ים של שלמה על חולין ריג

למעוטי שותפות דגוי וכן גבי בכור דכתיב בקרך וצאנך למעוטי שותפות דגוי לחוד וגבי מזוזה נמי דכתיב ביתיך לאו למעוטי שותפות אלא אתא לכדרבה דאמר רבה דרך ביאתך מן הימין וכן גבי מעשר דכתיב מעשר דגנך למעוטי שותפות דגוי לחוד וכן גבי בכורים דכתיב כל אשר בארצך לאו למעוט שותפות אלא למעוטי ח"ל וכן גבי ציצית דכתיב כסותך לאו למעוטי שותפות אלא אתא לכדרב יהודא דא' ר"י טלית שאולה פטור מן הציצית כל ל' יום וכן גבי מעקה דכתיב דגנך לאו למעוט שותפות אלא למעוטי בה"כ ובה"מ וכתבו התו' הא דאמר גבי מזוזה דרך ביאתך תימא אמאי לא אמר למעוטי שותפות דגוי כדקאמר בכל הני דלעיל ואני מוסיף בתימא אמאי אמר נמי בכורי ארצך למעוטי ח"ל ולא אמר שותפו' דגוי וכן מעקה ובה"גמ מ"כ וז"ל שאל הר' אביגדור את ר' חיים בית שישראל וגוי שותפין בו אם חייב במזוזה מההיא דראשית הגז דל' קאמר אלא ביתך למה לי דרך ביאתו כו' ול"ק ביתך למעוטי שותפו' דגוי מכלל דשותפות גוי חייב במזוזה או דילמא כיון דכתיב למען ירבו ימיכם דמרבה מיניה שותפות ממילא שמעינן דלא ריבה הכתוב אלא בשותפין ששניהם ישראל שהקפידה תורה בריבוי ימיהם כו' והשיב ר' חיים נ"ל שבית שישראל וגוי שותפים בו פטור מן המזוזה אע"ג דלא אשכחן קרא בפרק ראשית הגז למעוט שותפו' בכל הני דממעט התם מ"מ פטור דכיוצא בו מצינו בפ"ק דיומא גבי הא דתניא בית השותפים מטמא בנגעים וכו' דמרבה שותפות דישראל ולא ממעט שותפות דגוי ואפ"ה שותפות דגוי לא מטמא בנגעים כדתניא בתוספתא דנגעים והטעם כיון שיש לגוי חלק בבית זה וגוי לאו בר טמויי בנגעים הרי אין כאן בית שלם לגבי טומאת נגעי' דבעינן בית שלם זויותיו וכן לגבי מזוזה כיון שיש לגוי חלק בגוף הבית ושער וגוי לאו בר מזוזה הוא הרי אין כאן בית שלם להתחייב במזוזה אנן בעינן בית שלם לעניין מזוזה דהא ממעט בפ"ק דסוכה בית שאין בו ד' אמות וכן שער שלם בעינן וכי שקלת לחלק גוי הוי חצי בית ולעניין מזוזה ונגעים דהבית עומד בחזקת שניהם וכל פורתא ופורתא יש בו חלק דגוי ל"צ קרא למעוטי ואפי' אם לא נאמר הטעם שאמרתי אלא דבלא קרא לא ממעטינן שותפות דגוי לענין מזוזה מ"מ הא חזי דבית ישראל וגוי שותפין בו לא מטמא' בנגעים וה"ה לענין מזוזה דדין אחד להם ושלום חיים ע"כ ונר' שיש לחלק בין נגעים למזוזה דבנגעים תלוי הענין בקירות הבית ומאחר דלא אמרינן ברירה בדאורייתא נמצא דלא הוי נגע בקירתו אבל מזוזה שהוא חובת הדר כל היכא שיש לו בית דירה לזה ובית דירה לזה חייב במזוזה ומה בזה שהחצי) היא של גוי מ"מ מאחר שנכנס דרך השער הבית חייב במזוזה ואינו דומה לסתור חציו דאין שם שער עליו כלל ומ"ה נמי לא ממעטינן גבי מעקה שותפות הגוי מאחר שיש לו שם דירה חייב בלא תשים דמים בביתך ותדע דלא ילפינן מזוזה מנגעי' דאל"כ ימיכם שבא לרבות שותפות נילף נמי מנגעי' ועוד תדע שכן הוא דאל"כ לרבנן דלא דרשי מיעוטא אלא לשותפות הגוי אפי' היכא דליכא רבוי כמו גבי ראשית הגז דכתיב צאנך ולא ממעטי רבנן אלא שותפות הגוי א"כ ימיכם ל"ל וא"ל דרבנן לא דרשו האי ריבויי דהא בפ"ק דיומא משמע דלכ"ע דרשינן ימיכם לרבות שותפות א"כ מרבינן כל שותפו' אפילו של גוי ודוחק לומר דמ"ה כתיבא ימיכ' לרבות שותפות כי היכא דתידוק מיניה דשותפות דגוי פטור וא"כ ביתך אייתר לדרך ביאת' חדא דלמא לרי לדחוק כולי האי אמאי לא נאמר דימיכם מרבה של שותפות וביתך את' לדרך ביאתך ועוד ליכתוב מיעוט אחרינא למעוטי שותפות דגוי ולא נצטרך רבוי דימיכם כמו בראשי' הגז דליכא שום ריבוי כדפי' ועוד נראה דפשטא דסוגיא משמע דלא מממטינן שותפות דגוי היכא דלא מיעטא קרא דהא גבי בכורך אמרי' ארצך למעוטי ח"ל וא"כ ממילא שותפות הגוי חייב דהא ליכא מיעוטא וליכא למימר דיליף מתרומה א"כ ח"ל נמי נילף מיניה ובפר' לפי האמת דאף תרומה חייב בשותפות הגוי א"כ מכ"ש בכורי' דהא הפירות ראוים לחלק בפירות שלימין ואפי' לפי ס"ד דסוגיא דהשתא דרבנן ממעיטינן תרומה בשותפות הגוי מ"מ איכא למימר דמודים בבכורים דגבי תרומת דגן נהי דעתה ראוי לחלק מ"מ סופו שיבא לידי קמח ועיסה משא"כ בבכורים שמביא הפירות כברייתן שלימים ולפ"ז תימ' בדברי הרמב"ם שכ' סתמא גבי ראשי' הגז וגבי בכורים דחיי' בשות' ולא כתב דשותפות של גוי פטור בראשית הגז לכ"ע ואם נאמר דסתם חייב בשותפות משמע בישראל ולא בשל גוי א"כ קשה גבי בכורים דכתיב נמי סתמא חייב בשותפות וכבר הוכחתי דחייב אף בשותפות הגוי דלא גרע מתרומה שוב מצאתי בחידושי הרשב"א שכתב להדיא וז"ל וא"ת אמאי לא אמרינן ביתיך למעוטי שותפות דגוי כדאמרינן בכל הני דלעיל נ"ל משום מזוזה חובת הדר הוא ולשמירה עשויה ואפי' בשותפ' דגוי ישראל הדר בה צריך שמירה

ג דין דשותפות גוי חייב בתרומה וגוי שלקח שדה של ישראל ומירחה אז הלוקח אותה תבואה מן הגוי פטור מלעשר ואף על פי שגדלה בשדה של ישראל

פסק ואף דמסקינין דתרומה ממעטינן שותפות הגוי לכ"ע ול"פ רבנן ור' אלעאי אלא בשותפו' דישראל אכן לא ק"ל הכא אלא בסוגי' דלעיל דקאמרי וא"א שותפות דגוי בתרומה דרבנן חיובא מחייבי דתניא ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר של ישראל חייב ושל גוי פטור ע"כ ל"פ אלא דמ"ס יש ברירה ומ"ס אין ברירה אבל שותפות דגוי ד"ה חייב וכ"כ הרמב"ם ופי' רש"י דדגנך לא בא למעט שותפות אלא אתא למעוטי דיגון גוי כגון גוי שלקח שדה של ישראל ומירחה הלוקח אותה תבואה מן הגוי פטור מלעשר ואע"ג שגדלה בשדה של ישראל כדאמרי' במנחות פ' ר"י מירו' הגוי פטור א"נ דגנ' ולא דגון גוי ולאשמועי' דיש קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר וחלקו של גוי פטור שאם חזר ומכרו לישראל אינו חייב לעשר אבל חלקו של ישראל חייב ואע"ג דמצאנך משמע להו ולא שותפי' גוי לא משמע להו מדגנך למעוטי של שותפות גוי דדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקי' אותם במדה וקרינן ביה דגנך בחלקו של ישראל אבל צאן כל בהמה ובהמה יש לגוי חלק בה ולא קרינן בחד מינייהו צאנך והא דפליגי ר' ורשב"ג בטבל וחולין מעורבין כו' פסק הרמב"ם דהלכה כר' והארכתי בזה בב"ק גבי דינה דברירה וכת' רש"י הא דטבל וחולין מעורבין זה בזה אני שמעתי שאין לו תקנה לפי שאם בא להפריש נמצא מפריש מן הפטור על החייב ול"נ שיש לו תקנה בשני צדדין אם יש לו טבל ממקום אחר מפריש על זה חציו שאין חייב אלא חציו ואם אין לו טבל אחר מפריש מיניה וביה לפי כולו כגון אם יש לו עשרי' מפריש שנים מהם שאם אין מפריש אלא אחד לא נפטר לפי שזה שהפריש יש חציו שאין שם מעשר חל עליו לפי שהוא פטור ועומד אבל כשמפריש שנים הרי השם חל על האח' ופוטר את העשר' המחוי' והא ליכא למימר דלמא שניהם המופרשים בחלקו של גוי גדלו ואין שם מעשר עליהם דתניא בגמ' דר"ה גבי חדש וישן המעורבין דק"ל אין תורמין מזה על זה וקתני צובר את גרנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן על הישן שבו וכי היכא דפריש חדש וישן בחולין איכא נמי חדש וישן במעשר ה"נ הכא נמצא תורם מן החייב שבו על החייב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואפי' מאן דפליג עליה דההיא הכא מודה דהתם הוא דאיכא למימר אין בילה לא נבללו יפה שמא אין חדש במעשר לפי חשבון הנותר בחולין ואין ישן במעשר לפי חשבון הנותר בחולין אבל הכא יש בילה דהא בכל חיטה וחיטה יש לגוי ולישראל חלק כיון דאין ברירה וכי אפריש מיניה וביה יש במעשר מן החיוב כפי החייב ומן הפטור כפי הפטור ובתוספתא דדמאי מצאתי הטבל והחולין שנתערבו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי החשבון כלומר מפרש ממקום אחר לפ' חשבון טבל זה ואם לאו נוטל מן החולין כפי תרומת מעשר שבטבל וא"י מהו ע"כ אבל הרמב"ם פי' התוספתא יפה קרוב לדברי רש"י ז"ל וז"ל בפ"ח דמעשר הפירות שתורם מהן תרומה גדולה ותרומת המעשר הן הנקראין חולין ואם פריש מהן שאר מעשרותיו הן הנקראין חולין מתוקנין בכ"מ טבל שנתערב בחולין מתוקנין מין במינו שא"א להלך אחר הטעם אם יש לו פירות אחרות מוציא על אותן טבל תרומה ומעשרות לפי חשבון ואם אין לו פירות אחרות להוציא על אותו הרי הכל אסור עד שיפרוש וכשהוא מפריש מפסי' מן החולין המתוקנין כדי תרומ' מעשר שבטבל כיצד ק' סאה של טבל שנתערב בק' סאה של חולין מתוקנין מפריש מן הכל ק"א וכל שהפריש טבל וישאר צ"ט חולין מתוקנין נמצא מפסיד סאה אחת וכן אם היה אותו טבל טבול לתרומה מפסיד מן החולין מתוקנין כדי תרומה ותרומת מעשר ולמה מפסיד סאה זו כדי שלא יאמר ק' שהפריש הן לחולין והק' שהשאיר היא הטבל וכן אם הי' הטב' פחות מן החולין או מרובה על החולין מגביה הטבל וכדי תרומ' מעשר שבטבל מן החולין או כדי תרומה ותרומת מעשר אם היה הטבל טבל לתרומה כו' וכן אם נתערב מעשר טבול בחולין מתוקנין כו' והאריך והכל באופן זה ואף הראב"ד מודה לזה אלא שהשיג במ"ש שמפסיד הסאה אפי' היכא דנתערב ק' בק' וז"ל תמה אני מאוד על דבריו למה מפסיד סאה זו ואם לא יטול הא' מה תיקן והלא כל ק' וק' בספק טבל ויש בכל ק' וק' ספק תרומת מעשר שהם שני סאין ועכשיו שיטול ק' וא' הרי הצ"ט מתוקנין אפי' הם