ים של שלמה על חולין כא

כולה כשרה ר' יוסי בר יהודה אומ' מלא החוט על פני רובה רב ושמואל דאמרי תרוייהו הלכה כר"י ב"י פירו' לענין הגרמה דהוה רובו ככולו שאם שחט רובו במקום הכשר שחיטה אח"כ הגרים למעלה דכשר ואף ר"י ב"י לא אמר רוב הטבעת ככולה אלא בטבעת הגדולה הואיל ומקפת את כל הקנה אבל שאר טבעות שאינן מקיפות את כל הקנה לא הוי רובו ככולו פי' המחוור דלא אמרי' שרוב הטבעת ככולה שאם לא שחט אלא רוב הטבעת שחיטתו פסולה דרוב קנה בעינן ורוב הטבעת לא הוי רוב הקנה ולעניין מקום שחיטה לית הלכתא לא כרבנן ולא כר"י ב"י דפסלי שחיטת' למעלה מטבע' הגדולה אלא כר"ח ב"א דהעיד על המוגרמ' דרבנן ור"י ב"י שהיא כשרה וכל עדות הלכ' היא ומוגרמת דר"ח ב"א מפרשי אמוראי ר"פ משמיה דרבא אמר שייר בחיטי כשרה פירו' חיטי הן כמין גל"נץ דומין לחיטים ומונחי' על הקנה אצל הכובע והרמב"ם כתב בז"הל בפי' המשנה בתוך הטבעת הגדולה יש כאן שני גרגרים מגוף סחוסי וקורין אותן חכמים חיטי ע"כ שחט בתוכן ושייר בהן מעט כלפי הראש והיינו משיפוי כובע ולמטה וכן אר"יבל מש"כ ולמטה כשר' ולמעלה מש"כ פסולה ופירש"י כמין כובע יש למעלה מן הקנ' ככובע על הראש ואין זה אותו בשר קטן שנופל על פי הקנ' לעכב את הקול אלא כמין כובע ממש הוא עשוי ומאמצעיתו ולמעלה הולך וכלה ונעשה כמין קולמוס ומאותו שיפוי נקרא ש"כ ולמטה והרב הברצלוני כתב בז"הל פי' ענין ש"כ הוא שעל פי הטבע' הגדולה יש שם בשר ופי הבשר עשוי חיטי' ועל אותן חיטים כיסוי שדומה לעלה של הדס ועליה עצם אחד מטבעת הגדולה ומכסה סביב זה הבשר כמו כובע ובאמצע זה העצם יש שיפוי אחד מגוף העצם ונקרא ש"כ ואמרו רבנן דמש"כ ולמטה כשרה שהוא כמו אצבע ולמעלה מטבע' הגדולה ע"כ ולכל הפירושים שייר בחיטי כשר' ולא כדעת הא"ז שהטריף בשם ראבי"ה אם נגע בחיטי אפי' במשהו וע"כ ס"ל הא דאמרי' ששייר בחיטי כשרה היינו ששייר' כולה לצד הראש ולא נגע בהן כלל ואין הל' של שייר בחיטי משמע כדבריו דא"כ ה"לל שייר החיטים מהו בחיטי וגם אין הסוגיא מחוורת אליביה ומ"מ נר' דלא מכשירין לכתחיל' כ"א בטבעת הגדולה וכן ר"ח ב"א לא העיד אלא שמוגרמ' דרבנן ור"י ב"י כשרה דהיינו בדיעבד וכ' העיטור וז"ל וה"מ דיעבד אבל לכתחילה בעי לשבקיניה לכולהו חיטי בתר רישא וכן בשחיטות אשכנזים לשחוט לכתחילה מטבעת הגדולה ואילך אמר ר"ה מחלוקת כשהגרי' שליש ושחט שני שלישי דר"י ב"י סבר מידי דהוה אמצא חצי קנה פגום ורבנן סברי התם מקום שחיטה הכא לאו מקו' שחיטה אבל שחט שני שלישי' והגרים שליש שחיטתו כשרה הגרים שליש ושחט שליש והגרי' שליש ר"ה אמר רב כשרה ר"י א"ר טריפה שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ר"י א"ר כשרה ולר"ה דמכשיר משמיה דרב הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש מטריף הכא וכת' הרא"ש ורוב הפוסקים פוסקים הלכה כר"י והיינו כלישנא בתרא דרב הונא דמכשיר ר"י ב"י בהגרים שליש ושחט שני שלישי וכן ר"נ סבר כר"י אבל הר"ן כת' שהר"ז הלוי והרמ"בן כתבו דלא מכרעא מילת' ע"כ נקטי' לחומר' ולא מכשירי' עד דאיכ' רוב שחו' בין בבת אח' בין בתחיל' בין בסוף לאפוקי שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש והרש"בא בא ז"ל החמ' עוד ואמר דכחד ל"ק דמייתי בגמ' דר"ה אמר רב אסי ק"ל ולא מכשרינן אלא כששחט שני שלישים והגרים שליש אבל הגרים שליש ושחט ב' שלישי' פסולה דכי נפקא חיות בעינן רוב' בשחיטה וליכא וטעמא כדאמרינן לקמן גבי פסול בשחיט' כשר במליק' מש"כ כגון דנקט מראשו והגרים ואזל עד דמט' לתתאי דאר"ה א"ר אסי הגרי' שליש ושחט שני שלישי פסול' ע"כ ויש מקום לחומרתו כפי מה שמצא בסוגיא דלקמן לאפוקי רש"י שהפריז על המד' וכ' לקמן בפ' השוחט גבי חלדה במיעוט בתרא דעלתה בתיקו ואזלינן לחומר' וה"ה גבי הגרמה וליתא דמה ספיקא איכא בשחט שני שלישי והגרים שליש דהא פסקינן לעיל כר"י ב"י דמכשיר בשחט הרוב והגרים ורש"י אזיל לשיטתו שלא נשמר בזה וסבר כמ"ש הלכה כר"ח ב"א כהגרמה נגד רבנן ור"י א"כ ממילא איסתלקא האי סוגיא דלעיל מיניה דפסקו רב ושמואל הלכה כר"י ומי שמעיין בפירושיו במ"ש בהאי סוגיא בהגרמה דרב ושמואל אחר כל הפירושי' ואין כאן מכשול להחליף ההלכה דהא לית הלכתא ככולהו אלא כר"ח ב"א יראה להדיא שלא דקדק לקיים אילו שתי ההלכות דהיינו הלכה כר"י לעניין רוב אם שחט רוב הטבעת הגדולה והגרי' למעלה מש"כ והלכ' כר"ח דלמעלה מטבעת הגדולה נמי מקו' שחיטה הוא וא"כ אפי' שחט רוב למטה מש"כ והמיעוט למעלה מש"כ נמי כשר ולפ"ז צ"ל דאפי' את"ל דגבי שהייה וחלדה במיעוט בתרא עלת' בתיקו ואזלינן לחומרא כפירש"י מ"מ גבי הגרמה שאני משום דהגרמה לאו מקום שחיטה הוא וא"כ הגרים במ"ב הוי כאילו הוליך בסכין לחתוך ברגל או בזנב אחר הכשר שחיטה אבל שחט בשהייה דרסה וחלדה במ"ב דסימנא דהוי מקו' שחיט' אזלינן לחומרא ואמרי' שכל השחיטה תהי' בהכשר ולא יארע בה פסול בין במ"ק בין במ"ב ולקמן בפ' השוחט סי' ט' אי"ה אכתוב המסקנא גבי שהייה וחלדה במ"ב אם כפירש"י שפי' כפשוטו או כפי' ר"ת שפי' בע"א וסוגיא דשחט במקום נקב מהו נכתוב לקמן בפרק שני אי"ה

מא דין השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה ובלבד שיודע שחתך הסימני' קודם המפרקת ולכתחילה לא ישחוט אלא באמצע הצואר אפי' החזיר הסימנים והשוחט מן העורף אם החזיר הסימנים כשרה ואי לא פסולה ובארנו דצריך למשמש בסימנים לתופסן קודם שחיטה וביוני' שדרכן להחזיר הסימנים צריך זהירות יתירה

מתני' השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה פי' הרא"ש ובלבד שיודע שחתך הסימנים קודם ששחט המפרק' כי הסימני' הם רכים ונדחים מן הסכין ע"כ ומשמע מפירש"י אפילו חתך אח"כ המפרק' לית לן בה וכן עיקר ולקמן בפ"ב סי' י"א אאריך בזה המולק מן הצדדי' מליקתו פסולה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה ובשלא החזי' הסימני' אחורי העורף הוא דמיטרפי אבל החזי' הסימני' אחורי העורף שחיטתו כשרה המולק מן העורף מליקתו כשרה שכל העורף כשר למליקה וכל הצואר כשר לשחיטה. ופירש"י השוחט מן הצדדין דקתני שחיטתו כשרה ה"ה לכתחילה ואיידי דתנא המולק מן הצדדין דהיינו דיעבד תנא נמי השוחט. והתו' כ' דנוכל לפ' דדיעבד דוקא קאמר אבל לכתחילה אפילו החזיר הסימנים לכתחילה לא. וכ"כ הרמב"ם להדיא וצריך השוחט שישחוט באמצע הצואר וכ"ד הטור וכ' כל בו ומ"מ טוב ליזהר למשמש בסימנים ולתופסן קודם שחיטה כדי שיזדמנו קודם בשר הצואר וביונים נמצאו הסימנים בצדדי' וצריך אימון ידים וזהירות גדולה שאם לא ימשמש בהן ויזמינם לפניו קודם השחיטה קרוב הדבר מאוד לפשוע ולחתוך המפרקת קודם הסימנים ע"כ

מב דין דחזרת סימנים במליקה פסול ומוליך ומביא כשר במליקה ודין כשאדם שוחט וחס על העור שלא לעשות נקב גדול יזהר שלא יכניס הסכין תחת העור ואפילו אם שחט באמצע הסכין וראשו מכוסה אסור אפילו בדיעבד

אמרו בני ר' חייא מצות מליקה מולק מאחורי העורף ואח"כ קוצץ הסימנים בצפורן ויכול ג"כ להחזי' הסימני' לאחורי עורף ומולק ומתני' דקתני כשר בשחיט' פסול במליקה כו' לאו למעוטי מחזיר סימנים דכשר בשחיטה ופסול במליקה. אלא למעוטי מוליך ומביא דכשר בשחיטה ופסול במליקה. ופליגי בה לקמן בסוגיא אמר זעירי נשברה מפרק' ורוב בשר עמה נבלה אמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא מלק בסכין מטמא בגדי' וא"א טריפ' הויא תהני לה סכין לטהרה מידי נבלה אמרי התם משום דלאו שחיטה הוא כלל מ"ט ר"ה אמר משום שהוא מחליד פיר"שי לאחר שנתפרקו העצם ונעץ הסכין תחת העצם הו"ל חלדה ע"כ רבא אמר מפני שהוא דורס ומסיק ר"ה דאמר משום שהוא מחליד מ"ט לא אמר מפני שהו' דורס קסבר מוליך ומביא כשר במליקה ורבא דאמר משום שהוא דורס מ"ט לא אמ' מעני שהו' מחליד אמ' לך ה"ד חלדה כחולדה הדרה בעיקרי הבתי' דמיכסיא הכא מיגליא ע"כ וא"כ שמעינן דרבא ס"ל דמוליך ומביא פסול במליקה ולכאורה הלכה כרבא לגבי ר"ה דהא בתראה הוי והרמב"ם פסק דמוליך ומביא כשר במליקה ואפשר משום דמסקינן בני ר' חייא סברי להו כמ"ד מוליך ומביא פסול במליקה משמע שאין כך הלכה אלא דבני ר"ח לחוד הוא דס"ל הכי ועוד דמסקינן אמר ר"כ מצות מליקה קוצץ בצפורן ויורד סבר ר' אבין למימר קוצץ ויורד אין מוליך ומביא לא אמר ליה רבי ירמיה כ"ש מוליך ומביא דכשר במליקה מאחר שכן הדין בשחיטה וכל היכא דלא אמעיט רחמנ' להדיא מסתבר כי עביד מליק' כשחיטה טפי עדיף ג"כ ל"ג לקמן רבא כי לא אשכחן דרב' בר פלוגתיה דר"ה אלא גר' רבה וכן נמצא בפירש"י דר"ה ורבה פליגי במוליך ומביא וא"כ מאחר דק"ל דמוליך ומבי' כשר א"כ נדחו דברי בני ר"ח דמכשירי' כשמחזיר סימנים ומהר"אם בפ' ויקרא נוטה לדברי בני ר"ח מסתמ' לא דקדק בדברי הרמב"ם ומהשתא דהלכה כר"ה דאמר מפני שהו' מחליד יש להביא ממנו ראיה לפסק הלכה כמ"ש מהרי"ח בשם ר"י כשאדם שוחט וחס על העור שלא יעש' נקב גדול יזהר שלא יכניס הסכין תחת העור ויחתוך הסימנים דהוי חלדה שהרי רש"י פי' בפ' דם חטאת דמל' בסכין הוי חלדה לפי שנוע' ראשו של סכין ומול' בו משום שאינו רוצה לחתוך רוב בשר עם המפרקת קודם הסימנים דא"כ הוי כנבלה קודם שיגיע אל הסימנים והוי כמולק מתה כדאיתא בסוגיא ואף שכת' התו' שבכאן א"א לפ' כן דהא השתא הוא קס"ד בסוגיא שחותך רוב בשר עם המפרק' קודם שיגיע אל מליקת הסימנים אין זו סתירה דמה