ים של שלמה על חולין רט

מן המתנות עכ"ל משמע דס"ל לרש"י דפטור מן המתנות לגמרי גם הנהו פיסקא דאמרינן בגמרא רב הונא אמר שותף בראש פטר מן הלחי כו' שותף ביד פטור מן הזרוע דוחק גדול הוא לומר שפטור מחלקו של כהן לחוד על כן נראה לומר דליכא מאן דפליג בזה שהמשתף עם כהן דפטור מכל המתנות אף מחלקו אף הר"ן שכת' כלשון של רש"י כתב שפטור אף חלקו של ישראל והביא דברי הרמב"ם בלא חולק משמע דס"ל דגם דעת הרמב"ם כן שפטור מכל המתנו' ובע"כ צ"ל מ"ש שיניח המתנות מחלקו של כהן ה"ק משום חלקו של כהן יניח כל המתנות וכן עיקר ואם אמר כהן לישראל כל הבהמה אני מוכר לך חוץ מן המתנות פטור מן המתנות אמר מכור לי בני מעיים של פרה והיה בהן מתנות נותנן לכהן ואינו מנכה לו למוכר מן הדמים לקחן הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים ופריך תלמוד' וליתני כהן ונכרי פטורין מן המתנות אמר רבא זאת אומרת הדין עם הטבח וכתב הרשב"א וז"ל הא דקאמר הדין עם הטבח נראה פירוש' שאעפ"י שהטבח שוחט לישראל אינו יכול לדחות הכהן ולומר לאו בעל דברים דידך אנא זיל אצל בעלים אלא הדין עמו ונותן לו אבל לאו למימרא שאם נתן לבעלים או מכרן לאחר שיהא הטבח חייב לו דהא ק"ל דמזיק מתנות כהונה פטור והאי טבח נמי לא משתרשי ליה זוזי דהא לאו דידיה הוא בהמה אלא כדאמרינן ע"כ דרש רבא מאת העם ולא מאת הכהנים כשהוא אומר מאת זובחי הזבח אפילו כהן טבח משמע ומסיק אושפזיכניה דר' טבלא כהן הוה והוה דחיקא ליה מילתה אתא לקמי' דר' טבלא אמר ליה זיל אישתתיף בהדי טבחי ישראל דמגו דפטרת להו ממתנות משתתפין בהדך חייביה ר"נ א"ל ר' טבלא פטרן א"ל זיל אפיק ואי לא אפיקנא ר' טבלא מאונך אתא ר' טבלא לקמיה דר"נ א"ל מ"ט עביד מר הכי א"ל דכי אתא ר' אחא ב"ח מדרומא אמר ריב"ל וכל זקני דרום כהן טבח שנים ושלש שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות א"ל וליעבד ליה מר כר' אחא ב"ח פירוש ותפטרנו מב' שבתות א"ל ה"מ דלא קבוע מסחתא פי' חנותו ובפי' אחר מצאתי עלי שקוצבין עליו בשר אבל הכא הא קבע מסחת' וחייב מיד וכ' התו' דמדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפי' הבהמה שלו שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם ליפטר מן המתנות ועד ג' שבתות דאיכא למימר לדידיה שחט לא גזרו רבנן ואוקמה על דין תורה ומכאן ואילך גזרו וכי קבע אמסחתא מיד מוכח דלאו לדידיה שחיט ולכך גזרו לאלתר כדמוכח בסמוך ולא כפי' הקונ' שפי' דחייב מן התורה בשוחט לאחר דא"כ ב' או ג' שבתות אמאי פטור אטו ג' שבתות כתיבי בקרא ועוד אי מן התורה א"א שלא היה יודע ר' טבלא דבר זה אלא ודאי תקנות חכמים היא כדפי' ור' טבלא לא הוה שמיע ליה הך תקנתא עד דאמר ליה רב נחמן

י דין דאפי' אם לא הפרישו המתנות אין איסור בבשר אלא הטבח שלא נתן המתנות עושה עבירה אבל בבשר אין שום איסור ובארנו דאפי' אינו שוחט הבהמה אלא לכלבים או לרפואה חייב במתנות אבל אם שחט ונמצאת טריפה פטור והאידנא אין נוהגין לתת המתנות ומ"מ ירא שמים השוחט לעצמו יתן המתנות אף בזמן הזה כמו שיתבאר לקמן פר' ראשית הגז סימן ה'

אמר ר"ח האי כהנא דלא מפריש מתנתא להוי בשמתא דאלהי ישראל אמר רבא ב"ר שילא הני טבחי דהוצל קיימי בשמת' דר"ח הא עשרין ותרתין שנין למאי הילכתא אילימא דתו לא משמתינן להו והא תניא בד"א במצות ל"ת אבל במ"ע כגון אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו עושה ציצית ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו אלא דקנסינן ליה בלא אתריותא פי' בלא התראה כי הא דרבא קניס אטמא ר"נ בר יצחק קניס גלימא ואמר ר"ח אסור לאכול מבהמה שלא הורמו מתנותיה וכל האוכל מבהמ' שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים וכת' הרי"ף והרא"ש אחריו ולית הילכתא כוותיה דמתנות אין בהן משום קדושה אלא חובת טב' הן ואי לא יהיב להו הוא ניהו דקאי באיסורא אבל בשרא שרי וגרסי' נמי בסוף הדין פירקא והרי מתנות דלא טבלא אלמא דבר ברור הוא דמתנות לא טבלי וכן הלכתא וכמו שאין המתנות תלוים באכילה שהרי אין טובלין ה"נ אפי' לא שחט הבהמה לאכילה אלא לכלבים או לאכילת רפואה אפ"ה חייב במתנות כמ"ש הרמב"ם והטור ומ"מ אם שחט ונמצא טריפה כתוב בספרי דפטור ויליף מאת זובחי הזב' פרט לטריפה וכן מוכח מפ' ראשית הגז דפריך וליתני חומר בראשית הגז מבמתנות שנוהג בטריפה מה שא"כ במתנות וכ"פ הרמב"ם והטור והאידנא אין נוהגין בזה כאשר כ' בא"ז וז"ל שאלו לרש"י על הזרוע והלחיים והקיבה למה לא נהגינן ליתן לכהן ומשנה שלימה היא שנוהגין אפי' שלא בפני הבית ונהגו בהן אמוראי בתראי והשיב מי ימחה ביד הנותנן כל הנותן תע"ב אבל נהגו העם כר' אילעי דאמר עליהם ועל ראשית הגז שאין נוהגין אלא בארץ ע"כ ולקמן בפ' ראשית הגז נאריך בזה והא דר"ח מתנות כהונ' זרוע לאחד וקיבה לאחד כו' נפרש לקמן בסוף פירקין

יא דין מתנות כהונה נאכלין בכל ענין שהוא ערב לו יותר בצלי או במבושל ואם כל המטעמים שוים לו יאכלם בצלי ובחרדל ואם הסריחו או מבהמה כחושה יאכלם לכלבים ומותר למכרם או ליתנם במתנה לגוי

אמר רב מתנות כהונה אינן נאכלות אלא צלי ואינן נאכלות אלא בחרדל מ"ט דאמר קרא לך נתתי' למשח' לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין וכת' התו' והרא"ש אחריהם האי צלי לאו דווקא דהא תנן בפ' כל התדיר בכולן רשאין הכהני' לישנות באכילתן לאוכלן צלויין שלוקים ומבושלים ומפרש בגמ' מ"ט אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכי' אוכלן אלא באיזה ענין שהוא אוהב יותר יש לו לאכול כדי שיהא נאכל לתיאבון ואם הוא אוהב בכולן שוה יאכלנו צלי שהוא דרך גדולה יותר כדרך המלכים וכתב הטור מדברי הרמב"ם ויכול להאכילם לכלבי' ולמוכרם וליתנם לגוי שאין בהם משום קדושה ותימא מאחר שצריך לאכול כדרך גדולה א"כ איך יותר לו להאכילן לכלבים וכי זו היא למשחה בהן ע"כ נראה דוקא היכא שאינם ראוים לאכילתן כגון שהסריחו או שבאו מבהמות כחושים ורע בשר יכול להאכילן לכלבים או למכרן לגוים כדרך נבילה וטריפה לישראל

יב דין דאין לו לכהן לחטוף המתנות וגם לשאול אותם בפה אלא אם יתנו לו דרך כבוד יקבלם והצנועים מושכים ידיהם ואין נוטלין כל עיקר ואם ירא שלא יחזיקוהו בכהן יכול ליטלם כדי שיחזיקו' בכהן

אמר רבא בדיק לן רב יוסף האי כהנא דחטיף מתנת' חבובי מצוה הוא או זלזולי מצוה הוא ופשטינן ליה ונתן ולא שיטול מעצמו אמר אביי מריש היה חטיפנא מתנתא כיון דשמעינן ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא מימר אמינא הבו לי כיון דשמעי להא דתניא ויטו אחר הבצע ר"מ אומר חלקם שאלו בפיהם מימר נמי לא אמינא כי יהבו לי שקילנא כיון דשמעינן להא דתניא הצנועים מושכים ידיהם והגרגרני' חולקי' משקל נמי לא שקלינן בר ממעלי יומא דכפורי לאחזוקי נפשאי בכהנא ופריך וליפרוש ידיה כדי שידעו שהו' כהן ומשני אנסי ליה עידניה פי' הרי"ף והרא"ש אחריו כלומר חולי מעיים ולא היה יכול לשהות נקביו לפיכך לא פירש את ידיו ורש"י פי' דאניס ליה עידנא עתים שקבע לתלמידיו היו טורדים אותו מלישא את כפיו שהיה עוסק את תלמידיו בעת שהצבור נאספים לבית הכנסת ע"כ ומ"ה אם הוא במקום שאין מכירין אותו שהוא כהן יכול ליטול כדי שידעו שהוא כהן ובמקומות שנהגו שלא יקרא ראשון אלא כהן אם עלה במקום כהן די לו בזה

יג כהן שיש לו מכירין שרגילין ליתן לו מתנותיהם יכול לזכותם לישראל שיקבלם מיד מכידו אפי' לא באו עדין לידו ודווקא שהזוכה ת"ח והשעה דחוק' לו ולא יהא הכהן המזכה משרת בבית ישראל אבל אם אינו ת"ח אפי' השעה דחוקה לו או שהוא ת"ח ואין השעה דחוקה לו או שהכהן המזכה משרת בבית ישראל אסור דין דאיסור גדול הוא ללמוד תורה לתלמיד שאינו הגון

אמר רב יוסף האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשבבותיה ודחיק ליה מילתא ליזכו ליה ואף ע"ג דלא אתי לידיה ודוקא במכירי כהונה ולויה פי' כהן שהיה ניכר בעיר ורוב ב"א אוהבין אותו ונותנין לו מתנות אותו הכהן יכול לזכות המתנות לאחר אפי' לא באו עדיין לידו ומסיק רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר בריה דרב חנא בר אדא עביד להו עיגלא תילתא א"ל רבא לשמעי' זכי לן מתנתא דבעינן למיכל לישנא בחרדלא זכי ליה רבא אכל ור"ס לא אכיל אקריוה לר"ס בחילמא מעדה בגד ביום קרה פי' בגד בלוי בעת הקור לא יועיל כמו חומץ על נתר שאינו אלא מפסיד נתר הוא מין צירוף אלום בלע"ז ושר בשירים על לב רע נמי דוגמ' כלומר כן הוא מי שאומר ד"ת למי שאין מבין אתא לקמיה דרב יוסף א"ל דילמא משום דעברי אשמעתא דמר אקריין א"ל כי אמרי אנא באחר ר"ל כהן שאינו משרת אבל שמעא בעל כרחי' מזכי וכי נמי אמרי אנא למאן דלא אפש' ליה אבל הא אפש' לי' ואלא מ"ט אקרינן הכי כלפי רבא הוא דאקריין ופריך וליקריין לרבא ומשני רבא נזיף הוי רש"י פי' נזיף מהאי מעש' והרא"ש כ' וז"ל נזיף הוה מההו' מעשה דתעני' דאטרח קמיה שמיא ואתא מיטרא בתקופת תמוז ואיתחזי ליה אבוה בחילמא ואמר איכא דמיטרח קמיה שמיא כולי האי ושני דוכתא ואשכח לדוכתי' דמרושם בסכיני י"מ נזיף הוה בשביל זה המעשה והכי מסתבר טפי דבההוא עובדא דתענית קאמר ההוא