ים של שלמה על חולין רי

גברא דאיחייב נגידא בבי דינא דרבא נגדי' רבא ומת אישתמע מילתא בי שבור מלכא בעי לצעורי וכו' וע"י אותו מעשה ביקש רחמים ובא מטר ובימי רב יוסף לא היה רבא ראש ב"ד להלקו' כי אביי מלך אחר ר' יוסף ורבא אחר אביי ע"כ ושמעי' מהאי עובדא אפי' ת"ח מופלג הסומך על הוראתו להקל אפי' בהוראה שקבל להית' היכי שיש החלוק ביניה' כמו הכא ואית ליה רבה למישאל שהרי היה יכול לשאול לרב יוסף הוא נזיף בידי שמים ויש לחלק דוק' בדבר אכילה ראוי להחמיר יותר ונהירא לחלק דדוקא באכילת דבר איסור שהו' גנאי לת"ח אבל לא באכילת היתר כה"ג שהי' כעין גזל בידו אכן יש לחלק דדוקא התם שר"ס לא אכיל ה"ל נמי להזהר ולא לסמוך על הוראתו מאחר שיש לחלק ביניהן כמו שהיה האמ' ומאחר דחזי' דהא דינא דר"י דדוקא קאמ' א"כ נמי דייקינן דוקא לת"ח הוא דשרינן לזכות לו במכירי כהנה אי דחיקא ליה שעתא הא לאיש אחר שאינו ת"ח לא שרינין לי' אפי' דחיקא ליה שעת' וכ"כ הטור להדיא וז"ל ודוק' שהזוכה הוא ת"ח וכ"כ עיקר ואף שהרמב"ם לא הזכיר ת"ח אלא בסתם ישראל א"ל אביי לרב דימי ופשטיה דקרא במאי כתב בשונה לתלמיד שאינו הגון דאר"י א"ר כל השונ' לתלמיד שאינו הגון פי' שאינו נזהר במעשיו נופל בגיהנם שנאמ' כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו ואין שריד אלא ת"ח שנ' בשרידי' אשר ה' קורא ותו מסי' א"ר זירא א"ר כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס שנ' כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד וכ' לא נאוה לכסי' תענוג ונרא' דוקא שנדע בו שלא היה הגון ואפ"ה מלמד

יד דין דהמשתתף עם הכהן צריך לרשום לעולם ובגוי אם יושב עמו במטבחיים אז אין צריך לרשום

פיסקא והמשתתף עמהם צריך לרשום משמע אפי' עם הגוי ורמינהי המשתתף עם כהן צריך לרשום והמשתתף עם הגוי ופסולי המוקדשי' א"ל לרשום הב"ע דיתיב גוי אמסחת' דכוות' גבי כהן נמי דיתיב אמסחתא אמאי צריך לרשום דאמרי בישר' קא זבין א"ה גוי נמי אמרי בישרא קא זבין אלא הב"ע דיתיב גוי אכספתא פי' על הארגז שנותן בה הטבח המעות שמקבל תמיד מן הלוקחי' דהא ודאי מוכח' שפיר שהגוי שותף דגבי כהן אמרי' אפי' אינו משותף בה המוני המניה אבל גבי גוי א"ל המוני המניה דאין אמונה בגוי ואב"א סתם גוי מפעי פעי פי' תדיר הוא צועק אל תתנו בכך אלא בכך והכל יודעין שיש לו חלק בה לאפוקי כהן שהוא צנוע סומך על הטבח ושותק ואין מרגי' בו שהוא שותף והרמב"ם כ' וז"ל אם הכהן יושב עמו במטבחיים ונשא ונותן עמו א"צ לרשום והמשתתף עם הגוי א"צ לרשום ואפי' אינו עמו בשעת מכירה דסתם גוי מרבה דברים ומודיע לכל שהו' שותף וכ' עליו הטור ואינו נרא' כן מתוך הגמ' אלא בשותף עם הכהן בכל עניין צריך לרשום ובגוי אם יוש' עמו במטבחיים אז א"צ לרשום ע"כ ול"נ שאין כאן השגה גמורה שהרמב"ם אפשר דס"ל מדקאמר תלמודא וא"א ולא קאמר אי נמי כו' דהוי משמע דקאי בשינויי קמא אלא וא"א סתמ' קאמר דמשמע דתו לא בעי האיך שינוייא קמא אלא האי חילוק לחוד הוא דאיכא בין כהן ובין גוי דכהן לא מיפעי פעי א"כ כל היכא דליכא הוכחה גמורה כגון שיושב במטבחיים ונושא ונותן עמו שידוע לכל שהוא שותף חייב במתנו' וגבי גוי דמפעא פעא א"כ בודאי גלי למילת' וידוע לכל שהוא שותפו ופטור מן המתנות ומ"מ לא נ"ל דבריו דלפי דבריו דגבי גוי לעולם א"צ לרשום בדברי הברייתא צ"ל דמתני' דקתני והמשתתף עמהם צריך לרשום אכהן לחוד קאי ואין זו מסוגי' התלמוד דסתמא דתלמודא יאמ' בתחלת הסוגיא והמשתתף עמהם צריך לרשום אפי' עם הגוי כו' א"כ ס"ל דעמהם דקאמ' קאי אכהן ואגוי ובסוף הסוגיא ס"ל דקאי דווקא אכהן לחוד ועמהן דקאמר ר"ל עם כהנים דעלמא ועוד לפ"ז לא הל"ל וא"א גוי מפעא פעא אלא וא"א מאי עמהן דקאמר אכהן לחוד קאי דהא המקשה מתחל' לא הקשה אלא מדברי הבריית' דקתני המשתתף עם הכהן צריך לרשום ועם הגוי א"צ לרשום ולא הוה קשה ליה מ"ש כהן מגוי ואף שיש לדחוק ולומר דהרמב"ם מפרש הברייתא משתתף עם הגוי דא"צ לרשום בסתם גוי ומשתתף עם כהן דברייתא דצריך לרשום בסתם כהן שאינו נושא ונותן עמו וכי היכי דסבר הרמב"ם דכהן הנושא ונותן עמו במטבחיים א"צ לרשום אעפ"י שלא הוזכר בגמרא אלא שהסברא נותנת דדוקא בסתם כהן צריך לרשום דלא נודע שהוא שותף עמו וממילא כל שאינו מסתם כהן רק נושא ונותן עמו א"צ לרשום כן נאמר גבי גוי דווקא בסתם גוי אמרו שא"צ לרשום כאשר נזכר בגמרא סתם מיפעא פעא וממיל' כשאינו מן הסתם כגון שידענו בו שאינו מדבר מאומה ואינו מרב' בדברים גם גבי גוי צריך לרשום וא"כ נוכל לתרץ דבהכי איירי מתני' ואיפשר דמשום זה כללן באחת והמשתתף עמהן גוי דומי' דכהן שאינו מיפעא פעא ומאחר שעל הרוב לא ימצא גוי שאינו מיפעא פעי סתם הרמב"ם וכ' והמשתתף עם נכרי א"צ לרשום ולא חילק אבל מ"מ לא כיון אלא על סתם גוי וזהו שכ' אח"כ שסתם גוי מרבה כו' ואפשר הוא לדעתו אבל מ"מ דוחק הוא לומר דמתני' איירי דוקא בגוי דלא מיפעא פעי גם דוחק לומר דסתם כהן אינו נושא ונותן עמו בבית המטבחיים מאחר ששניהם ישראל ופסולי המוקדשים נמי דקתני מתניתין דא"צ לרשום היינו אותה הנמכרי' בבית כגון בכור ומעשר מאחר שהנאותן לבעלים שאין דמיהן קודש דכתיב בהן לא תפדה ולא תגאל ומ"ה לא התירו לו בשביל הנאתו לזלזל בהן למוכרן בשוק כדרך חולין אלא בתוך הבית ואע"פ שמפסיד בהן קצת שאין עליהן קופצי' כל כך והיינו דמוכחא מילתא שפסולי מוקדשים אבל שאר פסולי מוקדשי' שדמיהן נכנסו בקדושתן ומ"ה אי לא שרית להו למוכרן בשוק לא פריק להו מעיקרא אלא בזול ואיכא פסידא להקדש ומ"ה התירו לו למכור באיטלז כדתנן פסולי מוקדשין נמכרין באיטלז ונשחטין באיטלז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור מעשר ואם כן מאחר שאין כאן הוכחה צריך לרשום

טו דין אם כהן שותף בראש לחוד אינו פטור אלא מן הלחיים ואם שותף ביד אינו פטור אלא מהזרוע שותף בבני מעי' אינו פטור אלא מן הקיבה אבל אם שותף בכולה אפילו בכל שהוא פטור מכולם ואם אמר כהן לישראל כל הבהמה שלי והראש שלך חייב בלחיים

אמר רב הונא אם כהן שותף בראש פטור מן הלחי שותף ביד פטור מן הזרוע שותף בבני מעיים פטור מן הקיבה חב"ר אמר אפי' שותף באחד מהן פטור מכולן והלכתא כר"ה דהא אתותב השת' חייא ב"ר מהא דתניא הראש שלי וכולה שלך אפי' אחד ממאה בראש פטור מן הלחי וחייב בכולו וסלקא בתיובתא וממילא אם שותף בכולו אפי' בכ"ש פטור בכולן כאשר כ' הטור וכתב המרדכי וז"ל ונראה לראבי"ה דהקונה הלחיי' דכלפי הראש מן הגוי והראש של ישראל וגם הזרוע דפטור כיון דנהוג הוא שאם תמצא טריפה שמניחו לגוי אימת מחייב משעת זביחה וההיא שעתא לית ברירה דתיהוי דידיה אע"ג דרוב בהמות כשרות הן ק"ל כשמואל דאמר בר"פ המוכר כי אזלינן בתר רוב ה"מ לענין איסורא אבל לענין המוצי' מחבירו לא והאי דלאו איסור טבלים הוא דלית הלכתא כר"י ותו דטריפות הריאה שכיח ואם אמר כהן לישראל כולה שלי והראש שלך קמבעי' בסוגיא אי בתר חיובא אזלינן או בתר גופא דבהמה אזלינן ופשיט לחיוב' מהא דתני הלקח גז צאנו של נכרי אפי' קודם שגזזו פטור מראשית הגז וזה חומר בזרוע לחיים וקיבה מראשית הגז פי' דהלוקח מתנות מן הכהן קודם שחיט' וכל הבהמה לכהן חייב במתנות שלא זכה בה קודם שחיטה אלמא דבתר חיובא אזלינן דהא כשקנה מתנות לחוד קאמר דחייב וכ"ז איירי בכהן טבח ולאחר ג' שבתו' או דיתיב אמסחתא ואפי' לאלתר אבל היכא דליכא טבח אפי' מכרן כולה לישראל פטו' מן המתנות ולפי פירש"י שפי' שמוכר הראש לטבח ישראל אפשר דמ"ה חייב דלא פטרינן לכהן אלא כשמכר' לישראל לשחוט לעצמו אבל מוכרו לטבח כדי למכור לאחרים הו' חייב וזהו נכון

טז דין כהן שמכר בהמה לישראל ואומר אני מוכר לך בהמה זו חוץ ממתנותיה הוי תנאי וצריך ליתנם למוכר אבל אם אמר ע"מ שהמתנו' שלי אינו תנאי ונותן לכהן שירצה וישראל שמכר לחבירו אפי' אמר חוץ ממתנותיה חייב הלוקח ליתן המתנות

פסקא ואם אמר לו חוץ מן המתנות פטור מן המתנו' ורמינהי על מנת שהמתנות שלי נותנן לכל כהן שירצה ומשני על מנת אחוץ קרמית חוץ שיורא על מנת לאו שיורא ורמינהי ע"מ שהמתנות שלי המתנות ושלו ומשני בהא פליגי מ"ס ע"מ שיורא ומ"ס לאו שיורא וכן הלכה וכתב הרא"ש שלפ"ז אם א"ל אני מוכר לך חוץ מן המתנות חוץ שיורא הוא ולא מכר לו את המתנות ודכוות' בישראל לישראל חייב הלוקח כיון דשחטיה עליה דידיה רמי למיתנייהו אבל אם אומר כהן לישראל פרה זו מכור לך ע"מ שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה דע"מ לאו שיורא הוא אלא תנאי שמכר לו הכל בתנאי שתהא המתנה שלי ואין בו כח להתנות בזה שהרי אמרה התורה שיתנה לכל כהן שירצה ולא אמרינן שהמכ' בטל מאחר שאין התנאי מתקיים משום דהתנה על מ"ש בתורה דהתנאי בטל והמעשה קיים ודכוותה אמרינן בפ' המוכר את הבי' בן לוי שמכר שדה ע"מ שהמעשר ראשון שלו מעש' ראשון שלו ומוכח דמשום דסבר הך תנא על מנת שיורא הוי ושיורא שייר למקום מעשר אבל בתנאי לא מצי להתנות שיתן לו המעשר בכל