ים של שלמה על חולין ריט

מתניתין היתה מעופפת בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח אין כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח שנ' קן מ"מ היו שם אפרוחין מפריחין או ביצים מוזרות פטור מלשלח שנ' והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים מה אפרוחים בני קיימא אף ביצי' בני קיימא יצאו מוזרות ומה ביצים צריכים לאמן אף אפרוחין צריכין לאמן יצאו מפריחין פי' פורחין מעצמן עד שא"צ לאמן אמר רב היתה יושבת בין שני רובדי אילן רואים כל שאם תשמט נופלת עליהם חייב לשלח ואם לאו פטור פירש"י יושבת בין שני רובדי אילן והבצים תחתיה אבל הענפים סומכין ומגביהין אותה באויר אז רואין כל שאילו ידח' זה מזה תשמיט האם ותפול עליהם חייב ואם נופלת לצדדין פטור מיתיבי היתה יושבת ביניהן פטו' מלשלח על גביהן חייב לשלח הית' מעופפת אפי' כנפיה נוגעות לקן פטור מלשלח מאי לאו על גביהן דומי' דביניהן מה ביניהן דנגעה בהו ואפ"ה פטור דבעינן רובצת על האפרוחים אף גביהן דנגעה בהו אבל רובדי אילן דלא נגעה בהו פטור לא על גביהן דומיא דביניהן מה ביניהן דלא נגע' עלייהו אף גביהן דלא נגע' עלייהו והיינו רובדי אילן ופריך והא אנן תנן בזמן שכנפים נוגעות בקן חייב לשלח א"ר ירמיה כי קתני מתני' בנוגעה מן הצד וכ' הרמב"ם וז"ל הית' מעופפת אם נוגעות בקן חייב לשלח ואם לאו פטור מלשלח היתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים ואין נוגעת בהם פטור מלשלח וכן אם היתה בצד הקן וכנפיה נוגעות בקן מצידו פטו' מלשלח ע"כ ולכאורה נראה מדבריו דגבי מעופפת על הקן אפי' מן הצד חייב דדוקא יושבת ביניהן הוא שכתב דפטור בנגיעה מן הצד וכן הבין אותו הטור שכתב כך להדיא משמו ובודאי ליתא שא"כ הוא להדיא נגד הברייתא דאפי' מעופפת פטור בנגיעה מן הצד ולאו דוקא קאמר אבל חזינא מילתא דתמיה בדבריו שכתב דאם יושבת ביניהן ולא נגע' בהן דמשמע אם נגעה בהן מן הצד חייב מאחר דיושבת ביניהן וז"א דאפי' בנוגעת בהן אמרינן דפטור דבעינן על כדפרי' וכן פירש"י להדיא וכ"כ הרא"ש להדיא והטור אחריו וכן השיגו הר"ן בזה

ז דין שלחה וחזרה אפי' ד' וה' פעמים חייב אמר הריני נוטל האם ומשלח הבנים חייב נטל את הבנים והחזירן לה ואח"כ חזרה האם עליהו פטור מלשלח ואסור ליקח האם אפי' לדבר מצוה ולאחר ששלחה ויצאה מתחת ידו יכול לחזור ולתופסה ואסור לחתוך כנפיה קודם שישלחנה ואם חתכן ישהנ' עד שיגדלו כנפיה וישלחנה

מתניתין שלחה וחזרה אפי' ד' וה' פעמים חייב שנאמר שלח תשלח את האם אמ' הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב שנ' שלח תשלח את האם נטל את הבנים והחזירן לה ואם חזרה האם עליהן פטור מלשלח פי' מאחר שנטל את הבנים א"כ זכה בהן והוי מזומן א"ל האי מרבנן לרבא ואימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זימנין א"ל שלח אפי' מאה פעמים תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מניין ת"ל תשלח מ"מ תו שנינו הנוטל אם על הבנים רי"א לוקה ואינו משלח וחכ"א משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה אין לוקין עליה והלכה כרבנן ובפרק אלו הן הלוקין אמרינן לר' יוחנן דהלכתא כוותיה דאינו לוקה עד שביטל מ"ע לגמרי כגון ששחטה אבל כל זמן שלא ביטלו אפ' מזהירין בו לקיים המצוה ולא קיים אינו לוקה עד שיבטל העשה ומסקינן בסוגיא עד כמה משלחה אמר ר"י כדי שתצא מתחת ידו ולאחר שיצא' מתחת ידו יכול לחזור ולתופסה במה משלחה ר"ה אמר ברגליה ר"י א' באנפיה דהא כנפיה נינהו כך הגירסא בספרים שלנו ההוא דגזינהו לגפה ושלחה ואח"כ תפסה נגדיה ר"י א"ל זיל רבי לה גדפה ושלחה כמאן אי כר"י לוקה ואינו משלח אי כרבנן משלח ואינו לוקה לעולם כרבנן ומכת מרדות מדרבנן ומ"ש ר"י אגפיה דהיינו כנפיה כ' מהרא"ש בביאורי הסמ"ג דגרסינן הכי רי"א דהא רגלי' היינו כנפיה ופי' דאף ר"י מודה לדרשה דמשלחי רגל אלא רגלים שלה הם הכנפים וכן איתא להדיא בגמ' ע"כ ולא נ"ל דאי ר"י דריש האי קרא דמשלחי אלא שאומר דכנפיה הן רגליה א"כ מכ"ש דרגליה ממש קרויה רגלים דהא בשור וחמור נמי האחרונים קרוים רגל ושלפניה יד ובמקום יד של בהמ' הוא כנף בעוף כדאיתא בא"ט וא"כ כנפיה מנלן עכ"ל דר"י בודאי לא דריש קרא דמשלחי רגל וסבר מאחר שצוה הכת' לשלחה א"כ קפיד בשלוח שלה דהיינו אגפיה ומ"ש דאגפיה היינו כנפיה ר"ל הנוצות וה"ק שלא תאמר מאחר שהכל תלוי בגפיה מה בכך שמרט הנוצות ותלשה הלא עדיין יש לה גף דהא כנפיה נינהו כלומ' הכנפים הם עיק' הגף ובמירוט הנוצות הוו כאילו חתך כנפיה ומשום הכי מייתו עלה האי דגזינהו לגפיה וכ"ה בדברי הרא"ש וז"ל ר"י אומר בגפיה צריך לשלחה בעניין שתוכל לפרוח באגפיה שלא ימרוט ע"כ ופסק הרי"ף כר"י וכן דעת כל המחברים

ח דין אסור לזכות בבצים כל זמן שהאם רובעת עליהם אפילו היתה רובצת עליהם בעלייה משובכו

ת"ר יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום ופריך ואי איתא להא דאמר רי"בח דאמר חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן כי יקרא פרט למזומן ומסיק השתא דאמר רב אסור לזכות בבצים שהאם רובצת עליהן שנ' שלח האם והדר הבנים תקח לך אע"ג דנפל הביצה לחצירו אפ"ה לא זכי לו חצירו דכל דאיהו מצי זכי חצרו נמי זכי וכל היכא דאיהו לא מצי זכי חצירו נמי לא זכי ליה אי הכי אמאי אסורות מפני דרכי שלום אי דשלח גזל מעליא הוו לה ואי דלא שלחה שלוחה בעי בקטן דלאו בר שלוח הוא ופירש"י ה"ה דהוה מצי לשנויי כגון דעבר ונטלן תחת האם דגזל מעליא ליכא אלא ניחא ליה לשנויי בדרך היתר ולא בדרך איסור ופריך קטן בר דרכי שלום הוא הכי קאמ' אביו של קטן חייב להחזיר לו מפני דרכו שלום וכן הלכה וכ"כ הרמב"ם וז"ל אסור לזכות בבצים כל זמן שהאם רובצת עליהן לפיכך אפי' היתה רובצת על הבצים בעלייתו ובשובכו אנינו מזומנין ולא קנה לו חצירו כשם שאין יכול לזכות בהן לאחרים כך לא תזכה להן חצרו בהן לפיכך חייב לשלם ע"כ ובתוספת' כתוב המוצא קן בבורות שיחים ומערו' מותרות משום גזל וחייבים בשילוח ואם מקושרות חסורות משם גזל ופטור משילוח

ט דין אם טריף הקן עד שהוגבהה האם קני ליה חצירו לביצים והוי מזומן ופטור

מסקינן בסוגיא לוי בר סימון אקני פירות שובכו דהיינו אפרוחים ובצים לרב יהודה אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינהו ופריך למאי אי למקני לקניהו ליה בסודר אי בי"ט בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי כדקאמרו בית הלל במסכת ביצה ומשני הנהו פירות חדתי הוו פי' ביצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליה' מעול' דלוי בר סימון גופא לא הוו קני ליה משום דאסור לזכות בהן כל זמן שהאם רובצת עליהן ולוי הוה צריך לקנות' ומה שלא קנה אינו יכול להקנו' ואם יקנם לו בסודר יכול לחזור בו ולהכי קאמ' זיל טרוף אקן דליתגבהו אמהות וליקנינהו לוי לפיר' ע"י חצירו והדר ליקנינהו ולילך בסודר כך פירש"י ותימ' לי על דברי הרא"ש שכתב בפ"ק דמציעא דכל דבר שהוא מוגבה מכחו שלשה טפחים מן הקרקע לא קני אם לא שתפס ביה וההיא דשלוח הקן זיל טרוף אקן כי היכי דליתגבהי דמוכח דקני דכיון שהוגבה אף ע"ג דלא תפש בהן כלום שאני התם שעלו למעלה אבל דרך ירידה לא קני אם לא שהיה ראש הא' בידו ע"כ משמע מדבריו דס"ל האי דטריף אקן כי היכי דליתגבהו הוא משו' קנין ואינו כן לפריש רש"י אלא כדי שלא תהא רובצת האם עליהן ויפטר מן השלוח ואז זכי ליה חצרו כדפרי'

י דין דלא יטול אם על הבנים אפי' לטה' מצורע ואפילו לאותו ששולח אח"כ על פני השדה א"ה אסור

מתניתין לא יטול אדם אם על הבנים אפי' לטהר בה את המצורע ונראה בעיני דלא מבעיא להאי דשחוטה דמבטלינן למצו' דשלוח לגמרי אלא אפילו להאי דשלוח ואע"ג דלא מבטלינן למצוה דשלוח לגמרי שהרי עתידין אחר כך לשלוח על פני השדה ולקיי' בה מצות שלוח אפי' הכי לא מבטלינן מצות שלוח בשעתה לצורך מצוה אחרת כדילפינן לעיל משלח תשלח ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תור' למען ייטב לך והארכת ימים ק"ו על מצות חמורות שבתורה ומפרש בגמר' למען ייטב לך בעול' שכולו טוב למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך קאמ' ורבי יעקב נמי מעש' חזא באחד שאמ' לו אביו עלה לביר' והבא לי גוזלות ועל' ושלח את האם ולקח את הבני' ובחזרתו נפל ומת והיכן טובתו של זה אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך בעולם שכולו טוב והיינו דאמרינן בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא ואף על פי שהמקובלים כתבו עליו סוד אין המאמר יוצא מידי פשוטו דעל דרך כלל אמרו אם לו מי שמעשיו מרובים להכריע בהשגחה פרטית

הדרן עלך שלוח הקן מסכת חולין