ים של שלמה על חולין כח

בהמה גדולה צריך שיחתוך הצואר לשני חתיכות אבל עוף דצוארו דק וקטן די בהסרת הראש ע"כ ואנו נוהגין לחטוט אחר הוורידין והחוטין של צואר ולחותכן אלא שאין נזהרין לשוחטן או לנוקבן בשעת שחיטה וצריכין אנו לדברי ר"ת שחילק במה שאנו מסירין הראש

ה דין בהמה או עוף שנשחטו ורידיו מותר לצלותן שלימין בלי שום חתיכת חוטין כלל לא שחט הוורידין צריך לנתחו אבר אבר ואם עבר וצלאו בלא חתיכה א"א צריך לחטט אחרי כל החוטין ואנו נוהגין בזה אפילו לצלי ולבישול אפי' חתך א"א צריך לחתוך שני החוטין דהיינו שביד ושבלחי ובעוף א"ג לחתוך אלא שני החוטין ואם עבר ובשלן שלימים יתבאר בפ' ג"ה והיכא שספק לנו אם נשחטו הוורידין אז בעוף אמרינן חזקה נשחטו ובבהמה הוא בהיפוך

פסק כתב הר"ן בפירושיו ולפי המסקנא נמצינו למידין שהבהמה או עוף שנשחטו ורידיו צולה אותן והן שלימים בלא חתיכ' חוטין כלל דלצלי לא בעינן חתיכת חוטין כדמוכח ההיא דפ' הזרוע לא שחט את הוורידין צריך לנתח א"א עבר וצלאן בלא חתיכת א"א צריך לחטט אחרי כל החוטין בכ"מ שהם אבל הבשר עצמו אינו נאסר דדם משרי' שריק ואינו מפעפע בצלי ולפי' אינו אוסר אלא כדי קליפה זהו דינו של צלי אבל לקדרה אעפ"י ששחט את הוורידין או שחתך א"א צריך לחתוך שביד ושבלחי ואין חתי' הוורידין מועלת להם לפי שאין נשפכין דרך שם. ויש מי שאומר שלא נאסרו חתיכת שני החוטין אילו אלא בבהמה אבל בעוף אין צריך שחוטי העוף רכין הן ודמן יוצא ע"י מליחה ואין כן דעת ר"ח ז"ל עבר ובשלן שלימי' בלא חתיכת וורידין אם יש בקדר' כדי לבט' הדם שבכל החוטין שרי ואי לא אסור וב"כ וב"כ צריך לחטט אחר החוטין ולהוציאן שהן עצמן אסורין לפי שאין יוצאין מידי דמן והיכא שנסתפק לו אם נשחטו ורידיו ואם לאו בעוף צולאו ומבשלו כולו כאחד דהואיל והוא צריך לשוחטן חזקה נשחטו אבל בבהמ' שא"צ לשחו' את הוורידן שדרכ' לנתחה א"א אסור לצלות' ולבשלה שלימ' עד שיודע לו שנשחטו והנה מ"ש שאם לא שחט הוורידין ולא חתך א"א שצריך לחטט אחרי כל החוטין שמצוי בהן דם אנחנו נזהרי' אף בנתיחת אבר לחטוט אחרי כל החוטין המצויין בהן והן ידועין בעניין הניקור ואף בצלי נוהגין כן לכתחילה כמ"ש לקמן בפג"ה סי' ה' ובדיעבד הן לבדן אסורין כדפי' ומ"ש שי"א דדוקא בבהמה נאמרו אלו שני החוטין יפה אמרו וכן המנהג ואמת מנין לנו להוסיף באיסורי' כי בעוף לא תמצא חוטין של יד כי הגפין הן הידים ושם לא מצאנו חוטין מליאים דם אלא שראיתי למקצת פירושים שנזהרו בהן שלא לאכול החוטין שברגלי התרנגול והעופות שהן מלאים דם שחור אחר בישולן וכ"כ המרדכי וז"ל (פ' ג"ה תשל' דע"א) השיב ר"י רגלי הבהמה והעוף לא ידעתי בהם חוט שרגילים להאדים ואם יראה באקראי יש להשליך אותן גידי' והנמצאי' בירכי העוף רגילין תמיד להיות אדומים ונהגו בו היתר א"כ צ"ל אין בהם דם ואעפ"כ ק' בעיני לאוכלן כשבאין לידי אילו אדומים ושחורים ואפ"ה איני רגיל לנקרן קודם בישול דלא חזינן רבנן קשישי דמצריכי הכי עכ"ל ומ"ש שאם עבר כו' לענין קליפה כצלי וס' בבישול אכתו' המסקנא בפג"ה ומ"ש היכא דנסתפק כו' לפי מ"ש שאנו יוצאים במה שמשליכי' הראש א"כ הוי כאילו נחתכו וורידין ושרי בכל עניין ובבהמה אסור במ"ש הוא

ו (יתבאר דהלכה כרשב"ל דאינו לשחיטה אלא לבסוף ושנים ששוחטן את הפרה אדומה הראשון טהור והשני טמא או כששחטה בשני סודרין הראשון טהור והשני טמא וישראל ונכרי ששחטו פסולה ואפ' בעוף ומ"מ בעינן שיעשה מעשה טרפ' דהיינו שישח' אח"כ בושט אפי' במשהו או בקנה ברובו אבל אחר ששחט הישראל רוב שתי סימנים או שחיטת הגוי אינה פוסל' כלל ולא מסתבר כלל לומר שעשה מעשה טרמה מאחר שכבר נגמר' השחיטה)

אמר רשב"ל משום לוי סבא אין לשחיטה אלא לבסוף ור"י אמ' ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומסיק אמר רבא הכל מודים היכא דשרט סי' א' נכרי וסי' א' ישראל שהיא פסולה שהרי נעשה בה מעשה טרפה ביד נכרי עולת העוף נמי היכא דמלק סי' א' למטה וסי' א' למעלה פסולה שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף למטה לא נחלקו אלא כגון ששחט סי' א' בחוץ וסי' א' מבפנים למ"ד ישנ' לשחיטה מתחילה ועד סוף מיחיי' למ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף לא מחייב והלכ' כרשב"ל אליב' דלוי כמו שסבר רבא בפ"ב דזבחי' והא דלא חשיב בהני תלת דהלכה כר"ל לגבי ר"י משו' דלאו משו' דנפשיה קאמר כן פי' התו' ומאחר דהלכה דאין לשחיטה אלא לבסוף א"כ שנים ששוחטין את הפרה אדומה הראשון (טהור) והשני טמא או כששחט בשני סודרים הסודר הראשון טהור וסודר השני טמא ותימא על הרמב"ם שהשמיט דיני' אילו והא דקא' שאם שחט עכו"ם סי' א' דפסול אפי' בעוף מיירי ואע"פ שכבר נגמרה השחיטה בהכשר מ"מ שחיטת הנכרי שהיא באה בסוף מקלקלת השחיטה ואף דשהייה וחלדה מבעיא לתלמודא במיעוט בתרא שחיטת הנכרי גרע טובא והוי פשיטא ליה שפוסלת בתחילה ובסוף ומ"מ בעינן שיעש' מעשה טריפה דהיינו שישחוט אח"כ בושט אפי' במשהו או בקנה ברובו אבל אחר ששוחט הישראל רוב ב' הסימנים אז שחיט' הנכרי אינ' פוסלת כלל ול"ד לשאר פסולים כגון שהייה וחלדה במ"ב משום דעדיין בשחיטתו הוא (עסוק) אבל הכא מאחר שנסתלקה שחיטת ישראל והוא שחט רוב הסי' השאר חשבינן כאילו נשחט חוץ משחיטת בהמה שאם שחט הישראל הרוב של הושט וגמר הנכרי פסולה לכ"ע דהוי יד נכרי באמצע ובמקום שעושה אותה טרפה כי לא נסתלקה יד הישראל שהרי עדיין יש לו לשחוט ומה שמסקינן לעיל בפ"ק יתיב ר' אבא אחורי דרב כהנא ויתיב ר"כ קמיה דר"י ויתיב וקאמר שחט במקו' נקב מהו א"ל שחיטתו כשר' שחט ופגע בו נקב מהו א"ל שחיטתו פסולה אזל ר' אבא אמרה קמיה דר"א אזל ר"א אמרה קמיה דר"י א"ל מ"ש א"ל שחט במקו' נקב נעש' כמי ששחט נכרי וגמר ישראל שחט ופגע בו נקב נעשה כמי ששחט ישראל וגמר נכרי קרי עליה נכרי נכרי פי' לגלג עליו נכרי נכרי כלומ' בשחיט' נכרי אתה תולה טעמך ואין הטעמי' דומים אמר רבא שפיר קרי עליה נכרי נכרי בשלמא הת' מדהו' לישראל למישח' רובא ולא שחט כי נפק חיות בידי דנכרי נפק' אלא הכא מכדי משחיט שחיט מה לי במקום נקב מה לי פגע בו נקב וסוגי' זו הבי' הרשב"א בת"ה הארוך וכ' (הב"י) עלי' וז"ל ותחילת הדברים שכ' התחיל א' מהפסולים לשחו' וגמר ישראל על ידו וכו' למד' בארו' מדגרסי' בפ"ק דחולין יתיב ר' אבא אחורי' דר"כ וכו' אמר רבא שפיר קרי עליה נכרי נכרי בשלמא התם מדהו"ל לישראל לגמור כולה ולא שחיט וכו' אלמא בין ששחט נכרי בקנה חציו וגמרו ישראל ובין ששחט ישראל במקו' שלם שבקנה ופגע בחתך שחתך נכרי כשרה ודוקא בקנה אבל בושט כשהתחיל נכרי או שגמרו פסולה והלכך אם התחיל לשחו' בושט אסורה ואפי' אינה לשחיטה אלא לבסוף דגרסי' בפ' השוחט הכל מודים היכ' דשחט בה סי' א' נכרי וסי' א' ישראל פסולה שהרי נעשה בה מעש' טריפה ביד נכרי וסי' א' ביד נכרי דקאמ' ל"ד אלא אפי' משהו בושט דהא טעמ' קאמ' מפני שנעשי בה מעש' טריפה ביד נכרי עכ"ל וקצת משמ' מדבריו דאפי' בגמר השחיט' מ"מ פוסל הנכרי בושט מ"מ נר' בעיני דדוקא בבהמ' ובאמצע השחיטה א"נ בגמר השחיטה היינו אחר ששחט ישראל חצי הושט בא הנכרי וגמרה ואע"פ שבכה"ג בקנ' נמי פוסל הנכרי מה בכך אג' תחילת שחיט' דאינה בקנה קאמר נמי בגמר השחיט' וה"ה בקנה ולישנא דגומרה הכי משמע שהרי כ' נמי בת"ה וז"ל התחיל א' מהפסולים לשחוט וגמ' ישראל על ידו או הישראל שהתחיל וגמ' הפסול על ידו פסול בד"א שהתחיל הפסול בדב' שעושה אותה נבילה כגון בושט או ברובו של קנה אבל התחיל בחצי קנ' וגמר ישראל על ידו כשר' אלמא דגומר' דקאמר היינו גמר הכשר השחיטה שהוא הרוב אבל אחר ששחט ישראל הרוב לא מסתבר כלל לומר שקרוי שעשה מעשה טריפה מאחר שכב' נגמרה השחיטה ולא כמ"ש הא"ז בפ' כ"ה גבי שובר מפרקת' של בהמה דדוק' שובר אבל חותך לא שהשיג ר' משולם בן ר"ק אם אחר ששחט היהודי לאלתר ישים הנכרי סכינו נגד הצואר של בהמה אין זה גמרו ביד נכרי ומות' דלא הוי גמרו ביד נכרי אלא כשישראל שחט רוב השחיטה נגמר ביד נכרי ע"כ גם הא"ז גופא כ' בתחלה פ"ק כדברי וז"ל תניא בתוספתא ישראל ששחט ומירק הנכרי שחיטה על ידו שחיטתו פסולה שחט בה רוב שני' שחיטה כשרה שחט בה דבר שאין עושה טריפה וישראל בא וגומרה שחיטה כשרה דקי"ל אין לשחיטה אלא לבסוף ע"כ

ז דין השוחט בב' וג' מקומות אפי' בהיקף פסולה ואם שחט למעלה לצד הראש ואחד למטה לצד החזה אם יש רוב במקום א' שחיטתו כשרה וכן אם שחט באלכסון או בקולמוס כשרה מ"מ אם שחט מיעוט למעלה והרוב למטה שחיטתו פסולה אבל אם שחט מיעוט למעלה ואח"כ שחט כולה למט' כשר

אמר ר"י אמר רב השוחט בב' וג' מקומות שחיטתו כשרה כי אמרית' קמי' דשמואל א"ל בעינן שחיט' מפורע' וליכא וכן אמר רשב"ל מניין לשחיט' שהי' מפורע' שנ' חץ שחוט לשונם פירוש דומיא דחץ שאינו חותך בב' וג' מקומות מתיב ר"א ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפי' אח' למעלה וא' למטה שחיטת' כשרה אלמא דלא בעינן מפורע' א"ל ר' ירמי' משנתנו בסכין. א' וב' ב"א ואיירי ששוחטין באלכסון אבל בב' וג' מקומות לעולם פסולה ומסיק ההוא