ים של שלמה על חולין רטז

ח דין בראשית הגז צריך שיהיו ארבע רחלות וגוזז מהם משקל ששים סלעים ונותן סלע לכהן ובארנו דא"ע שיהיו מרובעות שיגזוז דוקא ט"ו מכל אחת אלא אם יש בין כולם ס' סגי וראשית הגז מצותה בתחילה ואם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא

מתניתין וכמה הוא מרובה ב"ש אומרים שתי רחלות שנא' יחיה איש עגל' בקר ושתי צאן ב"ה אומרים חמש שנ' וחמש צאן עשויות ואמר רב אשי עשויות שמעשות את בעליהן ואומרות לו קום עשה מצות ר"ד בן הרכינס אומר חמש רחלות גזוזות כל אחת ואחת מנה ופרס חייבות בראשית הגז וחכ"א חמש רחלות גוזזות כל שהוא וכמה נותנין לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל כדי לעשות ממנו בגד קטן שנ' תתן לו שיהא בו כדי מתנה ומפרש בגמרא בגד קטן שהוא אבנט שראוי לכ"ג ולכהן הדיוט לעמוד לשרת הוא ובניו תניא דבי ר"י בר יוסי אומר משום אביו ארבע שנ' וארבע צאן תחת השה תניא ר' אומר אלמלא דבריהן ד"ת ודברי ברבי קבלה אנן דברי ברבי שומעין וכ"ש שדבריהם דברי קבלה ודברי ברבי ד"ת והאמר מר אין הכרעת שלישי' מכרעת כגון זו שהרי הם לא הזכירו שיעור דהיינו ד' צאן בדבריהם אר"י מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי ופסק הרי"ף כר"י בר יוסי אבל הרמב"ם פסק כב"ה וכן הטור והרי"ף גופא הבי' בה"ג ומר חפץ גאון שפסקו כב"ה דבעינן חמש אבל לא הכריע כמותן גם תימא לי איך לפסוק כמתני' ואליבא דב"ה הא רבינו הקדוש שסידר המשנה כתב להכריע כר' יוסי וגם רי"א שכך קבלה מפי חגי זכריה ומלאכי ואין ראוי לחלוק עליהם ולהקל ופריך תלמודא וכמה כל שהו' אמר רב מנה ופרס לכל החמשה ובלבד שיהא מחומשים פי' לכל אחת מהן שבעה סלעי' וחצי דהוו לה כולהו מנה ופרס שהמנה מאה זוז שהוא עשרי' וחמשה סלעים הרי ל"ז סלעי' וחצי ושמואל אמר ששים סלעים לכל החמשה דהיינו אחת מששים ונותן סלע אחד לכה' רבב"ח אר"י שש סלעים הוי כל שהוא ונותן ה' סלעים לכהן ואחד לו עולא אר"א כל שהוא שנינו רב ושמואל דאמרי תרווייהו ראשית הגז בס' ומפרש תלמוד' אליבייהו הא תנן כמה הוא נותן משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל ההוא בישראל שיש לו גיזות הרבה ומבקש ליתנה לכהן חלק הששים מכל החמשה שעלה לו דאמרינן ליה לכל חד וחד לא תבצר מחמש סלעים שהוא כדי נתי' הראויה ומנה דקאמר רב מנה בן מ' סלעים דה"ל מנה ופרס ששי' סלעים כדאמר שמואל וכדי שיגיע סלע לכהן דבציר מסלע לכ"ע לא הוי כדי נתינה ומסיק בסוגיא דר"י גופא נמי בששים ס"ל והא דקאמר שש חמש לכהן ואחד לו משום רבי ינאי רביה אמר וכתב הרי"ף הלכך הלכתא ראשית הגז בששים דה"ל ר' ינאי יחיד אצל רבים וק"ל הלכה כרבי' וחזינן קמאי כגון בה"ג ומר חפץ דפסקו הלכתא כמתני' דקתני חמש רחלות ולא כר' דפסק הלכה כר' יוסי וכפשטה דמתניתין דקתני וכמה הוא נותן לו משקל חמש סלעים וכו' ואתיא כר"י משום רביה ע"כ וכ' עליו הרא"ש וז"ל וכן מסתב' דהלכה כר' ינאי כנגד ר"י תלמידו וכ"ש כנגד רב ושמואל דלית הלכתא כוותיהו כנגד ר"י ע"כ ושמעינן מדברי הרא"ש שלא הכריע כמותן אלא במה שאמר ר"י משום רבי ינאי דשש סלעים הוי כל שהוא ונותן מהן ה' סלעים אבל במה שפסקו דבעינן חמש רחלות לא הכריעו כמותן וממילא ס"ל הלכתא כר"י בר יוסי כדפרי' גם על סברתו שהכריעו לפסוק כר' ינאי ל"נ הכרעתו דלא אמרינן הלכה כרב נגד התלמיד אלא כשהוא חולק לבדו עמו אבל הכא דחזינן דרב ושמואל ס"ל בס' ור"י הכריע כוותייהו בודאי כן הלכ' וכן הוא להדיא בתוספתא וכ"פ הרמב"ם ולכאורה היה נראה לפסוק כרב דהלכתא כוותיה דרב באיסור' וא"כ בעינן שיהיו מחומשים דהיינו שלא תהא כל אחת מחמשתן פחות מי"ב סלעים שאם היתה גיז' אחת מהן פחות מכן אע"פ שחמשת גוזזת ס' סלעי' או יותר פטורו' מראשי' הגז וכ"פ הרמב"ם והסמ"ג אחריו וכתב הר"ן דהא דקאמר ובלבד שיהו מחומשות אתי אליבא דמאן דבעי חמש צאן ולר' יוסי דאמר ד' בעי שיהו מרובעות ורביעית הגז לכל אחד מהן דהיינו ט"ו סלעים ולא פחות ממנו וא"כ לפי שכתבתי שראוי לפסוק כוותיה בעינן שלא יהא בכל אחת מפחות ט"ו סלעים מ"מ נראה מאחר דכל אינך אמוראי ר"י ושמואל ור' ינאי לא הזכירו שיהו מחומשות משמע דפליגי עליה דרב בהא וה"ל יחיד לגבייהו וכן הרי"ף בפסק הלכה שפסק לא הזכיר אלא שבעינן ס' סלעים אבל לא הזכיר מחומשות אלמא דלא קפדינן בהכי וכן עיקר הוא בעיני וכתב בתוספתא והרמב"ם כתבו ראשית הגז מצותה בתחילה ואם הפריש בין באמצע בין בסוף יצא

ט דין אותו השיעור שנותן לכהן צריך שיהיה השיעור אחר הליבון שאם ילבנו כהן ויעלה לשיעור ראשית הג"ז וא"צ הישראל ללבן תחילה ואם לא הספי' ליתן לכהן עד שצבעו פטור אבל אם לבנו ולא צבעו חייב ואם גזז ראשונה ומכרה שנייה ומכרה חייב היה הצמר מעצמו שחור או אדום חייב

מתניתי' מלובן ולא צואי כי' שלא נתלבן עדיין תניא לא שיתלבננו ויתן לו אלא שילבננה כהן ויעמוד על חמש סלעים פי' הא דקתני מתניתין חמש סלעים לא שיהא על הישראל מוטל ללבנו אלא אשיעור' קפיד דליתיב ליה בהכרע שכשיתלבן יהא בו חמש סלעים ונפטרות כל הגיזים לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור לבנו ולא צבען חייב וכתב התוס' רש"י פי' משום דהוי כמו מזיק מתנות כהונה או אוכלן דפטור וה"נ גוזל ותימא דא"כ מאי קמ"ל ר"ח כיון דמתני' היא ובפירש"י הראשונים במכתב ידו פי' קודם שגזז חמש צאן דהיינו כדי חיוב צבע מה שגזז שלא בא לידי חיו' עד שצבעו כולו ושוב העביר עליו קולמוס ומחקו ונראה דקמ"ל ר"ח שלא נפרש מתני' כפי' שמחק בקו' אלא משום דמזיק מתנ' כהונה שקנאן בשינוי והרשב"א הבי' נמי זה בחידושיו וכ' עליו אני תמה אמאי אינו חייב דהא משתרשי ליה ואי נמי גרע מפירעו בחובו ע"כ ונראה דלא דמי דהתם בשעת הגזילה משתרשי ליה אבל הכא בשעת צביעה עדיין לא מישתרשי ליה שהרי עדיין לא נהנה מהן וז"ל הר"ן ואע"ג דלא אמרי' שינוי קנה אלא לעניין שאינו מחזיר לו גוף הגזלה אבל מ"מ צריך להחזיר לו דמים אפ"ה מהני שינוי לפוטרו לגמרי אף מדמי צמר דכיון שפקעה מצותו ליכא חיוב' דממונא גבי' וה"ל ממון שאין לו תובעין ע"כ ומסקי' בסוגיא איתמר גזז ומכר ראשונה ר"ח אמר חייב נתן בר הושיעא אמר פטור ר"ח אמר חייב דהא גזז נתן בר הושיעא אמר פטור בעידנ' דקא מלא שיעורא בעינן צאנך וליכא תנן הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז הא צאנו לגזז חייב אמאי כל חד וחד בתר גיזה נפק' ליה מרשותי' תרגמה ר"ח אליבא דר' נתן בר הושעיא כגון שהקנן לו כל ל' יום פי' שיהי כל הגופים קנויים לו עד תשלום כל הגיזים וכ' הרא"ש ונראה דהלכה כר"ח דפשטא דמתניתין אתיא כוותיה וכ"כ הר"ן בשם הר"ז הלוי והרמב"ם תפס לו שיטה אחרת וכתב היו לו חמש צאן וגזז אחת מהן ומכר גיזתה ואח"כ גז שלישית ומכר גיזתה הכל מצטרפות לראשית הגז לאחר כמה שנים ובסוגי' לא משמע הכי דאיירי במכירת גיזה אבל במכירת הבהמה גם עיקר הדין מילתא דתמיה לי מאחר שמכר הגיזה קודם שבא לידי חיוב נר' בודאי דפטור דלא גרע מצובעו אלא שלא טוב עשה בעמיו ואם הוא כמערי' ראוי היה לקונסו שמפקיע מתנות כהונה וז"ל הר"ן והרמב"ם יש לו שיטה אחרת בהך פלוגתא דר"ח ור"נ בר אושעיה ולא נתחוורי לי דברי' וכת' הרמב"ם היה הצמר מעצמו שחור או אדום חייב בראשית הגז דסתם צמר לבן הוא ופשוט הוא

י דין הלוקח גז צאנו של חבירו אם המוכר שייר לו קצת מהגיזה הוא חייב לא שייר מהם כלום אם מכר לו סתם לוקח חייב ואם פי' לו אני מוכר לך הכל אין שום אחד מהם חייב

מתניתין הלוקח גז צאנו של נכרי פטו' מראשית הגז הלוקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר חייב לא שייר הלוקח חייב היו לו שני מינים שחופות ולבנות כו' כבר ביארתי לעיל במשנה זה בסימן ד' דעצה טובה קמ"ל ואמרינן בגמ' מאן תנא דהיכא דאיכא שיורא גבי מוכר בתר מוכר אזלינן אמר רבא האי תנא הוא דתנן אמר לו מכור לי בני מעיה של פרה זו והיו בהן מתנות נותן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים לקח ממנו במשקל נותנין לכהן ומנכה לו מן הדמים אלמא מתנות דכהן לא מזבין אינש הילכך שייר המוכר חייב דא"ל לוקח מתנה דכהן גבך היא לא שייר לוקח חייב דא"ל מוכר מתנה דכהן לא זבני לך פירש"י וז"ל וגבי ראשית הגז ודאי אם פירש לו הכל אני מוכר לך אין כאן לכהן כלום על זה הואיל ועד שלא נגזזה נמכרה לא חל עליה חובת ראשית הגז דלא קרינא. ביה גז צאנך וטעמא דמתניתין משום דלא זבניה ואע"ג דלטעמיה דר"ח דאיתא בסוגיא אפי' פי' יהיב לה ולאו מילתא היא אלא כרבא ק"ל דהו' בתראי וכ"כ הטור וז"ל לקח עיקר הצאן שיהיו שלו עד שיגזוז אותה ויחזירנה אח"כ חייב לקח גז צאנו של חבירו אם המוכר שייר לו קצת מהגיזה הוא חייב לא שייר מהם כלום אם מכר לו סתם הלוקח חייב ואם פירש לו אני מוכר לך הכל אין שום אחד מהם חייב ע"כ והטעם דלוקח אינו חייב דכיון שמכר לו גיזה בעודה מחוברת לצאן אכחי לא זכה בהן הכהן ובידו למכרה אלא דוקא במכר סתם הוא דאמרי' מסתמא לא מכר חלקו של כהן אבל היכא דמכר מכר

יא דין במקומות שנהגו שפטורים מראשית הגז אין לו ליתן לכהן ומ"מ במתנות כבר כתבתי שראוי להחמיר בבהמות שלו

כתב הרא"ש בסיום הפרק וז"ל ואע"ג דאמר ר"נ ב"י האידנא נהוג עלמא כר"א בראשית הגז ופרשינא דה"ה במתנות הא