ים של שלמה על חולין רז

כ"ה סימן ג' היכא דליכ' כהן חבר או אפי' איכא והחבר הוא עשיר והע"ה הוא עני טוב שיתן לו לעני

ג דין אם אנס המלך גרנו חייב לעשר ממקום אחר ואין זה דומה למזיק מתנו' דפטור כי כללא הוא כל חיכ' שלא הפקיע הוא המצוה והשתרשי ליה כגון הכא כשאנס המלך גרנו משתכר בו שהרי הי' צריך לפרוע המעות כל כה"ג עדיין מצותו עליו

מסקינן בסוגיא ת"ש הרי שאנסו בית המלך גרנו אם בחובו חייב לעשר ממקום אחר וליתן לכהן מפני שהוא כמוכר להן אלמא אע"ג דלא פש ליה גביה מידי חייב וקשיא לר"ח ומשני ש"ה משתרשי ליה כלומר שהוא משתכר בו שהרי היה צריך לפרוע המעות ומ"ה אע"ג דממון שאין לו תובעין הוא מ"מ חייב כשאר חייבי מעשר וכ' הר"ן מהא שמעינן דאע"ג דק"ל כר"ח דמזיק מתנות פטור מ"מ כל היכא דמשתרשי ליה כה"ג חייב וכי תימא אכל מתנו' כהונה נמי הא משתרשי ליה תירצו בתו' דאפשר שהיה מתענה ואני אומר לא כי אלא אפילו לא היה אפשר לו להתענות פטור דהא תנן בפירקי' דבסמוך לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור משום דקנייה בשינוי וה"ל כמזיק מתנות כהונה או שאכלן והתם ודאי הוא משתרשי ליה אלא הכי תרצת דמילתא שכל שנתכוון ליקח מתנות כהונה לעצמו ושינה אותן בצביעה או אכלן אינו משלם אע"ג דמשתרשי ליה שהרי הפקיע מצותו וחיוב ממון אין כאן לפי שאין לו תובעין אבל אנסו בית המלך את גרנו בחובו כיון שלא הפקיע הוא מצותו ומשתרשי ליה עדיין מצותו עליו דמה לי הן ומה לי דמיהם וזה ברור ע"כ ויפה כתב

ד דין דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי ואי אתיא בהמה שלימה ליד כהן זכה במתנותי' ואי אכלן אחר בתר הכי חייב ודוקא דאתיא שחוטה ליד כהן אבל בחייה לא

פסק כתב הר"ן אמרי' בגמרא דלמאן דס"ל דמתנו' שלא הורמו כמו שהורמו דמיין אי אתאי בהמה שלימה ליד כהן זכה במתנותיה ואלו אכלן אחר בתר הכי מיחייב וק"ל הכי דרבא מסיק בפ' בתר' דנדרים כמאן דאמר טובת הנאה ממון וכ"ד ר"ת ז"ל מיהו דווקא דאתי שחוטה ליד כהן אבל בחיי' לא דאכתי לא חל חיובא עלה והוה ליה כמפריש חלתו קמח דאינה חלה וגזל ביד כהן עכ"ל ואם אין ט"ס לא אוכל להבין דעתו כי איך תולה דין זה בדברי רבא כי אדרבא משמע בסוף פרק ב' דקידושין דמאן דאמר טובת הנאה אינו ממון צריך לפרש המשנה בכה"ג דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין וא"כ לפי סברתו דרבא ס"ל טובת הנאה ממון בכל דוכתיה א"כ לא שמעינן דאמרינן מתנות שלא הורמו כמו שהורמו ומשום הכי נרא' דט"ס הוא ומ"מ אין ראוי להגיה ולא ק"ל הכי דלא יתיישב מ"ש אחר כך מיהו דווקא דאתי שחוטה ליד כהן אלא כך הוא ראוי להגי"ה וק"ל נמי כרבא דמסיק כו' ואומר אני פשיטא לפי מה דס"ל טובת הנאה אינה ממון וכדברי הרמב"ם שהוא עיקר כאשר כת' בפ' הגוזל סימן ס"א מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין אלא אפילו לרבא דס"ל טובת הנאה ממון לפי סברתו מ"מ לא פליג בהא אכל הני אמוראי דסוף פרק ב' דקידושין דס"ל מתנות שלא הורמו כמו שהורמו וגם סתמא דתלמודא כדבעי התם למיקם פלוגתא דתניא במתנות שלא הורמו מסיק בסוף וא"א כולי עלמ' ס"ל מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין וה"ה דהמ"ל שם איפכ' כ"ע סבירא להו מתנות שלא הורמו כמו שלא הורמו דמיין אלא דהכי ס"ל הלכתא וכן עיקר

ה דין לוי ספק אם חייב במתנות או לא וכל כהן שתפס מלוי מוציאין מידו

האי לוואי דהוה חטיף מתנתא פירש כשהיו התינוקות מוליכין הזרוע והלחיים והקיבה לכהן היה חוטפן מידיהם אתו וא"ל לרב א"ל לא מסתייה דלא שקלינן מינייהו אלא מיחטף נמי חטיף ורב אי איקרו עם משקיל נמי נשקול ואי לא איקרו עם רחמנא פטרינהו מספק' ליה אי איקרו עם או לא דרש מרימר הילכתא כוותיה דרב דספוקי מספקא והלכה כוותיה דר"ח דהמזיק מתנות פטור וכ' הר"ן וז"ל משמע לי דכיון דספיקא הוא אפילו נטל הכהן יחזיר ללוי דהא מסקינן בפ"ק דב"מ גבי ספק בכורות דתנן בהו המע"ה דאפי' תקפו כהן מוציאין אותה מידו שכך הדין בתופ' ממון מה שהוא מסופק מצד הדין דמוציאין מידו' כמו שכתבתי שם בחידושי וה"נ דכוותה ולפי' לא נתחוור לי מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכו' בכורים שאם נטל הכהן מתנות מלוי לא יחזור ואמאי שנא מספק בכורות ע"כ ואני בב"ק בפ' כיצד הרגל סימן ה' כ' שכל ספק קביע בתלמו' אם תקפו מוציאין מידו

ו דין דיכול ליתן מתנות גם לכהנת אפילו אם היא אשת ישראל וגם הבעל של כהנת יכול לקבל המתנות בלי רשותה והנותן מקיים שפיר מצות נתינה ובארנו עוד דלויה שילדה מישראל בנה פטור מה' סלעים וכן אי איעברוה מגוי פטור וכהנת שנתעברה מישראל בנה פטור אבל אי איעבריה מגוי בנה חייב בה' סלעים

כי אתא עולא אמר הבו לכהנתה אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת ופסק נמי מרימר דהלכתא כעולא ומסיק ר"כ אכל בשביל אשתו וכן ר"פ וכן כמה אמוראים וכ' הר"ן וז"ל משמע דהכא קאמר שכל אחד מאילו היה נוטל מתנות בשביל אשתו שמי שהיה נותן להם היה מקיים מצות נתינה שאע"פ שאין כהן רשאי לזכות מתנות לישראל אלא למאן דלא אפשר ליה כדאיתא לקמן אשתו שאני דכגופיה היא ואינו צריך הרשאה דלת"ה מאי קמ"ל וכי מתנות כהונות אסורות לזרים או שמא אתא לאשמועינן דאפילו נשואה אוכלת ואינו מחוור דמאי קמ"ל והרמב"ם ז"ל כ' בפ"ט מהל' בכורי' הכהנת אוכלת המתנות אע"פ שהיא נשואה לישראל מפני שאין בהן קדושה ולא עוד אלא הבעל אוכל מתנות בגלל אשתו ונרא' בעיני היכא שאיכא כהן גמור יכול ליתן לכהנת ואם יש כהן עם הארץ והיא אשת חבר טוב ליתן לאשת חבר כחבר ואם יש כהן חבר שקולים הם והוא הדין כהן עם הארץ כה"ג ואף שיש לדקדק קצת איפכא שהרי כ' הטור וז"ל ונותנים אותה לכהנת אפילו נשואה לישראל ולא עוד שאפילו בעלה ישראל פטור בשבילה וקשה מאי אפילו דקאמר הלא קל וחומר הוא אם נותנין לה ק"ו שבעלה פטור ונותנן לאשתו ושוב הוא שלו אלא ה"ק לא זו שנותנין לה במקום שאין כהן ויוצאים בה ידי נתינה אלא אפילו בעלה ישראל פטור ליתן מתנות אפילו יש שם כהן גמור וכך הייתי מפרש בימי חורפי אכן שוב נראה בעיני לפרש בע"א ולפי פשוטו דה"ק לא זו שנותנין לכהנת אלא אפילו בעלה ישראל פטור רצה לומר שעומד במקום אשתו ויכול לאכול אותם ולעשות עמהן מה שירצה אפילו בלי רשות אשתו וכמ"ש שאחר יכול ליתן לבעל כהנת אפי' הוא ישראל ואין אשהו עמו כדברי הרמב"ם תו מסיק והלכתא כוותיה דר"א ב"א דאמר לויה שילדה מישראל בנה פטור מחמש' סלעים לאפוקי מדר"פ דאמר דווקא דאיעבר מגוי אבל איעבר מישראל חייב ה' סלעים אלא כמר בריה דרב יוסף דאמר לא שנא איעבר מישראל ולא שנא איעבר מגוי בנה פטור מה' סלעים דברחם תלה רחמנה ודווקא לויה אבל כהנת איעבר מישראל בנה פטור אבל איעבר מגוי נתחללה בביאת הגוי והוה ליה כישראל' שילדה מן הגוי דבנה חייב בה' סלעים וכן דעת כל המחברים

ז דין כוי גמור חייב בכל המתנות כלאים הבא מן הצבי הבא על התיישה חייב בחצי מתנות ותייש הבא על הצבייה פטור מכל המתנות

ה"ג בספרים מדוייקים ת"ר הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בכלאים ובכוי ר"א אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב במתנות בכוי פטור מן המתנות מכדי ק"ל דלעניין כיסוי הדם ומתנות לא משכחת אלא בצבי הבא על התיישה ובין לר"א ובין לרבנן מספק' להו אי חוששין לזרע האב אי אין חוששין ובש' ואפילו מקצת שה קמפלגי מ"ס שה ואפילו מקצת שה ומ"ס שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן בשלמא ר"א דפטר קסבר שה ולא מקצת שה אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפילו מקצת שה פלגא לישקול ואידך פלגא לימא ליה אייתי ראייה דאין חוששין לזרע האב ושקול אר"ה בר חייא מאי נוהגין נמי דקאמר חייב בחצי מתנות כי אתא רבין אר"י כוי לרבנן חייב בכולהו מתנות דתניא שור מה ת"ל אם שור לרבות את הכלאים שה מה ת"ל אם שה לרבות את הכוי וכתב הר"ן וז"ל פירש רש"י דאף על גב דמספקא לן אי חוששין לזרע האב או לא להכי אהני ליה רבוייה דאפי' לית ביה אלא מקצת שה חייב אף בחצי האחד דבלאו רבויי הוי מיחייב בפלגא דשה אפילו מקצת שה משמע ואהני ריבוייא דאם לאידך פלגא והאי פירש לא נהירא לי דכיון דאיצטריך ריבוייא נפשיט מינה דחוששין לזרע האב דאי אין חוששין אמאי אצטריך קרא לרבוייא ובריש פרק בת' דיומא נמי אמרינן גבי הא דתניא כוי וחצי שיעורא הואיל ואינו בעונש אינו באזהרה ת"ל כל חלב ומוכיחים מיניה דכוי בריה בפני עצמה הוא דאי ספיקא היא וכי איצטריך קרא לרבות ספיקא לפיכך נ"ל דרבין ור"י דמסיק דכוי לרבנן חייב בכולהו מתנות לאו בצבי הבא על התיישה מוקי לה אלא ס"ל דכוי בריה בפני עצמה היא ורבייה קרא לשווי' כבהמה ומיהו מודה לר"ה בר חייא דכוי הבא מן הצבי ומן התיישה אינו חייב אלא בחצי מתנות ומדברי הרמב"ם ז"ל למדתי שכ"כ בפ"ט מהלכות בכורים הכוי אע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו