ים של שלמה על חולין כג

רחמנא גבי עגלה זאת בעריפה ואין אחרת בעריפ' ומדכתב וערפו העגל' דלא בעי למיכתב העגלה אלא וערפו שם בנחל דהא אעגלה קאי אלא שינה הכתוב לעכב שלא תהא כשרה אלא בעריפה ולא בשחיטה וטעות נפל בספרים וערפו בעריפה ולית' אלא כדפרישי'

מז דין מה שכשר בכהנים דהיינו שנים פסול בלוים דהיינו למעלה מנ' ומה שכשר בלוים דהיינו מומין פסול בכהנים אבל בשילה ובית עולמים אין לוים פסולים בשנים ובארנו דכהנים משיביא ב' שערות עד שיזקין וירתת בידיו ורגליו כשר לעבודה ומ"מ אחיו הכהנים אין מניחין אותו לעבודה עד שיהא בן עשרים

כשר בכהנים דהיינו שנים פסול בלוים דהיינו למעלה מנ' וכשר בלוים דהיינו מומין פסול בכהני' ויליף מקראי זאת אשר ללוי' דהוי תרי מיעוטי זאת ואשר חד למעוטי כהני' משני' וחד למעוטי לוים ממומין ותניא בבריית' יכול אף בשילה וב"ע נפסלו לוים בשנים ת"ל לעבוד עבודת עבוד' ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שהעבוד' בכתף ועוד תניא בברייתא הכהן משיביא ב' שערות עד שיזקין כשר לעבודה ומומין פוסלין בו ומפרש תלמודא שיזקין עד כמה אר"ח עד שירתת פירש ידיו ורגליו רותחין מאין כח ואמרי' בג' אף שהכהן כשר משהביא ב' שערות מ"מ אחיו הכהנים אינן מניחין אותו לעבוד עבודה במקדש עד שיהא בן כ' ודוק' לכתחילה הוא דלא אבל בדיעבד עבודתו כשרה וכן לוי מבן ל' עד בן נ' כשר לעבוד' והא דכתיב וזאת אשר ללוי' מבן חמש ועשרים שנה היינו ללמוד עבודת הלוים ה' שנים עד שיהא בן ל' כדכתב קרא מבן שלשים שנה בד"א באהל שבמדבר אבל בשילה וב"ע אין נפסלין אלא בקול דכתי' ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד ר"ל לבסם את קולם שיהא נראה כא' וכ' הרמב"ם בה' כלי המקדש פ"ו וירא' לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהיה מן השוערים

מח דין מי שנתמלא זקנו אפי' אינו מילוי גמור אלא שנמצאו לו שערות גדולות מב' צידי הפנים ומצד הסנטר או אפילו אין לו זקן והגיע לכ' שנה אז ראוי לעשות ש"צ לירד לפני התיב' בקביעות אבל בן י"ג שנה לא ירד לפני התיב' אלא באקראי אפי' יש ש"ץ המתפלל בשבתו. ובתעניו' אפילו באקראי לא ירד וג"כ אסור לקטן אם לא עם אחרים ועוד בארנו דמצו' למנות חזן ירא שמים ואפי' יש אחר שקולו ערב יותר הוא קודם ואפי' אם הוא מיוחס וזה אינו מיוחס ומ"מ אם שניהן שווין ביראת השם המיוחס קודם. ומי שפגע בו מידת הדין שנפלו זרועותיו או שאר אבריו מותר למנותו ש"ץ

ת"ר נתמלא זקנו ראוי לעשות ש"צ ולירד לפני התיבה ופירש"י ש"צ היינו לכל צרכיהם לתקוע שופר ולנדות ולמנו' פרנס והר"ן כתב בחידושיו וז"ל אינו מחוור דא"כ לאו ש"צ הוא אלא שליח ב"ד ועוד דאפי' ש"צ הממונה על ב"הכ לאו ש"צ מיקרי בשום מקו' אלא חזן הכנסת אלא הכא חדא קתני ראוי למנותו ש"צ לפני התיבה עכ"ל ואין זה השגה דכלל הוא לכל צרכי הצבור כאחת שהרי נמי פי' למנותו פרנס ופירוש שפי' דש"ץ ולירד לפני התיבה חדא מילתא היא ל"נ דא"כ הו"לל לירד לפני התיבה ולא ולירד דמשמע תרי ענייני ואם נבוא לפ' דש"ץ נמי לירד לפני התיבה קאמר נאמר דה"פ ש"ץ להתפלל בקביעות ולירד לפני התיבה בתעניו' ובמעמדות אפי' באקראי וכמ"ש לקמן ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו וכ' התו' והא דאמרינ' בפרק הקורא את המגילה קטן קורא בתורה ואינו פורס על שמע ולא ירד לפני התיבה ואינו נושא את כפיו משמע הביא ב' שערות לאחר י"ג דלא הוי קטן יורד לפני התיבה היינו באקראי בעלמא אבל דרך קבע או אפי' דרך עראי להתפלל בתעניות (ובמעמדות) אינו יורד עד שיתמלא זקנו וכדאמרי לשם במס' תענית אין מורידין לפני התיב' אלא זקן ורגיל וכה"ג נמי יש לתרץ לענין נ"כ דבאקראי בעלמ' שרי מיד כשיגדל אבל לישא את כפיו בקביעות לא וכ"כ התו' להדיא בפ' הקורא א"המ והא דאמרי' בסוף ל"ה קטן היודע לישא את כפיו חולקין תרומ' על הגורן והתם משמע דאיירי בקטן ממש היינו לישא את כפיו עם אחרי' כדאמרינ' בערכין בפ"ב כה"ג לענין שיר שבין רגלי הלוים היו עומדים וצוערי הלוים היו נקראים י"ל הלוים קטנים היו מצערין הגדולים לפי שהי' קילן דק ויפה והגדולים לא היו יכולים לבשם קולן כמותן וכ"כ האשירי בפ' הקור' וכ"כ הרשב"א בחידושי' וכ"כ הר"ן בספ"ק דחולין והטור בה' נ"כ לא חילק בין קטן שלא הביא ב' שערות לגדול שלא נתמלא זקנו ובשתיהן כת' שאינן נושאים כפיהם כ"א בין כהנים אחרים ותפס דרך הרמב"ם ועכ"פ שגג' היא בידו שלא הביא דעת אביו והאי נתמלא זקנו לאו דוקא קאמר אלא ר"ל שלא יהא נראה כנער ומסתבר' אם הגיע לכ' אפי' לא נתמלא זקנו דלא עדיף מעבוד' המקדש שלא היו מדקדקין עליו רק עד כ' שנה ולקולא אמרו נתמלא זקנו אפי' הוא בן י"ח שנה וכן איתא במ"ס להדיא ושם כ' להדיא אפי' סריס גמור מותר ולא נרא' בעיני דאין זה כבוד צבור שהרי לעולם לא יגיע למידת השלימות שאמרו על הש"ץ ועוד נרא' בעיני אפי' היכא שלא הגיע לכ' דבעינן נתמלא כל זקנו מ"מ לאו דוקא מילוי גמור אלא שיהיו נמצאי' שערו' גדולות מב' צידי הפנים ומצד הסנטר וכן נמצאו כ' בשם הגאונים וכ' הרא"ש בתשוב' והטור הביאו וז"ל מ"ש שנהגו באילו המקומו' למנות בזויי המשפחו' לש"צ ויש בדב' הזה בזוי מצוה כאילו אינו כדאי למיוחסין שבישראל אלא כשאר אומניות וחלילה להיות מלאכת השם אומנות אלא עטרה לראש גם אני נתרעמתי מיום בואי הנה על חזני הארץ הזאת אבל לא נתרעמתי על שלך כי תלית הדבר ביחוס משפחו' ואינו כן בעיני המקום אם הוא מיוחס ורשע מה תועל' לפני המקום ביחס שלו ואם הוא ממשפח' בזוייה וצדיק טוב לקרב מזרע רחוקים שנ' שלו' שלום לרחוק ולקרוב אבל תרעומתי כי חזני הארץ הזאת הם להנאת' לשמוע קול ערב ואם הוא רשע גמו' אין חוששין רק שיהא נעי' זמירות והקב"ה אמר נתנ' עלי בקולה ע"כ שנאתי' ומ"ש שממנים חזן להתפלל כל ימי השבוע קודם שנתמלא זקנו וסומכין על זה שיש להם חזן אחר להתפלל בשבת וביום כניסה טעות הוא כי זה נקר' חזן קבוע שמנוהו להתפלל אע"פ שיש אחר שהוא ממונ' ודוק' באקראי אבל לא בממונה יכול להתפלל אחר שהביא ב' שערו' ע"כ והנה מה שהרחיק צד הייחוס בענייני החזנות עד קצה האחרון נר' בעיני דוקא כשאין שוין קאמ' דזה הוא קודם ל"מ לרשע אף לבינוני אם זה הוא צדיק ואדם כשר ביותר פשיטא שהוא קודם ואף החסיד קודם לצדיק רק שיהא לו קול נעים אפי' אינו מעולה בקול כמו האחר אבל בשוין פשיט' שהמיוחס הוא קודם שאינו דומה תפילת בן צדיק לתפילת צדיק ב"ר כמו שדרז"ל בפסוק ויעתר לו ולא לה עוד כ' בתשוב' מהר"ם וז"ל וששאלת אם אדם שפגעה בו מדת הדין שנפלו לו זרועותיו ראוי להיות ש"ץ פשיט' דראוי וראוי הוא ואדרבה מצוה מן המובחר דממ"ה חפץ להשתמש בכלים שבורים ולא כדרך שרים ב"ו שנ' לב נשבר וגו' דאין נפסל במומין אלא כהני' עכ"ל ואני אבוא אחריו למלא את דבריו דהא אפי' לוים שעבודתן בשיר בשילה וב"ע אפ"ה אין נפסלין אלא בקול כמ"ש לעיל כ"ש ש"ץ שלנו

מט דין החשוב חשוב קודם להיות ש"ץ והצבור מחוייבים להשתדל להם ש"ץ שקולו ערב ורגיל לקרות בתנ"ך ושיהא הגון ונקי מעבירו' ושלא יהא טיפש וזה בש"ץ של שאר ימות השנה אבל בתעניו' שמתפללים על הגשמים צריך לבחור הטוב והמובחר והמטופל בבנים ואין לו ויש לו יגיע ולא יהיה בבניו ובבני ביתו ובכל קרוביו הנלוים אליו בעל עביר' ופרקו יהיה נאה ושפל בירך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב

פסק (ש"צ בענין החזנות דאתי לידן נימא ביה מילתא)

אמרינן בפ"ב דתעניות עמדו בתפילה אע"פ שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל פי' רגיל בתפילה ובכל הברכות ר"י אומר מטופל בבנים ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן מעבירות יפרקו נאה ואמר אביי שלא יצא עליו שם רע בילדותו ושפל בירך ומרוצה לעם פי' נוח לבריות ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתנ"ך ובגמ' שלנו כ' ולשנות במדר' ובהלכות ובהגדות אבל המחברי' לא הביאו גם באשי"רי אינו ואף דבכל דוכתי' הלכה כת"ק הכא הלכה כר"י דסתמא דמתני' אתא כוותיה ועוד אפשר דל"פ לגמרי ובספרים שלנו כ' איזהו הרגיל ר"י אומר כו' תו מסיק התם היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה אמר מר זוטרא אמר רב וא"ל אר"ח אר"א זה ש"צ שאינו הגון פירש"י שהקב"ה שונאו ולכאורה אין מזו ראייה כלל לסתם ש"צ דדוקא באילו תעניות שגוזרים על הגשמים אמרו כדאי' התם איך שהפליגו רז"ל בבקשה ובתפילה וברחמים ובדברי כיבושים ומ"מ מאחר דמייתי תלמוד' עליה הא דנתנה עלי בקולה וגו' דקאי אש"צ שאינו הגון דאיירי וודאי בכל ימות השנה צריכי' לדקדק בש"צ הגון והנה הטור כ' דבעינן כל הפרטי' אף לסתם ש"ץ הגון רק מטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה, לא כת' כאן כ"א בתפילת התעניו' לפי שהי' תלוי בתפילת הגשמי' שיכוין בתפלתו ביותר כמו שפירש"י ואיני יודע מנין לו כל אלה פשיטא שאם הו' לפנינו שהוא קודם במעלה אבל להשתדל אחריו לא בעינן בסתם חזן אלא הגון במעשיו לע"ע ורגיל לראות בתנ"ך ובקי בברכות וקולו ערב וכ"כ הרמב"ם בה' תפילה וז"ל אין ממנין ש"ץ אלא גדול שבצבור בחכמתו ובמעשיו ואם היה זקן הרי הוא משובח ומשתדלין להיות ש"צ אדם שקולו ערב ורגיל לקרו' ומי שלא נתמלא זקנו אע"פ שהוא אדם גדול לא יהיה ש"צ כו' וכל שאר הפרטים לא קחשיב אלא בה' תענית מונה כל הפרטי' ואין לסמוך על מ"ש שאין ממני' אלא הגדול שבציבור כו' ז"א ראייה דבודאי הגדול בציבור בחכמה ובמעשים הוא קודם אבל במה שמשתדלין