ים של שלמה על חולין ריח

ת"ש שני צפרים חיות טהורות מכלל דאיכא טמאות לא מכלל דאיכא טרפות טרפות מחיות נפקא אלא אר"נ ב"י למעוטי צפרי עיר הנדח' למאי אי לשלוח לא אמרה תורה שלח לתקלה שיכשלו ב"א אלא לשחיט' רבא אמר למעוטי שלא לזווג לה אחרת קודם שלוחה פי' שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר לה לא יאמר הכהן הבא אחר וזווגה לחיה של מצורע הראשון דהכי משמע טהורו' מכלל דאיכא אסורות ומאי ניהו הנשארת חיה במצור' ולמאי אי לשחיטה הא בעי שלוח ממצורע קמא אלא לשילוח דלא תיפוק ליה לשילוח דתרווייהו רפ"א לצפרים שהחליפן בע"ז פי' לקחן מן הגוי בדמי ע"ז שמכר לו דכתיב והית' חרם כמהו כל מה שאתה מקיי' אחריו כמהו למאי אי לשילוח לא אמר' תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה רבינא אמר הכא במ"ע בעוף שהרג את הנפש היכי דמי אי דגמר דיניה בר קטלא הוא אלא קודם גמר דיניה ולמאי אי לשלוח בעי לאתויי לבי דינא לקייומי ביה ובער' הרע מקרבך אלא לשחיטה וכל האי שמעת' סלקא אליבא דהלכתא וכולהו ממעטינהו מטהורות ולא אסורות והרמב"ם הזכיר כולן חוץ מהא דר' שלא לזווג לה כו' לא הזכיר ואפשר דס"ל דאין הלכה כרבא אלא כר"פ ורבינא דבתראי הוו ותו דרשי קראי טהורו' ולא אסורות ר"ל כל אותן שהן אסורות באכילה ממש כגון החליפן בע"ז או שהרגו הנפש ובכלל דבריהם נמי הא דר"נ ב"י למעוטי צפרי עיר הנדחת אבל שלא לזווג לה שאינה אסורה ממש שהרי צפור המשתלחת מותרת לאחר שלוחיה כדאית' בפ"ב דקדושין שלא אמרה תורה שלח לתקלה והרמב"ם כתב שיכול לטהר בה מצורע אפי' אחר ששלחה וא"כ מאחר שאינ' אסורה מנ"ל למעוטי שלא לזווג עמה אחרת ואף על פי כ' הרמב"ם שאין מטהרים שתי מצורעים כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות היינו לטהרם כאחת אבל הכא שכבר נגמרה עיקר טהרתו אלא דבעי שילוח למצוה מה בכך שישלחנו בעבור שניהם שהרי מזווג לה אחרת א"כ אין זו חבילות וכשיבא אליה יאיר עינינו בהלכה אי שרי לזווגה או לא

ה דין אם שהיא טרפה חייב לשלח אבל האפרוחים שהם טריפה פטור מלשלח ואפי' לקח האם קודם שנטרפו ואח"כ נטרפו פטור מלשלח שחט קצת סימנים בתוך הקן חייב לשלח ואם לא שילח אינו לוקה ואם מטלית וכנפי נוצה מעוף אחר או ביצים מוזרות מפסיק בינה לקן או שיש סדרי ביצים שנים זה על גב זה או שזכר על הביצים ונקבה על גביו או אם על גבי אם בכולהו חייב לשלח ואינו לוקה וקורא נקבה הרובצת אפי' על ביצים שאינה שלה חייב לשלח וכן כל אם הרובצת על בצים שאינה שלה חייב לשלוח אלא שאינו לוקה

פיסקא עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור בשלמא עוף טמא רובץ על ביצי טהור בעינן צפור וליכא אלא עוף טהו' רובץ על ביצי עוף טמא הא צפור הוא כדא' ר"כ תקח לך ולא לכלביך הכא נמי תקח לך ולא לכלביך ואהיכא אתמר דר"כ אהא דתניא אם שהיא טרפה חייב בשילוח אפרוחים שהן טרפות פטור משלוח מנה"מ אמר ר"כ תקח לך ולא לכלביך בע' רב הושיעא הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנין מהו מי אמרי' כיון דאלו שביק להו מיטרפי בעינן לך ולא לכלביך ולא חייב בשילוח או דילמא כיון דבידו למיגמר שחיטה תקח לך קרינן ביה וחיי' בשילוח תיקו והרמב"ם כתב וז"ל היתה האם טריפה חייב לשלח שחט מקצת סמנים בתוך הקן קודם שיקחנה חייב לשלח ואם לא שלח אינו לוקה ע"כ ולכאור' משמע דקאי אאם ששחט בה מקצת סימני' וכ"כ הטור וז"ל הרמב"ם שחט קצת סימני' בתוך הקן כו' ומ"ה השיגו גם הר"ן וז"ל ונרא' מדבריו דאאם קאי וק' דמ"ש מאם טרפה ואם לאפרוחי' נתכווין לא הו"ל לסתו' אלא לפרש ע"כ וכדי דלא נשוה אותו טועה מוכרחין אנו לפרשו דאאפרוחין קאי והא דממעטי' אפרוחי טריפי לאו דוקא שנטרפו קודם שנטל האם אלא לא הספיק ליטול את הבני' עד שמתו או שנטרפו פטור מלשלח וכן אי' בתוספתא בעי ר' ירמיה מטלית מהו שתחוץ בינה לבין הביצים או האפרוחים וכן כנפים תלושים פי' נוצות או בצים מוזרות מהו שיחוצו בינה לבין שאר הבצים טובים שתחתיהן אבל בצים מוזרות לחוד פשיטא שפטור בשילוח כדלקמן במתני' תו קא מבעיא שני סדרי בצים זו על גב זו מהו שיכול ליטול התחתונים קודם השילוח וכן זכר על גבי ביצים ונקבה על גבי זכר מהו וכולן עמדו בתיקו ואזלינן לחומרא שחייב בשילוח ואינו לוקה אם לא שלחן והרמב"ם הוסיף נמי אם על גבי אם וז"ל הר"ן והרמב"ם הזכיר עמהן או שהיתה האם על גבי אם אע"פ שלא הוזכרו בגמ' ונ"ל שלמדה משני סדרי ביצים זה על גב זה דכיון דמספק' לן בשני סדרים של בצים אע"ג דתרווייהו בני שילוח ה"נ אית לן לספוקי באם על אם דמאי שנא ולפי זה כי נקט בעייא זכ' ונקב' היינו לומ' דאפי' בכה"ג איכא לספוקי שמא חייב בשילו' ומאי דליכא לספוקי בנקבה על גבי נקבה דדילמא לא מיחייב בשילוח עליונה מספק' דשני סדרי בצים שמעינן ליה ע"כ עוד נ"ל לפרש דעת הרמב"ם בכה"ג שהאם הרובצת על הבצים אינה אם ממש אלא תרנגולת רובצת על בצים של בר אווז או איפכא והאם שיושב למעלה היא אם של הבצי' תו בעי ר' זירא יונה על ביצי תסול הוא עוף טהור דומה ליונה וכן תסיל על ביצי יונה מהו אמר אביי ת"ש עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטו' משילוח דאי טהור וטהור חייב ודחי דלמא בקורא שדרכו בכך אבל עוף אחר לא תו מסיק אר"א מחלוקת בקורא זכר אבל בקורא נקבה דברי הכל חייב פשיטא קורא זכר תנן מהו דתימא רבנן אפי' קורא נקבה פטרי והא דקתני זכר להודיעך כחו דר"א קמ"ל ואר"א מחלוקת בקורא זכר אבל בזכר דעלמא דברי הכל פטור פשיטא קורא זכר תנן מהו דתימא ר"א אפי' זכר דעלמא מיחייב והאי דקתני קורא זכר להודיעך כחן דרבנן קמ"ל תנ"ה זכר דעלמא פטור קורא זכר ר"א מחייב וחכמים פוטרין והרי"ף לא הביא אלא הא דר"א בתרייתא שאין בו נ"מ לפסק הלכה מאחר דהלכ' כרבנן והרא"ש השיגו בזה וכתב וז"ל תמיהני למה לא הביא רי"ף ז"ל מימרא קמייתא דר"א דלכאורה משמע דאיתנהו לתרווייהו דתרי מילי נינהו ול"פ אהדדי ואני לא הייתי כותב מימרא דר"א בתרייתא משום דלית בה נפקותא לפסק הלכה ולא כתבתיה אלא לדקדק בדברי רי"ף ז"ל דנר' שהיה כתוב בספרו וא"ד אר"א ופליגי תרי לישנא דר' אליעזר אהדדי דללישנא קמא נקט קורא זכר משום רבנן א"כ לר"א זכר דעלמא נמי חייב ופסק הוא הלכה כלשון אחרון דר"א משום דתניא כוותי' ולאפוקי מל"ק ולאשמועינן דלא מחייבי רבנן בקורא נקב' ואין נראין לי דבריו דבספרים שלנו אין בהן איכ' דאמרי וגם לכאורה משמע דל"פ אהדדי דאע"ג דנקט קורא זכר משום רבנן היינו למעוטי נקבה דרבנן מודו בה מדלא תנן קורא סתם והוי משמע בין בזכר בין בנקב' אבל קורא דתנן היינו אף משום ר"א ולאפוק' דעלמ' וזכר דתני משום רבנן למעוטי נקבם דלר"א הוה ליה למתני קורא סתם ע"כ ואני אומר חלילה לנו להשוות הגדול בטוע' ובודאי כיון לדבר הלכה כי ראו' לדקדק בהלכה דבעיא דר"ז דלעיל דיונ' ותסיל כו' דלא נפשטה ממתני' דעוף טמ' כו' משום דדחינן דילמא בקור' איירי דמשמע להדיא דקורא עדיפ' משאר עופות לפי שדרכו בכך וא"כ לפי מימרא קמייתא דר"א דקא משמע דבקורא נקבה כ"ע מודו דלא תימ' רבנן אפי' קורא נקבה פטרי דקמ"ל דחייב א"כ בעייא דר"ז נפשטה דשאר עופות באינה מינם דפטורה דאי הם חייבים א"כ מאי קמ"ל ר"א בקורא נקבה ומדאיצט' ר"א לאשמעינן בקורא נקבה דרבנן ל"פ עליה דר"א אף שדרכה בכך א"כ שאר עופות ליכא לסלוקי אדעתין דחייב ולפ"ז מאי דדחינן דילמא בקורא אינו דחייה אלא קושטא דמילתא הוא דבהכי איירי דוקא מתני' ואפש' דר"א גופא עיקר דמילתא בא להשמיענו דבר זה דבשאר עופות הרובצי' על בצים אחרים שאינן מינן דפטורים אם לא בקורא נקבה דאי לגופא כדאמר מהו דתימא רבנן אפי' קורא נקבה פטרי הלא זה א"א מדיוקא דמתנית' עוף טמא כו' הא טהור על טהור חייב בשילוח ולכל הפחות בקורא איירי א"נ ה"ק אי לאו דיוק' דמתני' ה"א דרבנן פטרי אפי' בקור' ונ"מ דלפי האמת לא תוקמ' דיוקא דמתני' אלא בקור' ע"כ דחה הרי"ף לדבריו מקמא בעייא דר"ז ולא הביאה כאילו מילתא דפשיטא היא דקורא נקבה כ"ע מודו ול"צ לאשמועינן ואדרבה הביא מילת' אחריתי דר"א דש"מ איפכא דלא תימא ר"א אפי' בזכר דעלמא פליגי אבל בקורא נקבה ליכא לספוקי ובריית' מסייע ליה להך סברא אבל סברא ראשונ' ליתא אלא שר"א היה חושש בה וא"כ נוכל לומר דאף שאר עופות על בצים אחרים חייבי' בשילוח כדיוקא דמתני' ובכל ענין איירי ואף שהרי"ף גופא השמיט כל הבעייות אין זו קושיא שרצונו לקצר וממילא קיימא באיסורא וחייב לשלחם אבל היה חושש הרי"ף דלא תידוק מדברי ר"א בהדיא לקולא דפטירי שאר עופות משילוח באינה מינה ובודאי שדעת הרא"ש שבעייא זו נפשט' דליכ' איסור' אלא כקורא ומ"ה השמיט הרא"ש בעייא דנ"ז ותסיל כו' אע"פ שהביא כל הבעייות משום דס"ל דליתא להאי בעייא מקמא דר"א כמ"ש וכן כתב הטור להדיא שהאם רובצת על בצים שאינן שלה שפטו' משילוח אבל הרמב"ם תפס אותה בעייא ככל שאר בעייות הראשונות שלא נפשטו ואזלינן לחומרא וחייבים בשילוח ואם לא שלח אינו לוקה ובודאי שהרמב"ם כיון לדעת הרי"ף וכמ"ש ומעתה נסתלקה תמי' הרא"ש

ו דין היתה מעופפת בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח אין כנפיה נוגעות בקן פטור ואפי' נוגעין מן הצד היתה יושבת בין הביצים או בין האפרוחים אפי' נוגע' פטור היתה יושבת על ב' ענפי אילן והקן תחתיה רואין כל שאלו תשמט ונופלת עליהן חייב ואם לאו פטור היו שם אפרוחים מפריחין או ביצים מוזרת פטור מלשלח: