ים של שלמה על חולין כו

דסופו להחמיץ הוי פרי מ"מ אם בא להפריש מעשר מן התמד שעדיין לא החמיץ לא יפרי' אלא מיניה וביה ולא מתמד אחר דשמא יחמיץ ואידך לא יחמיץ ונמצא שיפריש מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב וכ"ש שלא יפריש מתמד שהחמיץ עליו ועוד תניא ומייתי בסוגיא התמד עד שלא החמיץ משיקו במים והוא טהור משהחמיץ אין משיקו במים דלא מהני השקה אלא למים מכח חיבור למקוה ולא לאוכלין ומשקין ונראה דה"נ כל זמן שלא החמיץ עדיין בתר חזותא (אזלינן) לעניין השקה דמהני

נה האחין השותפין שכבר חלקו בירושתן שחייבים בקלבון פטורי' ממעשר בהמה הנולדי' להם משך ימי שותפתן וכשחייבים במעשר דהיינו היכא שלא חלקו פטורים מן הקלבון

מתניתין האחין השותפין כשחייבי' בקנבון דהיינו הכרע לכל שקל מאחר שכבר חלקו בירושתן ולבסוף נשתתפו הוי כאחרי' ופטורי' מהמעשר בהמה הנולדי' להם כל ימי שותפו' דכת' יהיו לך ולא של שותפות וכשחייבין במעשר בהמה דהיינו היכא שלא חלקו פטורין מן הקלבון דבמקום אביהן קיימי ותנן התם השוקל ע"י עני או ע"י שכנו או ע"י בן עירו פטור מן הקלבון ובניו נמי מצו' שקליהן על אביהן דלא גרעי משכנו ובן עירו

נו דין דקטנה יש לה מכר ויש לה קנס וכ"ט שיש מיאון כגון קטנה אין כאן חליצה וכ"מ שיש חליצה אין כאן מיאון

מתניתין כ"מ שיש מכר דהיינו קטנה אין לה קנס וכ"מ שיש קנס דהיינו נערה אין כאן מכר דהא אפי' מכורה כבר יוצא' בסימני' ומתניתין ר"מ היא אבל חכ"א יש קנס במקום מכר דס"ל נער חסר כתיב דהיינו אפי' קטנה וכן הלכ' וכ"מ שיש מיאון דהיינו קטנה עד שתביא ב' שערות אין כאן חליצה וכ"מ שיש חליצה אין כאן מיאון וכן הלכה ולא כר"י דאמר יש מיאון במקום חליצה דאמר הבת ממאנת עד שירבה השחור על הלבן

נז דין י"ט שחל להיות בע"ש תוקעי' בין השמשו' כדי לבטל ממלאכ' אוכל נפש ואין מבדילין חל י"ט במ"ש מבדילין בין קדושת שבת לקדושת י"ט ואין תוקעין וחותמין המבדיל בין קודש לקודש ובפתיח' אומרי' המבדיל בין קודש לחול י"ט שחל באמצע שבוע אומרים המבדיל בין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה ואנו מוסיפין כשחל י"ט במ"ש בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת וכו'

מתני' כ"ו שיש תקיעה פי' בין השמשו' להבטיל את העם ממלאכ' כגון ע"ש ועי"ט אין כאן הבדלה כמו במ"ש וי"ט בתפלה ובביתו וכ"מ שיש הבדלה אין כאן תקיעה כיצד י"ט שחל להיות בע"ש תוקעי' בה"ש כדי להבטיל העם ממלאכת אוכל נפש ואין מבדילין לומר הבדלה ולומר בין קדושת י"ט לקדושת שבת שהרי הנכנס חמור מן היוצא חל י"ט להיות במ"ש מבדילין בין קדושת שבת לקדושת י"ט ואין תוקעין בהכנסת י"ט שהרי הנכנ' קל מן היוצא וכיצ' חותמין בהבדלה המבדיל בין קודש לקודש ר' דוסא אומר בין קדש חמור לקדש הקל ולית הלכתא כר"ד והלכה כר"נ ור"י שאומרים דוקא בחתימה אומרים המבדיל בין קדש לקדש אבל בפתיחה אומרים המבדיל בין קדש לחול ומונה סדר הבדלה א"ר זירא י"ט שחל להיו' באמצע השבוע אומר המבדיל בין (קדש לחול) ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה מ"ט סדר הבדלות הוא מונה וכן הלכה ומה שאנו מוסיפין בנוסח הבדלה לומר בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת הבדלת וקדשת כו' כתב במרדכי בפ' ע"פ וז"ל שאל ה"ר אפרים לר"ת מפני מה אנו אומרים בי"ט שחל במ"ש כל האריכות בשלמא בין יום השביעי לששת ימי המעשה ובין קדושת שבת לקדושת י"ט יש ליתן טעם משום דבעי למיעבד בתרווייהו מעין פתיחה ומעין חתימה כיון דלא איפסוק הלכת' לא כמר ולא כמר בין יום השביעי לששת ימי המעשה הוי מעין פתיחה ובין קדושת שבת לקדושת י"ט הוי מעין חתימה אלא מאי דקאמר ואת יום השביעי משי"ה קדשת ל"ל וכן הא דקאמר הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך ל"ל והשיב לו ר"ת שנתקנו על ז' הבדלות עפ"י מה שאמרי' בגמ' הפוחת לא יפחות מג' הבדלות והמוסיף אל יוסיף מז' הבדלות ורוצה לתקן ז' הבדלות בשום מקום והכי הוו ז' המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים הרי ג' כשאר הבדלות שבחול ובין יום השביעי לש"יה ניתקן מעין פתיחה ובין קדושת שבת לקדושת י"ט נמי מעין חתימה ולא הוו מן המנין לא זה ולא זה ואת יום השביעי משי"ה קדשת היינו הבדלה אחרת ר"ל מח"ה וה"פ את יום ה השביעי משי"ה קדשת מיירי בח"ה דמותר לעשו' דבר האבוד בח"ה הרי ד' הבדלת וקדשת כו' הרי ב' הבדלת בין כהנים ללוים ובין לוים לישראלים ובין קדש לקדש היינו הבדלה אחרת דכת' והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים ועוד כתב ט"א בשם השר מקוצי וביררתי חלק יפה

הדרן עלך פרק הכל שוחטין

השוחט פרק שני

א דין דלכתחילה צריך לשחוט ב' הסימנים שלימים בין בעוף בין בבהמה ובדיעבד בעוף סגי ברוב אחד ובבהמה בו וצריך רוב הנראה לעינים ולא המשוער במחשבת הלב ואם שחט חצי של כל אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה וצריך לשחוט בעוף את הוורידין כמו שיתבאר עוד לפנינו

השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו ר"י אומר עד שישחוט אם הוורידין חצי א' בעוף פי' אפי' חצי של כל אחד וא' וחצי בבהמ' דהוי טפי משני רובין שחיטתו פסולה רוב אח' בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה פי' אפי' בקדשים ומסקינן בסוגיא דכ"ע ס"ל דמחצה על מחצה אינו כרוב אלא בעינן רוב הנראה לעינים ובמקצת הל' שחיטה כ' בעינן רה"לע אבל לא רוב במדיד' וליתא ובישינו' כ' ז"ל בעינן רוב כשיעו' אבל לא המשוער בלב וז"ל הרשב"א בת"ה רוב הנראה לעינים פי' המשוער ונמצא יותר החלק הנשח' על המשוייר אפי' כחוט השערה ולא רוב הניכר קאמר וכאותה שאמרו בברכות רובא דמינכר בעינן דהתם אמרו רובא דמינכר והכא אמרו רה"לע ולפי שאמרו מחצה על מחצה כרוב שאע"פ שאין נר' לעינים אלא רואין אותו במראות הלב כאילו הוא רוב אמרו כאן לא רוב הנרא' ללב כאילו הוא (רוב) אלא רוב ממש המשוער הנראה לעינים והכי תנינן בת"כ להבדיל בין קדש לחול ובין הטמ' ובין הטהור אצ"ל בין פרה לחמור והלא מפורשים הם אלא בין טמאה לך לטהורה לך בין שנשחט רובו של קנה לנשחט חציו וכמה בין רובו לחציו כמלא (חוט) השער' עכ"ל וכ"כ הטור והא דקתני השוחט דיעבד אין לכתחילה לא א"א אא' בעוף קאי דבעי לכתחילה ב' סימנים וא"א ארובו של א' כמוהו קאי דלכתחילה צריך לשחוט כל הסימן ונר' בעיני אף דבשא' דוכתין אזלי בתר ל"ב ובפרט במילי דרבנן הכ' אזלי' לחומרא דהני תרי לישני כולה כחד נינהו מדפתח בא"א כו' וסיי' בא"א והרא"ש נמי פ"כ אלא שכ' בסוף והרי"ף תפס ל"ק לקולא כו' וא"כ תימא עליו הלא הוא רגי' נמי לפסוק כל"ב כדרך הרי"ף בכל דוכתא אפי' לקולא בפרט במילי דרבנן אלא שדעתו בזה כדפרישית וסמך על המבינים והנה דעת רש"י כדעת הרי"ף שכ' לקמן גבי מליק' שמצו' שחיטה בעוף אפי' לכתחילה אינו אלא בסימן א' וכ"כ המרדכי בשם ר' ברוך אכן דעת הרא"ש הוא דעת הרמב"ם והרשב"א והר"ן וכן דעתי נוטה דלכתחילה אף בעוף בעי ב' סימנים היכא דאפשר לאפוקי היכא דאיכא למיחש לנקובה ודרוסה אמרי' לקמן נשחטי' לקנה והדר נבדקי' לושט דא"א בעניין אחר ולפ"ז אין לר"ב שום ראייה מזה

ב ביארנו דמדאורייתא עוף הכשרו בסימן אח' וביארנו דמשה רבינו ע"ה נצטוה הלמ"מ על הושט ועל הקנה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה

תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף וגו' הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בשתי סימנים א"א שכבר הוקש לדגים ובדגים לא בעינן שחיטה כלל דכת' הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא ולפוטרו בלא כלו' כדגים א"א שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הכשרו בסימן א' ותניא ר"מ אומר וזבחת כאשר צוויתיך מלמד שנצטווה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אח' בעוף ועל רוב שנים בבהמה ולאפוקי מהאי תנא דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה אלא בנחירת סימנים או בעקירת סימני' סגי'

ג דין דשחיטת אחד בעוף היינו או קנה או ושט ודין עוף שצוארו נקרע ומלוכלך בדם אם ראינו חתול רודף אחריו דהוי ספק דרוסה אז בדקינן תחילה הקנה מבחוץ, ושוחטי' הקנה לבד ואח"כ הופכין הושט ובודקים מבפנים כי א"א לבדוק הושט מבחוץ וגם ס"ד דבהמה שצוארה מלוכלך ונקרע אין לה תקנה אבל אם אינו ס"ד אלא חשש נקובה א"צ בדיקה כלל מן הדין אלא שלחומר' בדקינן לכתחילה ולכן אם חשש הנקב במקום ידוע וליכא ס"ד אז שחטינן למעלה או למטה מאותו המקום ואח"כ בדקינן לה והיכא דליכא מקום ידוע בין