ים של שלמה על חולין ריז

האריכו רבנן בהלכותיהן משום דר"נ ב"י לא פסק בהדיא הלכתא אלא אמר דנהוג עלמא הכי ואי איכא דוכתא דלא נהוג שידעו הלכו' א"כ משמע מדבריו במקום שנהוג כותיה לא צריכין לידע הלכותיהן ואף שלכאורה היה ראוי לידע הלכותיהן בכ"מ כדי שאם יבא להחמי' ולצאת ידי מצות נתינה שידע איך יעשה המצוה כהלכת' ובפרט לפי דברי רש"י אשר כ' בתשובה והמרדכי הביאה וז"ל נאמנין עלי דבריכ' מי ימחה ביד הנותנין כל הנותן תע"ב אלא נהגו העם כר"א דכש' שפטר מראשית הגז בזמן הזה ה"ה מתנות דחד טעמא הוא דגמרינן נתינה נתינה מתרומה והנותן יטול שכר דכל היכא דאמרינן נהגו לא מיבעיא דלא דרשינן לה בפירקא אלא אפי' אורויי לא מורינן ואי עביד לא מהדרינן בהו ע"כ אלא שדעת הרא"ש אינו כן אלא פסקו הלכותיהן מדאמר נהוג עלמא כתלתא סבי כו' וכיילינהו בהדי הדדי ש"מ שכך נמנו עליו במקומות שנהגו לפסוק הלכה כמות' נגד כל האמוראים שהיו חולקים עליהם כמ"ש לעיל וכ"נ דהא קאמר נמי כר' יאשיה בכלאים כו' והתם לא מנהגא הוא הלכות פסוקות הן ומ"ה כל הבא לנהוג ולחייב עצמו בדבר שפטרוהו חכמים כגון מקומות שנהגו נקרא הדיוט כדאיתא בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושה נקרא הדיוט ומ"מ במתנות כתבתי כבר שראוי להחמיר ולנהוג מתנות בבהמות של עצמו

הדרן עלך ראשית הגז

פרק שלוח הקן

א דין שלוח הקן נוהג בארץ ובחוצה לארץ בחולין אבל לא במוקדשין שאם הקדיש עוף לבדק הבית ופרח מידו ומכירו ומצאו רובץ על אפרוחים או על בצים לוקח הכל ומביאם לגזבר ומיירי באומר תרנגולתא זו אבל אם אמר הרי עלי וברחה פקעה קדושתה אווזין ותרנגולין של חולין שמרדו בבעליהן וברחו להם הרי הם הפקר והמחזיק בהם זכה ועוף טהור שהרג את הנפש פטור משלוח קן אפילו לא נגמר דינו

שלוח הקן נוהיג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין ופריך בגמרא מוקדשין אמאי לא דאמר קרא שלח תשלח את האם במי שאתה מצוה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר אמר רבינא הלכך עוף טהור שהרג את הנפש פטור משלוח מ"ט דאמר קרא שלח תשלח את האם במי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה אלא להביאו לב"ד לא מבעיא היכא דגמר דיניה בר קטלא הוא אלא אפי' היכא דלא גמר דיניה משום דבעי לאתויי לבי דיני לקיומי ביה ובערת הרע וכן הלכה ופריך הני מוקדשין ה"ד אילימא דה"ל קן בתוך ביתו ואקדשיה מי מחייב כי יקרא קן צפור פרט למזומן אלא דחזא קן בעלמא ואקדשיה ומי קדוש איש כי יקדיש את ביתו קודש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו אלא דאגבינהו לאפרו' ואקדשיהו והדר אהדרינהו האי אפי' בחולין נמי לא מיחייב דתניא נטל את הבנים והחזירן לקן ואח"כ חזרה האם עליהן פטור מלשלח אלא דאגבהה לאם ואקדשיה והדרא מעיקרא איחייב ליה בשלוח מקמיה דאקדשיה דתניא ר"י בן יוסף אומר הקדיש חיה ואח"כ שחטה פטור מלכסות שחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות שכבר נתחייב בכיסוי קודם שיבא לידי הקדש רב אמר במקדיש פירות שובכו פירש גוזלות שראוין להקרבה דהא בני יונה כתיב ושמואל אמר במקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדה ומסיק דבהכי פליגי דרב סבר דוקא פירות שובכו דקדשי מזבח נינהו וכיון דקדשי קדושות הגוף לא פקע' קדושתייהו אכל בקדיש תרנגולתו לבדק הבית דלאו קדשי מזבח דקדושת דמי בעלמא הוא כיון דמרד' פקעה נה קדושתייהו ושמואל אמר כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנ' איתא דכתיב לה' הארץ ומלוא' וכן אר"י במקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדה א"ל ר"ש ב"ל וכיון שמרדה פקעה ליה קדושתא א"ל בבי גזא דרחמנא איתא דכתיב לה' הארץ ומלואה והלכה כר"י לגבי רב כדאיתא בפ' מי שהוציאו וכן כתב הרמב"ם בפ' י"ג דה"ס המקדיש עוף לבדק הבית ופרח מידו והרי הוא מכירו ומצאו רובץ על האפרוחים או על הביצים לוקח הכל ומביאה לידי גיזבר שאין שלוח האם נוהג במוקדשין שנ' ואת הבנים תקח לך ואלו אין שלך ע"כ ותלמודא דלעיל לא דריש מהאי קרא משום דאיירי בקדשי מזבח לכ"ע ובקדשי מזבח אמרינן בסוף תמורה דחלב המוקד' ובצי' תורין לא נהנין מדרבנן אבל אין מועלין בהן בד"א בקדשי מזבח אבל הקדיש תרנגולת מועלין בביצה כן פי' התו' בשם הקו' דמ"ה דריש תלמודא בע"א תו מסיק בסוגייא דפליגי ר"י ור"ל באומר מנה זו לבדק הבית ונגנב או נאבד רי"א חייב באחריותו עד שיבאו לידי גיזבר ור"ל אמר כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא דכ' לה' הארץ ומלואה ומפרש ר"ל אדר"ל ל"ק דהכא איירי בתר דשמעינן מר"י רביה דאמר כל היכא דאיתא כו' ור"י נמי לא קשה הא דאמר הרי זו א"כ כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא הא דאמר הרי עלי א"כ היה ברשותו עד דאתא לידי גיזבר וא"כ ממילא תרנגולת דאקדש לבדק הבית ומרדה איירי באומר הרי זו אבל באומר הרי עלי כיון שמרדה פקעה קדושתה מאחר דלא קדיש קדושת הגוף כתבו התוס' דשמעינן מהכא דאווזים ותרנגולי' של חולין שמרדו בבעליהם והלכו להן הוי הפקר והמחזיק בהן זכה דהא הכא היינו טעמא כיון דמרדו הוי הפקר ע"כ והר"ן הביא נמי דברי התו' והוסיף וז"ל ואע"ג דלא ק"ל כרב היינו דוקא לגבי הקדש משום דכל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא איתא אבל מרשות בעלים מיהו משמע דנפיק דהוה לה כשיירא שעמד עליה גייס וטרפה דכל היכא דאין הבעלים יכולים להציל יכול לומר מהפקיר קא זכה ה"נ כיון שמרדה וא"א לבעלי' להחזיר' יצאה מרשו' וכל הקוד' זכה

ב דין אע"פ שבהקדשות ומעשרות שמתחללין על מעות חולין ונגנבו או אבדו אין חייבים באחריותן אבל גבי ערכין חיי' באחריות'

תניא ר' נתן אומר ונתן את הערכך ביום ההוא קודש לה' מה ת"ל לפי שמצינו בהקדשות ובמעשרות שמתחללין על מעות של חולין נגנבו או שאבדו אין חייב באחריותן יכול אף זה דמשהפריש יפטר ת"ל את הערכך קודש אין ערכין קדושין עד שעת נתינה ליד הגזבר וקרא הכי דריש וחשב לו הכהן למקדיש את שדה מקנתו את מכסת הערכך ושבקינן והאי את הערכך דכתיב בתרי' קאי אערכין דאילו בפדיון הקדש כתיב לעיל מיניה והיו לו דהיינו בלא שום נתינה אלא משעת הפרשה יצא ומסיק אר"ה הכל מודים בערכין דאף ע"ג דלא אמר עלי מיחייב דכתיב את הערכך חולין הן עד שיבאו לידי גיזבר וכן הביאו הרמב"ם בהלכת ערכין פ"ג

ג דין דשלוח הקן אינו נוהג אלא בשאינו מזומן כגון יוני שובך ועלייה וציפורין שקננו בטפיחין ובבירי' ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס בכ"מ שימצאם בין בר"ה בין בר"י בין באילן בין בארץ או בבורו' שיהין ומערו' ואפי' שמצאו בים או על ראשו של אדם אסור ליקח האם ואין חילוק בין רובצת על אפרוחים או על ביצים ואפי' אפרוח אחר או ביצה אחת ויוני הדרסאות ואווזים ותרנגולים שקננו בבית פטור מלשלח

מתניתי' חומר בכיסוי הדם משלוח הקן שכיסוי הדם נוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן ושלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן ואיזהו שאינו מזומן כגון אווזים ותרנגולי' וקננו בפרדס קננו בבית וכן יוני הרדסיאו' פטור מלשלח ת"ר כי יקר' קן צפור לפניך מה ת"ל לפי שנ' שלח תשלח יכול לחזור בהרים ובגבעות עד שימצא וישלח ת"ל כי יקרא במאורע לפניך קן מ"מ אפילו ביצה אח' או אפרוח אחד בו חייב לשלח כדלקמן במתני' צפור טהורה ולא טמאה לפניך זו רשות היחיד פי' כגון בפרדס ובשדה שאינה משתמר דלא קנייה ליה חצירו בדרך זו ר"ה באילנות מנין ת"ל בכל עץ בבורות שיחין ומערות מנין ת"ל על הארץ וכי מאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת"ל לפניך בדרך בכל עץ לומר לך מה דרך שאין קינוייו ביד' אף כל שאין קינוייו בידך מכאן אמרו יוני שובך פי' יוני מדבריות שקננו בשובך שלו וכן יוני עלייה וציפורין שקננו בטפיחין פי' שנותנין בהן קדרות קטנו' בחומה ובבירות שהן מגדלין תרנגולים ואווז' שקננו בפרדס חייב לשלח קננו בתוך הבית וכן יוני הרדסאות פי' כך שמם ודרכן לגדל עם ב"א פטור מלשלח אר"י המוצא קן בים חייב לשלח שנ' כה אמר ה' הנותן בים דרך אבל מצא קן בשמי' כגון עוף נושא קן באויר לא אע"ג דכתיב דרך נשר בשמים דרך נשר איקרי סתם דרך לא אקרי מה שא"כ בים דכתיב הנותן בים דרך ולא כתיב הנותן דרך ים א"ל רב פפונ' לרב מתנה מצא קן בראשו של אדם מהו א"ל ואדמה על ראשו אלמא אע"פ שהוא בראשו לא משתני שמיה לקרות עפר אל' ש"מ דחד גופיה אדמה הוא א"כ שפיר קרינן ביה על הארץ

ד דין עוף טמא פטור מלשלח קורא זכור הרובץ על ביצים פטור מלשלחו וכ"ש זכר דעלמא ועוף טמא הרובץ על ביצים עוף טהור או טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשולח

מתניתין עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח קורא זכר הוא עוף טהור ודרכו שהוא רובץ על ביצי אחירים ר"א מיחייב וחכמים פוטרין מנה"מ אר"י דאמר קרא כי יקרא קן צפור לפניך עוף משמע לן בין טמ' בין טהור צפור טהור אשכחן דאקרי צפור טמא לא אשכחן דאיקרי צפור ת"ש כל צפור טהור מכלל דאיכא טמא לא מכלל דאיכא אסורה מאי היא אי טריפה בהדיא כת' ואי בשחוטה דמצורע מסיפא דקרא נפקא וזה אשר לא תאכלו מהם לרבו' שחוטה מצורע לעולם בשחוטה דמצורע ולעבור עליו בעשה ובל"ת