ים של שלמה על חולין רח

כל המתנות צבי הבא על העז וילדה חייב בחצי מתנות אם שה אפילו מקצת שה ע"כ אבל אינו נראה כן מסוגיא דאותו ואת בנו עכ"ל והנה הטור כתב וז"ל ובעניין מתנות כוי והבא מבהמה וחיה כתב הרמב"ם כוי אע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות צבי הבא על העז וילדה חייב בחצי מתנות דכתיב אם שה אפילו מקצת אבל תיש הבא על הצבייה הולד פטור מכל המתנות ע"כ ואיני מבין דבריו למה מפרישין כל המתנו' כיון שאינו חייב ליתנ' והלא אינן טובלים וא"א הרא"ש ז"ל כתב כוי חייב בכל המתנות דתניא אם שה לרבות כוי ע"כ ונר' שר"ל דווקא בצבי הבא על התיישה דממ"נ יש כאן מקצת שה אבל בתיש הבא על הצבייה פטור דשמא אין חוששין לזרע האב ואין כאן אפילו מקצת שה ע"כ והנה הקאר"ו לא היה לפניו ספר מוגה והיה כתוב לפניו ובעניין מתנות הכוי הבא מבהמה וחיה ולא היה מגי"ה והבא וסבר שהטו' הבין דעת הרמב"ם דהוא איירי בהבא מן הבהמה וחיה וצריך להפריש כולו והחציה יחזק לעצמו דברים שאסור לשמוע כי אף הטור ידע דעת הרמב"ם דהן שתי ענינים דכוי הוא בריה בפני עצמו וכלאים הוא הבא מן הצבי שבא על התיישה אלא שקשה לו מאחר שהוא ספק שהרי לא הכריעו בו חכמים כו' ואם נאמר דאם שה בא לרבות הכוי מנא לן שבא לרבו' את הכוי כה"ג שמא מרבה כוי שבא מצבי הבא על התיישה ואם שור דמרבה כלאים היינו הבא מן העז ומן הרחל אבל מ"מ לא השיג כלום דבע"כ יתורה דאם שה בא לכוי ממש דאי בא לצבי הבא על התיישה א"כ נפשוט מיניה דחוששין לזרע האב דאי אין חוששין אין צריך לריבוי דס"ל שה הוא ואי בא לתייש הבא על הצבייה מכ"ש דשמעינן דחיישינן לזרע האב ואנן מספקא לן וקרא בודאי לא אתא לרבויי ספיקא אלא אתא לכוי שברי' בפני עצמה עוד כתב הקאר"ו וז"ל ומ"ש הטור על הרא"ש ונראה שרצה לומר דווקא בצבי הבא על התיישה וכו' אינו נ"ל דא"כ לא היה שתיק מלפרושי אלא אף בתייש הבא על הצבייה קאמר דחייב מריבוייא דקרא וכמ"ש הר"ן בשם רש"י ז"ל וכן הוא דברי רבינו ירוחם שכ' כוי שהוא ספק בהמה ספק חיה שנולד מתייש וצבייה או בהיפך חייב בכל המתנות ע"כ ואומר אני אף שר"י הסכים עמו לא דיברו נכונה דאי בא לרבות תייש הבא על הצבייה אם כן שמעינן להדיא דחיישינן לזרע האב דאי לא אמאי רבייה קרא בלא טעמא וסברא כי אפילו לפירש רש"י שפירש דאמרינן דקרא רבייה לצבי הבא על התייש' היינו משום דאיכא מקצת שה נוכל לומר דרבייה קרא שאפילו מקצת שה יהא חייב בכל המתנות שאין לחלק המתנות אבל יש לי תמיה אחרת על הטור שהוא סובר שהרא"ש איירי בכוי שבא מן הצבי הבא על התיישה שחייב בכל המתנות ל"נ דא"כ היה לפרש בפ' אותו ואת בנו שכ' דלרבנן לא חייב אלא חצי מתנות ה"ל למיכתב אכן לא ק"ל הכי אלא חייב בכולה מתנות דמרבינן מאם שה כדלקמן או כאן ה"ל למיכתב ומ"ש בפ' או"ב לא חייב אלא חצי מתנות לא ק"ל הכי אלא כהאי ברייתא דמרבינן אף לרבנן דחייב בכולה מתנות ומדכתב הרא"ש הנ"ל סתמא דמרבה כוי למתנות מסתמא לא איירי אלא בכוי גמור שהוא בריה בפני עצמו וכדברי הרמב"ם והר"ן והשתא איכא ג' חלוקים כוי גמור חייב בכל המתנות כלאים הבא מן הצבי הבא על התיישה חייב בחצי מתנות ותייש הבא על הצבייה פטור לגמרי

ח דין הפרט והעוללות והשכח' והפא' אין לבעלים טובת הנאה ליתן למי שירצה וכל היכא שבא עני ותובעו צריך ליתן לו אבל מעשר עני המתחלק בביתו יש בו טובת הנאה ליתן למי שירצה ואפ"ה אם קדם ולקחן שלא מדעת בעלים אין מוציאין ממנו וזכה בהן

תניא ארבע מתנו' עניים שבכר' הפרט והעוללות והשכח' והפאה ב' שבאילן השכחה והפא' כולן אין בהם טובת הנאה לבעלים ואפילו עני שבישראל מוציאין אותן מידו ומעשר עני המתחלק בביתו יש בו טובת הנאה לבעלים ואפילו עני שבישראל מוציאין אותן מידו שאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיי' והקיבה אין מוציאין אותן מידו לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי וכ' התו' נראה דדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים אפילו בא עני ולקחו מוציאין מידו ודבר שאין בו טובת הנאה לבעלים לקחו אין מוציאין מידו ומיהו אם לא לקחו ובא עני ושואלו ממנו אם ירצה לא יתן לו דקרי ליה ממון שאין לו תובעים ואם היה צריך ליתנו לתובעו א"כ הוי יש לו תובעים ע ע"כ וכ"כ הר"ן והיינו דאזיל לשיטתו דס"ל טובת הנאה ממון אבל לפי מ"ש דק"ל טובת הנאה אינו ממון א"כ אם קדם הכהן ותפס אין מוציאין ממנו וכ"כ הרמב"ם להדיא גבי תרומה ושאר מתנות דאעפ"י שיש לבעלים בהן טובת הנאה ליתן למי שירצה אם קדם הכהן ולקחו שלא מדעת בעלים זכה לפי שאין להם עליו אלא טובת הנאה וטובת הנאה אינו ממון וכ"כ הטור בסימן של"א וא"כ גבי לקט ושכחה ופיאה שאין לבעלים בהן טובת הנאה כל היכא שבא עני ותובעו צריך ליתן וכ"מ נמי בדברי הרמב"ם שכת' כל מתנות עניים אלו אין בהם טובת הנאה לבעלים אלא העניים באים ונוטלין אותן ע"כ של בעלי' ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו ומה שקרי לעיל ממון שאין לו תובעים היינו שאם אכלן הבעל והזיקו או איש אחר אין לו תובעין לשלם דיכול לומר דשמא לא היית ראשון בהן לזכות ועכשיו שבאת' לתבוע התשלומין מידי שהרי גזלתי מן העניים לא לך אתן אלא לאחר

ט דין אפילו בכור שניתן לכהן ומכרו לישראל במומו פטור מן המתנות ואם נתערב במאה בהמות אם מאה שוחטין אות' כולם פטורין ממתנות ואם אחד שוחט אין פטור אלא אחד וקודם שבא ליד הכהן נתערב בבהמות אחרות אז בכל עניין חייב ליתן מהם מתנות שיאמר הכהן על כל אחד מהן אי בכור הוא כולו שלי ואם אינו בכור תן לי מתנות השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות וטבח ששוחט בהמת ישראל על הטבח מוטל ליתן המתנות לכהן ומ"מ אם נתון לבעלים או מכרן לאחר אין הטבח חייב לשלם דהוי מזיק מתנות כהונ' דפטור המשתתף עם הכהן או עם הגוי פטור מן המתנות וצריך לרשום לעשות סימן שהם שותפי' עמו והכהן פטור מן המתנות בד"א בשוחט לעצמו אבל אם הוא טבח ושוחט למכור אם קובע למכור במטבחיי' חייב ליתן מיד ואם אינו קובע למכור במטבחיי' פטור ב' וג' שבתות ומכאן ואילך חייב ומנדין אותו אם לא יתן ישראל שאמר לחבירו מכור לי בני מעיה של בהמה זו והיו בהן מתנות כהונה צריך לוקח ליתנם לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים

מתניתין בכור שנתערב במאה בזמן שמאה שוחטין את כולן פוטרין את כולן אחד שוחט את כולן פוטרין לו אחד ופריך תלמודא ואמאי יבא עליו כהן משני צדדין ויאמר ליה אי בכור הוא כולו דידי הוא ואי לא בכור הוא הב לי מתנתא אר"א בבא אותו בכור לידי כהן ומכרו לישראל במומו פי' שגם הוא פטור מן המתנות ומ"ה אם נתערב באחרות כשרבי' שוחטים אותם כולם פטורין שעל כל אחד ואחד כל אחד יאמר שלי הוא אותו הבכור ואם א' שוחט את כולן אין פוטרן לו אלא אחד מהם והרמב"ם כתב דין זה בסתם וז"ל בהמת קדשי' שנפסלה במומה ואינה חייבת במתנות שנתערבה בבהמות אחרות אפילו אחת במאה בזמן שכל בהמה מהן לאחד כולן פטורין שכל אחד ואח' ספק והמע"ה היה אחד הוא השוחט את כולם פוטר מתנות אחד מהן בלבד ע"כ וכתב עוד וז"ל ספק בכור חייב במתנות מכל צד אם בכור הוא כולו לכהן ואם אינו מתנותי' לכהן ואם נסתפק בשנים ולקח הכהן האחד הרי השני פטור מן המתנות עשאוהו כמי שזכה בו הכהן ונתנו במומיו לבעליו ע"כ ולקח זה מהא דתנן בפרק ב' דבכורות רחל שלא בכרה וילדה ב' זכרים ויצאו שני ראשיהם כאחד ריה"ג א' שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה' וחכ"א אי אפשר לצמצם אלא אחד לו ואחד לכהן ורט"א הכהן בורר את היפה רע"א משמנים ביניהם והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר ופריך בגמרא מ"ט דר"מ דחייב אר"י הואיל וכהן בא עליו מב' צדדים דא"ל אי בכור הוא כולו דידי הוא אי לא בכור הוא הב לי מתנות מיניה וכ' יוסי מ"ט אמר רבא עשו שאינו זוכה כזוכה ואע"ג דלא מטא לידיה כמאן דמט' לידי' וזבניה לישראל במומיה והלכה כר' יוסי כמו שפסק הרמב"ם וטעמו ונימוקו עמו נחזור למשנה השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות והמשתף עמהם צריך שירשום פי' רש"י יעשה בו סימן שיבינו בו הרואים שאינו כולו של ישראל לכאורה משמע מפי' רש"י שאינו פטור אלא מחלקו של כהן אבל מחלקו חייב ליתן וכ"כ הרמב"ם וז"ל המשתתף עם הכהן צריך שירשום חלקו כדי שיניח המתנות מחלק של כהן שאם לא ציין חלקו חייב במתנות אכן התו' כתב וז"ל וצריך שירשום רגילין היו לרשום בשר שפטור מן המתנות והיו מכירין רישומהן וא"ת כיון דלית ליה לכהן אלא חצי אם כן חצי ליפטר וחצי ליחייב מידי דהוה אצבי הבא על התיישה דמחייב' רבנן בחצי מתנות וי"ל כל שיות שבו מחייב והכא לא מחייב כל שיות שבו ומש"ה פטור לגמרי פירש משום דלא מצינו במתנות שיהיו חציין פטורין וחציין חייבות וכיון דמקצת' פטורות משום חלקו של כהן כולן נמי פטורות וכ"כ הרשב"א בחידושיו גם תמיה בעיני לומר שיהא דעת רש"י והרמב"ם נגד הסוגיא דמשמע להדיא דשיתוף דכהן פטור מן המתנות לגמרי דמדאמרינן התם זיל אישתתף בהדי טבחי ישראל דמגו דפטרת להו ממתנות משתתפי בהדך ואלו היה הישראל חייב ליתן מחלקו א"כ מה ירויח הישראל בהשתתפו עם הכהן וגם רש"י גופא פיר' לשם וז"ל דמגו דפטור להו ממתנו' כדאמרינן במתניתין המשתתף עמהן פטור