ים של שלמה על חולין כה

שאינן יכולין לברר עליו שפשע שלא כהוגן אפי' חצי הקהל אינן יכולין להעבירו בע"כ של חצי השני מאח' שהוא תוך זמנו וגדולה מזו נר' בעיני שאפי' כל הקהל אינן יכולין להעבירו תוך זמנו היכ' שאינן יכולין לברר עליו פשיעה ומעש' רשע שלא כהוגן רק שיכולין להורידו ולשלם לו כל שכרו אבל אם חצי הקהל באים להורידו אפי' אם רוצים לשלם לו כל שכרו יכולים הצד השני לעכב עליהם ולו' אין אנו חפצים בשום ש"ץ אלא בזה שהוא כבר ממונה ומקובל לנו מתוך אגודה אחת ואחר כלות זמנו נחזו' לברר כולנו ש"ץ א' מתוך אגודה א' ותדע שאפי' כל הקהל אינם יכולים להורידו מתוך זמנו א"ל שמשלמין לו כל שכרו דהא הגאון מהר"י כ' בתשו' בא' שהוציא ש"ר שהוא עשה מעשה ניאוף והורידוהו הקהל מחזנותו ואח"כ נתברר שהוא שקר שצריך לפייסו כו' אבל אין בו צד תשלומים לשלם לו מה שהפסידו בעניין החזנות משום דהוה גרמא בניזקין ודחק לחלק מאוד שזהו קרוי גרמא בניזקין ולא גרמי וס"ל דאפי' הוי גרמי אין בו צד חיוב והיזק ממון אלא מניעות הטוב שהרי בל"ה היו יכולים הקהל להורידו ולומר אין אנו חפיצים בו א"כ לית ליה ממונא גבייהו אלא שזולתו לא היה יכולת ביד הקהל להוריד אותו והוא גרם ומנע הטוב ודומה לאחד שרוצי' הקהל לשוכרו ובא השני וגרם בידים שלא ישכרו וכי זה הוא היזק ממון אלא מניעת הטוב ואינו דומה אפי' לגרמא אלא ש"מ שאף הקהל אינן יכולין לחזור בו ולהורידו מאומנתו א"ל שהוציא עליו קול ניאוף וגרם לקלא דלא פסק עד שהורידוהו וא"כ הפסידו ממון ומ"ה פטרו מהרמא"י מכח דינא דגרמא ע"כ וש"ץ שבא להורידו מחמת שמכר טריפה בחזקת כשרה תמצא לקמן בפרק ג"ה סימן י"ז

נג דין דכלי חרס אינו מטמא מגבו בנגיעה וכן אם הוא באהל המת וצמיד פתיל עליו אבל הוא מטמא מאוירא וכלי מתכת וכלי עצים וכלי עצם הם ממש בהיפך ופשוטי כלי עץ ופשוטי כלי עצם טהורין אבל פשוטי כלי מתכו' טמאין וגולמי כלי עץ טמאין וגולמי כלי מתכות טהורין

מתני' טהור בכלי חרס דהיינו מגבו שאין מקבל טומא' בנגיעה מגבו וכן אם הוא באוהל המת וצמיד פתיל עליו טהור טמא בכל שאר הכלים כגון כלי מתכת וכלי עצים וכלי עצם טהור בכל שאר הכלים שאין מקבל טומאה מאוירו טמא בכ"ח פי' שמטמ' המאכל שבתוכו באוירו אם כבר נטמא ה"ה נמי שמקבל הכלי טומאה מאוירו טהור בכלי עץ דהיינו פשוטי כ"ע משום דאיתקש לשק שיהא מיטלטל מלא וריקן טמא בכלי מתכת דפשוטי כ"מ טמאין טהור בכלי מתכ' דהיינו גולמי כ"מ שלא נגמרו מלאכתן טמא בכלי עץ ומפר' בברייתא איזהו גולמי כ"ע כל שעתיד עדיין לשפשפו בדבר המחליקו ומצחצחו או לעשות בו משבצת ונוי כמו שעושין בארגז של נשים או לחלוק ברהיטנו או לעשות בו כרכוב דהיינו חקיקות גדולות בראשו כמו שעושין בכיסוי תיבות וספסלין ולהטיח בעור הדג שקורין טוני"ס שמחליקו או מחוסר כן לישב עליו או אוגן דהיינו שפה לפיו או אוזן להחזיק בו טמא מחוסר חקיקה פי' אפי' חקוק בו חצי קב והכלי עשוי לחקוק בו קב שלם טהור דלא הוה גמר מלאכה שלו דהוי כפשוטי כ"ע ואילו הן גולמי כ"מ כל שעתיד לשפשף בשופינא לימ"א בלע"ז ולעשו' בו משבצות לנוי ולגיר בכלי כסף וזהב ולעשות בו כרכר דהיינו ציורים שקורין ני"יל ולהקיש בקורנס היכ' שיש בו פחותית מחוסר כן או אוגן או אוזן טהור מחוסר כיסוי טמא ופריך תלמודא ומ"ש גולמי כלי עץ דטמאין וגולמי נ"מ דטהורין ר"י אמר הואיל והן לכבו' עשוין הלכך לא חשיבי עד גמר עשייתן ר"נ אמר הואיל ודמיהן יקרים מ"ב איכא בינייהו כלי עצם ואזדא ר"נ לטעמיה דאמר כלי עצם ככלי מתכו' והנה לכאורה הלכה כר"י שגדול היה מר"נ ולא אמרי' הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך או נימא מאחר דמסיק תלמוד' ואזדא ר"נ לטעמיה דאמר כ"ע ככ"מ בלא מחלוקת אלמא דהכי ק"ל מרבותי' והלכ' כמותו והרמב"ם כ' בפ"ה דהל' כלים וז"ל גולמי כלי עץ מקבלין טומאה חוץ משל אשכרוע שאין הכלי ממנו חשוב כלי עד שיתייפה וקרוב בעיני שכלי עצם ככלי אשכרוע ואין גולמיהן מקבלין טומא' פי' אשכרוע הוא עץ פי' שקוני שאינו לא לבן ולא אדום וכ' עליו הראב"ד בהשג"ה על מה שאמר וקרוב בעיני שכ"ע ככלי אשכרוע א"א זאת הקורב' לא ידעתי מאין באה לו שהרי פירשו בו טעם מפני שמחוסרי שליק' וממרי' את מה שבהם פיר' עושין מה שבהם מר ואין זה העניין בכ"ע ואי ס"ד כר"נ דאמ' במס' חולין כ"ע כגולמי כלי מתכו' דמי לימא הכי ול"ל לדמויינהו לאשכרוע שהוא כ"ע ומוציא ממין כ"ע שאפי' שליקתו עכבתו מפני שפוגם מה שנותנין בו ע"כ והנה מה שהשיג שאינו דומה כו' והרמב"ם היה חכם גדול בעניין הדמיונו' והטבעים והציורים ולבו ראה מה שלא ראו אחרים ומה שלא פסק כר"נ להדיא משום דהדבר הי' שקול בעיניו לפסוק כר"י או כר"נ ע"כ הכריע מכח סברא והא דס"ל לר"נ כ"ע ככ"מ דוקא לענין גולמי אבל לעניין פשוטי דינא ככ"ע דפשוטי' טהורים דהא בפסוק דבגד ועור כו' איתרבאי כ"ע א"כ כולן דינו כשק

נד דין דשקדים המרים בין גדולים בין קטנים פטורים ממעשר והמתוקי' פטורים בקטנים ודין התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה בג' לוגין משהחמיץ חשוב כפרי ונקח בכ"מ ואינו פוסל את המקוה והתמד שלקחו בכ"מ ולסוף החמץ קנה מעשר למפרע והיכא שהניח ג' מידות תמד ומצא ד' אפילו לא החמץ עדיין לא יפריש אלא מיניה וביה ולא מתמד אחר. והתמד עד שלא החמיץ משיקו במים והוא טהור משהחמיץ אינו יכול להשיקו

מתניתין החייב במעשר בשקדים המרי' דהיינו קטנים פטור במתוקים לפי שלא נגמרו עדיין והחייב במתוקים דהיינו גדולים פטורים במרי' ואי' בברייתא דר"י בר"י אמר משום אביו זה וזה לפטור פי' התו' המרים בין גדולים בין קטנים פטורים א"ר אילעי הורה ר"ח בציפורי כמ"ד זה וזה לפטור וכ"פ הרמב"ם דבמרי' בין גדולי' בין קטנים פטורים תו אמרי' במשנה התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר דחשוב כמים ופוסלים את המקוה בשלשה לוגין שאובי' משהחמיץ ניקח בכ"מ דחשיב כפרי דשם משק' חשוב עליו ואינו פוסל את המקוה ואמר ר"נ אמר רבה בר אבוה תמד שלקח בכ"מ ולבסוף החמיץ קנה מעשר למפרע אף שבשע' הקנין לא החמיץ ומתני' דקתני שפוסל את המקו' הלא ספק לענין מים שאובים אין פוסלי' את המקוה שהרי הניחו ריקן ומצאו מלא כשר וה"נ נימא שמא סופו להחמיץ אמ' רבה כששייר ממנו בכוס ורואי' שלא החמיץ רבא אמר מתני' כר"י בן נורי דתנן ג' לוגין מי' שאובין שנפל לתוכן קורטוב דיו ומראהו כמראה מים לא פסלוהו פי' משום דבעינן תרווייהו לריעות' קודם שיפסול את המקוה ושיהיו ג' לוגין דה"ט וג"כ חזותא שאפי' יהיו ג' לוגין של מים בעינן נמי שיהא מראיהן כמראה מים אבל מראה יין אינו פוסל ומ"מ אם נפל לתוכו הרבה יין עד שהמקוה גופא משתנה אח"כ פסול לכ"ע דמקוה נפסל בשינוי מראה ר"י בן נורי אומר הכל הולך אחר המראה אלמא בתר חזות' אזלינן ה"נ גבי תמד בתר חזות' אזלי' ומ"ה אפי' נברר לנו שבסוף יחמיץ ויהי' טעמו יין מ"מ כל זמן שלא החמיץ פוסל את המקוה משום דמראהו מראה מים ממש והנה הרמב"ם פסק כר"נ אמר רבה ב"א שאם החמיץ בסוף קנה מעשר מ"מ לא כת' גבי מקוה דבעינן שישייר בכוס אלא כל זמן שלא החמיץ פוסל את המקו' ואף שפירש"י דרבא פליג על רבה ב"א דאיהו סבר כרבנן דר"י ב"נ דאזל נמי בתר טעמ' דבעינן תרוייהו ומ"ה כל היכי שסופו להחמיץ נקנה בכ"מ אפיר' קפיד רחמנא גבי מעשר ואחזות' לא קפדינן כלל וא"כ לפ"ז יהא קשה דידיה אדידיה מ"מ נר' דל"ק דהרמב"ם סובר דרבא לא פליג אדר"נ כו' וגם הוא ס"ל דלענין מעשר נקנה כל שסופו להחמיץ ודווקא אמקוה הוא דפוסל התמד כל זמן שלא החמיץ אף שסופו עומ' להחמיץ ופליג ארבה דמוקי מתני' כששייר ממנו בכוס דגבי מקוה אזלינן בתר חזותא וכ"פ התו' דלא פליג רבא אלא אמקוה דלא בעינן ששייר בכוס ומ"מ ק' א"כ דק"ל כרבא דס"ל דלא בעינן ששייר בכוס ומתני' ס"ל כר"י בן נורי והרמב"ם פסק כרבנן דר"י ב"נ דבעינן תרוייהו טעמא וחזות' וכן פסק הראב"ד והרא"ש בהלכ' מקואות וצ"ל דרבא ה"ק תנא דמתני' ס"ל הך סברא דר"י ב"נ דאזל בתר חזות' א"כ ממילא נמי כשלא החמיץ עדיין דליכא טעמ' דיין עדיין ואיכא חזות' דמיא חשוב כמיא ואפ' אף רבנן מודים בזה דע"כ לא פליגי אלא בג' לוגין מים חסר קורטוב ונפל לתוכן קורטוב חלב אפי' מראיהן כמראה מים דחסר השיעור של ג' לוגין שיהיה בין הכל טעם מים ויש כאן קורטוב חלב מ"ה ס"ל דלא פסלוה אבל תמד שלא החמיץ עדיין וליכא השתא טעם כלל אלא דחשבינן פרי לעניין מעשר משום שסופו עומד להחמיץ גבי מקוה אזלינן בתר חזות' ולא בתר מה שסופו עומד להחמיץ וא"ל מאחר דק"ל כרב' ורבא ס"ל (כת"ק דחסר קורטוב תני ברישא דס"ל דלא פסלוה אבל ג' לוגין שלימים ונפל לתוכן קירטוב יין אפילו מראהו כמראה יין מודו רבנן דפוסל את המקוה וס"ל דלא אזלינן בתר חזותא וכל המחברי' פסקו אפי' בג' לוגין שלימים כו' שלא פסלו את המקוה י"ל בענין זה לא ק"ל כוותיה דהא אביי ורב יוסף ס"ל התם דלא תני חסר קורטוב ברישא ר"פ נמי מבעיא קמבעיא ליה אי תנא חסר קורטוב ברישא או לא וכל מ"ש בתמד שלא החמיץ היינו שמצא כדי מדתו ואפ"ה אם החמיץ חשבינן כפרי וה"ה נמי אפי' מצא יותר מכדי מדתו רק שלא יגיע חלק הד' אבל אם נתן ג' מידו' ומצא ד' אפי' לא החמיץ הוי כיין לכל מילי וכ"פ הרמב"ם להדיא עוד מסקינן בסוגיא דאפי' לפי מה דק"ל מאחר