א' לתורה לא מ"ט גם זולת זה מה שהיה ראוי להוסיף ולגזור ראוי היה למשה להודיע בספר באם תגיע למקו' שתמצא בקעה פרוצה גדור אותה ותוסיף בבנייני' מה שראוי להוסיף בשום ענין על דרך אין גוזרין גזרה על הצבו' אא"כ רוב הצבור יכול לעמוד בה על זה השיב החכם על תמיהת עשות ספרים הרבה אין קץ כלומר שאינו מן האפשרי לעשות ספר"ים בענין זה כי אין קץ ותכלית בעניינו כמשמעו כי אם יהיו כל רקיעי השמים גוילים וכל הימים דיו לא יספיקו כדי לפרשה אחת עם כל הספקות שיש בה ומה שיחודש בה ויוצא ממנה לרוב תועלותיה עם כל מה שיכולין חכמי ישראל להעמיק משכל העליון לשנות ולהוסיף עליו ועו' אדרב' אם כתב כ"ז בתורה ק"ו שיהיה עליו יותר הוספה ר"ל הוספה על הוספה ר"ל שא"א שלא יפול ספקות ושינויים ועומק הדעת בהוספה ראשונה עד שתגיע הוספה שנייה לאלף אלפי' כמותה כלל הדבר אמ' החכם והודיע שאינו בנמצא מן האפשרות להודיע ולבאר כל ספיקות התורה מבלי חילוקי' עד סוף שתהא ידו של אדם מגעת א"א ע"כ מסר התורה לחכמים השתולים בכל דור כל א' וא' לפי חצוב מקור שכלו חלק לעילוייה ולהוסיף כפי מה שיראו לו מן השמים ואם בא לטהר מסייעין לו בריך רחמנא דיהיב חכמתא לחכימין ועת' צאנה וראנה בנות ציון המצוייני' בתורה ובמצות אם אינכם נביאי' בני נביאים אתם והביטו וראו כי שלמה ע"ה אמר בעתו נגד חכמי התור' שלבם היה כפתחו של אולם לרוחב השגתן עשות ספרים הרבה אין קץ ר"ל שלא יספיק להן לכתוב התורה מבלי שיפול בו ספיקות וחילוקי דעות אף שעדיין לא היה מתפשט כל כך ריבוי הדעת והוספה אנו יתמי דיתמי שלב דורותינו אינם אלא כפתחו של מחט סדקית ואם הראשונים כמלאכי' אנו כחמורי' ממש איזה ספר ואיזה חיבור שיספיף לנו ק"ו בן בנו של ק"ו לעשות ספרים לספקות ולקוצר השגתינו אין קץ ותכלית כי אפי' באותן שהיו לפנינו נפלו המחלוקות וגודל החוליות וגודל החולשות עד שאמרו מבית שמאי והילל ואילך שנעשה התורה כשתי תורו' ובגלל הדבר הזה הוצרכו להוסיף ולשנות על תור' שבכתב עד שלא היה מספיק תורה שבע"פ כי אם להעלותו בספר ולעשו' ג"כ תירוי כתביי וסמכו על עת לעשו' הפרו תורתך כמו שעשו חכמי המשנה עד סוף התנאי' וראש לחכמי' ר' הקדוש שעשה סדר וחיבור לכל המשניו' והסדרי' עד שהיה נראה לו ולחכמים שעמו דבר מספיק בזמנו ומחמת אותה הוספה נתרבו יותר הוספות מחמת שנפלו מחלוקות ביני חכמים האמוראים עד שנתרבה ג"כ הוספה על הוספה ושינוי הדעת עד שהוכרחו בימי רבינא ור"א שהוא גדול בדור האחרון להוסיף ולחבר התלמוד כולל הסדרי' בתכלית האריכות המשא והמתן ובימיו נסת' התלמוד שאין להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו ואף גם זאת ברוב אריכות פלפול ועומק שלו קודם מסקנא דשמעתין וסיומא דמילתא וגם השתנות הסוגיות בתלמוד בפנים שונים עד שידמה לקורא בו מקום א' לטהר והב' לטמא ח"ו או אח' לחיוב והשני לפטור וכאילו התלמוד עצמו סותר את בנינו וניחם על דבריו ואין אנו יודעין איזה בראשונה ואיזה באחרונה להיות מסקנא וחיתום גזר דין אף שבאו הגאוני' וכל בעלי הלכות וקצרו התלמוד ועשאוהו כסולת נקייה לא הצילו נפשם מן ההשגה אשר הזכרתי

אמת שרמב"ם הספרד"י עשה חיבור נאה מכל אשר היה לפניו בעניין זה שהוא מסודר בהלכותיו ובפסקיו ובקוצר הסיפור וכולל כל התורה עם סדריו נהוג ואינו נהוג לא יש דבר שהני' מלהעלות על הספ' ובאמת לפי דעתו ושכלו כתב כל התורה. כאילו קבל משה מפי הגבורה, הל"מ מבלי ראייה ברורה. ומ"מ הוא אינו מקובל בשכל הנקנה מאחר שאינו ידוע מקורו ובאמת כ' עליו ר"מ מקוצי שהוא כחלו' בלא פתרון בענין זה שאם יבא החולק עליו בהשגה לא תמצא מקום לנצח כי מי יודע מה הוא כוונתו אם מחמ' ראיי' מהתלמוד שלנו או מהירושלמי או מהתו' או מהגאוני' או מסבר' עצמו או ט"ס הוא כאשר יש בכמה מקומו' וכמה פעמי' השיג עליו הראב"ד בדברי' נכוחים לעין כל בדבר הנראה לעינים והמגי' משנה בעצמו כתב כמה פעמים שהו' ט"ס או הודה ולא בוש והמגדול עוז כ' תמה אני אם יצא ההשג' מפי הראב"ד וסותם דבריו כמצליף ומקלקל ומעוות הדברי' בלי טעם וריח ועובר בבל תשחי' הדיו כאשר כתבתי עליו בפ' החובל בסי' י' ובכמה מקומות כ"ז מסמיו' עינים שלא היה מביא ראייה וזכרון לדבריו אפי' מעט בתכלית הקיצור היה