ים של שלמה על חולין ריב

עם כל חלבה פנימי וחיצון אלא א"כ נהגו הכהנים להניח החלב לבעלי' אז רשאים לעכבו ונותן זרוע לכהן א' והקיבה לא' והלחים לב' וזהו הבהמה דקה אבל בשור הגדול יכול לחלק הזרוע לב' לכ' אחר פרק א'

מתניתין איזהו זרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד והוא של נזיר פי' זרוע בשלה האמור' בנזיר כך היא ניטלת והוא מפרק של ארכובה הנמכר' עם הרא' עד כף היד שקור' אישפלד"א והם שני פרקים וכנגדו ברגל שוק' רי"א שוקא מן הפרק של ארכובה סובך של רגל ואין הלכה כר"י איזהו לחי מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת ופירש"י פרק של לחי אצל הצדעים וחותך כלפי מטה עד הפיקה דהיינו שיפוי כובע שהוא פקעת ופתחה של קנה דהיינו לחיים התחתונים עד הלשון ופריך בגמ' והא תנא נטלה ואת בית השחיטה עמה וש"כ אינו מקום שחיטה ומשני ל"ק מתני' רבנן ובריתא ר"ח בן אנטיגנוס דתניא מוגרמת פסולה ותניא העיד ר"ח בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה וא"א הא והא רבנן ומאי עמה עמה דבהמה וכת' הרי"ף וז"ל וק"ל כר"ח ב"א והיינו שייר בחיטי וכתב הרא"ש עליו לא ידענא למה הביא רי"ף האי פיסקא הכא אע"ג דלעניין מקום השחיטה הלכה כר"ח לענין לחי הלכה כמתניתין ועוד דאיכא שינוייא אחרינא דמוקי תרוויהו כרבנן ועוד דליכא פלוגתא אלא בשחיטה אבל בנטילת הלחי שוה לכול' שנוטלה עם הפיקא והן דברי רבי זרחיה בהשגותיו אכן הרמב"ן השיב עליו וז"ל אבל לשון הגמר' משמ' דפליגי דקאמ' הא רבנן והא ר"ח ב"א היא דהיינו פיקה אבל הפי' הנראה דפיקה של גרגרת היא הטבעת עצמו וכולו בכלל לפי שהוא פולט ויוצא כעין פיקה כבוש והוא כמו שאמרו פיקה יוצא מגורלו וכן שנינו בנגעי' איזהו זקן מפרק של לחי עד פיקה של גרגרת ואין הזקן מתפשט עד שיפוי כובע כלפי הגוף אלא הכוב' כולו נקרא פיקה ומתניתין עד ולא עד בכלל קתני הילכך ברייתא דקתני בה"ש עמה דהיינו גובה של כובע כר"ח ב"א דמכיון שהכשיר עד שיפוי כובע ולא משם ולמעלה ש"מ כל הצואר כשר לשחיטה ומש"כ ולמעל' לאו צואר הוא אלא לחי מיקרי והרי הן לכהן הלכך חותך במקום השחיטה ונותן לכהן וכלפי הגוף לבעלים והיינו בה"ש עמה אבל לרבנן מכיון שאין מקום שחיטה מטבעת גדולה ולמעלה ש"מ שאין כל הצואר כשר לשחיטה דהא ודאי מטבעת גדולה ולמעלה נמי צואר הוא אלא מקום שחיטה הלכתה גמירי לה ולדידהו אמר תנא דידן דמשיפוי כובע ולמעלה לא מקרי לחיים אלא כל פשוט הגרגרת עד סוף הכובע צואר הוא עכ"ל והנה מ"ש דהא רבנן והא ר"ח משמע דפליגי יפה כתב דאל"כ הל"ל ברייתא דקתני בה"ש עמה ר"ח ב"א היא דשיפוי כובע נמי קרי בה"ש אלא כפי' אכן מאחר דברוב דוכתין רגיל הרי"ף לפסוק כלישנא בתרא וא"כ לפי' א"א דקאמר ל"פ וכן הלכה א"כ לא צריך ליתן כלום מן הגרגרת אלא הפיקה אכן ריהטא דשמעתא משמע כפירש"י דשיפוי כובע הוא פיקה של גרגרת והוא שנחלקו בו ר"ח ורבנן לענין שחיטה אבל בנטילת לחי כולן שוין כדברי רבי זרחיה והרא"ש וכדברי הרמב"ם משמע שאפי' טבעת גדולה צריך ליתן לכהן וכ"כ הטור אחריו וז"ל הלחיים הם מפיק של לחי עד פרק של גרגרת שהוא הטבעת הגדולה עם הלשון שביניהם ולפי פי' משמע דפיקה הוא טבעת גדולה ובסוגיא לא משמע דבטבעת גדול' ליכא מחלוק' לענין שחיטה וא"כ מאי פריך מהא דקתני נוטלה ובה"ש עמה הא שפיר טבעת הגדולה הוי בה"ש וצ"ל דס"ל דהא דקתני עד פיקה של גרגרת עד ולא עד בכלל קאמר ומ"ה פריך והא קתני בה"ש עמה א"כ צריך ליתן אפילו טבעת גדולה בכלל דלמעלה מטבעת הגדולה ליכא מקום שחיטה ומשני דר"ח הוא דלמעלה מטבעת הגדול' נמי מקום שחיט' הוא ומש"ה קתני שפיר בה"ש עמה אבל לעולם טבעת הגדולה אינה בכלל תו מסקינן לעיל אר"ח זרוע לאחד פי' לכהן אחד וקיבה לאחד לחיים לשנים פי' לשני כהנים ופריך איני והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר במערבא פליגי להו גרמא כל עצם ועצם היה מחלק לב' התם בדתורא פירוש בשור הגדול שאיבריו גדולים ביותר דאפי' היה מחלק האבר לשנים עדיין יש בכל חלק וחלק נתינה מעליא אבל בבהמה דקה אם היה מחלק האב' לשני' לא היה בכל חלק נתינה מעליית' ורחמנא אמר ונתן לכהן נתינ' יפה עוד מסקינן ת"ר הזרוע זה זרוע ימין את' אומ' זרוע ימין או אינו אלא זרוע של שמאל ת"ל הזרוע וכדאמ' רבא הירך המיומנ' שבירך ה"נ הזרוע המיומן שבזרוע והלחיים למאי אתא להביא צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים והקיבה למאי אתא להביא חלב שעל גבי הקיבה וחלב שבתוך הקיבה דאמר רבי יהושע הכהנים נהגו בו עין יפה ונתהנו לבעלים הא לא נהגו דידיה הוא דורשי חמורות דהיינו מקראות סופרים היו אומרים הזרוע כנגד היד וכן הוא אומר ויקח רומח בידו ולחיים כנגד תפילה וכן הוא אומר ויעמוד פנחס ויפלל קבה כמשמעה וכן הוא אומר ואת האשה אל קבתה

הדרן עלך הזרוע והלחיים

פרק ראשית הגז

א דין ראשית דגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית שלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין שאם הקדיש הגיזה אין צריך ליגזוז ולפרות וליתן והיכא דקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בראשי' הגז

ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין ופריך בגמ' מוקדשין מ"ט לא אמר קרא צאנך ולא צאן של הקדש טעמא דכתב רחמנא צאנך הא ל"ה הוה אמינא קדשים חייבים בראשית הגז הא לאו בני גיזה נינהו דכתיב ולא תגוז בכו' צאנך אי בקדשי מזבח ה"נ הב"ע בקדשי בדק הבית והאמר ר"א קדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה מדרבנן ס"ד אמינא הואיל ומדאורייתא בני גיזה נינהו והיכא דגז ליה ליתיב ליה והא קדיש ליה ס"ד אמינא לפרוק וליתיב ליה והא בעי העמדה והערכה הניחה למ"ד קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמד' והערכ' אלא למ"ד היו מא"ל א"ר מני בר פטיש משום ר' ינאי הכא במקדיש בהמתו לבדק הבית חוץ מגיזותה ס"ד אמינא ליגזז וליתיב ליה אמר קרא צאנך ולא צאן של הקדש אי הכי קדשי המזבח נמי כחשי פי' גיזה הניטלה מכחשת הבשר ואסור לגוזזה קדשי בדק הבית נמי כחשי דאמר חוץ מגיזה וכחיש' קדשי מזבח נמי דאמר חוץ מגיזה וכחישה אפ"ה פשטה קדושה בכולה ומנא תימרא דאמר ר' יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה ואפילו לר"מ דאמר אין כולה עולה ה"מ דאקדיש דבר שאין הנשמה תלוייה בו אבל הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו קדשה רבא אמר במקדיש גיזה עצמה ס"ד אמינא ליגזז וליפרוק וליתיב ליה אמר קרא גז צאנך תתן לו מי שאין מחוסר אלא גזיזה ונתינה יצא זה שמחוסר גזיזה פדיה ונתינה א"כ צאנך למאי אתא למעוטי שותפות כדתני' בהמ' השותפין חייב בראשית הגז ורבי אילעאי פוטר מ"ט דר"א אמר קרא גז צאנך ולא של שותפות ורבנן למעוטי שותפו' דגוי ולעניין הלכ' כל התירוצי' אמת ואף שהר"ן לא הזכיר בפירוש אלא דברי רב' שהוא בתראי מ"מ נ"ל שאף רבא אינו חולק על הפירושים האחרונים אלא שנר' לו דוחק דמתני' איירי בעבר וגזז או שהקדיש חוץ מגיזה וכחיש' ולא שכיח כלל ע"כ מוקי דאיירי במקדיש גיזה וכ"נ מפירש"י שפירו' רבא אמר כו' לא תטרח לאוקמי מתני' במקדיש חוץ מגיזה וכחישה אלא במקדיש גיזה לבדה כו' והרמב"ם תפס שני התירוצים הראשונים ולא הזכיר דברי רבא כלל וכת' וז"ל ונוהג בחולין אבל לא במוקדשי' כיצד הרי שהקדיש בהמות לבדק הבית גזזן יכול יהיה חייב לפדות וליתן לכהן או הקדיש בהמה חוץ מגיזתה יכול יהיה חייב בראשית הגז ת"ל צאנך אין אילו צאנו ע"כ ומ"מ נראה בעיני שאינו ר"ל דלא ס"ל דברי רב' דהא בתראי הוא ומניין למיפסק דלא כוותיה אלא שהביא דבר הפשוט דאינו נוהג במוקדשים משמע לפי פשוטו בהמות מוקדשין ולא שמקדיש גיז לחוד ומ"ש הרמב"ם שהקדיש בהמה חוץ מגיזתה ולא הזכיר כחישה נראה דס"ל כדמשני תלמודא אפי' הכי פשטה קדושה בכולה תו לא בעי לשינוייא דכחשי אלא בקדשי מזבח פשטה בכולו ובקדשי בדק הבית לא פשטה בכולה וזהו שלא כדברי רש"י שפי' לעיל בדברי רבא אל תדחק לאוקמי מתני' במקדיש חוץ מגיזותה וכחישתה כו' וכ"נ עיקר מדלא קאמר תלמודא אלא התם פשטה קדושה בכולה כו' דהוי משמע דהדר ביה מהאי דשני כחשי אלא סתמא קאמר אפ"ה פשטה קדוש' בכולה דמשמ' דקאי בשיטתי' והיכא דקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבים בראשית הגז כמו שחייבי' במתנות כדפרי' פרק הזרוע וכ"פ הרמב"ם דחייבים בראשית הגז

ב דין דהשותפין חייבין בראשית הגז והוא שיהיה בחלק כל אחד מהן כשיעור ושותפין חייבים בפיאה אבל לא שותפות דגוי וכן הדין לעניין בכורה ובית השותפים חייב במזוזה אפי' בשותף עם הגוי

פסק ולענין שותפות הלכה כת"ק דר' אילעאי דשותפין חייבים בראשית הגז ומ"מ דוקא שיהא בכל חלק שעור הראוי וכ"כ הרמב"ם וז"ל השותפין חייבים בראשית הגז והוא שיהיה בחלק כל אחד מהן כשעור אבל חמש צאן בלבד של שני שותפין פטורין וכ"כ הסמ"ג אחריו והנראה בעיני הא דקאמר אבל חמש צאן בלבד כו' מילתא דפסיק' דנקט בה"ג בכל עניין פטור אפי' יש לחבירו בה חלק משהו לאפוקי יותר מחמש צאן אפי' יש לחבירו שותפות מצינו שחייב כגון שיש לו לאחד בחלק השני חמש גיזת צאן אבל לעולם היכא שיש להן שותפות חלק כחלק ממש אפי' תשעה צאן פטורין שהרי חלקו של אחד לא יגיע שיעור ומסיק בסוגיא דה"ה נמי בתרומה דכתיב דגנך למעוטי שותפות דגוי ולא שותפות ישראל וכן גבי פאה דכתב שדך