ים של שלמה על חולין רטו

אכן תרומה וראשית הגז דכתיבי בחד קרא וחד נתינה אתרווייהו ילפינן מהדדי דכתיב ראשית דגנך ותרושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו אלמא דכייל תרווייהו בחד נתינה וילפי' מהדדי אבל מ"מ קשה בין לטעם של הר"ן ובין טעמא דידי א"כ כל שאר הדינין דילפינן ראשית הגז מתרומ' כגון שלא להפריש מחדש על הישן וממין זה על מין אחר וכל הני דלעיל בסימן שלפני זה לר' אליעאי ואנו ק"ל דלא כר' אלעאי כמ"ש לעיל אלא דוקא בהאי דינא לחוד שאינו נוהג אלא בארץ ואמת שדעת הר"ן מאחר דפסקינן בראשית הגז כר"א לענין שאינו נוהג אלא בארץ כתרומה ה"ה לכל שאר דינין דינו כתרומה ולא כדברי הרמב"ם שפסק בכולן כרבנן ומ"מ נ"ל דל"ק אפי' לפי מ"ש לעיל דק"ל כרבנן דר"א כדברי הרמב"ם ותורמין מן החדש על הישן וממין זה על מין אח' והיינו טעמא דלא מקשינן אי מה תרומה אלא היכא דאיכא ג"ש כמו שאומר יליף נתינה נתינה מתרומ' ואין ג"ש מחצה אבל לפי מה דס"ל דלא גמרינן ג"ש דנתינה נתינה אלא דוקא ראשית הגז דכייל בתרומה בחד נתינה מוקמינן בדבר המסתבר למידרש במקומות שניתן תרומ' ינתן ראשית הגז ולא לכל שאר מילי ותדע דלפי האמת תרומ' חייבת בשותפות הגוי וראשית הגז לכ"ע מיפט' בשותפות הגוי א"כ היכא דהוא מסתבר מדמינן להדדי ולא לכל מילי ומהשתא צריכא לטעמא אמאי נהגו העם להקל במתנות ובפרט מאחר שכתוב נמי בתשובת רב האי גאון כל מי שאינו נותן חייב נידוי כדאמר ר"ח בפ' הזרוע האי טבחא דלא יהיב מתנתא להוי בשמתא דה' אלהי ישראל נראה בעיני מאחר שאינה טובלות הבשר והמזיק מתנות כהונה פטור אלא שמצוה ליתן לכהן והאידנא אין לנו כהן מבורר לסמוך עליו שהוא כהן ודאי ע"כ נהגו להקל כמ"ש לעיל בריש פרק כ"ה (בסי"ד) גבי חלה בזמן הזה ומ"מ נראה דכל ירא שמים השוחט לעצמו יתן המתנות לכהן ויכול אח"כ לפייסנו שיחזור לו אם אין כאן כהן עני דלא עדיף מפדיון בכור אבל הקונה בהמה מן הטבח שהחיובא על הטבח א"ל להחמיר בשלו שאם יתן יפסיד שהרי לא ינכה לו הטבח מדמיו ואף שמתחילה ג"כ היה דינא הכי שאינו מנכה לו מן הדמים היכא דלא מכר לו במשקל ואפ"ה היה מחוייב הלוקח ליתן היינו משום שא"ל המוכר לא מכרתי לך המתנות שאינו שלי שהרי הן של כהן וא"כ בודאי הלוקח קנה הבשר חוץ מן המתנות משא"כ האידנא שאין רגילין ליתן המתנות והמוכר מוכר הכל אין להפסיד מעותיו מאחר שהמצוה על הטבח

ו דין דנותנין ראשית הגז אף לכהנת הנשוא' לישראל ונוהג בכוי הבא מן הרחל והצבי אבל בכוי שהוא בריה בפני עצמו אין חייב בראשית הגז המפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותו אם נשאר בידו מאותה גיזה שהפריש מהן אבל אי לא נשתייר מאותה הגיזה פטור

פסק נראה בעיני נהי דלא ק"ל ג"ש דנתינה ולא דמיא מתנות לראשית הגז מ"מ כמה דמסתברי' מדמינן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וז"ל ראשית הגז חולין לכל דבר לפיכך אני אומר שנותנים אותה לכהנ' אף על פי שהיא נשואה לישראל כמתנות בהמה ונ"ל שדין שניהם אחד הוא עוד כת' הרמב"ן שנוהג ראשית הגז בכלאים ובכוי וסדרתו שמדמה למתנות ואפשר דס"ל דחייב בחצי ראשית הגז כמו שחייב לשם בחצי מתנות אם לא בכוי שהוא בריה בפני עצמו דחייב בכל המתנות וכמ"ש לעיל בפ' הזרוע סימן ד' והראב"ד השיג וז"ל נ"ל לענין ראשית הגז כוי הבא מן החי' ומן הבהמה פטור מפני שצימרו קשה ונ"ל בשתיהן בכלאים ובכוי פטור שהרי ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ולא בעזים משום דבעינן צמר הראוי לשירות וכמו שנפר' לקמן וא"כ כוי שהוא בריה בפני עצמו פשיטא שפסול לבגדי כהונה דאף תאמר שבהמה היא מאן לימא לן שצמרה הוה צמר הא לא איקרי צמר אלא של רחלים ולא של עזים אע"פ שראויים למלבוש וה"ה כוי הבא מן כלאים אפילו הכל מן בהמה כגון מרחלים ועזים וכ"ש מבהמה וחיה אכן שוב ראיתי שכתוב בתוספ' ראשית הגז נוהג בכלאים ובכוי ר"א אומר כלאים מן הרחל ומן הגדי נוהגין בו ומן הכוי אין נוהגין בו וא"כ פסק הלכה כת"ק ומ"מ נראה דוקא בכוי הבא מן הרחל והצבי וס"ל כמו שאמרינן מקצת שה ה"ה מקצת רחל לענין צמר ותכלת ואיסור שעטנז נוהג בו וה"ה שחייב בראשית הגז אבל בכוי שהוא בריה בפני עצמו פשיטא דאין חייבים בראשית הגז כדפי' עוד כ' הרמב"ם והסמ"ג אחריו הוא מדברי תוספתא המפריש ראשית הגז ואבד חייב באחריותו עד שיתן לכהן ע"כ ונראה בעיני כגון שנשאר עוד בידו מאותו גיז' שהפריש מהן דאז אמרינן כל זמן שלא בא ליד כהן לא יצא ידי נתינה ועדיין שיורא איכא גביה וחיובא עליה רמיא אבל אם נאבד כל אותה גיזה שהפריש מהן פשיטא שאינו חייב באחריותו דלא עדיף אבד ממזיק בידים דפטור דהא פסקינן המזיק מתנות או אכלן שפטור מלשלם כ"ש באבידה אפי' בפשיעה לא עדיף ממזיק בידים

ז דין דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ונוהג בטרפה ואם היה צמר קשה ואינו ראוי ללבישה פטור מראשית הגז התולש צמר רחלים בידו ולא גזו חייב בראשית הגז וכ"ש שוטף ובארנו דמעש' אינו נוהג בטריפה

מתניתין חומר בזרוע ולחיים וקיבה מבראשית הגז שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בבקר ובצאן במרובה ובמועט ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ואינו נוהג אלא במרובה כמו שנפר' ופריך וליתני חומר בראשית הגז שנוהג בטריפות מה שאין במתנות אמר רבינא הא מני ר"ש היא דתניא ר"ש פוטר את הטריפ' מראשית הגז מ"ט דר"ש יליף צאן צאן ממעשר מה מעשר טריפה לא אף ראשית הגז טרפה לא והתם מנלן דכתיב כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה עוברת ונילף צאן צאן מבכור מה בכור אפילו טריפה אף ראשית הגז אפי' טריפה מסתברא פשוט מפשוט עדיף ליה למילף ומדקאמר הא מני ר"ש משמע דיחידאי היא ואין הלכה כן אלא אף הטריפה חייבת בראשית הגז וכן איתא בתוספתא שנוהג' בטריפה אבל לא במתה וכן פסק הרמב"ם אבל במעשר כ"ע מודו דאינו נוהג בטריפה דכתיב כל אשר יעבור תחת השבט למעוטי היכא דנחתכה מן הארכובה ולמעלה וכתבו התוס' תימא מן הארכובה ולמטה נמי אינה עוברת ושמא אין ה"נ דאין נכנסת לדיר להתעשר ודוחק ע"כ ולי נרא' דמוקמינן קרא דלא יעבור למעוטי דבר המסתבר דהיינו טריפה והא דבעינן רחלות אר"ח משום דאתיא גיזה גיזה כתיב הכא ראשית גז צאנך תתן לו וכתב התם ומגז כבשי יתחמם מה להלן כבשים אף כאן כבשים ונילף גיזה גיזה מבכור דתניא לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה מניין ליתן האמור של זה בזה ת"ל לא תעבוד ולא תגוז אמר קרא תתן לו ולא לשקו אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב אלא כדאמר ריב"ל לקמן דכתיב אחר ראשית הגז כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמו' לשרת דבר הראו' לשירו' ה"נ דבר הראוי לשירו' בגדי כהונה לשירו' הוא תכלת דהיינו עמרא אלא גיזה גיזה למאי אתא לכדתני' דבי ר' ישמעאל דתנא דבי ר"י כבשים שצמרן קשה פטורי' מראשית הגז שנ' וגז כבשי' יתחמם והרמב"ם נתן טעם לדבר וז"ל היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטורים מראשית הגז שאין זו מתנה לכהן אלא, כדי ללבוש ממנו כיון שזיכה לו הב"ה בתרומות שהן לחמו ויינו וזיכה לו במתנות בהמה וקדשי מקדש שהבשר שלו וזיכה לו בראשית הגז ללבוש ובגזל הגר והחרמי' ושדה אחוזה ופדיון בכורות להוצאותיו ושאר צרכיו שהרי אין לו חלק בנחלה ובבזה ע"כ תו מסקינן תניא חדא גוזז את העזים ושוטף את הרחלים פטור ותניא אידך הגוזז את העזים פטור ושוטף את הרחלים חייב ל"ק הא רבנן והא ר' יוסי דתניא לקט קצירך ולא לקט קוטף רי"א אין לקט אלא הבא מחמת קציר ומסיק דמודה רא"י במידי דאורחיה בעקירה עם השרשים כגון עדשים וכן מידי דאורחיה בתלישה כגון פולין דתניא קוצר אין לי אלא קוצר עוקר מניין ת"ל לקצור תולש מניין ת"ל בקוצרך והך ברייתא ע"כ לר"י אתיא דדייק לישנא דקרא ומ"ה אמר אין לי אלא קציר כו' ומ"מ גבי ראשית הגז הלכה כרבנן דהיו רבים לגבי' וכ"פ הרמב"ם התולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב בראשית הגז וא"כ כ"ש שוטף דתלישה כלל לאו אורחיה בכך אבל קשה על הרמב"ם שגבי ראשית הגז פסק כרבנן וגבי לקט פסק כר' יוסי כמ"ש בה' מ"ע בפ"ד היה קוצ' ביד בלא מגל הנופל מתוך ידו אינו לקט והר"ן ג"כ תמה בזה ול"נ שדעת הרב דהכא פסק כרבנן משום דהוי רבים לגבי ר"י וגבי לקט פסק כר"י דהא ברייתא נקט דבריו בלשון ת"ק ואומר אח"כ שרי"א כו' ועוד ברייתא אחריתא דתניא קציר אין לי אלא קציר כו' אתי ג"כ לר' יוסי כדפי' אלמ' דסתם תנא דברייתא כמותו ועוד מדשקלי וטרי כל הני אמוראי כגון רב אחא בריה דרבא ורבינא עם רב אשי במה שמודה ר' יוסי במידי דאורחיה בכך אלמא דהכי הלכתא וטעמא רבה איכא בינייהו דגבי לקט לא ה"ל למיכתב ולקט קצירך אלא ולקט לחוד מ"ה מפרשים דדוק' לקט הבא מן הקציר קאמר אבל בראשית הגז ליכא שום משמעות בקרא לדיוקא מיניה גיזיה אין אבל תלישה לא ונהי דר"י פליג בכל עניין ודייק לישנ' דקרא ורבנן פליגי אפי' היכא דאיכא משמעות בקרא דדוקא קאמר אפ"ה אמרינן לא קפיד קרא בהכי ולישנא דקרא הוא למיכתב הכי לקט קצירך מ"מ אנו פסקים אלא כר"י בהא דסתם תנא דברייתא כוותיה ובאידך כרבנן דהיו רבים לגבי ר' יוסי מאחר שיש טעם לחלק ביניהם: