ים של שלמה על חולין כ

פריך מרוח אחת נמי חורפ' דסכינא מחליש כו' א"נ האי תלמודא דחורפא דסכינא מחליש כדי שיוכל אח"כ האי מורשא למבזע פי' בירידתו אבל במסקנ' דרבא דאמר ג' מדות בסכין ובני דורו לא אוקמוהו אלא בהוליך ולא הביא תו הדר תלמוד מהא דקיימא ארישא דסכינא ותלוי הכל בפגיעת המורשא וחילוק זה שתלוי בפגיעת המורשא היא מה שאמר ר"א אוגרת מב' רוחות ר"ל נרגשת הפגימה מב' רוחות בין כשאתה בודק בהולכה או בהובאה ומסוכסכ' אינה נרגשת בבדיק' אלא מרוח אחת או בהולכה או בהובאה וזו היא עיקר הל' דלפירש"י הל"ל אוגרת יש לה ב' מורשין ומסוכסכת מורשא אחת וכ"פ הר"ן ועיקר והוא ל' הרמב"ם ממש וז"ל אם היה כמו תלם בחודו של דבר ששוחטין בו ואפי' היה התלם קטן ביותר שחיטתו פסולה היה התלם הזה מרוח אח' לא ישחוט בה ואם שחט דרך הרוח שאין הפגימה ניכרת בה שחיטתו כשרה כיצד שתבדק בהולכה ולא תרגיש שיש לה פגם וכשתחזו' (לבדוק) אותה בהובאה תרגיש שיש בה פגם אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו כשרה ואם הביא שחיטתו פסולה סכין שהוא עולה ויורד בנחת ואין בה פגם שוחטין בה לכתחילה ע"כ והרא"ש כ' עליו דבריו נכוחים הם אלא שדעת רחוק היא כיון שזקופה היא מצד א' היאך לא ירגיש באצבעו כשהוא יורד ממנה דמסוכסכת היא מצד א' כמו אוגרת מב' צדדין כו' ואם ידע פי' מרוח א' ומב' רוחות כמ"ש לדידהו לא היה תמה בדבר ובודאי איירי בפגימה עמוקה מאד שאינה נרגשת כמו בהולכ' כמו מגל קציר בהליכת' ומאחר שאין בה אלא פגימה יפגע בפגימה ומ"ה נמי סכין שיש בה פגימות הרבה נידון כמגירה דהוי כמו מגל קצי' וכן הוא עיקר ולא כדעת העיטור דמכשיר סכין שיש בה פגימות הרבה אם כולן מסוכסכת ולעניין חדא מסוכסכת (דכשרה) לדעת הרי"ף והרמב"ם בירידתה בדיעבד אף שדבריהם נכוחים מ"מ נהגו העם הכל כדעת רש"י ולפי מ"ש המרדכי אין אנו צריכין לחומרא זו שכ' בשם הרי"ף וז"ל דכי מכשרי במסוכסכת בדיעבד דוקא כשהשוחט הרגיש בה קודם שחיטה ואומר שנזהר בה והוליך ולא הביא אבל אם מצא סכינו יפה קודם שחיט' ואחר שחיט' מצא בה פגימה מסוכסכת ואומר ברי לי שלא עשיתי אלא הולכה לבד שחיטתו פסולה דכל מילתא דלא רמיא עליה דאינש עביד לה ולאו אדעתיה ע"כ וכ"פ הכל בו תו אמרינן בסוגיא דסכין חריפא דדמיא לסאסאה שהאצבע מסכסך בה מרוב חידוד אבל אין בה פגימה א"ר אשי מאן יהיב לן מבשרי' ואכלי וכ' האגור באשכנז נוהגים שלא לשחוט בסכין הדומה לסאסאה מפני שאין אנו בקיאין בדבר ויפה כתב

לח דין דצריך לבדוק הסכין על חודו ומן הצדדים ובודקו בבשר על חודו בהולכה ובהובאה ואח"כ בציפורן בהולכה ובהובאה וכן בשני הצדדים דהיינו י"ב בדיקות ומ"מ אם נמצא פגימה כל שהוא בשימשא או במיא טריפה אפילו בדיעבד

אמר רב חסדא מניין לבדיקת הסכין להראות לחכם שנאמר ושחטתם בזה ובמלך שאול כתיב אלמא דכבר בדק להו הסכין וא"ר יוחנן לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו וקרא אסמכתא בעלמא במערב' בדקו לה בשימשא ובנהרדעא בדקי ליה במיא בסורא אמרי בישרא אכלה בישרא בדיק לה והלכתא צריכה (בדיקה) אבישרא ואטיפרא ואתלת רוחא וכ' התו' והרא"ש אבישרא בשביל ושט הרך ואטופרא בשביל הקנה ואתלת רוחא לפי שאפשר שיש בצד הסכין דבר הבולט ממנה ואינו מרגיש בו כשבודק' על חודה ואותה הבליטה היא קורעת הסימנים מן הצואר שהרי לא אמרי' בה"ש מרווח רווח כמ"ש במסקנ' לעיל סי' י' ע"כ צרי' לבדוק בהולכ' ובהובאה על חודה בבשר ואח"כ בהולכה ובהובאה בציפורן בפני עצמו דאינו מרגיש בה ביחד בבשר ובציפורן וכן מב' צדדי הסכין והם י"ב בין הכל ואסמכתא ושחטתם בז"ה מסקינן ר"ה בר קטינא ארשב"ל ג' פגימות הן פגימת עצם בפסח פגימת אוזן בבכו' פגימת מום בקדשים ור"ח אמ' אף פגימת סכין ואידך בחולין לא קמיירי וכולן כפגימת המזבח וכמה פגימ' המזבח כדי שתחגר בה ציפורן וכ' הרא"ש וז"ל רב אלפס לא הביא הא דר"ה י"מ דעתו שהוא סובר דהני דבדקי בשמש' ובמיא ור"פ דבדק אבישרא ואטופרא פליגי אדר"ח וסברי דפגימה כל דהו טרפינן ואפי' אין הצפורן חוגרת בו ול"נ דכיון דפסק דבעינן לבדוק אבישרא ואטופרא היינו כדי שתחגור בה צפורן הלכך לא הוצרך להזכיר ההיא דר"ח ע"כ אבל דעת הרמב"ן מדבדקי הני אמורא בשמשא א"כ ס"ל דפגימת הסכין בכ"ש ואפי' אינו חוגרת צפורן וא"ל א"כ מאי קא מתמה תלמודא דפריך ואידך עד דקמשני בחולין לא קמיירי דלמא לא ס"ל הא דר"ח דפגימת סכין בכדי שתחגור בה צפורן אלא ס"ל פגימת סכין בכ"ש כהני אמוראי דלעיל ותי' דא"כ מכ"ש דהו"ל לרשב"ל למימר ד' פגימת הן ג' בכדי שתחגור בצפורן וא' בכ"ש דהוי רבותא טפי וכת' נמי שזה דעתו של הרי"ף שלא הביא הא דר"ח פגימת סכין בכדי שתחגור בצפורן דאפי' בכ"ש נמי הוי פגימ' ומ"ש הרא"ש מאחר שכתב הרי"ף דבעי (בדיקה) אבשרא ואטופר' היינו כדי שתחגור בצפורן וכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן היינו שתחגור בה צפורן בודאי מן הסת' כך הוא דלא חיישינן טפי למיבדק מבדיקת בישרא וטופרא ואוקמוה אחזקה שאין בה אפילו פגימה קטנה בכ"ש והני אמוראי דבדקי לה בשמשא ובמיא חומרא שהחמירו לבדוק אחרי כל הספקות ואנו קיימא ל' הלכה דבהני בדיקות דבישרא וטופרא סגי אבל בודאי אי אישתכח פגימה בכל שהוא בשימשא ובמיא טריפה הוא אפי' בדיעבד כדברי הרמב"ן והרשב"א

לט דין דהאידנא נוהגין שאין מראין הסכין לחכם והבודק הסכין צריך הרבה זהירות וישוב הדעת בבדיקת הסכין (ומעשה רב)

אמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם משמתינן ליה רבא אמר מעברינן ליה ומכריזין אבישרא דטריפה היא ול"פ כאן שנמצא' סכינו יפה כאן שלא נמצא' יפה וכתב הרא"ש ותמיהני למה לא הביא ר"א הך דרבינא דהוא בתראה דקאמר היכא דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה בפרתא דאפי' לנכרים לא מזבן ליה ע"כ דבריו ולק"מ מדמסקינן בסוגיא האי טבחא דלא סר סכיניה קמיה דרב' בר חנינא שמתיה ועבריה ואכריז אבישריה דטריפה היא ופירש"י דס"ל דכי אמ' מכריזין אבשר דטריפה הוא איירי אפי' בנמצא סכינו יפה איקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה אמר להו ליעיינו רבנן במילתיה דתלו ביה טפלא בדקה ר"א לסכינו ונמצאת יפה ואכשרה אמר מר(זוטרא) ולא ליחוש מר לסבא אמר ליה שליחותיה קא עבדינן ופירש"י ואכשרה דקסבר הא דקאמר רבא מעברינן ליה איירי בשלא נמצאת סכינו יפה אלמא דרבא בר חנינא ס"ל כרבינא דאמר אי לא נמצאת סכינו יפה ממסמסין ליה בפרתא א"כ רבא דאמר מעברינן ליה איירי בע"כ בנמצאת סכינו יפה ופליג על ר"ה והלכה כרבא דהוא בתראי ורב אשי פליג עליה וס"ל דלא פליגי ר"ה ורבא אלא ר"ה איירי בנמצאת סכינו יפה דמשמתינן ליה משום חציפות ותו לא ורב' איירי בלא נמצאת סכינו יפה והשתא שפיר קא מתמה מר זוטרא לא חש מר להאי סבא ר"ל רבא בר חיננא דס"ל כרבינא דמוקי הא דרבא אפילו בנמצא' סכינו יפה ומ"ה העבירו בתחילה ומה שצוה לנו לעיין במיליה היינו למצא לו זכות אחר מעיקרא על מה שלא הראה הסכין והשיב לו ר"א דשליחותי' עבדינן פי' מאחר שנתן לנו רשו' למצא לו זכות א"כ נמצא כאילו הוא מסולק מהאי דינא ואנו עומדים תחתיו למצוא לו זכות להכשירו וא"כ שפיר אני מכשירו בזכו' שלו שמצאתי לו אף שהוא כנגדו ולפ"ז שמעינן דר"א פליג על רבינא והלכ' כר"א דס"ל דלא פליג ר"ה ורבא עוד כת' הרא"ש והאידנא נוהגין שאין מראין סכינא לחכם כי בימיהם היו הקצבים שוחטין בעצמם כדאמרי' האי טבחא דלא סר סכינא והשתא נהוג בכל ישראל שאין מאמינים לקצבי' וממני' אנשים ידועים על השחיטה ועל הבדיקה ולהם מחלו חכמים את כבודם כי הן זריזי' וזהירי' ומתוך כך נתבטל בדיקת החכם לגמרי אף אדם השוחט בביתו אף כי אינו נכון כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדוק סכין ע"כ ויפה כתב ואני הגבר אשר ראיתי עני פעם אח' הייתי בוועד ובקיבוץ חכמים ר"י ובא שוחט דמתא וסכינו בידו והיה המעשה בעי"כ לשחוט בו כפרו' ולקחתי הסכין מידו ושאלתי אותו אם בדוק הוא והשיב יבדוק ואני בדקתי בה בעצמי ומצאתי בה חגירת הצפורן ואמרתי לו הסכין פגו' חזר הוא ולקח הסכין מידי ובדקו כהרגלו במהירו' ושחק בי ואמר כשר הוא ובדוק חזרתי ולקחתי הסכין מידו ובדקתיו ומצאתי בה פגימה כבראשונה ומקצת אלופים גערו בי ואמרו מה לך בנסתרו' והשבתי גלויות הן כי לא בחנם כ' הרא"ש הרבה צריך ישוב הדע' ויראת השם בבדיקת הסכין עד שהיה לשם זקן אח' בעל הוראה ולקח הסכין מידינו ובדקו בנחת כמוני ומצא בה פגימה בחגירת הצפורן ואמרתי א"כ משבח אני את המתי' שכבר מתו שאמרו צריך הרבה ישוב הדעת ויראת השם בבדיקת הסכין ולכן ראוי להזהיר השוחטים ולהקפיד עליהם בדבר זה

מ דין הגרמה הוא משיפוי כובע ולמטה אפילו נגע בחיטי ושייר בכ"ש כשר בדיעבד ומ"מ לכתחילה צריך לשייר כל החוטי ולשחוט מטבעת הגדולה ולמטה

מתני' השוחט במגל קציר דרך הליכתה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין א"ר חיי' בר אבא אר"י אף כשהכשירו ב"ה לא הכשירו אלא לטהרה מידי נבלה אבל באכיל' אסורה וכל ל"ס קבלה היא וכן הלכה השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני